סוף החופשה הגדולה .
סוף סוף סוף החופש הגדול . נגמר המשעמם לי ומוסיקה עד אחת בלילה .
כן, חוזרים לביביסיטר הגדול .
יש לי סיבות רבות לכינוי הזה . במילים הקרובות אסתפק ברבע פן .
זה לא סוד שהגירסא הנשית שלי היא בחטיבת ביניים . גם לא סוד שאיננה חובבת בית ספר . מן הדין יחסה לציונים ולמהלך ההפנמה של בית החרושת לציונים בהתאם . נעזוב אבחונים כרגע . אלו הנתונים .
נתון שלא מתיחסים אליו שהוא אהבת מולדת וטיולי טבע מעבר לקניונים טבוע אצלה עמוק בנשמה . רק צריך לגלות .
התמזל מזלי והצעתי לגברת טיול . אזור בנימינה פינת כביש שש . גובל במבואותיה הדרומיים של זיכרון יעקב .
הצד הניצע הסכים למוצע . אז יצאנו . לקחתי מפה בדפדפת משנת 2009 . מים וכסף ...הרי אי אפשר בלי נקודות עצירה . זה הטעם הנוסף ולא הפרק בפינוק .
טילנו רכוב באזור . מושב אביאל ובהמשכו . בסיס היובלים של נחל תנינים . ירדנו לתצפית והסבר קצר .
למה הגבעה שממול היא לבנה ?
עניתי שזו ההתחלה של הרי הכרמל, שהם שלוחה של השומרון שבזמן ההווצרות היו בהם מצבורים של סיד \גיר . אבל זה נקרא אבן גיר ומכאן הצבע הלבן .
הראתי במפה לאן פנינו מועדות .לימדתי איך למצוא את הצפון לפי מוט דגל מונף ולהוריד שעה אחורה כי הטבע לא מכיר בשעון קיץ או חורף , מעשה ידי אדם .
המשכנו למושב ניל"י . בהר העגול עשינו סיור ותצפית .
איפה צפון שאלתי ?
חיפשה הדגימה ומצאה ! לא תיקנתי טעות מינורית . וראתה את הכביש אמרה זה כביש שש . אמרתי נכון . איך זה מופיע במפה ? שאלתי .
זה פה אבל למה מקוקו ?
כי המפה ישנה ומסמנת כביש בתכנון שכבר מוכן לשימוש רק שהוא לא פתוח .
קיבלה הסבר קצר על ההרים סביב ורואים את הארובות של חדרה חברת החשמל .
חשבתי לתומי שאזרוק את המונח "קו פרשת המים" והיא תקפוץ ותגיד כן , למדנו אני יודעת .
השתוממתי כשאמרה מה זה ?
שאלתי , מה מלמדים אתכם בבית ספר ? לא יודעת באמת או שכחת ?
לא יודעת !
לקחתי את שתי הידיים הצמדתי ודימיתי הר . הראתי לה את קו הגשם שמתפצל הסברתי לה שמהצד של ההרים שאנחנו רואים המים זורמים לכוון הים ליד הארובות . הצד השני של ההר שאיננו רואים זורם לירדן ולביקעה .
הבינה וגם הצלחתי להסביר שכרמים ניטעים במורדות הגבעות .אך ,לא בנחל ולא בראש ההר . ועצים זה מטעים ולא כפי שכתוב בכמה מקומות כרם זיתים . אין דבר כזה .
ירדנו לישוב ואני בעודי המום מרמת הידע המופנה לנוער בימינו שאלתי בתמימות מה זה שם הישוב ניל"י ? יודעת ?
אמרה שלא .
שאלתי אם היא מעוניינת בהסבר ? הפתיע אותי כשאמרה כן וגם ללא התניות .
נילי זה ראשי תיבות של "נצח ישראל לא ישקר"
מה ??
נצח ישראל לא ישקר . בשפה של היום ישראלים לא פראיירים ! במילים אחרות צריך לעולם לשאוף שעם ישראל יצליח ויתקדם .
לא למדתם על מחתרת ניל"י . שרה אהרונסון והאגרונום אבי החיטה המודרנית אהרון אהרונסון . המאבק והעזרה לאנגלים בהוצאת הטורקים מהארץ אחרי ארבע מאות שנה ?
ענתה לי במרירות ספק בתמימות שלא דיברו ולא הסבירו .
למורים בבית הספר שלה יש מזל גדול ! גדול מאוד בגלל החופש הגדול ושהיו רחוקים מקו הצעקות שלי עליהם !
בושה ! לא ברור לי הזלזול בזכות קיומינו בארץ . רק מסיבות סוף שנה זה מה שמעינינם ?
כבשתי את הכעס והתסכול . אני יודע בתוך תוכי שאם לא אני לא אחר מלבדי .
חזרנו לאוטו . לא הייתי מרוצה אבל מפוקח . הפרדה בין התסכול לבין הצורך לתקן ולהעביר מידע ידע ומסר .
פלטתי בשקט בושה למדינה . את בטוחה שלא דברו על המחתרת ועל האמפריה התורכית ?
בטוחה !
רוצה לשמוע הסבר קצר ?
הפעלתי מנוע ומזגן הייתי בטוח שלא רוצה . הופתעתי אמרה שכן רוצה .
בשלוש דקות על השעון ללא מוזיקה ורעשי רקע . קיבלה הסבר על התורכים ששלטו באזור עד אחרי באר שבע וגם ברומניה בולגרייה וחלק מהונגריה דרך לבנון וסוריה . הייתה המומה ובשקט כי הבינה את הגודל . הייתה בבלקן וקלטה את המרחב .
הסבר קצר על אהרונסון והחיטה . עוד שלושה משפטים על הרצון של הישוב היהודי להתפתח ולפתח והעזרה לאנגלים בבואם מבאר שבע . לא נכנסתי למערך הכוחות הניו- זילנדים והאוסטרלים . בינינו זה די ! ללא רצח עינויים ותולדות ראשית אירגון השומר .
נסענו מתחת לכביש שש . הגענו לקיבוץ רגבים עצרנו במרכולית . גלידה ראשונה או שנייה לאותו יום (קיבלה ארבע)
נחנו נרגענו המשכנו . בדרך מהמרכולית שאלתי איך זה שאצלי היא מתעניינת ומקשיבה ובבית הספר זה לא מתרחש ?
ענתה הם מדברים עד ששתי דקות אחרי אני לא שומעת דבר . כולנו לא שומעים .
טיילנו עוד שעה וחצי באזור וארוחת צהריים . הייתה מרוצה ואני יותר . ברור שממנה ולא ממשרדי החינוך התרבות נוער וספורט .
סיפור ארוך .
איפה הערך המוסף לנפגע תקיפה או לאדם תמים מהישוב ?
אני יכול להמשיך ולשנוא ולכעוס על מערכות ממשלתיות . זה לא יקדם אותי ואת המסר ליקרים לי . אני מזמן לא מצפה שמקבלי משכורת ממשרד ממשלתי או עירוני יפעלו תמיד בטובתו של התלמיד או האזרח . עבר הווה ועתיד .
המחוייבות שלי להעברת המסר שלי למרות שהוא מאוד קולקטיבי חלה עלי .
כדי להתקדם ולקדם עצמי אני צריך להיות עם מסר קצר ואחראי בדומה לנילי . לשאוף ליותר . בשקט ולא ברעש . עם טעם מספיק ונכונות .
משום מה תמיד המסרים המכוננים שאני מקבל ומשתדל לתת מגיעים ללא אמצעים טכנולוגים . ללא חשמל וללא מים .
לכל אחד יש את האמצעים הללו. רק לפקוח את העיניים . להשקיע בידע עצמי ולא ברחמים עצמיים או חיפוש עוולות ומי אשם . אם יש לי מסר ורצון זה יהיה מאוד משמח לדעת שיש לי תמיכה אבל התמיכה עושה את דרכה לפעמים במסלול שונה ולא תואם וללא תיאום .
אם אהיה נחוש אבל ,לא בכפייה תתכן הקשבה ופעולה פורייה . העולם רגיל לבכיינים ולוותרנים ומאבדי דרך . העולם פחות סלחן למפלסי דרך ויזמים שרואים מעבר לקיר הבטון שממול כולם . כאלה יש בודדים . ממש בודדים .
האם יש סיכוי שאת או אתה חלק מהבודדים הללו ?
זה לא פיקניק או הר של תותים . אבל המצב הקיים לא מאפשר אור זרקורים הפוך .
תודה לכל מי שקרא עד הסוף . אפשר להפיץ ולהפציץ בשאלות .
תגובות .