יום שני, 28 בנובמבר 2016

אחריות ...אחריותי . לא פוגעני אלא מלכותי .

סיפור קצר על אחריות והדרכה בת ארבעים שנה ..כמו יין משובח .

השבוע נכנסתי למצב מאוזן במיטה כמו בכל לילה רגיל ...נרדמתי ...זה לא חדש . 
כעבור כנראה שעתיים שמעתי תיפוף רגליים . כן...אני מכיר היטב את הרעש הזה ולא התייחסתי .שמעתי התנערות רצינית ולא התייחסתי המשכתי במלאכתי ...היה לי מוזר כי אני מודע להרגלי הכלבה שמסתובבת חופשי בבית ויש לה סבב תחנות קבוע ..בודקת ..גונבת גרביים מהנעליים של הילדים ומחביאה בכל מקום רביצה .
הפעם היה משהו מיוחד . הלכה לקערת המים . נדיר שהיא מחפשת ללקוק מים בלילה ...הקשבתי ולא קמתי ...בא לי סבא ...כן הסבא הפרטי שלי . אצלי בראש . שוב אני נכד קטן שמקבל שעור במוסר .
קום ! 
לא רוצה ..כלב יכול לחיות ללא מים שלושה ימים לפחות אז מה זה שלוש שעות ? כלום !
כלום ? קום ! שמעת את הלקיקה של הכלבה ...הרעש היה ריק . הקערה שלה ריקה . לא דאגת לה למים לפני השינה . דאגת לעצמך . קום ! בלי עצלנות !
היא תחזיק מעמד, אני מקשה .
לא קשור למעמד ומה שאתה חושב שתחזיק ! לא שאלו אותך ! קום ! שכחת את מה שהסברתי לך בעבר ?
לא שכחתי סבא !
אז איזה מין בן אדם אתה ? לקחת אחריות לקחת בעל חיים להחיותו  !
אני קם סבא ...אני קם .
יפה אמרת ועשית !
לקחת תחת אחריותך אתה המלך של הבית מעליך יש עוד מלך שנתן לך את הכוח לגדול ולנהל את הממלכה שלך .
חובתך לדאוג לכל נתינך מקטן ועד גדול בין שהוא חי צומח או דומם . אחריות כפולה חלה  עליך לדאוג לבעלי החיים שברשותך ועוזרים לך ולא מדברים . 
אם אתה מחזיק מעצמך אדם טוב אז היה טוב גם לחלשים שבחבורה .
קמתי בשמחה מזגתי מים לקערה ...הכלבה  לקקה בצימאון . חזרתי לשון שמח וטוב לבב ...כשאני אומר תודה . 
תודה לסבא תודה לעולם שאומר לי שאני עדיין חשוב ועדיין בן אדם שמקשיב מתייחס ויכול לפעול למען הברואים בעולמינו . תודה שהתברכתי ביכולת לזהות רעש של צלחת ריקה . תודה שקיבלתי מתנה לזהות מצוקה . לזהות שיש ייצור בעולם שנמצא מרחק נגיעה ממני במצב של צמא גם כשאני אפוף שינה ..

איך כל זה קשור לנפגעי תקיפה ? הרי אין אפשרות לכאורה להשוואה . לא בבעל החיים ולא בסיטואציה ...

לכאורה אין קשר . אבל אני חושב שיש .
ולו גם רק מהנקודה של טיפול קרוב שנמצא באחריותי ...כמצב קיים ולא מתוך רוע או הזנחה . זה מצב לפעולה קטנה ...שמחזירה לי לפנים את המסוגלות להיות אדם ואנושי . כאילו אין רוע בעולם .

יום שלישי, 22 בנובמבר 2016

חריף ...אל תקנה חריף מידי !

מילים פשוטות שמכוונות להרבה בחיים .

לפני כמה שנים גיסי שלח אותי לשוק התבלינים בלוינסקי תל אביב .
השליחות היתה פעם שנייה גם כי אני אוהב את האזור והאנשים ...וגם כי גיסי אוהב לבשל .. וחריף .
בכלל אני פראייר שלא לקחתי אותו להתערבויות ..על מי מסוגל לאכול יותר חריף. הייתי יכול להרווח כמה עשרות שקלים .
הפעם תוך שבועיים כי אמר תביא חריף הפעם הקודמת היה טוב החריף ההודי ,אבל , תביא חריף .
אינני יכול להתווכח עם מלך החריף . פעם היינו ביחד בשוק הכרמל לקח כף גדושה מירוק לא מדולל ואמר לשני המוכרים , זה טוב אבל לא חריף . הם כמעט נפלו מהרגליים ....בני חמישים בערך ממוצא תימני מכרם התימנים .. לא מצחיק בכלל !!
ביקש אז עשיתי כרצונו . זה לא סוד שהשוק מלא בסוחרים מומחים לתבלינים ..הרבה מהם ממוצא פרסי . יש הטוענים ואני בינהם שאחד ההפסדים הגדולים בפרוד  לאחר נפילת המלוכה הוא אספקת התבלינים הפרסיים באופן סדיר .
לעינינינו ... פניתי לסוחר המבוגר , אנחנו מכירים כבר שנים לא משבוע שעבר . אמרתי לו שהחריף שנתן לי פעם שעברה לא היה משהו חזק . 
הצביע לי על שק פלפלים מיובשים אמר לי קח מזה .
זה חריף ?
חריף מספיק . ענה .
מה עושה עם החריף ? שאל . בישול ?
כן הוא מבשל .
אז זה טוב בשביל בישול נותן טעם מיוחד .
אבל זה חריף ? אני מוסיף ומקשה ..ברחל ביתך הקטנה .
אומר במבטא פרסי כבד .
חריף יותר מדי זה לא טוב . שיבשל רק מים . כי חבל על כל שאר האוכל . אין הבדל הכל חריף בלי טעם . אוכל צריך חריף אבל צריך להיות אוכל להרגיש .
כך הלכתי ממנו עם תורה לחיים ופלפלים כמעט חריפים .
אכן צדק הבישול יצא מיוחד כך שעוד אנשים יכלו להינות . גיסי לא ביקש עוד ממני להשיג חריף עבורו ..
אני למדתי שעור שנאמר בפתגם אחר בנושא אחר ...החרב של המלך צריכה להיות היפה ביותר הקלה ביותר הטובה ביותר ...אבל צריכה להיות גם חרב !
מרוב תכשיטים ואולי חריף שכחנו מה באמת חשוב !
מרוב שלפעמים אנו נוטים לעשות הכל שחור לא משנה לנו ולא זזים לחפש את האפור הבהיר . באפור הבהיר אנחנו יכולים לראות מעט יותר טוב . ויש טעם לכולם .
אחרת נזרוק לסיר מעט חריף ומעט מים .
מקווה שהרמז חדר ועבר את מחסום החושך .

לא לעשות את הכל שחור . נא לחפש את האפור בשאיפה לבהיר . בחושך לא משנה כמה אנשים יפים יש בדרך וכמה דברים מופלאים והצלות קטנות עם רגעי אושר ....זה יוצא אותו הדבר . 

בחרנו לצאת מההתעללות לא לקבע חושך .

תודה 

יום רביעי, 16 בנובמבר 2016

מותר לך לחשוב מחוץ לקופסה

כולם אומרים לך לחשוב מחוץ לקופסה . להיות בעל מעוף מחשבתי 

מינוף תוצאתי ...מתורגם לשורה התחתונה .

דבר מה קצר לפני השינה .
זה נחמד כשאתה מוצא פתרון ואפילו יצירתי . אבל ..מה קורה כשאתה נעול וחדור מוטיבציה זרה ?
נתקלתי במוכרת צעירה שנשלחה עם מוצרים לבצע מכירה יזומה בתוך מרכז קניות ...אמרו לה 
" הכל חייב להימכר ובאחריותך להעביר את הסחורה ללקוחות " ...
עשו מבצע ..בטח שעשו ...אמרו לה תמכרי שניים בשלושים .
כך שראיתי אותה רצה בין האנשים ומנסה בידיים מלאות למכור כל פעם זוג זהה .
אמרתי לה כשהציע לי ואחר כך לאדם בסמוך אלי ...
"הקשיבי ...תנסי למכור בצורה של אחד בשלושים השני מתנה או בחינם "
ברור שיכלה להגיד אחד פלוס אחד ...וכו ' ורק היום ומבצע חד פעמי ...
ענתה לי .." לא ! מה פתאום זו רמאות "
אמרתי לה זה אותו מחיר אותה מכירה רק נשמעת יותר מפתה ומכירתית .
חזרה ואמרה  "זו רמאות ולא מכירה נכונה " 
אמרתי ..את צריכה להבין שמתנה או בחינם מדבר יותר מכירתי ונחמד מאשר שניים בשלושים . אנשים אוהבים בחינם .
חזרה ואמרה אמרו לי למכור שניים בשלושים . לא מוכנה לעשות אחרת .
עזבתי אותה בחיוך גם האדם שעמד סמוך אלי חייך ואמר שיטה שיווקית ...

איך אתה מוכן לקבל את המבצע ולהעביר אותו הלאה .

קיבלת מתנה אז אל תהיה נעול בגלל הצורך לרצות מומחה אחר ...הוא לא מחזיק במוצר בשעת המכירה ...אותו מעניין השורה התחתונה .

מה מעניין אותך ?


יום שבת, 12 בנובמבר 2016

גשר לנשמה

זה פתיח לסיפור קצר של חיזוק פנימי לאדם שנבגד בידי אדם ..חבר .

בחרתי לקרוא לנושא גשר היות וזה מקשר אותי ליכולת מעבר וביסוס מעקפים של מכשולים .
מפעם לפעם אני נתקל בסיפורים ובפוסטים על ילדים שאין להם חברים או שעורכים מפגשי כיתה וילדים לא באים .
כל סיפור קורע לב וכל מסיבה שכזו הופכת לטראומה ותחושה מעיקה ..ואין מרפא או גלגל הצלה .
כדי להמתיק את הגלולה המרה יש שמתארגנים ספונטאנית למסיבה חליפית כדי למחוק את הטראומה והכאב הבלתי מובן מדוע לא באו החברים המוכרים .
זה לא עוד סיפור בסגנון אך ככלי להפחתת האכזבה של הילד או הילדה מרגע ההתפקחות והגילוי העצמי שיש מילים ויש מעשים לפעמים הפוכים ולא קשורים .
חלק מתהליך ההתבגרות והלקיחה של בני האדם בחשדנות ובערבון מוגבל ...והאמת לא תמיד באמצע .

סיפור קצר .

כיום בעידן ההודעות האלקטרוניות והקבוצות המחוברות , מאוד קל לתקשר ולקבץ את החברים למטרה מסויימת ..זה מהיר ברור. לא ניתן להתעלם ולהגיד לא אמרו לי לא ידעתי ... 
השבוע התארגנו בכיתה של ביתי למפגש בכניסה לקניון בשעה ומיקום ברור וקבוע .
קיבלתי התראה שאני האחראי להביא את בת הבת מצווה לנקודת המפגש .
למזלי אשתי חכמה יותר ממני בתחום ...אמרה לי תוריד ותמתין יתכן ויהיו שנויים ואולי היא תרצה הביתה כבר בהתחלה .
תמתין לה כמה דקות ואז תחזור .
לקחתי  והורדתי לפני המועד הנקוב . והמשכתי בנסיעה כשביתי רואה שהתרחקתי .
ברור שלא כעסה זו לא פעם ראשונה שאני משחרר אותה לבדה .
נסעתי ועצרתי בחניון סמוך והמתנתי .
התקשרתי כעבור רבע שעה ...ענתה .
אבא ! עדיין לא הגיעו ...אמא אמרה להמתין עוד מעט . 
אני פה לא רחוק ממתין לך . עניתי 
לא נסעת הביתה ? שאלה 
לא ...אני ממתין כך שבמידה ותרצי אני חוזר שתי דקות ולוקח אותך .
טוב אבא אני אראה עוד כמה דקות .
את רוצה שאתקשר אלייך בעוד רבע שעה או עשר דקות ?
כן ..אני רוצה . ענתה 
כעבור עשר דקות ..התקשרה . בקול חלול שאלה אבא איפה אתה ? אתה יכול לקחת אותי ?
כן ! מתוקה ..שתי דקות לתחנת האוטובוס .
אספתי אותה ..מעט עצובה אך לא בוכה או במצב רוח ירוד . קיבלה חיבוק ונשיקה ...ללא מילים .
אחר כך המשכתי להציק לה כרגיל ...
היא רגילה להצקות שלי ...גירודים בברכיים (עם החורים במכנסיים) . ליטופים באוזניים  כאפות לידיים .
אוף אבא אתה מציק .
אפשר נשיקה ? אחת ...
אפשר !
אמרת אחת ...
את מתוקה 
ואתה אבא גנוב מספר חמש .
זהו אין טראומת אכזבה ...
יש לה את הביטחון של אבא מציק ...אבא גנוב שברגע אמת ישלח יד לעזרה .
אז קיבלה עוד נשיקה ...

מתנות מהסיפור ...להשאיר תמיד פתח מלוט ..תוכנית חליפית למעקף למקרה שמשהו חשוב משתבש . גם יפחית בחשיבותו של החשוב .

על דרכים להקטנת החשיבות והכניסה לפרופורציה כתבתי בעבר ואחזור לנושא בעתיד ...יש מלא סיפורים 
תודה .
אפשר לשתף 


יום ראשון, 6 בנובמבר 2016

איש נדל"ן גולית הפלישתי והאגו של טיטוס

למה לערבב זמנים ? ומה הקשר בין מעשייה לסיפור תנ"כי ויזם נדל"ן עכשוי ?

הקשר הוא אגו מנופח שעולה בחיים ומגדיל את הסיכוי לכשלון .
נתחיל עם טיטוס ..מלך אימפריה מכובדת שהחליט שהוא מינימום בדרגת האל הראשי ...ואולי יותר ואין חזק ממנו בעולם ובכושר מנהיגותו . מצא את גורלו במאבק עם חרק קטן בתוך אוזנו שגרם לו להשתגע ולהרוג את החרק במחיר השמדה עצמית ..מת בזכות עצמו .
גולית הפלשתי היה הלוחם הכי מפחיד וחזק . לעג לדוד על היותו פשוט וילדותי חסר יכולת להתחרות בו . הושמד בעזרת אבן קטנה במהירות סיבובית ואויר .
איש נדל"ן טען שאין צורך במבחנים מקדימים בתחרות אומנותית . בזכות הונו ויכולות לשלוט בחומרים מצויינים הוא כנראה הזוכה הבא . עשה בידור הביא את האגו לרמה כזו ...שבזמן שדיבר כל החומרים המשובחים שהביא נזלו בטרם עת . הוא גם לא חישב את הנתון שמצלמים יש תאורה וחום לא סביר בחלקים שונים . הוא רצה להיות מאוד מדוייק ו "פלצני" כהגדרתו ..אך אבוי ניסה לשלב מדע בידיוני עם ממצאים מציאותיים עונה שלא בעונתו .
תוצאה לא עבר את שלב המוקדמות .
למה זה קורה ?
שוב נקודת הרתיחה של האגו המנופח . 
כששואפים למושלמות ומוכנים לקבל את העובדה שאין מושלם , זה פתח להתקדמות והצלחה .
ברגע שנעולים ללא נקודת מילוט או ספק שבשבר ,הנפילה חזקה ומסוכנת .
אגו מרוסן לא אומר פגיעה בביטחון העצמי אלא יצירת מגן נוסף לעצמי .
לא מתים מצניעות קלה רק זוכים בהערכה .
סיפור קצר ...
לפני הרבה שנים בבית הספר היסודי נדרשנו להביא ספר תנ"ך מלא . השאלתי לחבר ספר אחד שעד היום לא חזר אלי ..וספר שלקחתי מהדודה שלי שמש אותי באותה שנה . לפני חופשת הקיץ נעלמו כמה ספרי תנך מהכיתה כך שבשנה שלאחר מכן הייתי צריך חדש . הייתי בבית של דודתי ..לא עיניין חריג גרה לא רחוק מביתינו . אמרתי לה שנעלם לי ספר התנך בבית הספר ואני צריך חדש .
אמרה לי ...אין בעייה תפתח את הארון ותיקח תוך כדי שהיא מצביעה על הארון .
פתחתי את הארון היו שם הרבה סיפרי תנך מלא ...ללא פרוש עם פרוש כל מיני עטיפות ופורמטים גם אותיות ...
אולי תריסר ספרים ויותר . לקחתי אחד . היה לי מוזר . מאוד מוזר ...מה לדודה שלי ולספרי התורה ? היא חילונית סוציאליסטית בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה . מה תעשה עם כל הספרים ולמה צריכה לקנות כל כך הרבה ?
שאלתי ..בטח ששאלתי !
ענתה לי ...לא קניתי אף אחד מהם  ! קיבלתי במתנה כהוקרה .
על מה הוקרה ? שאלתי 
ענתה ..זה עבור חידונים שהשתתפתי תחרויות ידע ..
ענתה ולא הוסיפה .
כעבור כמה שנים בעיקבות בעייה רפואית והזנחה עצמית נפטרה ..יחסית צעירה .
סיפרתי לדודתי הצעירה ..אחותה . על הספרים ואיך הפתיע אותי בכמות . 
אמרה לי הצעירה שהיא היתה פותרת תשבצים בכמויות ובמהירות מדהימה שאין לה כמעט מתחרים . בחידונים שהשתתפה אין פעם שחזרה ללא פרס על המקומות הראשונים . אז היו נותנים מתנה או מתנות ספר תנך למקומות הראשונים ...לא כסף או מוצרים ..שלא לדבר על טיסה ונופש ...
מעולם לא שמעתי ממנה על פועלה על התחרויות והנצחונות ..הכל בשקט בצניעות . ידעתי שהיא חובבת חידונים ותשבצים אבל מעולם לא שמעתי מעבר לכך . זה שידעה את כל תאריכי הלידה של בני המשפחה ..גם את כל בני דודי מהצד השני ...לפחות ארבעים איש, קיבלתי בטבעיות ... 
מטרת הסיפור היא לא האדרת דודתי ,אלא, כהדגמה ליכולת לכבוש את האגו והצורך בפרסים או אישורי הכרה .
הכיף שלה הזמן שלה החידוד שלה ..ללא חיפוש מיותר של להראות לכולם כמה היא חריפה וידענית . לא ניסתה להתנשא מעל הסובבים אותה ..לא עשתה תחרויות במשפחה לא תיקנה ולא השפילה ...היא הבינה את מהות החיים 

יום רביעי, 2 בנובמבר 2016

להעיר או לא להעיר זו השאלה

בעיות מוסר ...פרשת דרכים בביקורת והדרכה 

לאחרונה  נתקלתי בנושא משני כיוונים שונים . האחד תלונה קלה של סופרת או עיתונאית  על הכתיבה הקלוקלת שפושעת במחוזותינו . היא לא חידשה דבר . ההתקדמות בדיון היתה הנקודה שהעלתה שצריך וכמעט חובה להעיר ולהעמיד את הכותב על נפילותיו וטעויותיו .
השני התנהגות שאינה הולמת האוטובוס ציבורי בין עירוני ...ואטשטש את הדמויות והמיקומים כך שאין קשר לנתונים החיצוניים לסיטואציה .
אציג את עמדתי באמצעות שני סיפורים .
כתשובה לסופרת הייתי עונה שלא בכל מצב ולרוב אשתדל שלא לתקן או למתוח ביקורת ...שלא לדבר על קטילה מכוונת . למרות שיתכן מצב שהצד של הכותב הקלוקל מעביר בעצמו ביקורת תחילה על התכנים הקרובים לדבשתו .
יש מצב של הומור . צוחקים מכל הסיטואציה .
סיפור שהיה כך היה ...
גדלתי עם שגיאות כתיב ...מלא ! לרוב ללא שגיאות תחביריות וזמנים  גם שליטה טובה בין ההטיות זכר נקבה ...
נפגעתי ופחדתי לכתוב כי ההערות סביב סגרו עלי . תשובות היו טלגרמות ומדודות . למרות שקראתי המון 
ההתיחסות של רוב המורים היתה כאל דפוק שכלית . לא ידעו להגדיר דיסלקטי או בעל בעיות למידה . .
משך השנים הצלחתי לשפר ולהשתפר ואף להיות ברמה של מזהה טעויות גם תחביריות אצל ...מורים ועוד גיבורי תבניות לשון . כשקוראים מאמרים או מצגות שלי לא מבחינים במאמץ הפנימי האדיר שעשיתי .
איך אני רואה את המאמץ ? 
שאלה טובה !
אחי הצעיר .
הוא התייאש משכלול עצמי ותיקון עצמי . אינני יודע מה רמת הכתיבה ושגיאות הכתיב ואולי תחביר . עד היום כולל היום זר לא יבין . אין לו שגיאות ...זה כתב סתרים .
אני מבין כמעט מאה אחוז ברציף ללא פיענוח . לא מעיר לו לא מתקן לו לא אומר שיתבייש . לא קורא לו דפוק ..למרות שעל דברים אחרים אמרתי לו מילים בסגנון .
לפני כמה שנים כשבן דודי אובחן בבעיה דומה . אחי כתב לו הודעה עם שגיאות חלקן אולי במכוון . כשהתבקש הנער להבנת הנקרא ..ראו זה פלא הבין הכל וקרא שוטף ללא משמעות כפולה למרות השגיאות .
כשנדרש להצביע היכן יש מוקשים בכתיבה ..אמר שאין ואין שגיאות כלל והכל בסדר .
זה לא עצוב ולא מצחיק זו עובדה .
הילד הזה ...למד באוניברסיטה שנה מלאה ספרות ...ולאחר מכן הלך ללמוד קופיריטרינג . כיום הוא מסיים תואר בחינוך אני חושב .
אני ...סתם בוגר אוניברסיטה רגיל . ללא הערות . 
אז אפשר גם אחרת ? בלי להעיר ולהעליב ? ולדעת שאין קשר לאינטיליגנטציה ומוטיבציה ?
בהערות לפעמים אפשר להרוג את המוטיבציה ולהקפיא את האינטילגנטציה ולבודדה .
חבל חבל חבל . על קטילה וסליחה על הביטוי "פלצנות" ואגו גזעני (גזענות לא קשורה לגנטיקה ) שמפריד בין רמות של אנשים . 
ביקורת שכזו לא מקדמת את נותן הביקורת ואת מקבלה .


הסיפור הבא הוא איך להעיר על התנהגות שאינה הולמת מקום ציבורי . האם בכלל כדאי להעיר ואיך . את מי זה מקדם ?
לא סתם הצמדתי את הסיפור הזה לקודמו ...לא חובב הרחבות .
מקרה שהיה לפני כמה שבועות .
בתחנה מרכזית בעיר לא גדולה  בהמתנה להיכנס לאוטובוס , בחור כבן עשרים דוחף מאחור נכנס ולא משלם ..אמא תשלם .רציתי להעיר לו למה דחף . עזבתי . 
יצא שאתישב בצד השני בקו שלו ...אמא באה והתישבה לידו .
הוא עם פחית שתייה ושוקולד סטייל מקופלת ...מהסוג הנמרח . נסענו ...לא מצא את עצמו התחיל ללקק את האצבעות בקולי קולות . לאחר מכן שיפשף יד ביד . עד כאן סביר נכון ? השמטתי קטע לא רלוונטי .
כעבור שלוש דקות שלף עוד דמוי מקופלת . לגיטימי נכון ...גם העטיפה בדרך הגרביטציה לריצפה לגיטימי . 
בין שוקולד לשוקולד הבחור מצא דרך לשחרר ריר ...מה שנקרא לירוק בחיבור של הכיסא שלפניו לדופן ....לגיטימי ?
כן בטח ...אסור לשמור בגוף . וכדי לעזור לגוף היה מספיק חכם כדי לדחוף לו את מקופלת מספר שתיים .
היה לי בתיק ניר מפית שולחן משובחת וגדולה . ידעתי שעלי להציעה לאם תחילה . לקחה והציע לו הבחור הסתכל עלי כאילו נפלתי מעב"מ . אולי ממאדים ...אמר לא ..והצביע לי על מפית קטנה ופשוטה שיש לו על הברך . (העטיפה של המקופלת עשתה תחרות מי יותר גדולה .היא או שהמפית שעל בירכו )
ברור אותם נתונים אותו ניסוי אותם ליקוקי אצבע מריחות ידיים ויריקות . לא עזר . שתקתי . לא המשכתי 
למה ? 
כי אני מכיר את החוק את המדינה ואת הפראקטיקה .
אני לא רוצה לפגוש אותו בשנית . הערה מצידי לא הייתה מנקה את האוטובוס גם לא מגלגלת את המקופלת אחורה לעטיפה שלה . היה נוצר עימות יתכן אלימות ...אותו היו משחררים מידית על איזה סעיף חוץ מפיזי שאתם רוצים ...
אני הייתי צריך במתן עדות ולחזור ולהעיד ולחזור לשלב הטיעונים ובסוף נסגר מחוסר עיניין לציבור ופתחת חשבון עם אדם שלא רוצה לראותו יותר . והכי חשוב הוא ימשיך לרייר גם בהמשך . שום אוטובוס לא חסין בפניו .
במהלך נסיעה של ארבעים דקות , הספיק לריב עם נוסעת שענתה לו פעם אחת וקלטה שלא כדאי להמשיך וגם ירדה . הבחור במהלך הנסיעה קם לנהג שאל אותו דבר מה וחזר מגדף ...
האמא פסל לא מעירה לא מדריכה ..רק מפנה לו את הדרך לנהג .
אילו הייתי מצליח להזיז שם משהו זה היה טוב .
לכן הערה במקרה הזה יכולה להביא אותי למחוזות לא רצויים . את זה עוד למדתי בכיתה ט' שלא תמיד העולם שייך  למתלונן החביב .
עם כל הצער שבדבר והחוק עם כללי ההתנהגות הבלתי פורמלית ...אני הייתי נדרש לתשובות ומחלות ..ללא תרופה עבורי .
סבלתי עוד עשר דקות כדי לא לסבול עוד .
נכון לא "יצאתי גבר"
על חשבון מי ?
את מי אני מיצג ? את חברת האוטובוסים ? את החוק או תרבות ומוסר ?
לצערי מנסיון עם הממסד ...ומערכונים של אבסורד . לא מתקנים לירה בשתי לירות .