שואלים אותי בחגים של תשרי

יש שאלות קשות של כאב והכלה (איך לספוג את המהלומה של הכאב)

במקום לענות מגבוה ארכז זאת בסיגנון סיפורי .

יום אחד במבנה גדול ופתוח דמוי סדנה של מתנ"ס השקפתי לנוף הפתוח וראיתי שעל פינת לוח מפח עמד לו נקר , ציפור גדולה ומרשימה שניסה ליצור חור במקום שבו הפח מסודר ויפה ...את הרעש מפאת המרחק לא יכולתי לשמוע .אך, כעבור מספר דקות באו "משומקום" שני אנשים בגבם אלי לתמוך בציפור . האחד קיבע לרגליה עם תמיכה קלה והשני אחז בגופה ובאחת מכנפיה .

השתוממתי מעצם המראה המוזר ולא מחוסר רצונה של הציפור להפסיק את פעולת הניקור ופשוט להתעופף משם .

ראיתי שבעזרת התמיכה היא ממשיכה ביתר מרץ לנקר את הפח . כעבור זמן- מה ,ברוב השתעממותי מהפעולה המונוטונית הסטתי את מבטי הלאה משם .

כעבור מספר דקות ראיתי במרחק רב שתי דמויות קרבות והולכות .התאורה היתה בזוית שלא אפשרה לי לראות את הבעות הגוף והפנים במלואם .גם כך היה לי מספיק ברור מה מהלך העינינים שם .

דמות אחת היתה גבוהה וענקית עם בד מצנפת ומצלמה על ציודה  . הדמות הזו רדפה באיטיות ובקצב אחיד אחרי דמות של נערה או אישה רזה וקטנה . הדמות הקטנה לא נראתה מאוימת במיוחד אך מעט מוטרדת ושומרת מרחק מהדמות הגבוה.

הדמויות היו שתיהן בכוון המבנה שבו עמדתי . בשלב מסוים רק הדמות של הנערה התקרבה יותר ויותר ..דמות "הצלם" הגבוה נשארה ברקע ומתמקדת בצילום של משהו אחר לא מקורב לאזורינו .

הנערה / הבחורה הצעירה הגיע למבנה הסדנה . נראתה מחפשת משהו או מישהו באופן די שקול ועיקבי . על- ידי נשענה על קיר סמוך המנהלת של הסדנה .
הצעירה קרבה למפתן מביטה על שנינו ומבקשת לדבר איתנו היא אף אמרה שאני נראה לה די מוכר מאיזה אירוע חברתי או משפחתי. ביקשה בלחש מהמנהלת  לדבר אלא שהפעם בבקשתה רק איתי .מנהלת הסדנה האיצה בי לקחת אותה להליכה בגינה . המנהלת נותנת ליטוף חם ואוהב לכתפה של הצעירה ואמרה לצעירה שאם זה מרגיש לה בנוח היא יכולה לתת לי יד ולהישען עלי זה בסדר מבחינתה .

יצאנו לשביל מהסדנה לגן הקרוב ואני מתנצל שאינני זוכר את האירוע החברתי וכולי תקווה לשמוע מה בפיה . הצעירה אומרת שזה היה כשהיתה בת עשרים וארבע . לא הבנתי מה הקשר נראית צעירה מהגיל שצינה .אך שתקתי .לפעמים עדיף לשתוק זה שווה זהב ,חשבתי לעצמי...
לא הספקתי לשאול שאלות מכונות או מסדירות והיא אוחזת בידי ושואלת . איך אפשר להכיל את הכאב ? איך ניתן להבין את ההתכנסות לנפילה ?
שוב שתיקה . הפעם של שנינו וצעדינו היו מדודים ואיטיים כאיש אחד .

אנחנו ממשיכים לצעוד ומגיעים לפינה שבה מתנקזים שלושה שבילים לכיכר קטנה . פנינו לאחד השבילים וסמוך ליציאה מהכיכר  פניתי אליה בחיוך מהול בעצב .

אמרתי לה ,שבכדי להכיל את הכאב ואת הנפילה קודם כל צריך ללמוד לקבל ולהכיל את הטוב הקיים .
הטוב ה"לא מפריע" שאת מקבלת כמובן מאליו . הוספתי ,לא תקבלי על כך קורס בשום מקום בעולם פרט לעצמך לסדנה הפרטית שלך . את יכולה ללמוד מעצמך . הלמידה היא קשה אין הנחות .יש הפסקות ויש התעלויות . בקיצור חיים .
אל תבקשי לנקר את הפח זה סתם מעורר רעש ומצרף כוחות שיעודדו אותך לדרך רעשנית יותר ולצערי הרב לא ישחררו את נפשך מפח יקוש .רק שיממון של המצב הקיים במעגליות מסתורית . 

שאלה הצעירה - מה זה פח יקוש ?  

עניתי ,זה משירת ימי הביניים את הכאב והייסורים ביטאו לפני מאות בשנים .פח יקוש מנסה להעביר מסר של נפש מיוסרת שנתפסה במלכודת של ציפורים עם שרשרת .זה לא הרג את הנפש אך מתיש אותה עד לאפיסת כוחות .
אתה מתכוון שיש מצב למצב לא ברור ? שאלה הצעירה.
לקחתי דקה ונשימה חטופה .

שאלתי אותה במפתיע , את מכירה ענף ספורט ג'ודו ?

כן , ענתה. זה הגנה עצמית אפילו התנסתי והתאמנתי בצעירותי שנתיים .

אז את בוודאי סיגלת לעצמך מספר עקרונות ותובנות לחייך הפרטיים . 

שאלתי / אמרתי .במפגיע .

אמרה אולי  לא יודעת לא זוכרת ...לא התחברתי לשאלה .

את כן זוכרת ! קבעתי נחרצות .זה השיעור הראשון שלך .

אז וגם עכשיו שיעור ראשון ! צעד ראשון הוספתי בלחש .
אני ארכך את מילותי ,אמרתי בסיגנון אבהי .

השעורים הראשונים בהגנה עצמית הם לא להרביץ ולשבור עצמות של היריב אלא בדיוק ההפך. טיפול עצמי איך ללמוד שלא לפחד ליפול. השעורים מתמקדים בתרגילי נפילה וגילגול עוצמת הנפילה . שימי לב הגנה עצמית ! זה השם ! זה התפקיד !

בכל דרך שתפני תמיד האויבים צריכים להיות חיצוניים הטיפול הראשוני הוא בפחד ובפחד מהנפילה .

כמה פעמים את צריכה לקום כדי לעמוד על הרגליים שלך ?

כמה פעמים את צריכה לכבד את הנפילה לסלוח לה ולקום ממנה על כל פחדיה ?
חישבי היטב זו נקודה מרכזית .אני רוצה שתתאמצי. בעצם אני רוצה שאת תרצי להתאמץ,כי זה שלך !

אז היה שקט ולאחריו ענתה ,אני צריכה לעמוד או לקום רק פעם אחת . פעם אחת בלבד יותר מהנפילה או הנפילות.

עניתי יפה !
את ודאי שואלת מאיפה ,מתי, עד- מתי,כמה ולמה ...זה נחמד . את שואלת במשמעות מקדמת .
המשכתי והוספתי , כל שעה היא הזמן המתאים להעמיד את עצמך רק עוד פעם אחת . אין ולא יהיה תאריך או זמן מסויים אחר או אחרי החגים תאריכי ימי הולדת וכדומה ...אנא השתמשי במה שיש לא במה שאולי אין.

אמרה ..תודה . הוסיפה  נחמד לי לדבר איתך !
ליטפה את ידי השנייה לכל אורכה שחררה אחיזתה והתרחקה לדרכה .
ברקע שמעתי מוסיקה של חתונה ...אולי זה סתם דמיון או התחברות קסומה שלה עם עצמה....אינני יודע .אולי זו התחברות שלי עם יעודי ....
שמחתי שהיא החלה ליצור את השביל שלה .הבנתי אותה היטב. שכחתי את שאלת גיל עשרים וארבע.
כשאני חושב על זה כל שנה וכל יממה היא עשרים וארבע ( תריסר חודשים בשנה התחלה וסוף חודש תריסר). משהו עגול מעגלי . לא לכל דבר צריך תשובה חשיבות והנמקה .

תודה ובהצלחה .

סיפור זה  הוא פרי יצירה דמיוני הקשר בינו למציאות מקרי בהחלט .
כל הזכויות שמורות  .
ניתן להפיץ עם קרדיט למקור וליוצר הפוסט .
אשמח לתגובות שאלות ...זה לא מפריע לי ואין חובה לפרטים