חרם לטובה ולרעה או הדבקת תוית שייך או לא בקבוצה

משמעות החרם 

כולנו עושים חרם או מחרימים אותנו .
איך קבעתי זאת ?
יש חנויות או מקומות שאנחנו נמנעים מלהכנס לשם . או אנשים מסוימים שקשה לנו להגיע אליהם מבחירה חופשית .
לפעמים מחרם יוצא דבר טוב !
זה דבר שפורסם בתקשורת ובעולם ...לא מילים שלי .
בעיקבות האמברגו המפתיע החרם על תשתית הביטחון של מדינת ישראל בדיוק בזמן הכי קריטי . לפני מלחמת ששת הימים וגם לאחריה . החרם היה גורם מדרבן ומפתח טכנולוגית כלכלית ותעסוקתית ..הפך את המדינה הקטנה למעצמת יצור בטחוני מתקדם . כמו שנאמר הצרה והצורך לסמוך על עצמינו למען השרדותינו חידד את החושים והיצירתיות .
עד כאן בשבח הנידוי .
ברמת הפרט .
היות ויש כל כך הרבה מה לכתוב ולהגיד אתמקד רק בחלק קטן מהנושא ויתכן שגם בו לא אגיע למיצוי .
חרם זו מחלה הטלת דופי או האדרת פגם שקיים לכאורה באדם שמולינו וכחלק ממתן האישור לתוית או התיוג נאספים יחידים לקבוצה או קבוצות משפיעות למתן הצדקה לפעולת הנידוי וההשתקה .
אלו שבוחרים בפעולה לשם מטרה זו אינם תמימים או יוצרים מעגל של סגר בחינם ...הסיבה היא יותר להעלות את קרנם ואת חשיבותם למען תפארת כוח שלמעשה אין להם או חסר מכפי שרצו או רוצים שיהיה להם .
חרם מהווה קיצור דרך חברתי ליצירת מעגלים של שווים אך בצורה קיצונית .
אינני מאמין שילדים בגיל היסודי יארגנו חרם או מסגור על ילד או ילדה על בסיסי קריטריונים של מבוגרים ...או על בסיס תחרותיות בלימודים .
בילדותי הייתי תלמיד לא טוב ואפילו גרוע בחלק מהמקצועות והשנים ..גם היה לי מקום של כבוד בכיתה הטיפולית  כשנתיים לזיכרוני .אולם , החברים שלי בכיתה היו הילדים הכי טובים ותקשרתי היטב עם הטובים שבטובים גם לימודית .
לא הייתי טיפוס שקל להתעלם ממנו או שמקבל הכל בקלות . לא זכור לי שהשתתפתי בחרם או שהייתי מושא לחרם .
אני אמנם לא חשתי בחרם אמיתי אך בתיכון בשנה הראשונה הייתי מחוץ לקבוצת הילדים לא צריך להכריז חרם בשביל להיות מנותק ובודד . היו עוד מבודדים . זה להגיע לתיכון לבד לאכול לבד לחזור הביתה לבד . תחושה לא נעימה . אז מה עושים ?
פתרונות שמצאתי לעצמי ...לא הפכתי לתלמיד משקיע וטוב יותר נותרתי כפי שאני עם חיזוקים במקומות לא צפויים .
יצרתי קשר טוב עם ילד אחד או שניים . חזרתי לתנועת הנוער ולפעולות נוספות התמקדתי בתחביבים . עבדתי מעט בסוף שבוע כשליח . לא הרבה ,רק לפעמים .
בקיצור למדתי לנתב את השעות שלי שיהיו ללא בידוד . ידעתי שלכל תקופה יש קץ וגם לא הייתי מוכן להיות בקבוצה של המופרעים שידעתי שלא תתרום ולא תקדם אותי מלבד פירצי אלימות ושטויות . לא מכרתי את הבדידות שלי בכל מחיר .
כשאני שומע ורואה את ההתעללות שעוברים כיום ילדים ממסרונים ורשתות חברתיות הודעות זדוניות וקורעות  ...זה מחזיר אותי אחורה . אלא שכיום ההודעות חודרות את השיריון של בית המקלט המוגן אולי היחידי שלנו ...מפוצצים כל חומה כל הגנה ואין לזה סוף . נכון שגם הדרה שבשתיקה או הפעלת לחץ בהתעלמות מתוחכמת יוצרת אפקט דומה ...
אם אני צריך לתת במשפט אחד את תחילת הדרך לשבירת מחסום החרם או להפך פריצת חומות ההגנה של הבית , אומר לאותו ילד ..תאמין שאתה טוב עם עצמך תלמד לכבד את עצמך ולהעסיק את עצמך באתגרים חדשים שמתאימים לך לא חייב בבית הספר או בלימודים . חזק את הקשר עם ההורים והמשפחה תבין שיש תקופות כאלה ואנשים כאלה בחיים . כי גם להם חסר משהו בחיים ואתה לא תיתן בקלות בכל אופן לא להם .
אל תצפה שהממסד יטפל בהם או משרד החינוך יעשה לך חברים טובים וחדשים . אל תאמין שכל מנהל ומורה אכן יכול לשים אותך בראש סדר העדיפויות גם לא בתחתית . יהיו מקרים שהשתיקה  יפה להם לא תמיד מבחינתך ...
אתה יוצר את עולמך כולל את כוח הרצון ...בכלל זה הרצייה החברתית .
תודה רבה שאתה מתמודד .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אשמח לקבל משוב .גם קשה זה מכובד .אפשר לשתף ,להפנות ולנסות . לכל המינים והגילאים. לשון הכתיבה טכנית הוא לרוב זיכרי מתיחס לכל המינים כאחד. פתח/י סגור לבך . בתודה מראש בנשיר מחבר הספר נולדתי בן שבע וחצי .