השנה 2013 אוגוסט . המיקום תחנת הרכבת הפתוחה אולימפיה לונדון (לפעמים זה בבריטניה)
מה עשיתי שם ולמה נזכרתי בזה עכשיו ?
טיול משפחה למרכז התרבות האנגלית . דיל טוב והפתעה לילד שחוגג בר מצוה בקרוב . חסכתי ממנו בשמחה ובהקלה רבה את המעמד של הדלקת הנרות והזמנת הדודים והדודות ..קריאת חמשירים מוצלחים וסיפורים מביכים .
הסיפור הוא לא טיול בר- מצווה וכמה טוב היה .
כנקודת מוצא יום יומי ממלונינו נעזרנו בתחבורה ציבורית .
תחנת אולימפיה היא מול אולם המופעים ומהווה נקודת רכבת פרוורים פנימית שמאפשרת להגיע ביעילות לכל פינה .
באחד הבקרים עמדנו בתחנה . היה שם זוג הוא נראה כתושב מקומי טיפוסי והיא נראתה פולינזית או בסיגנון פיליפיני או מעורבת . במבט טוב יותר ראיתי שכל פרצופה מעוות מלא נפיחויות ובליטות לא אחידות . מעולם לא ראיתי דבר כזה ואני חובב וחוקר רפואה מתעניין ולא נגעל מאנטומיה וצילומי פתולוגיה . לא נעצתי מבט . אבל ,תהיתי איך ביתי שהיתה בקושי בת תשע תגיב ומה תשאל . כי גם היא לידי ומביטה ויש זמן ולא צפוף .
אינני מההורים שמרחיקים או מכסים על עיניהם של ילדיהם כדי למנוע מבט או מגע עם משהו מחוץ לרגיל .
איפשרתי את הבחינה שלה בטבעיות וברוגע . הייתי מוכן לשאלה והתחלתי לחפש מה לעשות .
כשעלינו והתישבנו (כן היה מקום...מתעוררים שם טיפה יותר מאוחר) . שואלת אותי הקטנה בעדינות אם ראיתי את האנשים . אמרתי שכן . ציפיתי שתשאל על המראה של האישה .
שאלה . אבא למה לאיש יש נעל אחת אדומה ונעל אחת ירוקה ?
מה ? שאלתי
אבא תראה לאיש הזה יש נעלים בצבעים שונים . למה ?
עניתי שאינני יודע . אולי הוא עיוור צבעים או שזו המודה האחרונה שלו . המוזר בכל הסיטואציה שקיבלה בשלווה את הפרצוף של זוגתו אבל את הדבר הפשוט לא הבינה .
אני מרוב שחששתי כיצד לנסות ולהתמודד עם שאלה עתידית לא השכלתי להביט למוזרות העכשוית . זו המקורבת יותר למעיינה של ילדה בארץ זרה בת תשע .
הכל תלו על מה אנחנו מביטים . לא כל דבר שמעניין אותנו או צורם לנו יצרום לאחר . בנתיים אנחנו מפסידים מוזרויות אחרות או נושאים לתיקון ,לכתיבה ולמחשבה .
זה מקשר אותי גם לנושא שאנחנו נתפסים לקיבוע מחשבתי על מה יהיה ואיך אסביר את עצמי ואיך מסתכלים עלי ואיפה תחום האחריות שלי . הלו איש !!! יש דברים חשובים יותר שרצים על הכביש (של החיים) .
לנפגעי תקיפה ...גם אתם יכולים לפתח מסקנות מהסיפור או לפתח מיסכנות מהמשך התיחסות לפצעים וגבעות לא ברורות שקיימים מולכם . השפילו מבט למטה או הצידה ותגלו שהעולם העכשוי מלא דברים לא ברורים . לא על כל דבר תהיה לנו תשובה או יכולת לתקן או להגיב . אבל ההבנה שלא את הכל אני יודע ולא הכל אני רואה למרות שאני רואה . זו התקדמות מחשבתית . שלב הבא אולי הוא ההכרה שאינני יודע עד כמה אינני יודע לטוב או לרע .
לא תזיק מידה של אופטימיות והבנה שלא על הכל צריך לסמן "V"
