יום שלישי, 27 בדצמבר 2016

זרוק את המטרייה

פוסט על דברים שמשמשים אותנו ואנחנו לא מוקירים תודה .

מטרייה  מה כבר אפשר לכתוב ולהלל ?

בפסח האחרון יותר נכון לאחר החג  משהו כמו רבע לשבועות , זוגתי והבת עשו סדר במטריות . זרקו חלק והשאירו שתיים .
בערימה המיועדת להשמדה היתה מטרייה פשוטה לבנה במקור, באמיתי מתקרבת לצהוב מנומר מרוב שימוש ולכלוך . ידעתי שהיא תקינה . אמנם השפיץ מעט סדוק ואין חוט אחיזה אבל ...תקינה וללא פרסומות של בנק או סוכן ביטוח לארג'
למה את זורקת את זה . זה טוב ! זעקתי .
מה יש לך לעשות עם זה ? אוגר לי זבל לקיץ ? למה ? ענתה זוגתי  שתחייה .
אני צריך את זה ל...צילום זה לבן מחזיר אור רך ...זה טוב לי לצילום .
זה מטונף ומעט רחוק מלהיות לבן . אין חורף אין מלחמה אין צורך לשמור יש עוד מטריות ...ואתה כמעט ולא משתמש במטרייה . תפסיק להיות פולני ...
אני לא יכול להפסיק להיות פולני ...אז צריך לזרוק חצי מטרייה וחצי לשמור עם נפטלין ...כי אני רק חצי .
תעיף לי את זה מהבית ...כולל את שני החצאים בבקשה . אמרה ולא הוסיפה .
לקחתי סידרתי ושמתי ברכב ליד החכות וציוד הדייג שלי . שיהיה .
הגענו לחורף ...יצאנו לסופ"ש ארוך . ..צריך להוציא הכל מתא המטען... חשוב .
הוצאתי הכל זו הדרישה . כן ! כולל המטרייה 
יצאנו נהננו וחזרנו ..עכשיו צריך להחזיר את כל "הזבל" בחזרה לרכב . 
על הדרך זוגתי עוקצת ..לא הגיע הזמן להגיד שלום למה שאתה קורא מטרייה ?
לא עניתי .
היום בבוקר .שבע בבוקר . שאלה ,איפה המטרייה שלך ?
אין לי ..את יודעת שאין לי ואם אני צריך אני לוקח את זו של הילדה ...אומנם מוזר לראות גבר שעבר את גיל ארבעים מזמן מטייל לו עם מטרייה בסגנון דורה או ורוד של נסיכות אבל זה מה שיש . עם זה ננצח .
לא ..לא המטרייה של הילדה . הבן שלך לקח את המטרייה שלי אתמול והוא לא זוכר בדיוק אם נעלמה לפני האוטובס בהלוך או בחזור ...
נו אז ?
אז גש לרכב הוצא את המטרייה שלך ...זו הלבנה שזרקת מאחור ...
מה קרה ?? אמרת לי לזרוק ...אולי היא כבר מקולקלת . אולי זרקתי אותה ...לא יודע .
יצאתי והבאתי . בדקתי ..הסדק נשאר סדק והטינופת עם ריח יותר חזק אבל הכל עובד . הכל במקום . 
הגשתי לה את המטרייה  ופלטתי תקינה ומוכנה להגנה .
אמרה תודה . דקותיים ונפרדו דרכינו למספר שעות .
כשחזרנו הביתה , החזירה לי את "הלבנה"  ושתקה .
שאלתי עשתה את העבודה ?
עשתה . כן ! תודה ! אמרה .
לא צחקתי עלייה לא עקצתי . אוגר לשעת מלחמה . אשתי היא לא מושא למלחמה . הבינה שתקה זה מספיק בעבורי . אילו היא במקומי כנראה היתה פועלת בדומה  לדברים שפרדריך ניטשה כתב ...במקום בו הגבר דוקר שם האישה דוקרת ומסובבת . 
לא קרה אז נגמר ולא מעוררים מלחמות סרק .
המטריה הוחזרה אחר כבוד לרכב .

מה רציתי להגיד . אל תקנו מטרייה לבנה כי יום אחד היא תהיה מאוד מטונפת ...אבל היא תשמור על ראשכם היטב מכל מטר ומבול קטן ללא רוח .זה בהומור שטותי . אין קשר בין הדברים .

המסר המרכזי 

להשתמש במה שיש . גם אם הוא לא מושלם . הוא שלך בידך רק זכור היכן שמרת אותו ושמור עליו שם, לטוב או לרע . אומרים אותו הדבר גם על שכל ולמידה של דברים שנראים לא שמושיים . לפעמים אנחנו לא מבינים מה הסיבה להשקעה וללמידה או לנסיון לרכוש ידע ונסיון בתחום שבזמן למידתו נראה כי לא נשתמש בו לעולם . פתאום זה קופץ לנו מול העינים וצובר תאוצה ונסיון . אז רק אז אנחנו מבינים ומוקירים תודה .
בואו ננסה לשבח את מה שכבר יש לנו ולהאמין שביום מהימים עוד נפגש .

זה נכון ? מה את\ה  אומר\ת ??? 

תודה

יום שלישי, 13 בדצמבר 2016

יש לך עשר אגורות ?

סיפור קצר לחיזוק הצעד הראשון

לפני הרבה שנים ...עשור , פנה אלי בני שהיה כבן שש בבקשה לעזרה .
לא מסתדרת לו הציפה של השמיכה . הוא מוצא את עצמו בבוקר עם שמיכה הפוכה שרובה על הריצפה וציפה יפה ואהובה מפוזרת על אזור אחר במיטה .
שאלתי למה זה בורח ?? בדקתי ..החיבורים של הפתח כבר לא שמישים .
מצד אחד אינני רוצה לזרוק את הכיסוי האהוב ומצד שני לא תופר ואין לי ידע ביצירת לולאות וטבעות ..לא נכנע למצב הקיים .
שאלתי את הילד יש בבית מטבעות של עשר אגורות ? יש לך מטבע כזה ? 
כן ! ענה 
אנא הבא לפחות שלושה מטבעות  .אני הולך לחפש חוט קשירה וסכין .
לא לפחד ...אין כאן עקדת יצחק .
הוא הביא ארבע מטבעות . הבאתי חוט ומספריים . ייצרתי כפתורי שדה .
למי שלא בקיא בנושא השדאות וחיי שטח פתוח ואוהלים . אתן הסבר קצר . כפתור שדה זה מצב של יצירת נקודת חיבור או אחיזה בין שני חלקי בד או חיבור רציף וחזק של שתי שמיכות או סדינים . מכניסים אבן קטנה רצוי עגולה כדורית ...בגודל של אגוז פקאן בערך ,על החיבור של שתי היריעות . עם שוליים . יוצרים כדור שאת בסיסו קושרים ועונבים היטב . כך שאין אפשרות הפרדה . 
עד כאן שעור בשדאות ...אותו עברתי ביסודי בכיתות הגבוהות .
תוך כדי שאני מלמד את הילד פרק במחנאות ויצירת כפתורי שדה הצלחתי ללמדו גם פרק בקשירות ומבוא ליצירת חוסם עורקים . עשיתי ארבעה כפתורים . עם אפשרות פרימה מהירה .
התרגיל הזה עבד היטב וגם שני כפתורים שלא שוחררו עברו כביסה ולא נפרמו או השתחררו .
הילד היה מאושר ...לא היתה יותר הפרדה בין הכיסוי לשמיכה ...
על הדרך לימדתי אותו איך פותרים בעייה בעשר אגורות .

עכשיו שאלה ...איפה העשר אגורות שלך ?

צריך רק להקשיב . הפיתרון לפעמים קל כמו עשר אגורות .
בבקשה לא להתיאש ממש על יד יש אמצעים פשוטים שיכולים לחבר בין כל היריעות שלך ...שום כביסה לא תוכל לפרום אותך .
אה...לא אסטטי  . צריך פתרון יותר אלגאנטי ... מצטער לחלומות של הילד ולהנאה מושלמת זה ממש לא מפריע ..איך אבן קטנה יכולה להפריע בקצה של הקצה המכוסה ? 
אשמח לתשובות .

יום שני, 28 בנובמבר 2016

אחריות ...אחריותי . לא פוגעני אלא מלכותי .

סיפור קצר על אחריות והדרכה בת ארבעים שנה ..כמו יין משובח .

השבוע נכנסתי למצב מאוזן במיטה כמו בכל לילה רגיל ...נרדמתי ...זה לא חדש . 
כעבור כנראה שעתיים שמעתי תיפוף רגליים . כן...אני מכיר היטב את הרעש הזה ולא התייחסתי .שמעתי התנערות רצינית ולא התייחסתי המשכתי במלאכתי ...היה לי מוזר כי אני מודע להרגלי הכלבה שמסתובבת חופשי בבית ויש לה סבב תחנות קבוע ..בודקת ..גונבת גרביים מהנעליים של הילדים ומחביאה בכל מקום רביצה .
הפעם היה משהו מיוחד . הלכה לקערת המים . נדיר שהיא מחפשת ללקוק מים בלילה ...הקשבתי ולא קמתי ...בא לי סבא ...כן הסבא הפרטי שלי . אצלי בראש . שוב אני נכד קטן שמקבל שעור במוסר .
קום ! 
לא רוצה ..כלב יכול לחיות ללא מים שלושה ימים לפחות אז מה זה שלוש שעות ? כלום !
כלום ? קום ! שמעת את הלקיקה של הכלבה ...הרעש היה ריק . הקערה שלה ריקה . לא דאגת לה למים לפני השינה . דאגת לעצמך . קום ! בלי עצלנות !
היא תחזיק מעמד, אני מקשה .
לא קשור למעמד ומה שאתה חושב שתחזיק ! לא שאלו אותך ! קום ! שכחת את מה שהסברתי לך בעבר ?
לא שכחתי סבא !
אז איזה מין בן אדם אתה ? לקחת אחריות לקחת בעל חיים להחיותו  !
אני קם סבא ...אני קם .
יפה אמרת ועשית !
לקחת תחת אחריותך אתה המלך של הבית מעליך יש עוד מלך שנתן לך את הכוח לגדול ולנהל את הממלכה שלך .
חובתך לדאוג לכל נתינך מקטן ועד גדול בין שהוא חי צומח או דומם . אחריות כפולה חלה  עליך לדאוג לבעלי החיים שברשותך ועוזרים לך ולא מדברים . 
אם אתה מחזיק מעצמך אדם טוב אז היה טוב גם לחלשים שבחבורה .
קמתי בשמחה מזגתי מים לקערה ...הכלבה  לקקה בצימאון . חזרתי לשון שמח וטוב לבב ...כשאני אומר תודה . 
תודה לסבא תודה לעולם שאומר לי שאני עדיין חשוב ועדיין בן אדם שמקשיב מתייחס ויכול לפעול למען הברואים בעולמינו . תודה שהתברכתי ביכולת לזהות רעש של צלחת ריקה . תודה שקיבלתי מתנה לזהות מצוקה . לזהות שיש ייצור בעולם שנמצא מרחק נגיעה ממני במצב של צמא גם כשאני אפוף שינה ..

איך כל זה קשור לנפגעי תקיפה ? הרי אין אפשרות לכאורה להשוואה . לא בבעל החיים ולא בסיטואציה ...

לכאורה אין קשר . אבל אני חושב שיש .
ולו גם רק מהנקודה של טיפול קרוב שנמצא באחריותי ...כמצב קיים ולא מתוך רוע או הזנחה . זה מצב לפעולה קטנה ...שמחזירה לי לפנים את המסוגלות להיות אדם ואנושי . כאילו אין רוע בעולם .

יום שלישי, 22 בנובמבר 2016

חריף ...אל תקנה חריף מידי !

מילים פשוטות שמכוונות להרבה בחיים .

לפני כמה שנים גיסי שלח אותי לשוק התבלינים בלוינסקי תל אביב .
השליחות היתה פעם שנייה גם כי אני אוהב את האזור והאנשים ...וגם כי גיסי אוהב לבשל .. וחריף .
בכלל אני פראייר שלא לקחתי אותו להתערבויות ..על מי מסוגל לאכול יותר חריף. הייתי יכול להרווח כמה עשרות שקלים .
הפעם תוך שבועיים כי אמר תביא חריף הפעם הקודמת היה טוב החריף ההודי ,אבל , תביא חריף .
אינני יכול להתווכח עם מלך החריף . פעם היינו ביחד בשוק הכרמל לקח כף גדושה מירוק לא מדולל ואמר לשני המוכרים , זה טוב אבל לא חריף . הם כמעט נפלו מהרגליים ....בני חמישים בערך ממוצא תימני מכרם התימנים .. לא מצחיק בכלל !!
ביקש אז עשיתי כרצונו . זה לא סוד שהשוק מלא בסוחרים מומחים לתבלינים ..הרבה מהם ממוצא פרסי . יש הטוענים ואני בינהם שאחד ההפסדים הגדולים בפרוד  לאחר נפילת המלוכה הוא אספקת התבלינים הפרסיים באופן סדיר .
לעינינינו ... פניתי לסוחר המבוגר , אנחנו מכירים כבר שנים לא משבוע שעבר . אמרתי לו שהחריף שנתן לי פעם שעברה לא היה משהו חזק . 
הצביע לי על שק פלפלים מיובשים אמר לי קח מזה .
זה חריף ?
חריף מספיק . ענה .
מה עושה עם החריף ? שאל . בישול ?
כן הוא מבשל .
אז זה טוב בשביל בישול נותן טעם מיוחד .
אבל זה חריף ? אני מוסיף ומקשה ..ברחל ביתך הקטנה .
אומר במבטא פרסי כבד .
חריף יותר מדי זה לא טוב . שיבשל רק מים . כי חבל על כל שאר האוכל . אין הבדל הכל חריף בלי טעם . אוכל צריך חריף אבל צריך להיות אוכל להרגיש .
כך הלכתי ממנו עם תורה לחיים ופלפלים כמעט חריפים .
אכן צדק הבישול יצא מיוחד כך שעוד אנשים יכלו להינות . גיסי לא ביקש עוד ממני להשיג חריף עבורו ..
אני למדתי שעור שנאמר בפתגם אחר בנושא אחר ...החרב של המלך צריכה להיות היפה ביותר הקלה ביותר הטובה ביותר ...אבל צריכה להיות גם חרב !
מרוב תכשיטים ואולי חריף שכחנו מה באמת חשוב !
מרוב שלפעמים אנו נוטים לעשות הכל שחור לא משנה לנו ולא זזים לחפש את האפור הבהיר . באפור הבהיר אנחנו יכולים לראות מעט יותר טוב . ויש טעם לכולם .
אחרת נזרוק לסיר מעט חריף ומעט מים .
מקווה שהרמז חדר ועבר את מחסום החושך .

לא לעשות את הכל שחור . נא לחפש את האפור בשאיפה לבהיר . בחושך לא משנה כמה אנשים יפים יש בדרך וכמה דברים מופלאים והצלות קטנות עם רגעי אושר ....זה יוצא אותו הדבר . 

בחרנו לצאת מההתעללות לא לקבע חושך .

תודה 

יום רביעי, 16 בנובמבר 2016

מותר לך לחשוב מחוץ לקופסה

כולם אומרים לך לחשוב מחוץ לקופסה . להיות בעל מעוף מחשבתי 

מינוף תוצאתי ...מתורגם לשורה התחתונה .

דבר מה קצר לפני השינה .
זה נחמד כשאתה מוצא פתרון ואפילו יצירתי . אבל ..מה קורה כשאתה נעול וחדור מוטיבציה זרה ?
נתקלתי במוכרת צעירה שנשלחה עם מוצרים לבצע מכירה יזומה בתוך מרכז קניות ...אמרו לה 
" הכל חייב להימכר ובאחריותך להעביר את הסחורה ללקוחות " ...
עשו מבצע ..בטח שעשו ...אמרו לה תמכרי שניים בשלושים .
כך שראיתי אותה רצה בין האנשים ומנסה בידיים מלאות למכור כל פעם זוג זהה .
אמרתי לה כשהציע לי ואחר כך לאדם בסמוך אלי ...
"הקשיבי ...תנסי למכור בצורה של אחד בשלושים השני מתנה או בחינם "
ברור שיכלה להגיד אחד פלוס אחד ...וכו ' ורק היום ומבצע חד פעמי ...
ענתה לי .." לא ! מה פתאום זו רמאות "
אמרתי לה זה אותו מחיר אותה מכירה רק נשמעת יותר מפתה ומכירתית .
חזרה ואמרה  "זו רמאות ולא מכירה נכונה " 
אמרתי ..את צריכה להבין שמתנה או בחינם מדבר יותר מכירתי ונחמד מאשר שניים בשלושים . אנשים אוהבים בחינם .
חזרה ואמרה אמרו לי למכור שניים בשלושים . לא מוכנה לעשות אחרת .
עזבתי אותה בחיוך גם האדם שעמד סמוך אלי חייך ואמר שיטה שיווקית ...

איך אתה מוכן לקבל את המבצע ולהעביר אותו הלאה .

קיבלת מתנה אז אל תהיה נעול בגלל הצורך לרצות מומחה אחר ...הוא לא מחזיק במוצר בשעת המכירה ...אותו מעניין השורה התחתונה .

מה מעניין אותך ?


יום שבת, 12 בנובמבר 2016

גשר לנשמה

זה פתיח לסיפור קצר של חיזוק פנימי לאדם שנבגד בידי אדם ..חבר .

בחרתי לקרוא לנושא גשר היות וזה מקשר אותי ליכולת מעבר וביסוס מעקפים של מכשולים .
מפעם לפעם אני נתקל בסיפורים ובפוסטים על ילדים שאין להם חברים או שעורכים מפגשי כיתה וילדים לא באים .
כל סיפור קורע לב וכל מסיבה שכזו הופכת לטראומה ותחושה מעיקה ..ואין מרפא או גלגל הצלה .
כדי להמתיק את הגלולה המרה יש שמתארגנים ספונטאנית למסיבה חליפית כדי למחוק את הטראומה והכאב הבלתי מובן מדוע לא באו החברים המוכרים .
זה לא עוד סיפור בסגנון אך ככלי להפחתת האכזבה של הילד או הילדה מרגע ההתפקחות והגילוי העצמי שיש מילים ויש מעשים לפעמים הפוכים ולא קשורים .
חלק מתהליך ההתבגרות והלקיחה של בני האדם בחשדנות ובערבון מוגבל ...והאמת לא תמיד באמצע .

סיפור קצר .

כיום בעידן ההודעות האלקטרוניות והקבוצות המחוברות , מאוד קל לתקשר ולקבץ את החברים למטרה מסויימת ..זה מהיר ברור. לא ניתן להתעלם ולהגיד לא אמרו לי לא ידעתי ... 
השבוע התארגנו בכיתה של ביתי למפגש בכניסה לקניון בשעה ומיקום ברור וקבוע .
קיבלתי התראה שאני האחראי להביא את בת הבת מצווה לנקודת המפגש .
למזלי אשתי חכמה יותר ממני בתחום ...אמרה לי תוריד ותמתין יתכן ויהיו שנויים ואולי היא תרצה הביתה כבר בהתחלה .
תמתין לה כמה דקות ואז תחזור .
לקחתי  והורדתי לפני המועד הנקוב . והמשכתי בנסיעה כשביתי רואה שהתרחקתי .
ברור שלא כעסה זו לא פעם ראשונה שאני משחרר אותה לבדה .
נסעתי ועצרתי בחניון סמוך והמתנתי .
התקשרתי כעבור רבע שעה ...ענתה .
אבא ! עדיין לא הגיעו ...אמא אמרה להמתין עוד מעט . 
אני פה לא רחוק ממתין לך . עניתי 
לא נסעת הביתה ? שאלה 
לא ...אני ממתין כך שבמידה ותרצי אני חוזר שתי דקות ולוקח אותך .
טוב אבא אני אראה עוד כמה דקות .
את רוצה שאתקשר אלייך בעוד רבע שעה או עשר דקות ?
כן ..אני רוצה . ענתה 
כעבור עשר דקות ..התקשרה . בקול חלול שאלה אבא איפה אתה ? אתה יכול לקחת אותי ?
כן ! מתוקה ..שתי דקות לתחנת האוטובוס .
אספתי אותה ..מעט עצובה אך לא בוכה או במצב רוח ירוד . קיבלה חיבוק ונשיקה ...ללא מילים .
אחר כך המשכתי להציק לה כרגיל ...
היא רגילה להצקות שלי ...גירודים בברכיים (עם החורים במכנסיים) . ליטופים באוזניים  כאפות לידיים .
אוף אבא אתה מציק .
אפשר נשיקה ? אחת ...
אפשר !
אמרת אחת ...
את מתוקה 
ואתה אבא גנוב מספר חמש .
זהו אין טראומת אכזבה ...
יש לה את הביטחון של אבא מציק ...אבא גנוב שברגע אמת ישלח יד לעזרה .
אז קיבלה עוד נשיקה ...

מתנות מהסיפור ...להשאיר תמיד פתח מלוט ..תוכנית חליפית למעקף למקרה שמשהו חשוב משתבש . גם יפחית בחשיבותו של החשוב .

על דרכים להקטנת החשיבות והכניסה לפרופורציה כתבתי בעבר ואחזור לנושא בעתיד ...יש מלא סיפורים 
תודה .
אפשר לשתף 


יום ראשון, 6 בנובמבר 2016

איש נדל"ן גולית הפלישתי והאגו של טיטוס

למה לערבב זמנים ? ומה הקשר בין מעשייה לסיפור תנ"כי ויזם נדל"ן עכשוי ?

הקשר הוא אגו מנופח שעולה בחיים ומגדיל את הסיכוי לכשלון .
נתחיל עם טיטוס ..מלך אימפריה מכובדת שהחליט שהוא מינימום בדרגת האל הראשי ...ואולי יותר ואין חזק ממנו בעולם ובכושר מנהיגותו . מצא את גורלו במאבק עם חרק קטן בתוך אוזנו שגרם לו להשתגע ולהרוג את החרק במחיר השמדה עצמית ..מת בזכות עצמו .
גולית הפלשתי היה הלוחם הכי מפחיד וחזק . לעג לדוד על היותו פשוט וילדותי חסר יכולת להתחרות בו . הושמד בעזרת אבן קטנה במהירות סיבובית ואויר .
איש נדל"ן טען שאין צורך במבחנים מקדימים בתחרות אומנותית . בזכות הונו ויכולות לשלוט בחומרים מצויינים הוא כנראה הזוכה הבא . עשה בידור הביא את האגו לרמה כזו ...שבזמן שדיבר כל החומרים המשובחים שהביא נזלו בטרם עת . הוא גם לא חישב את הנתון שמצלמים יש תאורה וחום לא סביר בחלקים שונים . הוא רצה להיות מאוד מדוייק ו "פלצני" כהגדרתו ..אך אבוי ניסה לשלב מדע בידיוני עם ממצאים מציאותיים עונה שלא בעונתו .
תוצאה לא עבר את שלב המוקדמות .
למה זה קורה ?
שוב נקודת הרתיחה של האגו המנופח . 
כששואפים למושלמות ומוכנים לקבל את העובדה שאין מושלם , זה פתח להתקדמות והצלחה .
ברגע שנעולים ללא נקודת מילוט או ספק שבשבר ,הנפילה חזקה ומסוכנת .
אגו מרוסן לא אומר פגיעה בביטחון העצמי אלא יצירת מגן נוסף לעצמי .
לא מתים מצניעות קלה רק זוכים בהערכה .
סיפור קצר ...
לפני הרבה שנים בבית הספר היסודי נדרשנו להביא ספר תנ"ך מלא . השאלתי לחבר ספר אחד שעד היום לא חזר אלי ..וספר שלקחתי מהדודה שלי שמש אותי באותה שנה . לפני חופשת הקיץ נעלמו כמה ספרי תנך מהכיתה כך שבשנה שלאחר מכן הייתי צריך חדש . הייתי בבית של דודתי ..לא עיניין חריג גרה לא רחוק מביתינו . אמרתי לה שנעלם לי ספר התנך בבית הספר ואני צריך חדש .
אמרה לי ...אין בעייה תפתח את הארון ותיקח תוך כדי שהיא מצביעה על הארון .
פתחתי את הארון היו שם הרבה סיפרי תנך מלא ...ללא פרוש עם פרוש כל מיני עטיפות ופורמטים גם אותיות ...
אולי תריסר ספרים ויותר . לקחתי אחד . היה לי מוזר . מאוד מוזר ...מה לדודה שלי ולספרי התורה ? היא חילונית סוציאליסטית בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה . מה תעשה עם כל הספרים ולמה צריכה לקנות כל כך הרבה ?
שאלתי ..בטח ששאלתי !
ענתה לי ...לא קניתי אף אחד מהם  ! קיבלתי במתנה כהוקרה .
על מה הוקרה ? שאלתי 
ענתה ..זה עבור חידונים שהשתתפתי תחרויות ידע ..
ענתה ולא הוסיפה .
כעבור כמה שנים בעיקבות בעייה רפואית והזנחה עצמית נפטרה ..יחסית צעירה .
סיפרתי לדודתי הצעירה ..אחותה . על הספרים ואיך הפתיע אותי בכמות . 
אמרה לי הצעירה שהיא היתה פותרת תשבצים בכמויות ובמהירות מדהימה שאין לה כמעט מתחרים . בחידונים שהשתתפה אין פעם שחזרה ללא פרס על המקומות הראשונים . אז היו נותנים מתנה או מתנות ספר תנך למקומות הראשונים ...לא כסף או מוצרים ..שלא לדבר על טיסה ונופש ...
מעולם לא שמעתי ממנה על פועלה על התחרויות והנצחונות ..הכל בשקט בצניעות . ידעתי שהיא חובבת חידונים ותשבצים אבל מעולם לא שמעתי מעבר לכך . זה שידעה את כל תאריכי הלידה של בני המשפחה ..גם את כל בני דודי מהצד השני ...לפחות ארבעים איש, קיבלתי בטבעיות ... 
מטרת הסיפור היא לא האדרת דודתי ,אלא, כהדגמה ליכולת לכבוש את האגו והצורך בפרסים או אישורי הכרה .
הכיף שלה הזמן שלה החידוד שלה ..ללא חיפוש מיותר של להראות לכולם כמה היא חריפה וידענית . לא ניסתה להתנשא מעל הסובבים אותה ..לא עשתה תחרויות במשפחה לא תיקנה ולא השפילה ...היא הבינה את מהות החיים 

יום רביעי, 2 בנובמבר 2016

להעיר או לא להעיר זו השאלה

בעיות מוסר ...פרשת דרכים בביקורת והדרכה 

לאחרונה  נתקלתי בנושא משני כיוונים שונים . האחד תלונה קלה של סופרת או עיתונאית  על הכתיבה הקלוקלת שפושעת במחוזותינו . היא לא חידשה דבר . ההתקדמות בדיון היתה הנקודה שהעלתה שצריך וכמעט חובה להעיר ולהעמיד את הכותב על נפילותיו וטעויותיו .
השני התנהגות שאינה הולמת האוטובוס ציבורי בין עירוני ...ואטשטש את הדמויות והמיקומים כך שאין קשר לנתונים החיצוניים לסיטואציה .
אציג את עמדתי באמצעות שני סיפורים .
כתשובה לסופרת הייתי עונה שלא בכל מצב ולרוב אשתדל שלא לתקן או למתוח ביקורת ...שלא לדבר על קטילה מכוונת . למרות שיתכן מצב שהצד של הכותב הקלוקל מעביר בעצמו ביקורת תחילה על התכנים הקרובים לדבשתו .
יש מצב של הומור . צוחקים מכל הסיטואציה .
סיפור שהיה כך היה ...
גדלתי עם שגיאות כתיב ...מלא ! לרוב ללא שגיאות תחביריות וזמנים  גם שליטה טובה בין ההטיות זכר נקבה ...
נפגעתי ופחדתי לכתוב כי ההערות סביב סגרו עלי . תשובות היו טלגרמות ומדודות . למרות שקראתי המון 
ההתיחסות של רוב המורים היתה כאל דפוק שכלית . לא ידעו להגדיר דיסלקטי או בעל בעיות למידה . .
משך השנים הצלחתי לשפר ולהשתפר ואף להיות ברמה של מזהה טעויות גם תחביריות אצל ...מורים ועוד גיבורי תבניות לשון . כשקוראים מאמרים או מצגות שלי לא מבחינים במאמץ הפנימי האדיר שעשיתי .
איך אני רואה את המאמץ ? 
שאלה טובה !
אחי הצעיר .
הוא התייאש משכלול עצמי ותיקון עצמי . אינני יודע מה רמת הכתיבה ושגיאות הכתיב ואולי תחביר . עד היום כולל היום זר לא יבין . אין לו שגיאות ...זה כתב סתרים .
אני מבין כמעט מאה אחוז ברציף ללא פיענוח . לא מעיר לו לא מתקן לו לא אומר שיתבייש . לא קורא לו דפוק ..למרות שעל דברים אחרים אמרתי לו מילים בסגנון .
לפני כמה שנים כשבן דודי אובחן בבעיה דומה . אחי כתב לו הודעה עם שגיאות חלקן אולי במכוון . כשהתבקש הנער להבנת הנקרא ..ראו זה פלא הבין הכל וקרא שוטף ללא משמעות כפולה למרות השגיאות .
כשנדרש להצביע היכן יש מוקשים בכתיבה ..אמר שאין ואין שגיאות כלל והכל בסדר .
זה לא עצוב ולא מצחיק זו עובדה .
הילד הזה ...למד באוניברסיטה שנה מלאה ספרות ...ולאחר מכן הלך ללמוד קופיריטרינג . כיום הוא מסיים תואר בחינוך אני חושב .
אני ...סתם בוגר אוניברסיטה רגיל . ללא הערות . 
אז אפשר גם אחרת ? בלי להעיר ולהעליב ? ולדעת שאין קשר לאינטיליגנטציה ומוטיבציה ?
בהערות לפעמים אפשר להרוג את המוטיבציה ולהקפיא את האינטילגנטציה ולבודדה .
חבל חבל חבל . על קטילה וסליחה על הביטוי "פלצנות" ואגו גזעני (גזענות לא קשורה לגנטיקה ) שמפריד בין רמות של אנשים . 
ביקורת שכזו לא מקדמת את נותן הביקורת ואת מקבלה .


הסיפור הבא הוא איך להעיר על התנהגות שאינה הולמת מקום ציבורי . האם בכלל כדאי להעיר ואיך . את מי זה מקדם ?
לא סתם הצמדתי את הסיפור הזה לקודמו ...לא חובב הרחבות .
מקרה שהיה לפני כמה שבועות .
בתחנה מרכזית בעיר לא גדולה  בהמתנה להיכנס לאוטובוס , בחור כבן עשרים דוחף מאחור נכנס ולא משלם ..אמא תשלם .רציתי להעיר לו למה דחף . עזבתי . 
יצא שאתישב בצד השני בקו שלו ...אמא באה והתישבה לידו .
הוא עם פחית שתייה ושוקולד סטייל מקופלת ...מהסוג הנמרח . נסענו ...לא מצא את עצמו התחיל ללקק את האצבעות בקולי קולות . לאחר מכן שיפשף יד ביד . עד כאן סביר נכון ? השמטתי קטע לא רלוונטי .
כעבור שלוש דקות שלף עוד דמוי מקופלת . לגיטימי נכון ...גם העטיפה בדרך הגרביטציה לריצפה לגיטימי . 
בין שוקולד לשוקולד הבחור מצא דרך לשחרר ריר ...מה שנקרא לירוק בחיבור של הכיסא שלפניו לדופן ....לגיטימי ?
כן בטח ...אסור לשמור בגוף . וכדי לעזור לגוף היה מספיק חכם כדי לדחוף לו את מקופלת מספר שתיים .
היה לי בתיק ניר מפית שולחן משובחת וגדולה . ידעתי שעלי להציעה לאם תחילה . לקחה והציע לו הבחור הסתכל עלי כאילו נפלתי מעב"מ . אולי ממאדים ...אמר לא ..והצביע לי על מפית קטנה ופשוטה שיש לו על הברך . (העטיפה של המקופלת עשתה תחרות מי יותר גדולה .היא או שהמפית שעל בירכו )
ברור אותם נתונים אותו ניסוי אותם ליקוקי אצבע מריחות ידיים ויריקות . לא עזר . שתקתי . לא המשכתי 
למה ? 
כי אני מכיר את החוק את המדינה ואת הפראקטיקה .
אני לא רוצה לפגוש אותו בשנית . הערה מצידי לא הייתה מנקה את האוטובוס גם לא מגלגלת את המקופלת אחורה לעטיפה שלה . היה נוצר עימות יתכן אלימות ...אותו היו משחררים מידית על איזה סעיף חוץ מפיזי שאתם רוצים ...
אני הייתי צריך במתן עדות ולחזור ולהעיד ולחזור לשלב הטיעונים ובסוף נסגר מחוסר עיניין לציבור ופתחת חשבון עם אדם שלא רוצה לראותו יותר . והכי חשוב הוא ימשיך לרייר גם בהמשך . שום אוטובוס לא חסין בפניו .
במהלך נסיעה של ארבעים דקות , הספיק לריב עם נוסעת שענתה לו פעם אחת וקלטה שלא כדאי להמשיך וגם ירדה . הבחור במהלך הנסיעה קם לנהג שאל אותו דבר מה וחזר מגדף ...
האמא פסל לא מעירה לא מדריכה ..רק מפנה לו את הדרך לנהג .
אילו הייתי מצליח להזיז שם משהו זה היה טוב .
לכן הערה במקרה הזה יכולה להביא אותי למחוזות לא רצויים . את זה עוד למדתי בכיתה ט' שלא תמיד העולם שייך  למתלונן החביב .
עם כל הצער שבדבר והחוק עם כללי ההתנהגות הבלתי פורמלית ...אני הייתי נדרש לתשובות ומחלות ..ללא תרופה עבורי .
סבלתי עוד עשר דקות כדי לא לסבול עוד .
נכון לא "יצאתי גבר"
על חשבון מי ?
את מי אני מיצג ? את חברת האוטובוסים ? את החוק או תרבות ומוסר ?
לצערי מנסיון עם הממסד ...ומערכונים של אבסורד . לא מתקנים לירה בשתי לירות .

יום שבת, 29 באוקטובר 2016

במקום שאנשים זורקים זבל יש מעבר !

סיפור קצר על טעות ועוד חוסר מידע שפוגש ידע בסיסי מהעבר .

יום שישי ,בוקר . יום חופשי ואין דרישה להסעות או טיפול ביתי ...מזג אויר טוב . צריך יותר מזה ?
כן לבוש תואם ומצלמה לטיול אישי של חופשי זה לגמרי לבד . תיק קטן (ניר טואלט מים וכדור נגד כאב ראש )
אני בחוץ ..תחבורה ציבורית . לצומת ראשית והאוטובוס הראשון שעובר עד מרחק נסיעה של שעה מהבית . המיקום המדויק לא משנה ...נוסע לא יודע . סטייל השיר של איל גולן .
הגעתי למקום שרציתי . התחלתי לטפס בשביל . בנקודה מסוימת נתקלתי בשלט עירוני או ממסדי . השלט מתגאה באותיות ברורות של שפת הקודש ...כאן הוכשרה הדרך .....שמחברת את הגנים  באזור . הסיוע ניתן ...ובעזרת תלמידי המושבה .
יש סימון שבילים . וניכר בדרך שעוברים בה מפעם לפעם .
התקדמתי עליתי צעדתי עברתי מכשול אחד או שניים ...לפני הדרך התרחבה והתיישרה וניכר בה שיד אדם דאגה לקיומה .
כעבור עשרות מטרים בודדות , נתקלתי שוב בשלט ממסדי . אין מעבר גדר חשמלית . הבנתי ..נבחנתי כבר בעבר על הבנת הנקרא ...הייתי גרוע בזה אבל השתפרתי פלאים בהמשך .
כאדם שצריך להמשיך יש שתי אפשרויות להמשיך או לחזור ...שזה גם סוג של המשך בערך מוחלט מטמתי.
חיפשתי פרצות בגדר לאורך כמאתיים מטר ...לא מצאתי למרות שבזמנים מסוימים אני חש שאנחנו חיים בארץ חפפ מדינה עם תיקונים זמניים קבועים .
הפעם טעיתי ..עשו עבודה טובה סגרו חוטים עם הגנות הכל מתוח ..מסדר מח"ט . 
איפה אני אין מפה אין שביל לאן אלך ? מאיין יבוא עזרי ? 
יש נסיון בטיולים מעט בקריאת השטח אבל...איפה הפירצה איפה  ההמשך ?
מלפני בצד שמאל מוסד ציבורי ריק לא ברור אבל חדש  . איך אני יודע שזה מוסד ציבורי ? 
דואגים שם לגדר היטב את כל המתחם בצורה אחידה כך, שהחכמה לא תקפוץ משם בקלות החוצה . חוץ מזה שזה החוק .
מה חיפשתי ? הבנתי שזה הצד הסמוי מהעיין מה שנקרא האזור של החצר האחורית ...חיפשתי כמו תלמיד טוב את המזבלה 
את איזור הזבל מכולות זבל או פחים . ידעתי שזבל מצריך פינוי וגישה . 
מצאתי את מבוקשי הר הזבל . ידעתי שברגע שאצליח להגיע אליו או קרוב אז דרכי סלולה בדרך המלך .
חזרתי מעט אחורה מצאתי שביל צר בלתי מורגש . השביל הלא משומש והחבוי הזה הוביל אותי בסיבוב מופתי לייד הר הזבל הנחית אותי ליד מחולה קטנה .
למישהו שמעניין אותו מה צבע המחולה ....אגיד -  זה מה שחשוב באמת ?
החשוב שעליתי על דרך סלולה מכורכר ברוחב של שתי משאיות . בהיקף של המוסד היה כביש מקשר עם תחנות אוטובוס .
לא...לא התישבתי המשכתי בטיול והיה נחמד .
מה הערך המוסף שלי בסיפור ...
כדאי מאוד להכין שעורי בית התמצאות ועידכון השטח ברמה מודיעינית סבירה .
לא להאמין כל הזמן לשלוטים הממסדיים יתכן ויד שמאל לא מודעת למעשי יד ימין . 
לא צריך לפרוץ גדר חשמלית .
תמיד יש פיתרון אלטרנטיבי מוצלח חוץ מלשאלת החיים והמוות .
והכי חשוב לחפש את הזבל לפעמים מתוכו יוצא שביל הזהב . לא תמיד ערימות של זבל הם המחסום שלך . זה עוד תמרור ולא ממסדי ...אולי תוצר ממסדי .
מקווה כי נהנתם אפשר לשתף 

יום שלישי, 25 באוקטובר 2016

האחים בלוז פוגשים את המשקה האהוב של ילדי

סיפור משנה על פיתוח יכולת ויזואלית 

לראות מעבר לדלת ולהעביר את המסר .

פיתוח יכולת לראות דברים ...רואים אך לא מביטים . אנחנו מסגלים קיצורי דרך וחוסר התעמקות בהרבה מקרים .

אני גם עונה על הקשר בין סרט משנת 79 לבין בקבוק משנת 2016 .
בתקופת הנערות ילדות שלי צפיתי עשרות פעמים בסרט האחים בלוז ...במאי ג'ון לאנדיס . הסרט עוסק כמעט בהכול . כל הרגשות ...פחות פלאי טכנולוגיה ונצנצים . 
למדתי מהסרט הזה המון וגם התאהבתי במוסיקה ...R&B . מוסיקה של הציבעוניים המעורבים בארה"ב של שנות השבעים . המקור של כל הריקודים וההעמדה של מיקל ג'קסון בשנות השמונים ..
ההקדמה הזו נועדה כדי לקבל את מלכת הג'אנר אריטה פראנקלין .
האחים בלוז היו במשימה לאסוף כסף להצלת בית היתומים בו גדלו ...שני לבנים במוסד של שחורים וצבעוניים . עם נשמה לכל ברואי עולם .
בזמן שהיו צריכים לארגן את הלהקה והנגנים   לאחר הרבה שנים של סיורים במרחבים שונים ומשונים של העולם , עמד בפניהם מכשול . מכשול רציני  כבד וגדול עם פה גדול .
המסעדנית אריטה פרנקלין ...זו לא תתן שיקחו לה את הטבח הבעל הפועל ..(השחקן ששחק את אפולו ברוקי )
לא רק שלא יקחו גם לא יתקרבו אליו !
מה יעשו ? הכל אבוד ? אין גיטרה מובילה ...אין מופע !
היות והם מכירים היטב את הטבח והוא מכיר אותם  גם איך שהם ישנים ואוכלים . ...האחים בלוז נתנו הזמנה למטבח של מנות עם תוספות מדויקות כך שברגע שהטבח קיבל את ההזמנה ידע לשייך אותה בדיוק למזמין . המסר עבר . האחים בלוז פה . הם קוראים לו . אז הוא בא ..ואיתו השיר של גברת פרנקלין  . חשוב ! מה אתה מעולל לי .
לא עזר ...אפולו ברח ונוסף ללהקה ולמסע ההצלה .
איפה זה פוגש אותי ..בהרבה מצבים . כשיש מחסום גם אנושי אני יוצא מנקודת הנחה שחוסמים לי רק חוש אחד מתוך השאר  . אצל האחים בלוז זיכרון הטעם חוש הטעם והחזיון של המנה פוצצה את המחסומים .
כשדרך טיפול אחת או צורך להעביר מסר נתקעת יש דרכים אחרות . יש עוד דברים לקלוט . 
מקום עבודה שנתן רק מספר טלפון (לפני שנים היה רק פקס פאר הטכנולוגיה המיסרונית) ועונה צליל חיוג פקס ...
מה עושים ?
רוצים לדבר ואתה לא מצליח ...
תולשים דף ממחברת  כותבים שני משפטים ...מוצאים פקס או דואר ..מבקשים יפה ..שולחים . ומתקבלים לראיון עבודה .
זו היתה אחת הבחינות שם ...לראות כיצד המתמודד מגשר על מחסומים . סוף שנות השמונים תחילת התשעים ..למי היה אז פקס . פלא פון ..מיסרונים לא במורס ? 


איפה הקשר למשקה האהוב ?
הזדמן לי לעשות סיבוב צרכים עם שק הפשפשים על ארבע שבביתינו . הרחקתי כשלוש מאות  ארבע מאות מטר מהבית . עברתי ליד צומת עמוס . על גג פח מחזורית גדול , נח לו בקבוק סודה בטעמים עם מעט משקה ובצבע שונה .
מייד זהיתי את הקומבינה ..זה המשקה שבני מכין לעצמו מדי פעם ..אבל רגע ...הוא לא היה כאן ולא מסלול המפגש שלו שהיה צריך להיות בכיוון שונה .. הקול קול יעקוב הידיים ידי עשו ...מה קורה פה ...ככה שאני עוד עם קורי שינה ??
שאלתי את אשתי ..שללה לי את התזה .
כעבור שלוש שעות דיברתי איתו . אישר את הממצאים ואת הפרטים .
אם אתה מכיר ויודע ושם לב לפרטים ..אתה מסוגל לבחון ולאבחן דברים שקיימים אבל לא ממש צועקים לך בעיניים .
ככה זה עם אנשים כל אחד בעל משקה ייחודי פה ייחודי צבע ומשקל . הם יושבים על פתח מחזורית בזמן שאף אחד לא מזהה אותם רואים אותם אבל שקופים או לא מענינים לא קרובים ולא חשובים .
רק אנשים שבאמת מקורבים ושמים לב יכולים לקלוט ולהבין . לעזור זה סיפור שונה ומורכב .
לפעמים התפקיד שלנו הוא רק להשגיח . להגיד מילה ..להפנות את הזולת לאפשרות נוספת אחרת . לא צריך להיות תואר שני באיבחון או בוגר החוג לפסיכולוגיה קלינית ..לפעמים הפשוט והישיר ...זה שנוגע זה שמקרב בשמחה ולא באילוץ או בתלות , הוא אכן השלב המתבקש .
אולי בפוסטים הבאים .
בקבוק שילך למחזורית זה תפקידו . ומה תפקידו של האדם ?

יום שישי, 21 באוקטובר 2016

זה היה בכיתה ד' אחרי החופש הגדול (טיול כיפי)

סיפור מחג סוכות זה .
קיבלתי בהפתעה יום חופש בחול המועד מהעבודה .
מה עושים ?
יש ילדה משועממת בבית .
נא להתלבש ..יוצאים לטיול .
לא כלכך רוצה ...
נלך גם לשוק נקנה כמה דברים גם קשקושים בשבילך .
רוצה ...אני מתלבשת .
באיזו דרך את רוצה להגיע לשם ?
לא משנה לי ארוכה קצרה העיקר שנגיע ...כך עונה הילדה .
בסדר ! עניתי . אקח אותך בדרך מיוחדת . בדרך נעצור  ואסביר לך על המקום והאזור . עם מעט סיפורי סבא .
נו ..טוובב .
מה את מתלוננת הרי את יודעת שאין טיולי שוק סתם ..קניות ושטויות בלי ערך מוסף .
זה לא חדש לך שאצל אבא מקבלים תכנים והעשרה שאין בבית ספר ולא יהיו . זו אחריותי במידת האפשר לתת לכם חיבור לארץ ולא רק לאדמת הקניונים .
חוץ מזה כשישאלו אותך מה עשית בחופשה מה ראית מה למדת ממה נהנית . מה תגידי ? איזה דבר מיוחד עשית ?
תגידי ראיתי שידורים חוזרים בערוץ הילדים ?
אולי תספרי שהיית בטיול עם אבא והלכת ברגל וזה הדבר שאהבת הכי הרבה לעשות בכל החופשה ....כמו שסיפרת אז שחזרת מהחופש הגדול ?
אבא ...אתה לא מבין ...זה היה בכיתה ד' בהתחלה . בכיתה ו' לא שואלים כאלה שאלות ! זה לא מעניין אף אחד !
עניתי , חבל מאוד !
את אמרת אז שללכת עם אבא ברגל זה יותר כיף . עדיף לך מטיולי קניונים וסיורי משפחות בית לבית .
אז מאוד הפתעת אותי שזו היתה בחירתך למקום הראשון בבילוי ובהעדפתך . לא קניתי לך מתנות לא לקחתי אותך לפסטיגל . לא קיר טיפוס לא חלליות לא ג'מבורי ...וגם לא ממתקים ומאכלים אהובים . קיבלת שתיה וכריכים פשוטים .
למרות כל חוסר האטרקציות לילדים את העדפת להיות אמיצה ולהסתובב עם אבא ללא בקשות מיוחדות .
אז מה שונה הפעם ?
לא שונה ..פשוט זה לא מעניין אף אחד .
את אומרת שזה לא "אין" ופוגם בפופולריות שלך ?
שאלה נוספת את עדיין נהנת  בטיולים עם אבא .
ענתה , כן ! זה נחמד .
אז בואי נעשה מה שנחמד לך לא צריך לספר בכיתה ...
צחקנו ביחד
כן עלינו גבעה וגם ירדנו ממנה הראתי לה במפה כתובה על ניר את המקום הסברתי לה את המקום ואת קו האופק .
שאלה אבא למה אתה לא מורה לגאוגרפיה ?. אתה יכול להסביר וללמד בבית ספר גאוגרפיה .
התחמקתי מהתשובה באלגנטיות לא מוסברת .
קשה לי להסביר ולהרוס את עתידה הבית סיפרי ...
לך תסביר לה שאתה טיפוס אנטי ממסדי ובית ספר לא עשה לי טוב . איך אוכל להגיד לה שעדיין למרות שחלפו כמעט ארבעים שנים מהשכבה שלה אני מדי פעם נתקף בזיכרון עמום שלא לטובה במערכת החינוך .
העדפתי להשאיר את זה סתום . לא להרוס לה את מסלולה .
המשכנו במסלולינו לטיול שוק . שם היא שולטת היטב בגאגרפיה ובטופוגרפיה ...ללא עזרת מבוגר בלתי אחראי  .
אבא גנוב מספר ארבע  (לא נשאר עוד ים לכבוש)

יום שני, 17 באוקטובר 2016

התשובות המיוחדות של היקום .

לעולם יש דרכים מוזרות להעביר לי את המסר 

שאלתי הרבה שאלות בחיים חלקן טובות חלקן רגילות רובן לא מקדמות .
התשובות היו בהתאם בסדר הפוך .
כל פעם בתקופת החגים ובמיוחד כיפור על סביבתו , הייתי שואל שאלות . בעיקר את עצמי ואת בורא עולם בכללו את היקום .
כאשר אדם בא מנקודת נפילה וחולשה גובל בחוסר אמון בממסד וחוסר אמונה בעתיד רגיל ואולי טוב יותר , הוא מחפש שני דברים . את מי להאשים וכיצד לפעול למען הצדק . הדבר השני כיצד לצור מצב של השתקמות עצמית וחיים נורמליים או רגילים ללא נספחים וללא הזדקקויות לסעד חיצוני .
בתקופת כיפור אני חושב על ההשלכות של המלחמה ההיא זו שהפכה פרחים לחציר זו שהפכה מיבנים איתנים לבור שאין לו תחתית . זו מלחמה ששחררה יצרים וייצורים שהרסו כל דבר אפשרי ללא הבדל דת מין גזע גיל ולאום .
כל שנה בתקופה זו שלאלתי את עצמי האם שאגדל אהיה אבא ? יהיה לי ילד או ילדים ? איזה אבא אהיה ? האם ראוי בכלל וזה טוב שיהיו לי ילדים כי אומרים שנפגע תקיפה בילדות מתפתח להיות דומה לתוקפו ...האם שאגדל אהיה תוקף האם אוכל לתקוף ילד או אפילו את ילדי ?
האם יתכן שילדי יעברו מסלול הדומה לשלי ובכלל מסוכן כל העולם הזה במיוחד עבור ילדים ?
הרבה שאלות ....
תשובות ראשונות התחלתי לקבל בסביבות גיל עשרים וחמש . פעם אחת שילדה קטנה ביקשה ממני עזרה ...יכלה לבקש משלושה קרובים אליה ובחרה בי .
קרובי משפחה שאהבו שאני משגיח עליהם בגילאים שונים .
במקום בו עבדתי היתה סביבה מלאה בחנויות אחת מהן צעצועים ודוקא הילדים בחרו לשבת ולשחק בניהם בקירבת מקום עיסוקי . שאלתי ילדה אחת למה הם משחקים פה הרי אני לא חנות הפתעות וצעצועים והמוצרים שלי הם לא מתאימים לילדים ?
ענתה לי הילדה ..קשה לי להסביר ..כולם מביטים עלינו ככה ..ועשתה פנים מתנשאות וחסרות סבלנות . אתה לא !
איך אני ? שאלתי .
ענתה אתה אחר אתה כזה ..ועשתה פרצוף רגיל .
שאלתי אז זה גורם לכם להיות כאן ? 
אמרה כן ואתה לא מציק . 
חיממה לי את הלב אבל ...לא נתנה לי תשובות מדויקות .
חלפו עוד שנים ...את הילדים של אז כבר לא ראיתי הרבה זמן . שיניתי מקום תעסוקה ...
כל שנה אותן שאלות בעוצמות שונות ...
תשובה אחת קיבלתי שנה אחרי שהתחתנתי .
מועד הלידה של בני הראשון היה על כיפור .
זה שהוא נולד בסוכות ...אני סולח לכל המחשבים בשמים ובארץ .
לא צריך להוסיף מילה .
תודה רבה !
אכן לעולם יש דרכים למסור הודעות לתייר ביקום .

יום ראשון, 9 באוקטובר 2016

תפילת כל נדרי . לא מתחבר

סליחה . אבל , לא מסתדר לי .

לא יכול לקנות את התפילה והבקשה הזו .

בין אדם למקום המקום סולח . בין אדם לאדם לא סולח .

כשניסיתי לצום בפעם הראשונה זה היה בכיתה ב' שעתיים לפני המלחמה ההיא .
לא עמדתי במשימה נשברתי כמה שעות לפני הסוף ...אמרו לי כולם שאני לא צריך ואל תצום ולא מתאים . לא עזר .
הצמא והרעב הכריעו את הכף . 
כל שנה מאז אני צם ברציפות ומגיע לתפילות בבית הכנסת חוץ מתפילה אחת שאני מסרב בתוקף להתייחס אליה . 
אין לי בעייה לצום או בעייה מיוחדת עם האמונה . קיצוניות לא התחום שלי . אהבת התורה וזמן חשבון הנפש עושים לי טוב , רק תפילה אחת המרכזית והחשובה כל נדרי לא נמצאת אצלי .
לא מתחבר אליה לא מקבל ממנה תשובות רק שאלות ותצוגות אופנה רוח וצילצולי שויץ או דאווין של כבוד ...שרחוקים ממני ומרחיקים אותי ממנו ..מהיום הזה מהאל שבחר את אשר בחר מתוך העם המובחר .
כילד התקשתי מאוד בקריאה ומטלות הדורשות קריאה טובה ומרובה . עבדתי יותר עם הזיכרון ...
הזיכרון שלא שוכח וחוזר לנקודת השפל של האדם ..שאינו מותר מין הבהמה ...זיכרון ששואל שאלות קשות ומאתגרות .
כבר בילדות המאוחרת זיהיתי את השואו ההצגה הבלתי גמורה של סולידריות אהבת האדם והסביבה . לערב כיפור צריך לקרוא ערב הווי אחווה ובידור במסגרת הציווי הדתי .
נשים לבשו את מיטב ביגדיהן , התאפרו איפור כבד חמש דקות לפני תחילת הצום או המעשנות שבינהן עשר דקות לפני סיגריה אחרונה . זה שלמחרת הן קמו לבוקר חדש כמו מדוזות זה סיפור אחר ולא חשוב כרגע .
הגברים לבשו את שהכינו להם נשותיהם ואמותיהן ובזה נגמר . רק קשירת הנעליים תמיד תשאר עסק לא סגור ..סכנת נפשות לעומת שיחרור הנפש שאין בה מעשים ...כן יוצאת גם דרך החורים בגרביים .
לא התחברתי לגינוני הטקס ...שאיבדו מזמן את המשמעות .
הייתי קורא לתפילת כל נידרי כל נדרי ...במשמעות הנדרים שלי .
כשתיקנו אותי הסבירו לי  את המשמעות ואת החשיבות של המילה והתפילה ...אהבתי את ההסבר 
הסבר אוטופי פסטוראלי אופטימי ויפה . אולם בכיתה ה' או ו'  לפני הבר מצווה . התחלתי לתהות ולעמוד על הדדיות . חידדתי זאת משך השנים והנני מגיש את זה לעוס ומוכן לפיתחו של העולם האל נציגיו וקוראיו ..אלו שקוראים לו ואלו שמסוגלים לקרוא ולהבין את תורתו . בשמים ובארץ . כמו בבירכת השחר .

מה אמרו לי ומה שאלתי ...

אמרו לי שהשם יתברך הוא משגיח על הפרטים הקטנים . כמו אבא שמשגיח על ילדיו כמו נשר המגן ומטפל בגוזליו ..על כנפי נשרים ..
אמרו לי שהכל תחת פיקוח והשגחה ואנחנו נתיניו וקוראיו של האל מעט שובבים ויש לנו דפק קל בתוכנה ואולי שלא כך שמושתל בנו יצר הרע יצר הכעס והזלזול ביחד עם בורות .
אמרו לי שפעם בשנה מבקשים מאבא בשעת תפילת כל נדרי שיסלח לנו על טעויות שעשינו בין במזיד אבל בעיקר בחוסר יודעין . הבטחנו אבטחות ולא עמדנו בהסכם . רצינו דברים אחרים והוא האל רצה דברים מסוימים ולא עשינו כרצונו בהרבה מצבים ולא הספקנו ...אז אנחנו משחקים אותה מסכנים פתאים . כבשים שאיבדו את המוביל שלהם ובאשמתם .
אנחנו מבקשים שוב את אמונו בנו ושיתן לנו את הכוח לעבדו עוד שנה ולתקן את דרכינו ובלי סליחתו המלאה וויתור על הבטחותינו הדבר לא מתממש .
יכולתי להמשיך בתאורים של קישרי אדם ואל עם נבחר שמחפש כל הזמן חוכמה בינה ודעת ...מספיק לי לכם ולו .
עניתי בשאלה כמו יהודי פולני גאה ..
אם האל משגיח בפרטים הקטנים אז איפה הוא היה כשפגשתי בגיל שבע וחצי את הפידופיל במדים שלי .
מדוע יצר אצלי דפק בתוכנה ונתן ל להאמין לכל איש ביטחון ומבוגר ממני .
אם אני גוזל שלו שעוד לא יודע לעוף ועוד לא טרף שום גוייה של עוף או חרק איך זה שחמק ממנו בן יצירתו ועשה את מעשהו מעבר להיותו זכר עם זכר ?
ואיפה בידיוק השתיל בי את יצר הרע או כעס וזילזול  ?
עכשיו לשאלה הקשה ..אנחנו נדרשים לעמוד בהסכמים להסכם או לחוזה יש שני צדדים ..איפה כאן הצד שלי ? 
זה לא היה כרצוני ולא כרצונו של האל כנראה ...אז אולי לא הכל בטוח ומובנה  ? איזה נדר הופר כאן ושל מי ?
היכולה להיות כאן כפרה מלאה שאוכל לעובדו באמונה עיוורת ומלאה ?
אנו דורשים פעם בשנה ואני דורש פעם בחיים במצב שאני שפוי ויכול לקלוט ולהבין ולא על ערש דוואי ...פעם אחת ...אחת  . הסבר ברמה שיניח את הדעת איך נבגד אמונו ואמונתי . איך נתן לגזול נפש מאמינה עם גוף ונשמה מיוסרת כל השנה ולא רק בעשרת ימי תשובה .
תשובה קטנה .
שאלה נוספת ..חלפו הרבה שנים מאז . החלפתי את כל התאים בגוף שלי לפחות ארבעים פעם ..ארבעים שנה במדבר הספיקו לכל עם ישראל ...שמונה ימים בסוכה לזכר אותם ימים ...תן לי את היום הזה לחשבון נפש אמיתי ולא לתצוגת אופנה והצגה של כל ישראל אחים וכל ישראל ערבים זה לזה .
איזה נדר צריך להפר ילד שבקושי קורא שמע ישראל בלי רווחים ???

יום רביעי, 21 בספטמבר 2016

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): מתנה שבנזק

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): מתנה שבנזק: איזו מתנה יש בנזק . נזק גופני או נפשי ? זו שאלה ששאלתי את עצמי לאחרונה . האם יכול להיות משהו טוב כשמתעללים בך או שהתעללו בך ? אז יש לי...

מתנה שבנזק

איזו מתנה יש בנזק . נזק גופני או נפשי ?

זו שאלה ששאלתי את עצמי לאחרונה . האם יכול להיות משהו טוב כשמתעללים בך או שהתעללו בך ?
אז יש לי תשובה בדוקה . כן !
אינני טוען שאני בעד הנזק והייתי שמח כל פעם מחדש לפוגשו . 
אפתח זאת בקלילות . הנזק נוצר . קיים או הסתיים . ההתמודדות עם תוצאות הנזק הוא מרכז ההוכחה שלי .

סיפור הוכחה .

לפני כמה שנים לפני מבצע משה להצלת יהודי אתיופייה , הזדמן לי לעבוד במחיצתו של אדם מבוגר ממני בכמה שנים ממוצא אתיופי . נקרא לו לשם הסיפור חנן וכתוספת להלצתו חנן בלאגן ...חלק מהכשרתו עבר במחיצתי .
חנן היה טיפוס עצמאי תגיד לו מה אתה רוצה ואל תדאג . כבד את רצונו שלא להתעמר בו ולהסביר לו יותר מדי או לבקש דברים ולבלבל אותו בכוונה . 
אני הסתדרתי איתו מצויין . היו שולחים אותו להביא מים לשתיה. אני לא הייתי שולח אותו . לעיתים  הייתי מביא בעבורי ובעבורו מים לשתיה ...רק ממני הוא היה מוכן לשתות . מאחרים אפילו לא לגימה .
בהפסקות האוכל הוא לא הביא אוכל וגם לא קנה . כנראה שלא היה לו מספיק כסף לקנית מזון .
שמתי לב לכך בשבועות הראשונים לעבודתו .
כשהייתי הולך למסעדה קרובה הייתי מביא סלט בכמות כפולה ..אמרתי לו שיתכבד . לקח לי בערך שבועיים לשכנעו .
לא עזרו המילים . אמרתי לו שהסלטים בחינם וחופשיים . אמרתי שזה לא קשור לשום דבר ובעוד שעה המסעדה סוגרת וזורקת הכל ...עבדנו לרוב ביחד במשמרת ערב  .  לפני שהייתי הולך הייתי מכריז בפניו לאן אני הולך ואם רוצה משהו . 
לבסוף לאחר כשבועיים ביקש חריף . 
שמחתי . חשבתי הביא אוכל . טעיתי . זה בעבור כוס תה חם . היה שותה תה עם חריף . ניסה אותי לראות איך אגיב ...
לא אומר שלא הופתעתי , אך שתקתי . אחר כך אמרתי לו בוא יש סלט גם בשבילך . 
כן התרצה סוף סוף ...אכל .
מאז התחיל לבטוח בי וחיינו בשלום עד שהמפעל נסגר . 
כשרציתי להתחלף איתו במשמרת היה תמיד אומר אין בעייה . לאחרים היה נותן תירוצים למה לא ולא יכול .
בזכות הנזק שנגרם אצלי מתוך התעללות התעמרות והתעלמות מהרעב הנפשי וחוסר האמון ברוב הסובבים , יכולתי לזהות את כבודו מצוקתו וחוסר אמונו במתעמרים ושהיו בחלקם נצלנים קטנים . בטח שחש בהתנהגותם ובהתנהגותי .
היכולת לזהות אצלו את הכאב שהיה בתוכי או דומה למה שיש בי כלפי התעמרות וממסד , אפשרה יצירת פתח לשותפות בכבוד . בזכות היציאה מהתעללות והתמודדות עימה למדתי כיצד לתת ולא פחות חשוב כיצד לקבל ואיך לגרום לצד שני לקבל בכבוד מבלי שיחוש נחות או שעושים לו טובה .
חזרתי על הסיפור הזה כעבור שנים רבות . אדם מבוגר שאני מכיר שנים אחדות נקלע לקשיים כלכליים . הוא לא מסכן לא מתייחס לעצמו ככזה . נראה לי שיגיע זמנו להחזיר את נשמתו לבורא נמצאו אותו עם פטיש ופלייר ביד תחת חתיכת פח או לוח פח ....
הבן אדם לא מוכן לקבל עזרה . הוא חזק וקשה עם עצמו . 
שאלתי אותו פעם עם הוא צריך משהו בגד עבודה חולצה חמה מעיל ...לא ענה . אחרי עוד פעמיים שהצקתי לו שהגיע הזמן להחליף את המעיל הקרוע הסכים איתי שהגיע הזמן .
הפעם הייתי חמוש בנשק יום הדין ..שלא יכל לסרב .
ארזתי בקופסה מעיל שהיה לי  . לקחתי  את ביתי שהיתה בכיתה ב'  נתתי לילדה את הקופסה ואמרתי לה שתמסור לאיש .
הוא איש חביב חייך אלייה ולא סירב לקחת . רק שאל מה זה ? עניתי מעיל לעבודה  .
שמח מאוד . אמר תודה .
מדי פעם כשאני פוגש אותו לשאלתי אם הוא צריך משהו חם הוא כבר עונה בחיוב . הוא יותר חופשי איתי אך עדיין שומר בפנים לא מתלונן ולא בוכה . הוא לא פתוח עם כל אחד . הוא מרגיש נתינה מתוך הפנימיות וההבנה .
אני שמח ואומר תודה שיש לי כאלו הזדמנויות לרומם את הרוח .

יום חמישי, 15 בספטמבר 2016

דייסת קוואקר ...להתמודד עם הבלתי ידוע בקטן .

פוסט "קצר" על התמודדות קטנה כשיש רק ידע תיאורטי .

בחרתי בסיפור הדייסה כדי להמשיל על יכולת התמודדות מעשית עם דבר חדש .

כן...גיבור גדול אתה חזק בתיאוריה לא במעשי ! איך אפשר להתמודד עם אתגר כשאין לי הדרכה צמודה וכלים מעשיים ?
מה אתה בא אליי בסיפורים ...אני רוצה מעשים שורה תחתונה שינוי מיידי מורגש ונראה ולטובה .
מה שנקרא שלוש כלות בכלה אחת .
זה מה שנפגע ייתכן ויאמר לי .
יש המטעימים ומוסיפים שסיפרי הדרכה ועזרה עצמית ובן דודם ספר ביוגרפיה על גילגולו של אדם , לא השפיע ולא ישפיע על שינוי מיוחל ..בקיצור מה שהיה הוא שיהיה אם תסתמך רק על הדרכה אורירית תיאורטית וספרים .
בכלל יש מחקרים שמעידים שזה בזבוז זמן ועומס על הקוגניציה .
רוצה להגיד עזוב אותך משטיות שים לי מנהל לחיים שלי שיגיד לי מה לעשות ובאילו כלים להשתמש ומתי .
עד כאו ירידות ובזבוז זמן אמיתי .

הסיפור .הדייסה והאישה .

לפני מספר שבועות ביקרתי בארץ נחמדה במרכז אירופה . היחס היה טוב המלון טוב  האוכל ..ממה שטעמתי טוב . בחו"ל אינני אוכל בשר ודברים בסגנון . אני חי טוב עם זה ללא נקיפות מצפון . 
בארוחת הבוקר הגישו לנו דייסת קוואקר ..שיבולת שועל בעיברית . היתה בסיסית וטעימה לכל הדעות .
חזרנו הביתה . כעבור שבוע בסופר זוגתי הנכבדה אומרת לי "אני רוצה שתכין לנו שיבולת שועל כמו במלון , טיפה פחות מתוק אבל שיהיה דומה "
שתקתי ולאחר חצי דקה אמרתי לה ...איפה כאן השיבולת שועל ? 
מצאנו את המדף . עכשיו אין תירוצים . לא יודע אין ..פג תוקף ...נסגר עלי ! מאיפה זה בא האתגר הזה ?
להשכלה כללית אני והמטבח זה חברים לעת תורנות וצרה מהצד של הסבון והליפה .
נדיר שאני מבשל או מתעורר עם מוזה של עשייה הקשורה לאזור של המטבח . אבל לפי מילותה של אישתי אני יודע לעבוד במטבח והתנועות שלי רגועות ולא לחוצות יש סדר מסויים . נראה שזה מרגיע אותי סטייל ריפוי בעיסוק ..
מה לעשות נפלתי למוזה לא שלי עם בקרית טעם ומזון . 
עוד באותו הערב בקרית המזון שלי קיבלה את מבוקשה . אמרה שיצא מעולה .
חשבתי הצלחה של מתחילים . הרי פעם ראשונה לא מכיר את החומר נכון שעשיתי דיסות לילדים שהיו קטנים אבל חלפו השנים המתוקים גדלו הדייסה שלהם לא בבית ...
היה לי רק מושג תיאורטי של התהליך והעשייה . ללא הדרכה וללא ספרי בישול יצא מוצלח . חשבתי שאולי סתם מתוך אהבתי וחיבתי אל זוגתי נוצרה דייסה טובה . עברו עוד שבועיים עשיתי שוב . יצא מעולה ...אהבה לאישה כן בטח...
לפני שבוע חמותי התארחה אצלינו ...
" אתה יכול להכין לאימא ולי את הדייסת קוואקר ? "
כן ! יכול לנסות  !
קיבלתי בקרית ייצור ומזון כפולה ...עמדתי בגבורה עילאית  תחת עיניה הפולניות של הגברת ...
עוד ביקשה שאני אלמד אותה איך עושים ושאקנה לה בדיוק את השיבולת שועל שאני קניתי .
רבותי ...פה הסתבכתי . לא הבישול לא אהבה ולא בטיח .
תרגיל פולני השטלת עלי ...זה בסדר אני מחוסן .
קניתי לה והוספתי במעמד חגיגי זה שהבת שלה טובה ממני וגם היא בעצמה חובבת מזון בסיסי תצליח ללא קושי .
אמנם יצאתי בעור שיני מפתיחת מסעדת "הדייסה הבריאה" . אבל ...ימים יגידו 

מה רציתי להגיד ?

נכבדי ...כל דבר שאתם רואים מתענינים משך את תשומת לבכם לפרק זמן ואולי  נשכח ועבר מקום ואולי קיים אצלכם בקופסה השחורה הרחק מכם ...אם זה סרט טוב פתגם טוב ספר טוב או תרגיל פירוק תיקון והרכבה שצפיתם בו ללא שיתוף פעולה מצדכם , יתכן מאוד שלא תפגשו בו כל החיים ולא יצוץ בעת צרה .

אבל ...ייתכן והרמה התיאורטית  הזו תצוץ פתאום במלא הדרה בנסיבות שונות ומשונות ללא כלים מיוחדים או הכוונה נוספת בתיזמון עילאי עם הרבה אמונה בצידקת הדרך והתהליך ...שבא לעשות טוב .

קחו את ההזדמנות הכלים כבר שם . מקסימום תדעו שאתם לא מבינים בדייסה ואז אתם שוב בנקודת המוצא ...לרכוש ידע או לטוס למלון בשנית כדי לאכול שם את הדייסה האהובה עליכם . 

אם אתם מבינים שזה מעבר לדייסה .

אשמח לתגובות ...גם מעליבות תתקבלנה בשימחה    


יום שבת, 10 בספטמבר 2016

לשים את הקובייה בבית שלה כדי שתעצור

הסבר קצר מדוע כדאי ורצוי להיכשל (לפעמים)

היום היתה לי שיחה קצרה עם הילד ...נער בן 16 . כועס על עצמו בקטע קטן של חוסר יכולת למידה ומציאת פתרון לחוסר הזה . בזכות החוסר הזה הכל שחור ולא טוב .
לא מסתדר לו מרגיש נכשל ומשליך על כל הגזרות .
מבחינתי זה לא נכון ולא גישה נכונה ללמודים ולחיים .
האגוז היה קשה ...ככל שהאדם שממולך חכם ומבריק האגוז קשה לפיצוח . צריך להביא סימוכין הדגמות תצלומי מיקרו ותצלומי אויר ..תוצאות ססמוגרפיות ...מדויק וחד . אחרת לא קונה !!
התחלתי להגיד שבגיל שלו מותר לטעות ולנסות  תמיד יש מועד ב ואפילו ג ' . אמרתי שכיום אפשר לעשות יותר מבחנים ופריסה טובה מאשר בתקופתי ... לא עזר . לא השתכנע .
אמרתי ששאלו יזם מצליח ורב הצלחות מה היית אומר לאדם צעיר בתחילת דרכו איזה טיפ היית נותן לו כדי שיהיה כמוך .
תשובתו היתה  פשוטה וקצרה ..שיכשל כמה שהוא יכול כמו שהוא רק יכול . זה הכל ? שאל המראיין . כן ! חובה על כל יזם ובעל רצון להצליח לנסות ולהיכשל כמה שיותר .
אמרתי לנער טוב שהוא נכשל לפעמים רק כך אפשר לעשות מעקפים ולהצליח . ההתאוששות שבאה בעיקבות ההתנסות .
הקשיב לא השתכנע ..אבל הפעם לא ביטל את דברי .
לקחתי דוגמא מענף האופניים . המעצור באופניים לא פועל כל האופניים לא עוצרים  . אז מה נעשה ? כל האופניים לזבל ? מקולקל ? או שלפעמים זו רק הקובייה של המעצור שיצאה מהבית שלה ? ההנדסה של המעצור טובה ומדויקת ...
אז מה הבעייה ?
רק להחזיר את הקוביה ולהתאימה לבית שלה זה הכל ...קרה שפעם אחת היא יצאה ממקומה ואולי עוד פעם . אז מנסים להחזירה למקום הידוע שלה . איך ידוע ? בזכות הפעם הקודמת שזה קרה . 
ומה לעתיד ?
כשזה יקרה אתה כבר תדע לבדך מה קרה ותראה את הבעייה כלא בעייה אלא כחלק מההנאה והתחזוקה של החיים .
יצא ופגש חברים ...הוא לא עשה מהומה שהקבוצה שלו הפסידה בדרבי באותו היום . קיבל שזה חלק מהחיים 
קיבל שיש עוד דרך להצלחה . לכבד את הכישלון כהתנסות לבניית מעקפים .
ואם גם המעקף הזה לא יצלח ? 
כל צעד הוא דרך חדשה  
תודה !

יום חמישי, 1 בספטמבר 2016

כמה מפתחות צריך כדי להגיע ?

כמה מפתחות צריך כדי לממש רצון של להניע ולהגיע ?

על כמה זוגות אופניים למדת לרכב כדי שתגיד או תגידי אני יודע לרכב ללא גלגלי עזר ?

מה עומק הים המשפיע ביותר על סיגנון השחייה שלך ?

אלו שאלות פשוטות  מתאימות לבדיחות קרש ...
זה נחמד שיש לך מספר העתקים של המפתח שמניע את הרכב ...אבל צריך רק אחד . לפעמים גם בלעדיו אפשר להסתדר כל עוד אתה יודע לאן ולאיזו מטרה אתה רוצה להגיע ליעד ...ועוד מילים נחמדות . מפתח רזרבי במקום ידוע מוסיף ביטחון ותחושה המפחיתה אובדן אך לא עושה את הדרך .

אם למדת לרכב על אופניים אני כמעט בטוח שאת כל הנפילות והסיבובים עשית על אותו זוג ..עברו שנים והחלפת ללא קושי לתואמות מצב גוף שגדל והתייצב . לא נדרשת ללמידה מחדש ...נכון ?
החלפת אופניים לא עוזרת ולא עזרה ברכישת המיומנות ...אולי אני טועה ?
ומה לגבי עומק המים ? כיצד הוא קשור לסיגנון השחייה או לשפת הים ?
מה אני רוצה להגיד בזה ?
חפשו את הפשוט מספיקה רק הצלחה קטנה אחת התמדה קטנה אחת אמונה ותקווה אחת מקום אחד יעד אחד . אם יש עוד דלת וכישורים נחבאים זה תמיד נחמד לדעת היכן הם נמצאים לשימוש בשעת הצורך .
הכל קיים אצלך במידה המספקת כדי להצילך ולהביאך ממקום למקום . מדרך לדרך . מהוצאת אנרגיה והמרתה . לרוב ואולי תמיד זה משהוא פשוט קטן שקיים אצלינו כל הזמן ולא משנה גובה המים הדרישה לשיווי משקל ואיזון ויכולת הציפה . כדור הארץ מושך אותנו רציף ובכל דרך . השאלה היא לא איפה הדרך . השאלה היא למה הדרך ?

יום שני, 29 באוגוסט 2016

פידופילים זהירות ! מי ומה יעזור ?

פדופיליה זו מחלה 

כשהתחלתי לכתוב גם את הספר וגם בעת פיתוח הבלוג , היה חשוב לי הכיוון פחות הסיגנון ותיאורים פיקאנטיים .

מגיל צעיר בחרתי להתמקד ביציאה מהתעללות . הצבת מטרות ואתגרים בעיקר מחשבתיים ומעט ספורט לא מזיק .
אני משתדל שלא להתעסק בפרופיל של הפוגע והמשדל ועוד כינויים אפשר גם חולה , חסר אחריות למעשיו , מפלצת והנחמד במצעד השמות השטן מלאך המוות .
להיות פרופיילר זה נחמד לסדרות טלביזיה משטרתיות ששם יש מספר בוגרי סוציולוגיה פסיכולוגיה וקרמינולוגיה  . מגובים במעבדות ששואבות נתונים מפוסט מורטום ( ביופסיה  , נתיחה שלאחר מוות ) .
אני מתעניין בחי ולא במושבת . יותר נכון בחי- מת .מת-חי . חשוב לי לעזור ולהאיר נקודות מסוימות לצימצום הצלחתם של פדופילים .
מעשי השילטון והאכיפה כבודם במקומם מונח כולל אנשי רווחה ופסיכולוגיה בשרות המדינה . זה לא פוסט ביקורת או הלל לאנשי המדינה .
אני טוען לצימצום ולא להפסקה או הרחקה כללית של כל בעלי הנטייה לפגוע . מהטעם שזה בלתי ניתן ליישום גם לו היינו מקבלים את רשימת כל הפוגעים הקיימים מיום יכולתם ללכת ולעמוד על רגליהם . מעבר לכך הוא שילטון החוק והרשות השופטת .
לא ניתן לשפוט או להעניש אדם רק על פי הצהרות של גוף אחר על מחשבות שלא ניתנות לבחינה .
אני בא עם תובנות שלאחר מעשה כנפגע דבר עבירה . מדווח לא מטופל . 
פידופילים ממשים את זממם ובונים מלכודת ותוכניות ללכידת הקורבן באופן חכם ולא שקוף . בסבלנות ויצירת אמינות . שעות הפעילות הן מהבוקר עד הערב ומהערב עד הבוקר . אולי יש הפסקה לשרותים ואוכל . כל אחד בזמנו המיוחד . 
אנסים פועלים באור יום ...במיוחד אנסי ילדים ...היות וילדים עדיין לא מבלים בפאבים ומועדונים עד השעות הקטנות של הלילה ...(יקח להם בערך עשור עד שניים להגיע לשם...עיניין של זמן ותהליך טיבעי )  רוב הסיכויים להתקל בפדופיל או במגע לא רצוי מתרחש בשעות היום .
סגרנו שעות פעילות ....נעבור למפגש . המפגש פנים רבות לו יש המון משפטי מפתח . המון חמלה . סקרנות , עזרה וזריזות ידיים . 
הכיוון הוא די דומה ברוב המקרים .
מה לעשות ? 
אהיה בוטה אינני מתכוון לתת כאן הצעות חכמות לנופל בפח לפני שהוא נופל ...את זה כולם עושים .
עצתי בנושא להיות דרוכים ולא להסכים להכנס או להגיע למקום שהמעבר הציבורי שבו שואף לאפס ...לא חייב חושך או חדר מכונות אפל . מספיק שביל צר בין חומות וגדרות של בתים . מאחורי אנדרטה וכו' .
אם נתפסתם חפשו דרך מילוט . תפעלו בתקיפות  ..לא יכולים לתת מכות בפנים ? נסו למשוך במכנסיים ברגל אחת כדי לרכז כוח להפיל  . יש אפשרות לברוח נא לברוח . לרוב התוקף גדול וגבוה ואין יחסי .כוחות . גם אם לכאורה לא קרה דבר חובה רצוי מומלץ לדווח ולקבל טיפול . לא לשתוק ! אני לא מרשה ! שתיקה ובושה גרועות מאונס ומעשה מגונה וכל צורת אלימות אחרת . תוצאות חוסר פנייה וטיפול הן לרוב לכל החיים . אונס הוא מספר דקות אונס הנשמה זה שנים על גבי שנים . לא יצאתם לידי חובתכם ברגע שדווחתם . אתם מתחילים תהליך ומעקב המעקב צריך להיות דו כיווני . אם אתם חשים שנפלתם על שומעים אך לא מקשיבים . מסתירים או מגלגלים כמוצר פגום ..חפשו עזרה ממשהו אחר . קיראו ספרים בנושא . מצגות והדרכות באינטרנט . האמינו בעצמכם טפלו בעצמכם עשו שלום עם עצמכם .
היו שלום וברוכים במתנת החיים .
דבר נוסף שלא נתתי עליו דגש ...מה אומרים לתוקף בזמן התקיפה ? או בדרך ?
תשובתי הלא בדוקה ...זה דבר שלא נשלט . אבל חשוב לי להציע משהו לא מקובל . הראשון במעלה אם לא יכולים ונבצרה יכולת הצעקה אז לפחות לנסות שלא לבכות ולהתחנן על החיים או רחמים או סליחה . לנסות תוך כדי השניות הראשונות  להגיע לשליטה בהחלטה ולפעול מהר . יש ניתוח פסיכולוגי שיתכן והפוגע מושפע על ידי בוגר מעברו . לפעמים לשקר ולהגיד לתוקף שרואים אותו או סתם לנופף לשלום לעבר מרחב אחר כביכול מבוגר אחר רואה אתכם . לגבי ניהול דיאלוג ולצעוק על התוקף שאני אגיד ואספר לאמא שלו איך הוא מתנהג או לאבא שלו . מילים שהוא עוד יקבל עונש ...הדעות חלוקות . זה יכול לגרום לאלימות או התקפלות שוב ללא שליטה של הנפגע .
מקווה שעזרתי

יום שלישי, 2 באוגוסט 2016

למה אתה כאן ?

בשביל מה אתה פה ?

זו לא חזרה בתשובה . זה רחוק מנסיון להחזרה בתשובה ...
אלו צמד שאלות שקיבלתי מידי פעם מאבא שלי . יש גם את השאלה ..למה זה טוב ? זה לא הסיפור .
אבא בדרך כלל נתן לי להגיע לתשובה דרך שאלה . שאלה עצמית לעצמי .
הסיפור הזה מעצים ומחזק יכולת קליטה והבנה . גובל ביכולת פיתוח חוש על חושי .
התחלה .
בסביבות גיל עשר אבי לקח אותי לקונצרט . אני חושב שזה היה מותאם לילדים ונוער . בכלל ילדים של פעם היו פחות צמודים לבית ולטלביזיה . מקסימום לימודית ושעה וחצי של הערוץ של רשות השידור . בידור והעשרה היינו מקבלים בדרכים שונות . אחת הדרכים זה קונצרט של מוסיקה קלאסית עם יצירות שמותאמות לקהל צעיר מרדן עם קוצים באזורים שונים בתחתית הגב .
עד כאן היסטוריה .
כיאה לשותפות אב -בן שהולכים להופעה ביחד , אבי תמיד דאג שנגיע בזמן ונכנס בזמן . מזון וסוכריות לא עינינו אותנו .
התישבנו והמתנו עד התחלת המופע .
לבמה עלו הנגנים . היו שם כלי נשיפה וכלי קשת . שמחתי לראות את הבמה ולא הסתירו לי במיוחד . ישבתי דרוך בציפייה נעימה להתחלת הקונצרט .
לפתע בשורה שלפני נכנסה אישה נמוכה ועבת בשר . לא שמנה רק מלאה בחלקים הנכונים מהבטן ועד הראש כולל שער מפותח . 
כן... התישבה לפני !
לא התלוננתי שיניתי עמדה ..את כלי הנשיפה ראיתי חלקית את הטובה רק בחלק העליון . עוד לא הספקתי להתנחם והיגיע הבן זוג שלה ...היום היינו קוראים לו "שרק" או אוג בוגר נוטף צמיגים . כן בא לי החושך לפני כיבוי אורות .
אבא אני לא רואה מסתירים לי ! כך אמרתי לאבא . 
החלפת מקומות לא היתה עוזרת . חושך בעיניים ואכזבה בפה ובשיניים .
ניסיתי לטעון ולרטון לעוד תסכול . 
אז אבא שאל אותי ...בשביל מה הגעת לכאן ? למה אתה פה ?
הוא לא התכוון למשמעות האדם בחלל . או אידאת היופי והחלל עם מטרתו של האדם כיצור מפותח בכלל שרשרת האבולוציה .
הוא חזר על שאלתו מה באת לעשות כאן ?
באתי לקונצרט אבא !
יפה !
מה באת לעשות כאן בקונצרט ?
באתי לראות קונצרט ! עניתי בייאוש . ומסתירים לי .
באת לקונצרט לראות מה ?
אבא באתי לראות מוסיקה בקונצרט ! עניתי חסר סבלנות .
אז אבא נתן לי את משפט המחץ .
ממתי רואים מוסיקה ? אתה יכול לראות מוסיקה ? מוסיקה נועדה לשמיעה לפנימיות שלך . יש משהו שחוסם לך את האוזניים ? אתה מסוגל לשמוע ?
כן מסוגל לשמוע אבא . אין לי בעיית שמיעה .
אם כן , אין שום בעייה ! 
אולי זה יותר טוב ? 
יתכן וכך תוכל להיות יותר מרוכז במוסיקה ובשמיעתה . היה מרוכז בהקשבה לא בכסאות שממולך . 
אולי כך עדיף ...
אני לא זוכר מה נגנו מה היה ואיך האולם נראה ...אבל אני זוכר היטב את המשמעות של ההנחייה של אבא .
יש לך אוזניים תלמד להשתמש בהן . לפעמים הראיה החזותית לא משפרת את " חווית הלקוח "
אני כן זוכר שהשתמשתי בקו המחשבה הזה מספר פעמים בחיים .
לפעמים להקשיב עדיף מלהביט . לפעמים הראייה מפריעה לריכוז ולמציאת החוויה והתמקדות עכשוית .
ביכולתי לתת דוגמאות ...אסתפק באחת קטנה .
לפני מספר שנים עשינו טיול בר  מצווה לבני הבכור . אחותו הייתה כבת תשע . כל הטיסה הקיאה וסבלה .
בנחיתה וביציאה מהשדה פסקה מלהקיא . לא נשאר לה מה והיא לא תקיא יותר ..כך על פי אישתי ...ואין פשוט אין אחד שמכיר את הילד שלו כמו אימא . 
ברכב ההסעה התישבתי ליד הנהג והילדה מאחור ורחוק ממני . היה לי מוזר כי הכל הפוך וחושך אני באנגליה .
זו תחושה מוזרה להיות בצד של הנהג בלי הגה וגם הפניות מפחידות . החלטתי לעצום עיניים לעשות חושך טוב . 
הפעלתי את חוש השמיעה שלי דאגתי לילדה .האם נרדמה ? מרגישה יותר טוב ? מתאוששת ? השאר ?
התמקדתי בילדה גם לו יכולתי לראות לא הייתי מטיב לראות .
תוך כדי התמקדות אני מוצא את עצמי אומר לנהג שאני צריך בדחיפות שקית נילון או שקית כל שהיא . מצא לי משהוא ...מייד העברתי לאישתי אמרתי לה שתתן לילדה היא מקיאה  . מהרררר .
הילדה ישבה קרוב אליה ומייד החלה לשחרר את כל השאריות . תפסה אותה בזמן .
איך ? מאיפה זה בא ? 
אני אבא שלה אני מכיר את נשימותיה ..בתוך כל החושך הצלחתי לשמוע את נשימתה הלא תקינה והמצוקה השקטה . חיצונית לא זזה . את סוג הנשימה שמבשר בחילה פנימית לא יכלה להסתיר . השידור ניקלט פנימית 
ממש כמו שאבא אמר . האוזניים לא חסומות . המוסיקה ששמעתי מהילדה רחוקה מקונצרט ...אבל יש השפעה וחדירה פנימית .
כן אני יכול לטעון לאינטואיציה של אבא . דמיון וטלפטיה משפחתית . אין לי הוכחה לשורה האחרונה שכתבתי .
רק לחושך של הקונצרט עם החושך של האוג נוטף הצמיגים .
תודה !

יום שלישי, 19 ביולי 2016

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): שיעור גאוגרפיה אצל אבא

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): שיעור גאוגרפיה אצל אבא: סיפור קצר על זלזול בדור ההורים - בקיצור אבא אתה חופר . לפני כעשרים שנה בהיותי רווק גר אצל ההורים בסטטוס דייר מוגן  בעת שירות מלואים פעיל...

שיעור גאוגרפיה אצל אבא

סיפור קצר על זלזול בדור ההורים - בקיצור אבא אתה חופר .

לפני כעשרים שנה בהיותי רווק גר אצל ההורים בסטטוס דייר מוגן  בעת שירות מלואים פעיל .

אני ואבא חברים ..חולקים תחביבים משותפים . אחד התחביבים הוא ידיעת הארץ ותקופת מעברי השלטון במאה הקודמת ...הקמת המדינה על נגזרותיה .
האיש שלי חזק ממני בשפה של היום שם אותי בכיס הקטן עם רמת ידיעותיו . (בדוק ! )
יום אחד חזרתי לחופשה קצרה בזמן המלואים . קצרה זה אומר גם כמה שפחות להיות בדרכים בהתאם לזמן היציאה .
הגעתי הביתה והתפארתי בפני אבי והסביבה שאני עוקף פקקים וחסכן בזמן . הדרך המשפרת ,מניסיון או שזה ממש אותו מרחק או ,שהדרך שבחרתי תמיד יותר קשה .
סיפרתי כיצד באתי מעפולה פניתי לברקאי  משם לקיבוץ המעפיל וצומת הרוא"ה  ולכיוון נתניה . ציינתי שהפקק היחידי שהיה לי היה על כביש חיפה תל אביב הישן מאזור העוגן ...אבל חסכתי ! אני גדול !
אבא הקשיב בשקט ואמר לאחר דקה ...היית יכול להמשיך הלאה על הכביש שבנו הבריטים שמקשר לשכם ליד המשולש ...קלאנסווה ולא לפנות למעפיל . היית יוצא או בכפר יונה או בכוון כפר סבא . והוא התחיל בסיפורים על האנגלים ועל התנועה שהיתה באזור והקיבוצים שקמו בעמק חפר ...לא הגיע לפילוג בין האיחוד למאוחד  (גבעת חיים) ....חפר לא הקשבתי .
חלפו שנים עשרים שנה אולי יותר ...הייתי שוב באזור קיבוץ המעפיל . צריך לחזור לכוון נתניה ויש לחץ זמן שעת פקקים . רציתי לבחור את הדרך שנסעתי אז מזמן . בסיבוב התנועה הראשון עלו לי המילים של אבא ...כן כן החפירות , הבריטים המשולש . ישובי עמק חפר . הכל צף פתאום ועלה .
חכם גדול ..יש לך מפה . אולי GPS אולי חבר טלפוני , שילוט הדרכה  ???
לא , לא ולא . אין טכנולוגיה ואין מצויירת (מפה) . לא רכב שלי .
מה שיש זה ההדרכה של אבא . הלכתי עם זה ועם חוש הכיוון שלי וההדרכה הכללית שקיבלתי משך השנים . 
לא טעיתי לא עצרתי בצד לא שאלתי ...הרגשתי את הדרך הבנתי את מיקומי .
עכשיו מי הגיבור ? .כשהגעתי לכפר יונה הבנתי את משמעות הדרך הישנה והטובה . כעסתי על עצמי שעלבתי באבי ובהסבריו . רציתי לתת לעצמי עונש אבל עצמי ההוא תקוע בחפירות של עצמו של לפני עשרים שנה .
והעצמי הנוכחי חופר לכם עכשיו . מגיע לו עונש .
אל תהיו קשים עם עצמכם תהיו סלחניים לחפירות של המבוגרים החביבים עלינו . יום יבוא וזה הדבר היחידי או כמעט הבלעדי שישפר את מצבכם .
נכון לא הייתי סובל במיוחד לו הייתי תקוע בפקק . זה עובר כמו הרבה דברים אחרים .
אבל מילים של הדרכה שבאות מיפי אב אין להן תחליף .

תודה .
נ.ב 
הוא ממשיך לחפור אני ממשיך להקשיב חלקית ...מסתדרים   

יום שני, 11 ביולי 2016

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): הרצל מקופל

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): הרצל מקופל: הרצל כשטר בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת  סיפור עצוב בלשי שמח . בכיתה ו' או בכיתה ז' הייתי תלמיד מצטיין באנגלית . לא סתם מצטי...

הרצל מקופל

הרצל כשטר בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת 

סיפור עצוב בלשי שמח .

בכיתה ו' או בכיתה ז' הייתי תלמיד מצטיין באנגלית . לא סתם מצטיין . מיוחד !
מוכשר בחיבור לא הגיוני של האותיות והמילים .
לכן , למען התיקון הקטן שהוא בעצם גדול , נשלחתי לשעורי עזר אצל מורה מקבילה בשעורים פרטיים .
חשבו שאני עצלן ולא רוצה לצופף את המילים והאותיות . התפקיד של המורה היה ליישר לי את הגלים ..דבר לא קל בכלל .מילות עידוד גם היו מצרך נדיר ..אם בכלל .
באחת הפעמים שהייתי אמור ללמוד בפרטי , צרפה לי אימי שטר של הרצל . זה נועד לתשלום על שעור קודם ונוכחי . ככל הזכור לי המורה התנהלה כמו פקיד גבייה ללא חליפת איומים . היא הקפידה על קבלת התשלום . היות וזה היה מזמן אני לא זוכר בידיוק  האם היתה חזקה יותר בהדרכה או בגבייה .
לא בשביל זה ביזבזתי את הפוסט . אני לא הראשון שלא קולט צפיפות אותיות בשפה זרה .
חוזר להרצל . לשטר שלו . שבקרוב צריך להיות השטר שלה . 
אבוי ...אין הרצל ואין נעליים (לי יש נעלים ...חורף לא כבד . אבל חורף )
חיפשתי יגעתי ולא מצאתי .
המורה ליטפה את ראשי וניחמה את נפשי הפצועה . בדמיון ! 
מי האמין שנמר יהפוך חברבורותיו ???..לא נכנס למה יעשה הכושי ...הייתי כולי לבן .
קיבלתי את  " אתה סתם שקרן " . עם גירסאות שונות . כולל לקחת וקנית לעצמך ממתקים . נו טוב, בלש או בוגרת יחידה מובחרת של ח"מן  (חיל מודיעין) היא לא !
לו התעניינה בי היתה יודעת שממתקים זה צד מאוד חלש אצלי . על לאבד ונאמנות והקשבה להורים .זה התחום היותר חזק והמשמעותי . 
אצלי , אין אובדנים גם בקניות מורכבות בסופר . לא יודע איך ...
נעצבתי והעברתי את עצמי למצב של שקט . לא נתתי לשאר המילים לגעת . למה שנכנס ...נכנס . 
לא פחדתי שירביצו לי בבית .פחדתי מהאכזבה העצמית ו"הבגידה " בהורי . לא היינו מליונרים . גרנו בשיכון משותף רגיל .
התחלתי להפעיל את הבלש שבי .
שחזרתי את מהלכי לאחור תוך כדי מבטי היאוש של המורה . זכרתי שהפעם בכיוון אחד אבא לקח אותי במכונית וישבתי מקדימה (אז לא היו חוגרים בעיר ומותר לילדים לשבת מקדימה ) .
זכרתי שקיפלתי את הרצל לפני הכניסה והישיבה .
ידעתי שיש שני מקומות שבהם יכול הרצל להתחבא . באוטו של אבא או, ליד הכניסה לאוטו בסמוך לבית .
היות ואבא נסע ולא מתוכנן לחזור עד מאוחר , נותרה לי ברירה אחת . לא! אני לא רסקולניקוב  מהחטא ועונשו ...לא רוצח מורות . הורג אותן ברכות ובסרבנות ! זה כן . אז זה היה כיף .
חזרתי הביתה מכונית אחרת חנתה במקום בו קיפלתי את הרצל . התכופפתי גיששתי ו...כן בין צמיג לבין שפת מדרכה שכב לו השטר .
מה זה שמחתי ויותר מכך הייתי גאה בעצמי .
סיפרתי בבית מה קרה . לא רצתי למורה לשלם. בשיעור השלישי שילמתי בתחילתו על שלושת השעורים .
הייתי חזק .ומחוייך יותר מאי פעם . למרות ששילמתי הרווחתי . פסקתי בסוף השעור , משפט זעיר ונחמד .

" אלייך אני לא בא יותר לעולם " ובאנגלית ביי ביי 

כן כיבדו אותי בבית . קיבלו את פסיקתי .המורה קיבלה את הרצל שלה מיושר ומוכן לפעולה .
אל תהיו במתח יש לי פטור באנגלית אחרי מאמצים וכמה שנים . (לא מקבלים תואר ראשון ללא רמת אנגלית מספקת )
תודה !

יכולתי לקחת את הסיפור למחוזות ניהול ואיניליגנטצה חברתית . עסקים קורסים בגלל סיפורים כאלה של הרצל מתקפל .
זה לא צחוק ..המבט על הטווח הקצר בשיתוף חוסר מידע ומודיעין נכון ומתן תחושה של כבדות ללא צורך בכך גורמת לאובדן של אחד קטן שיכל להביא יותר מהרצל אחד מיושר . לא תקבל מכות אם תסתום את הפה ברגעים מסוימים .
תהיה חלק מהפיתרון ולא חלק מוסף על הבעיה . היותה של המורה גיבנת על תחום קשה לא תיקנה את התחום לא הגדילה את הצורך . הכי חשוב פגעה במוטיבציה ובמרקם עדין של החיים .
זה ילד שלא שוכח ...מה עם עסק או לקוח  ? שרוף \ נשרף ?

יום חמישי, 7 ביולי 2016

כמה עולה ספר בלתי מוגבל ?

זו שאלה קלה מדי !

כמה עולה חינוך לשונות מתופעת העדר ....זו השאלה .

והתשובה ...מגש פיצה עם תוספות ובקבוק משפחתי .
כן ! ספר בלתי מוגבל , בערבון המופקד בספריה שווה ערך למגש פיצה ונספחים קלים .
זה סיפור קצר על מתן בחירה חופשית לכאורה .
היה יום אחד לא מיוחד , שבו התבקשתי להביא מגש משפחתי . בו בעת היתה דרישה לספר קריאה מוגדר .
השאלה היתה למה הרעב יותר גדול ..לפיזי או לרוחני . פיצה או ספר . 
ברור שפיצה ...היא יכולה להמתין לפעם הבאה . היות והמנוי בספריה לא איפשר ספר נוסף בהשאלה , פניתי אל ילדי ושאלתי אותם האם הם מוכנים לוותר על פיצה היום כדי שנוכל להגדיל את המנוי לספר נוסף ? 
הייתי מאוד קשה איתם ושאלתי אם הם עוד מוכנים להוסיף כמה שקלים מכיסם כדי להשלים את הסכום .
התשובה היתה חד משמעית . של ..כן !
אל דאגה ! הם קיבלו מאוחר יותר את הפיצה . אחרי שכל אחד היה אי שם בפרקים הראשונים של הספרים שבחרו .
הם לא תולעי ספרים ויש תקופות שהפרקים היחידים שיש בבית הם בערוץ הממוחשב לצפייה חופשית .
אבל דחיית סיפוקים התקבלה בשיעור קליל ופשוט .

לאחרונה ,נתקלתי בבחור צעיר שאני איתו בקשר מסחרי , שהתגאה ביכולתו להגיע לסירטונים מיוחדים מצחיקים ושטויות של אנשים ונפילות של יונקים . אמר שהיום זה מה שקורה ומה שנחשב .לא שטויות של בית ספר ...
שאלתי אותו בעדינות וזיהיתי שלא נפגע ..תגיד כשהיית ילד כשהיית בבית ואבא היה מגיע  מה היה קורה ?
למה אתה מתכוון ? שאל 
עניתי - אבא בא מה הדבר הכי חשוב שקורה או שעושה או שעושים  ?
אה ..הבנתי !  אמר .
מה הפעולות הראשונות שעשית עם אבא או שעשה לבדו באופן רגיל ושיגרתי  ? הטעמתי  וריפדתי את השאלה .
ענה - אבא היה מכין את עצמו לארוחה . אמא היתה מגישה רק לו הוא היה אוכל ...
ומה אתכם הילדים ? שאלתי 
אנחנו לא . ענה 
הכל קודם כל אוכל והיחס של אמא לאבא . הוסיף .
ואתם הילדים ?
הסתדרנו .
הקשתי בשאלה נוספת . אבא היה מתעניין או מנסה לעורר עיניין בעוד נושא או תחום ? להתעניין בדבר נוסף ?
קיבלתי חיוך עצוב עם תנועת ראש שלילית קלה .
קיבלתי צביטה בלב . בכללי בחור טוב מעט לץ ...יעבור עם הגיל . ההתיחסות וחוסר העידוד לערך מוסף , ילוו אותו למשך חייו
תודה

יום שישי, 1 ביולי 2016

סנדוויץ הולנדי בנוסח פולני

כך בחרתי לכנות את הסיפור . המעשה הוא מזון לנפש .

לפני כשנתיים בדרכנו לחזרה לארץ מטיול משפחתי קצר באמסטרדאם  השתלט  עלי הפולני שבי .
זה לא סוד שאני חצי פולני ...מהצד הטוב .
גם אמסטרדאם איננה זרה לי ...למעשה הבירה האהובה עלי באירופה .
איך הכל משתלב ???
שכרנו חדר במלון פשוט ללא מותרות ואביזרים . היה עלינו לדאוג למזונינו בעצמינו .
בשעת עזיבתינו את החדר עשינו סדר ואיסוף אשפה ושאריות . זוגתי שתחייה החליטה להשמיד את מעט הלחם ההולנדי שנשאר גבינה צהובה וגמבה יתומה .
עצרתי אותה במועד . צעקתי לא ! לא לזרוק ! 
הפולני שבי יצא החוצה בסערה ...מה פתאום זורקים אוכל ?
מה תעשה עם זה ? טסים עוד מעט והילדים רק חטיפים ותיקנה לי ... כך קיבלתי נזיפה .
אני מכין לנו סנדוויצים ממה שיש ממה שאפשר כמה שאפשר . לא זורק אוכל ...אולי מה שישאר כחסר תועלת .
פולני ..יש מזון בשפע לא חסר דבר הדרך פשוטה ברורה ורגילה . אין לך מה לעשות ? אין בחוץ מלחמה . עזוב !
תעשה מה שאתה רוצה . נראה מי ואיפה זה ייזרק . כך קיבלתי חיזוקים לבביים .
ברור שהכנתי . רק שלושה כי ,לא נשאר גמבה . עטפתי קשרתי ולתיק היד .
בשדה התעופה תהליך הקליטה היה רחוק מלהיות חלק ונוצר מצב שהילדים היו מאוד רעבים ולא מצאו מה לאכול .
הבת שלי זכרה שהכנתי כריכים . בעדינות שאלה ובעדינות קיבלה אחד . כעבור דקה בא אחיה הגדול . אפשר ?
כן! אפשר ! 
נשארתי עם אחד . 
שתי דקות או שלוש ..אבא הכריך הזה מאוד טעים !
שתי דקות ...אבא יש עוד ? 
כן ! עוד אחד .
אפשר ?
כן . 
אכלה חצי ואת החצי השני אכל החצי פולני שבי .

היה שקט !

לפני כמה חודשים הבת שלי ביקשה שאכין לה כריך בדיוק לפי המתכון ההולנדי שבשדה התעופה .
הכנתי בטח שהכנתי יש שפע של מזון בארץ גם הולנדי . 
טעם הכריך הפשוט כשרעבים מקבל תפנית מוזהבת במחשבה .

החודש גם יצאנו לחופשה קצרה . בדרך חזרה בעת פינוי החדר לא שאלו אותי למה ולמי אני מכין סנדוויצים !
כן גם הפעם היה ביקוש לא צפוי ....

כשאני חושב על זה יש לזה קשר יותר חזק לפיתוח חוש הישרדות בעיקבות יציאה מהתעללות מאשר הקשר להיותי בעל חינוך שלא משמידים מזון אכיל .או בקצרה  התעללות חזקה מפולניות או צורך מושרש .
למדתי לסמוך על עצמי ולהשתמש במה שיש גם אם זה פשוט זה טעים ומקסים והכי חשוב בזמן הנכון במינון המספיק .
איך אני יודע שזה במינון המספיק ?
עובדה אני חי כותב ולא מורעב .
כן לפולני יש מקום נכבד ולא בפינה בחושך לבד . קודם כל הילדים הקטנים לפני הגדולים .
לא לדאוג ..זוגתי לא אכלה מהכריכים שעשיתי ...לא יודע למה . אולי בגלל שגם היא שבעה בגאוותה .
תודה !

יום רביעי, 22 ביוני 2016

רוצה לעזור ואין התקדמות

איך לצור התקדמות ,איך לתקן ?

יוצא לי לפעמים להגיב בהזדמנוית שונות ובפורומים . אך הדבר הקשה ביותר הוא לקבל תגובות של אדם שהולך ונעלם הולך ומתמוסס ממש מול העיניים ומול המקלדת .
בחור או בחורה שיש להם כמעט הכל ...לא מדובר בכסף או רכוש . מדובר באינטילגנטציה וכישורים נוספים עם בריאות גופנית תקינה ..רק פגיעה נפשית נקודה שחורה קטנה . הנפש שלהם פגשה את מלאך המוות בטרם עת . שלא מרצונם ומתוך חוסר נתונים ויש שיגידו גורל מזל ...כתוב מלמעלה .
מאותו הרגע של המפגש , העולם משתנה , החשיבות של הדברים וההחלטות מקבלים שינוי מהותי .
אין זה משנה כמות איכות ומספר הפעמים שהנפש שלהם נטרקה לפיתחו של השאול והמוות . יש באלמות יש באונס יש בהטרדה של עלילות שווא . היד יכולה להמשיך ולכתוב אוקיאנוס  של מילים זה לא ישנה את ההתיחסות .
כאחד שהיה שם וחזר משם . פגש את בורא עולם וקיבל הזדמנות שנייה ושלישית , אני רואה כיצד אותם נפגעים לא מוכנים לפעול בטובתה של הזדמנות שנייה או שלישית . לרוב מתיאשים בהזדמנות שלישית ולפניה .
יש הרוצים לפגוש את מלאך המוות עוד פעם אבל כשהם חסרי גוף וחסיני נפש .
יש ויגידו לפגוש את אלוהים ממצב מאוזן במועדון השיש .
אני מנסה בכלים שיש ברשותי להציע ולעזור . אני גם מבין את אלו שאיבדו את התקווה . מנסה להפיח בהם תודה ומחשבה שנייה .
האדם הוא לא מעבורת חלל שלפעמים הסיכוי לחזור ידוע מראש או נקבע מראש . פגיעה באריח קרמי אחד קטן משמיד דרך שלמה .
אני מאמין שכל דקה יש לנו הזדמנות . רק מבחינה ביולוגית אנו מועמדים למתקפה מאסיבית לפחות פעמיים ביום בציחצוח שיניים לדוגמא .
ובכל זאת אנחנו קמים לבוקר חדש .
כואב לי שאינני יכול לעזור וכואב יותר שאינני יכול למנוע . למנוע את הכאב הראשוני ואת הכאב האחרוני .
כשאני מדבר על האחרוני יש שיקחו זאת לפגיעה עצמית . זה כשלעצמו אירוני לוקחים שליטה על פגיעה כדי שתבטל פגיעה. יוצרים פגיעה חדשה כדי לסתום פגיעה קודמת או חוזרת . לא בא לשפוט את נפש האדם הנפגע .
הפיתרון היתום הוא על הפרק .
אם אנסה להתיחס לנושא בסיגנון הפילוסוף עימנואל קאנט אזי אסור לי להפריע לאדם לבצע את תרגיל הפגיעה העצמית . אם ארחיק לכת עלי לעזור לו בהגשמת זממו . 
עלי ועלינו כחברה לאפשר פגיעה עצמית וחופשית לכל מי שחפץ בכך . זה המשתמע מדרך זו .
דרכי היא יותר אכזרית . כן ...סדיסטית .
אני משתדל להרוג את הרוע לצחוק לתוצאת הפגיעה ולהוכיח לה שאני מבין שהיא קיימת וכולנו ברי חלוף ..הפגיעה היא לעולם . היות ואני מאפשר שליטה על עוצמות הרגשות , קשה לי להשאיר את הפגיעה לנפשה ולהשתולל או להשריש אצל אנשים פגועים .
אני מנסה למנוע מגע לא הוגן בין מתנות חינם לגהינום הקטן ולגהינום הגדול שנמצא בתוך חלל הריקבון של החיים .
עדיין אינני יודע הרבה דברים ואינני יודע כיצד לשלוח כוחות להתחדשות במטרת שליטה טובה יותר בחיים ובפחד .
אבל , אני חדור מטרה שלא לתת לרוע לנצח . ברור שלא אהיה כאן לנצח אבל לא הרוע ישלוט בריגשותי והדרכותי לאדם אחר שיגשים את ייעודו ואפילו בחלקו . 
דבר אחד אני יודע שאת התיקון של המתקן יש באפשרותי לעזור ולסייע או לא להפריע אבל , את התיקון עצמו שהוא צד שלישי אלי ,אינני יכול לעשות בעצמי .
חשוב לי שכל אחד שעבר התעללות  (לא אחד שדרך על מסטיק בטעות) יצליח להביע את שליטתו במפגש עם רגשותיו לעשיית הטוב המיוחל  .
או תיקון לטוב המיוחל שהוא הנקמה המתוקה ברוע ובממלכת הפגיעות .

תודה !

יום ראשון, 12 ביוני 2016

מה למדתי בסדיר וכיצד יישמתי בבית

פוסט קצר בנושא חקירה וחתירה לקבלת התמונה .

לפני כמעט שלושים שנה לקראת סוף הסדיר נערכה ביקורת תקופתית . דבר שיגרתי ולא חדש עבורי . 
אולם , בביקורת זו נמצאו דברים חריגים הקשורים בדרך עקיפה לעיסוקי ולאחריות שלי .
חקירת המחדל נחתה כרגיל על מפקד הבסיס . לא פחדתי ממנו , הערכתי אותו מאוד והוא פעל תמיד בנחישות . נחישות זו פעלה גם לטובתי היות והיתה ברורה ומסודרת ויצא שמספר פעמים למדתי מחוכמתו .
מפקד הבסיס חקר את המחדל ללא משוא פנים עד הפרט הקטן שבקטנים . יש לציין שלא היה מונחת מלמעלה ללא הכשרה או ידע בתחום . בדיוק להפך זה מתחום עיסוקו .
כשנשאלתי ועניתי ונשאלתי ועניתי נאספו התשובות ...למרות שאני הייתי הקטן והאחרון ועוד נקודות שיכלו להצביע על בעיתיות בהתנהלותי , נמצא כי אין ביני לבין הממצאים כל קשר ופעלתי לפי הנתונים שהיו לי כפי המצופה ולא יכולתי לשלול לקויים אחרים ...למרות נסיון לעשות מיצג מזוייף על הגב שלי . זה לא היה סוף העולם הבעייה היתה מינורית מההתחלה . אך בכל זאת זו היתה חקירה רצינית .
למדתי שעור חשוב בנושא הפללה וחקירה והקלות הבלתי נסבלת של הזיוף . כמו כן למדתי כיצד מקשיבים גם לקטן הפשוט שייתכן שהוא הפושע הוודאי .
לגבי ההמשך אינני יודע ולא התעניינתי במיוחד . היתה לי ביקורת חוזרת להכין .
חלפו להן כשלושים שנה .
ערב ,שעה מאוחרת . אני שומע התחלה של מריבה . בין אשתי לביתי . תלמידת יסודי  . 
הילדה נאשמת בזאת ששלחה הודעה משפילה ופוגעת לחברה מהכיתה ...
התשובה שלה ..לא מבינה לא שלחתי שום הודעה ולא משפילה והיא חברה שלי . 
בחילופי הדברים עם הילדה הנפגעת מועבר תצלום מסך של ההודעה עם פרטים של הילדה שלי כולל תמונה . המסרון של אחת מהרשתות החברתיות .
על פניו נראה אמיתי וכל האצבעות וההפללה על הילדה ...
אני מתחיל לשמוע בכי ואני לא עשיתי כלום ולא אני ולא שלחתי .
קרבתי אל המכשיר תוך כדי שאני עושה שקט אצל עצמי ופולט בקול הילדה לא בקטע זה לא סגנון פעולה שלה . יש לה מגרעות אחרות  (למי אין מגרעות ?)
אני מביט במכשיר אכן זו התמונה שלה השם שלה אבל התמונה ישנה לא כמו בחודש האחרון או לפחות בשבועיים האחרונים לאחר ששברה את הסלולרי . השם שלה כתוב אחרת והיא ברשת חברתית שאין אצלה את היישום ...איך אני יודע שאין לה ?
פשוט כי לפני מספר חודשים דיברנו על זה והיא הסכימה שזה לא בשבילה ואני לא מסכים .כך, שלא התחברה ולא נתנה פרטים . מלבד זאת היא שונאת את החפירות והקשקשת .
אמרתי לאשתי שתמסור את העובדות ושאין מהצד שלה כל פנייה או פגיעה .
נזכרתי במפקד הבסיס שנטה להקשיב ללא חריצת דין פשוטה וקלה .
מאוד קל לשבור אמון ונשמה של ילד או ילדה . גם כשאתה מכיר היטב את הנפשות הפועלות .
רוע , תרגילים וזיופים תמיד היו ותמיד יהיו .
אני לא יודע כיצד תשוקם מערכת היחסים עם החברה שנפגעה שלא באשמת שתיהן ,אבל אני כן יודע שהבת שלי תשתף פעולה בעתיד ללא פחד . אני יודע שלאחר מקרה כזה היא מבינה שיש אבא שמקשיב ושומר ומפקח עם ראש פתוח .
לא צריך להיות בלש גדול או מעריץ של שרלוק הולמס מאת ארטור קונאן דויל .
יש בי כעס על הנבזות על מערכת יחסים עכורה לאחר מליצה מגמתית .

קורא נכבד ! חפרתי בסיפור מסיבה פשוטה

סיפור כזה יכול להתרחש אצל

כל אחד ואחת בביתו במבצרו בחדר שלו. יש סיכוי גם בדלת שממולך

מרגיש פגוע אך גאה ושורד בעוז 


יום שני, 30 במאי 2016

סלולרי מרוסק , ילדה , גלידה ו"עלובי החיים" ז'אן ולז'אן .

עיניין של חינוך וגישה .

סיפור בתוך סיפור עם מסר חינוכי לעצמי .

יש התחלה .מרכז . חפירה במרכז . חפירה לקראת הסוף וסוף לא מפתיע אבל שונה .
ההתחלה 
הודעה בטלפון
הבת שלך ריסקה לרסיסים את הסלולרי שלה  (בת 11)
היא התקשרה מחברה .
לילדה שלום !
תשובה שלי ...
תשאירי את הכרטיס אשראי בבית ותגידי לה שאנחנו צריכים לדבר .
לא כועס .
טלפון שני בתוך שלושה חודשים .
זה לא צחוק גם הכיס רוצה לבכות .
קצר
זו שיחה שמתקיימת בכל בית שיש בו ילדים עם סלולרי בין העיניים במקום מצח  (כשמביטים עליהם מהצד רק אז רואים שיש מרווח צר ).
מהקוביה במצח לא תצמח הישועה . רק קרינה .

מרכז
אני והבת נפגשים  מספר מילים . היא מוכנה ולבושה לצאת העירה למעבדת הסלולר .
בדרכינו אני מבקש שנלך יד ביד . היא מסכימה ברצון רב . 
חוזר על דברי שאני לא כועס .אבל,כואב לי ומרגיש לא נחמד עם זה . 
שואל אותה, מה היית עושה עם ילדה ששוברת פעמיים טלפון חדש  בתוך זמן קצר ?
את חושבת שמגיע לה עונש ?
עונה - איזה עונש ? ומנסה להצדיק את עצמה . 
שאלתי בעדינות ..בבית אחר משפחה אחרת .היו מענישים ? נסי לחשוב על ילדה אחרת זה יהיה מוצדק להעניש אותה ?
עונה - כן .
עונש שלא יקנו ולא יתקנו לה את הטלפון עד שנה הבאה או עד היום הולדת הבא כדי שאולי תהיה בוגרת יותר ?
עונה - כן זה אפשרי .
אני יכול להעניש אותך אותו הדבר ?
מביטה בי ומהנהנת קלות .
שקט ...

חפירה מרכזית 

פתחתי והתחלתי - את יודעת שאת מביעה בהתנהגותך זילזול ? ומראה שאין אפשרות אפילו למכשיר פשוט וישן להשאיר לשימושך ?
אבל אני יודע שאת לא כל כך אשמה .
הילדה התעוררה !
פתאום באתי אליה בגישה מלטפת ....
לא בדיוק  !
כל זה בגלל שהטלפון לא שלך . לא עבדת בשבילו ,לא הלכת בצעדה ארוכה, לא עשית מעשה טוב כדי לזכות בו .
לו היית עושה משהו שהיה גורם לך להעריך את המאמץ והתגמול הלא מושלם אבל שלך רק שלך, היית מתיחסת אחרת .
תשובה של הילדה ...אבל אין לי דמי כיס !
זה לא קשור ! הטעמתי .
יש לי סיפור בשבילך סיפור קטן בתוך סיפור על הדוד שלך ..האח שלי .
רוצה לשמוע ? (חסר לה שלא תרצה . אני חופר ! )
כן, אני רוצה לשמוע .
סיפור קטן .
כשהיינו ילדים בערך בגיל ארבע עשרה . עבדתי קיץ שלם פחות שבועיים כמעט בכל יום . כדי לקנות אופניים עם עשרה הילוכים ורמה של בנים . בשבוע האחרון של חופשת הקיץ קניתי בחנות ליד העבודה של אמא שלי ,ששם היו זוג בתקציב שלי ...עשויות ברזל מעט כבדות תוצרת המזרח הרחוק בצבע כתום- חום לא ממותגות ולא ידועות .
רכבתי ונהנתי בתדירות יומית . 
כעבור מספר חודשים אולי שנה , הגיע הביתה זוג אופניים חדש כסוף מסגסוגת אלומיניום תוצרת אנגליה .ממותג .
..פירמה של אלופים . דומות מאוד לשלי .
אני לא הזמנתי אותם ולא הייתי צריך .
כן ...נחשת נכון!
הזוג החדש לא בשבילי . הכלי הנחמד והמושלם הזה , מיועד עבור אחי !
הדוד שלך ...הוא יודע לרכב ...אני למדתי אותו . הוא לא עשה משהו מיוחד כדי לזכות באופניים  . לא עבד בקיץ לא סיים את השנה בציונים טובים . למעשה היה די סטטי . 
אז למה קנו לו ? את בוודאי שואלת .
זה לא כל כך חשוב לסיפור ...זה כי סבתא אמרה לאמא שלא תהיה קינאה והבדל בין האחים ..זה לא טוב שאחד רוכב על הילוכים ומשוכללים והשני מסתפק בקודמים . ( טעות חינוכית חזקה שהורסת מוטיבציה למתמודד שעובד למען מטרה ראויה וגם לזה שמקבל עד לפה ללא מאמץ  ).
כן ,הוא רכב על הזוג החדש ...פעם עד פעמיים בשבוע . כל פעם היה שובר או הורס פריט בהם ...בתוך פחות משנה הצליח להרוס את בסיס ההברגה של ציר הדוושה . מזלג כידון ...שכחתי מה עוד ומה קדם למה .
אני רכבתי על שלי בתדירות כמעט יומית עד גיל עשרים ושלוש ...זרקתי אותם אחרי שכבר לא נשאר מה לתקן. שלוש פעמים צמיגים עקב שחיקה משימוש  רב .

מה למדת מהסיפור ?

לא הבנתי ..ענתה .
המסר הוא ברור ביתי היקרה !
כשזה שלך והתאמצת בשביל זה אתה תטפח ותשמור יותר ...למרות שתמיד תהינה הפתעות שאחרים יותר קל להם לקבל . יהיו מצבים שהמוצר שבידייך רגיל ונחות יחסית למקבלי מתנות חינם .
לקבל זו לא חוכמה לטפח ולשמור זו ההתקדמות .
אילו היו גורמים לשיתוף במאמץ ובאחריות האופניים של אחי היו יכולות לחיות עד היום ...ברמת השימוש שלו .
זה לא משתנה עם השנים . רק להשגיח ילדה שלי ! ההשגחה אף פעם לא באה במתנה ובחינם !

חנות הסלולר ועלובי החיים סוף הסיפור 

מסרנו את המכשיר לבדיקה נתתי הוראה לתקן ולהשמיש את המכשיר . בזוית העיין קלטתי שהילדה מפעילה את המוח שלה  ומבינה את גודל המעמד . לא שכחתי את עלובי החיים ואת ההדרכה שקיבלתי בילדותי מאת סבא ז"ל ...אסור להעליב יותר מפעם אחת קטנה . בסיגנון מודה ועוזב ירוחם .
בואי חמודה נלך לסיבוב ..
לאן ?
לאכול גלידה כוכב לי ולך .
אורו עינייה ונתנה חיוך מכל הלב !
קנינו ואכלנו בהנאה .
היא לא קיבלה פרס ...
עינין של חינוך . במודע !
אחרי החפירה צריך לאפשר פתח מילוט דרך גישור ופרופורציה ...שבעתיד גם תשתף ולא תפחד . שתדע לבנות לעצמה תיקון גדילה נאותה ואחריות מבוקרת .
אם הייתי או אהייה אכזרי היא לא תשכח לי את זה כל החיים . אם הייתי מיוחד מפתיע ומוזר היא תזכור לי את זה עד סוף החיים .
בקיצור בדומה לעלובי החיים ...הכומר למרות שנשדד ונלקחו מביתו החפצים העדיף לנקות את הנפש (של העלוב) מהחפצים הלא מקדמים .לא היה מוכן להסתכן בפגיעה בנפשו של הפוגע וגורם המהומה .
הפנים של הילדה חשוב בעבורי יותר ממסך צמוד מצח .
מקווה שגם אצלך זה דומה .
אל תתאכזרו לילד ששבר מוצר בר חלוף הנפש שלו תזכור לכם את זה לטוב ולרע . 
אנחנו מושא להערצה אצל ילדינו לא צריך גם זה להיות מרוסק .

תודה ...ניתן לשתף ולהביע דעה 


יום שלישי, 24 במאי 2016

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לוקח רק את התודה

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לוקח רק את התודה: לו היו שואלים אותי איזה דבר רוחני או גשמי הייתי לוקח איתי לאי בודד או למקום שומם , מה היה  הדבר ? אהבה ? תקווה ? כוח רצון או אמונה ? ה...

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לעזוב זו לא בושה !

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לעזוב זו לא בושה !: לבוגי ולביבי שלום ... בעיקבות הנטישה של השר הבכיר בממשלה  הפוסט הזה עוסק בתקופת סוף שנות השמונים ...עוד בתקופה שביבי היה רק ראש מטה הב...

יום ראשון, 22 במאי 2016

לעזוב זו לא בושה !

לבוגי ולביבי שלום ...

בעיקבות הנטישה של השר הבכיר בממשלה 

הפוסט הזה עוסק בתקופת סוף שנות השמונים ...עוד בתקופה שביבי היה רק ראש מטה הבחירות של הליכוד ובוגי היה קצין מבטיח במדרג הצבאי . 
שניהם לא קשורים לסיפור אבל קשורים לתהליך העזיבה .

הסיפור מתחיל בצד השני של התקליט שלי .
למי שלא מבין או לא מהתקופה , אסביר ... המחצית השנייה של השרות הצבאי הסדיר . בשנים הללו מוסיקה שנוגנה מאלבומים, הוקלטה על גבי תקליטים ..קלטות קסטות בשמם המלא היו דרג ב'  בהתיחסות האומנותית  כמוצר לא כמוסיקה . מסיבות טכניות בעיקר .
כשחיל אומר שהחליף צד ...זה לא אומר פוליטיקה או החליף מערכת ...פשוט נשאר לו פחות זמן לסיום השרות .

זה סיפור גבורה ...של נטישה . לנוס ולא להביט לאחור . בגאווה אישית לאחר זמן .
בזמני החופשי הייתי מתאמן בקאנטרי להנאתי בעיקר בשחייה . 
שחייה זה ענף יחידני וזה אומר אתה והמים בשילוב זמנים מדידים . אין משחק קבוצתי ...לא כיוונתי לכדור מים .
מרגיע גוף ונפש מחזק ועוד דברים נפלאים . בחורות כבנות זוג בכיף של אימונים ? זה לא !
על הדשא ובגדת הבריכה זה משהו אחר .שם יש זמן ומקום לרומנטיקה .
במשך תקופה מסוימת היתה לי צופה מעריצה כבת גילי ולא ידעתי ולא ייחסתי חשיבות .
עד שיום אחד ידיד מבוגר שהתאמן במחיצתי "פתח את עניי" כיוון לי את האוזניים הפה והעיניים . התחלנו לצאת . אני והבחורה ...לא עם ידידי . אבל בהמשך עם חבורתה . 
התגלה בעיני עולם שלם עולם שלא הכרתי קודם לכן . מסיבות שלא הורגלתי אליהן .
וגם המתנות הנפלאות של תגילי סכסוך חישוקים מזימות תרגילים ומניפולציות ...
הייתי חייב לזרום . חשבתי שכך זה בחיים וזה התשלום עבור שהייה בחבורה ובסטטוס של זוגיות אמיצה .
איך קוראים לזה ...עשיתי שקר בנפשי . היתה לי סבלנות רציתי ללמוד כיצד זה מתפתח .
למדתי היטב זו פונקציה ליניארית בכיוון שלילי  בשבילי . יותר ויותר להיות קטן ולא אחראי או קובע . יותר ניתן לירידות וסתימת הפה ..יותר עושה חשבון . יותר מנותק מעצמי יותר עצוב על הדרכי בחיים ואזלת ידי במתן לגיטימציה לדברים לא אתיים ולא טובים מבחינתי ..כן זה היה חוקי אבל מסריח .
הם היו ילדים טובים לא שותים אבל חלקם יכלו בקלות לשפוך ולשתות את דמי .
לא מעשנים אבל יכלו להזיז את כל האש והעשן לעברי . ללא מצמוץ קל .
ערב אחד הוזמנתי למסיבה בביתה של בת זוגי . אחותה הגדולה חגגה יום הולדת . היא היתה מבוגרת ממני בשנה או שנתיים . כל החברים באו כולנו גלאי עשרים פחות או יותר . 
בשלב המניפולציה הראשון חשתי את האדמה רועדת תחתי . בשלב הבא אחריו , מצאתי את עצמי מברך לשלום את כלת המסיבה . 
הרי אני חצי פגוע חצי רוצה לשרוף לפוצץ ...
אבא קופץ לי מול העיניים  . המסיבה לא נשמעת הרעש חזק המבטים והמילים מסביב לא חדים .
פתאום אני מקבל מבול של שאלות אבא . אני שואל את עצמי ..אבא ? למה ? מה פתאום את קופץ לי במחשבה . מה השאלות האלו ?
למה באת הנה ? למה אתה כאן ? מה יוצא לך מזה ?
על שתי השאלות הראשונות יש לי תשובות יותר מאחת .
על האחרונה אין לי תשובה .
אבא מה אתה היית עושה ? ניסיתי לשאול .
אבא היה עונה " עדיף פת לחם חריבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב "
או שהיה אומר - בשביל מה לך או בשביל מה זה טוב ?
בתוך כל השקט שעשיתי ובתוך כל הערפל הגדול שבניתי סביבי , הצלחתי להבין ולפלוט אני הולך .
סליחה ...אני רוכב הביתה בשמחה גדולה .
עליתי על האופניים ו...יש פנצ'ר . כן כנראה משהו חמד את אחד הצמיגים למעשה חבלה .
המשכתי בדרכי בדרך ידעתי שאני יכול לעבור דרך המשפחה שלי או להשאיר שם את האופניים או לנפח . היגעתי לבית הקרובים . בן דודי בדיוק באותו הזמן תיקן את אופניו .
שמח לראותיני ..מה רוצה ? משאבה ? היא כבר היתה בידו עוד לפני שנכנסתי !
ניפחתי בדקתי ..תודה ורכבתי הביתה .
בשבילי זה היה סימן מנצח !
סתם עזבתי ? סתם היגעתי לבן דודי ? במקרה היתה לו משאבה זמינה ביד ? 
הבנתי את צעדי היטב ושמחתי בו .
איזה מזל שאז היו רק טלפונים קויים וגם זה בקושי .
למה מזל ? כי לא עניתי לשיחות ולא הייתי בבית ולא יכלו להטרידיני ולחפשני .
לקח לבחורה מעט זמן להבין ולחברה שלה גם .
אני חופשי ...חופשי 
 כשאני חושב על זה באופן מקאברי והומור שחור, יוצא שציטטו לי יהונתן גפן .אמרו שאני בחיים לא אבין את שכתב .אבל אני ביצעתי את הרגש ...בגדול את "יונתן סע הביתה "
עם כל הירידה שלהן למען האדרה פרטית , יוצא כי אני היחידי שהבנתי את השיר .
אצלי הפעמונים צילצלו בערב שבת אחד .לא רחוק מהבית אבל, רחוק מעצמי . אז-מה אם לקחתי אופניים . והשתמשתי במשאבה ואויר במקום אווירון .
לקחתי מתנה קטנה לילד .
תודה !


יום שני, 16 במאי 2016

לוקח רק את התודה

לו היו שואלים אותי איזה דבר רוחני או גשמי הייתי לוקח איתי לאי בודד או למקום שומם , מה היה  הדבר ?

אהבה ? תקווה ? כוח רצון או אמונה ?

הייתי עונה ללא משוא פנים , את היכולת להגיד תודה .

מיקום המחשבה

ביום העצמאות האחרון כהרגלי בקודש ויתרתי מראש על מסע שריפת פרות וכנפי עוף ...בקיצור על האש וחבורתו .
במקום לשרוף חיפשתי לבנות , להבין ,לשאול ואולי גם לנפח את הפנימיות שלי בנספחים חיוביים . 
הספקתי לשמוע הרצאות  לחזור הביתה לצאת לטיול של שלוש שעות ולחזור ולשמוע עוד מעט דברי חכמה .
ניסיתי לסכם במשפט , במילה או תיאור חביב .
הגעתי לתובנה ..אולי אני טועה אבל הבנתי  שהדבר צריך להיות על חומרי אבל קיומי .
מצאתי ...היכולת להכיר תודה ...להגיד תודה . 
למי ? 
לעצמי ולכל מה שמחוצה לי .
תודה על כוח הרצון .
תודה על היכולת להגיד תודה 
תודה זה הדבר שמושך אחריו כמעט את הכל ...את האמונה האופטימיות המפוקחת , את השימחה והרצון לעשות שיהיה יותר טוב שיהיה אפשר להגיד עוד תודה .
ברור שלא הכל מושלם ולא הכל תפור מראש ...גם על זה אני צריך ללמוד כל פעם מחדש להגיד תודה .
התודה מביאה לרצייה שיוצרת מעגלי תהודה רבים שמקרינים וחוזרים בדרכים שונות .
התודה משמרת לי הרבה תובנות שחלק מהן תובנות של אהבה .
כשיש לי את התודה אני יכול לבנות ולהתמצות טוב יותר .
נספח נוסף לדבר הזה שהוא מכפיל את עצמו ולא מתכלה ניתן לחלוקה ולא די לו .
כל דקה אנחנו נלחמים כנגד חידקים ומזיקים שבקלות יכולים להשמידינו ובכל זאת אנו צוחקים על המצב ואומרים תודה ...זו מכה אנושה לכל השללי שבעולם ומחוץ לו .
למקום בודד שם אני נדרש לעצמאותי ולעצמיותי אני בוחר בתודה וביכולת להגיד תודה גם לתודה עתידית .
תודה עתידית זה נושא רחב ...
על כך בפוסט אחר . ובתודה לפוסט עתידי ואחר מראש ...
תודה 

יום שלישי, 10 במאי 2016

יום הזיכרון לחללי צהל ..מה אומר לי

תחושה , כאב , גורל , אחווה , חוסר ברירה 

לגבי ולגבי כמה אחרים יום הזיכרון הוא עוד יום , אינני זקוק לתזכורת על יקירים וחברים , שאינם איתי  עוד .
יום הזיכרון מביא אותי לזיכרון באנשים שהכרתי משרותי הצבאי ...
חלקם נפטרו ללא קשר להיותם בשרות בזמן פעיל . לא הייתי פוגש אותם או מכיר אותם ללא החיבור הבלתי ברור הזה שנקרא צבא העם . כור ההיתוך של החברה הישראלית . 
יום הזיכרון מביא אותי לכדי הרהור בגורלו של אדם ובגדול של אומה .
זה פוסט לא בכי ... זיכרון
חבר מהצבא שלאחר שיחרורו יצא לטייל בעולם .
 לאחר כשנתיים שחסך כסף בעבודת משמרות ולילות ללא שינה ...חלק ממה שהרוויח נתן להוריו כעזרה כלכלית .חלק נוסף שמר לשימוש בחו"ל . בתוך כך עשה שרות מלואים ללא התחמקויות ותרגילי קיצור .
נסע טייל וחזר לביקור קצר .
ראה שקיבל צו גיוס למילואים בתאריך מסויים שהיה אמור לחזור להמשך טיול . ראה ולא שתק . רץ לטפל בבעיה .
 כן בעייה ! בעייה גדולה . הוא לא יכול לשרת בתאריך הנקוב ...אז ביקש להקדים את השרות . אמרו לו לא תודה ..לך תהנה ותחזור לפעם הבאה . נסתדר יש לנו את האפשרות . 
לא הסכים . הלך לדרג יותר גבוה . מצא אוזן קשבת חיפש מקביל שיסכים להתחלף בהתרעה קצרה . מצא את המחליף סידר את האישורים . עשה את השרות הפעיל מלא !
טס לחו"ל .
נהרג שם בתאונת דרכים בכביש מסוכן .
יום הפטירה הוא יום הגיוס למילואים המקורי שנלחם כדי לשנותו .
בשבילי זה חלק מיום הזיכרון .
היה בן עשרים ושלוש במותו . 
יה זיכרו ברוך

יום חמישי, 5 במאי 2016

זמנים משתנים ועצמאות

איך זה שהיום כל כך קל ...לקבל שעון

היום המתנתי בדואר לקבלת חבילה . הנמען הוא בני הבכור . כשפתחתי את החבילה היה שם שעון אלגנטי עם מחוגים .
סגרתי והמשכתי הביתה . בדרך קיבלתי דרישה ללחם פשוט נכנסתי לבוטיק של לחמים הכל מדוייק ומתוקתק ...יש לחם לא לדאוג ...מסודר עטוף ומוכן לתשלום .
חילחלה בי המחשבה כיצד חלפו כמה עשרות שנים בלבד המוצרים לא השתנו במאומה , רק ההנגשה שלהם העטיפה ואופן קבלתם הן הפיזי והן הפן המחשבתי .
שעון דומה לזה שהגיע בדואר קיבלתי בסוף כיתה א ' או ב' . זה היה השעון של אבא . הוא קנה שעון אחר מחבר או מכר ואת הקודם ענד מדי פעם . פניתי אליו ואמרתי : אבא אני רוצה את השעון שלך  והצבעתי עליו .
אבא הסתכל עלי ואמר זה שעון מיוחד וצריך לדעת לקרוא שעון . צריך להיזהר במים ולמתוח את הקפיץ פעם ביום לפחות .
בכלל ..בשביל מה לך שעון ? אתה תמיד בא בזמן ויודע מתי חושך ומספיק לשחק בחוץ ועוד להגיע למקומות אחרים בדיוק כפי המסוכם  והמצופה ממך . 
אני רוצה את השעון שלך אבא ! עניתי כחרש לשאלתו 
טוב , אם זה מה שאתה רוצה ..אבל יש דבר אחד לעשות ...עליך לדעת לקרוא היטב שעון . אתה מסוגל או יכול לדעת לקרוא שעון ? אבחן אותך כשתהיה מוכן . רק כשתדע לקרוא שעון תקבל אותו !
אתגר לא קטן לילד שלא קורא אותיות צפוף ...(מתאים לכיתה הטיפולית ) .
אני עוצר כרגע את הסיפור כדי להדגיש את הגישה של אבא ...הוא לא זילזל ולא אמר שאינני יודע לקרוא ואין על מה לדבר עד שלא אקרא היטב . הוא לא ערבב שימחה בשמחה . היה מאוד עיניני . מאוד מאתגר .
למדתי שעון למדתי מחוגים רבע שעה לפני אחרי ועשרים דקות ...
נבחנתי ...אבא כיון את השעון בזויות שונות . עניתי מה שעניתי ...בשאלה השלישית או הרביעית אבא כיוון ושאל מה השעה אצלך ? 
לפני שהספקתי לענות לקח לי את היד וענד לי את השעון ...אמר מילה אחת . שלך .
חייך והלך לעיסוקיו .
לא זרק הערה עוקצנית . אחר ודאי אומר אתה רואה כשאתה רוצה אתה יכול רק שהבעיה איתך שאתה לא רוצה או כשאתה מצליח זה רק בשטויות ודברים פשוטים .
השעון הזה חי אצלי עד ששברתי לו את המותחן של הקפיץ . אני זוכר את היום המדויק והזמן המדויק ...זה היה באמת עבור שטות ...במרדף אחרי סוכריות שנזרקו בבר המצווה של בן דודי במעבר שבין ספסלי בית הכנסת . השעון הזה שירת אותי קרוב לארבע שנים . 
המתנה הגדולה שקיבלתי זו לא ענידת השעון כי זכיתי בו ביושר . אלא שזכיתי באבא מיוחד ומאתגר . 
למרות התנאים הלא מחמיאים על פני השטח כנגד התניות שליליות מבצבץ לו האתגר .
הלחם שקניתי בתחילת ההרהור הוא משך אותי לתקופה ולמכולת של פעם שהיו שולחים אותי להביא חצי לחם שחור .
כיום אין דברים כאלה ...הכל פשוט מתוקתק ושעון... זה עיניין של מה בכך. סינטטי דרך הדואר דרך מסלקה אלקטרונית .