לפעמים נדמה שאני קיים . אבל ,לא כאן .
לא הפכתי לפילוסוף הדגול דקראט . שאימרתו המפורסמת
"אני חושב משמע אני קיים" . או בקיצור הקוגיטו של דקרט .
זה פוסט קצר הרבה יותר מהקוגיטו .
היום בבוקר היה שידור של תוכנית ילדים מבוססת על ספר או סידרה בשם ג'נג'י של גלילה רון פדר . פלטתי משפט סתום שאני לא מבין ולא מכיר היות ולא קראתי ואולי שמעתי על זה אך ממש לא עבר לידי . זוגתי שתחייה השתוממה וזעפה .איך זה יכול להיות ?
לא קראתי מה לעשות ? מה לשקר להמציא שבאותו יום היתה לספרנית אנגינה או גריפה ?... לא יודע למה אבל כשהייתי ילד לכל המחלות היה שם בניגון רוסי קל .
חשבתי שהיא כועסת כי ייתכן ואני גורם לילדה שלנו לא לקרוא ולא להתעניין בספרות איכותית ועוד ועוד ...
קיבלתי מטר של שאלות ..איזה ספרים קראת ? ומה מהסופרת הזו קראת ? עניתי את ילדים אלמונים או אמיצים ..את זה היא לא הכירה . את אל עצמי אולי קראתי אני חושב ששמעתי מומחז לרדיו תסכית ..לא קראתי.
הסברתי לה שילדים אלמונים זו סידרה של סיפורים על פי מורשת סוף הפלמ"ח ומבצעי החילוץ הנועזים בתקופת המדינה שבדרך . הגיבורים הלוחמים הוחלפו בחלקם בחבורת סיוע של ילדים אלמוניים שלכאורה הם שתרמו וביצעו חלק מהפעולות והיו צנועים בתשבחות ובפירסום .בסיגנון "לתפארת מדינת ישראל"
לא הייתי צריך להוסיף בניגוד להיום .
מייד קטעה אותי הגברת ..באיזה מקום גדלת ? אנחנו מאותה תקופה אותו אזור לא ישוב ספר מנותק . איך יכול להיות שלא קראת וגם החינוך שקיבלת היה מאוד מועשר ומתקדם ?
רציתי לענות לה .אבל ,קיצרתי ..את יודעת שיש לי ספר שלם על זה .
תשאלו בוודאי ..מה ? זה הכל ?
כן זה הכל !
מי שעובר טראומה ופוסט טראומה בגיל צעיר ושואף עם כל הטעויות והחידות של החיים למעלה ולהתפתח למשהו טוב יכול להגיד ולהתגאות . כן לא קראתי את אל עצמי כי אני חוויתי בגוף ראשון נסיון להזנחה , אובדן דרך מציאת דרך שאלות וחלומות .
הגיבורים שלי היו ממציאים מדע וטכנולוגיה גם ובעיקר בידיוני ובלשי . המאגר של קריאתי לא היה מורכב מהפופולרי המומלץ ברשימת קריאה של מישהי או משהו גדול .או פקח קריאה .
מי שביקע את קליפת הפוסט טראומה לא צריך יותר מידי לקרוא סיפורים מעובדים על אובדן צער התמימות הוא קיבל אותם בשידור חי . עוד בחייו המוקדמים והקצרים החד סיפרתיים ...עם שיני חלב בפה .
יש לי הרבה הערכה לסופרים במיוחד של ילדים בשפת הקודש ..מאוד מעריך נסיון להביא מהלכים חברתיים לתוך תודעה של חסרי תודעה רכים .אך מה עושים עם כאלה שהם בעלי תודעה מעשית אמיתית ? איזה ספר הם צריכים לקרוא ?
ילד שגדל מתוך התופת של הטראומה איזו זכות עומדת לו ? או מי מוסמך להגיד לו שהוא לא שייך לזרם הכללי הקובע המשותף ? מה זה המכנה הכללי המשותף ? הרבה שאלות בלב איש ומציאת הדרך היא שתקום .
כל אחד שיוצא מטראומה וצומח לחיים אחרים הוא גיבור אמיץ של עצמו כראשון ושל סביבתו המבקרת או המשתוממת כמעגל שני להיותו .רואה את העולם אחרת ומחפש תשובות לשאלות הקבועות אחרת . גם מסוגל לצמוח אחרת ולפתח מערכות שורשים לתפארת .
כן אני מאמין שכל נפגע או בעל צלקת התעללות או טראומה שיודע איך להתיחס לצלקת שלו מסוגל להראות לעולם עד כמה הוא קטן ועד כמה הוא כעולם מתנהג כישוב ספר ואטום . זה שהוא גדל ביחד עימי זה לא אומר דבר . כבר דיברו על הנושא בצורה אחרת הפילוסופים הגדולים . בצורה מעט בידורית אני לא צריך שעון כדי לדעת שאני רעב או צריך לאכול . מה לאכול זה סיפור שונה .
יש מה לחקור ומה לדרוש . השאלה לפעמים הפוכה .
מי גורם או יגרום לעולם הזה להראות טוב יותר ? ...מספיק רק להראות בזכות המחשבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל משוב .גם קשה זה מכובד .אפשר לשתף ,להפנות ולנסות . לכל המינים והגילאים. לשון הכתיבה טכנית הוא לרוב זיכרי מתיחס לכל המינים כאחד. פתח/י סגור לבך . בתודה מראש בנשיר מחבר הספר נולדתי בן שבע וחצי .