פידופילים זהירות ! מי ומה יעזור ?

פדופיליה זו מחלה 

כשהתחלתי לכתוב גם את הספר וגם בעת פיתוח הבלוג , היה חשוב לי הכיוון פחות הסיגנון ותיאורים פיקאנטיים .

מגיל צעיר בחרתי להתמקד ביציאה מהתעללות . הצבת מטרות ואתגרים בעיקר מחשבתיים ומעט ספורט לא מזיק .

אני משתדל שלא להתעסק בפרופיל של הפוגע והמשדל ועוד כינויים אפשר גם חולה , חסר אחריות למעשיו , מפלצת והנחמד במצעד השמות השטן מלאך המוות .

להיות פרופיילר זה נחמד לסדרות טלביזיה משטרתיות ששם יש מספר בוגרי סוציולוגיה פסיכולוגיה וקרמינולוגיה  . מגובים במעבדות ששואבות נתונים מפוסט מורטום ( ביופסיה  , נתיחה שלאחר מוות ) .

אני מתעניין בחי ולא במושבת . יותר נכון בחי- מת .מת-חי . חשוב לי לעזור ולהאיר נקודות מסוימות לצימצום הצלחתם של פדופילים .

מעשי השילטון והאכיפה כבודם במקומם מונח כולל אנשי רווחה ופסיכולוגיה בשרות המדינה . זה לא פוסט ביקורת או הלל לאנשי המדינה .

אני טוען לצימצום ולא להפסקה או הרחקה כללית של כל בעלי הנטייה לפגוע . מהטעם שזה בלתי ניתן ליישום גם לו היינו מקבלים את רשימת כל הפוגעים הקיימים מיום יכולתם ללכת ולעמוד על רגליהם . מעבר לכך הוא שילטון החוק והרשות השופטת .

לא ניתן לשפוט או להעניש אדם רק על פי הצהרות של גוף אחר על מחשבות שלא ניתנות לבחינה .

אני בא עם תובנות שלאחר מעשה כנפגע דבר עבירה . מדווח לא מטופל . 

פידופילים ממשים את זממם ובונים מלכודת ותוכניות ללכידת הקורבן באופן חכם ולא שקוף . בסבלנות ויצירת אמינות . שעות הפעילות הן מהבוקר עד הערב ומהערב עד הבוקר . אולי יש הפסקה לשרותים ואוכל . כל אחד בזמנו המיוחד . 

אנסים פועלים באור יום ...במיוחד אנסי ילדים ...היות וילדים עדיין לא מבלים בפאבים ומועדונים עד השעות הקטנות של הלילה ...(יקח להם בערך עשור עד שניים להגיע לשם...עיניין של זמן ותהליך טיבעי )  רוב הסיכויים להתקל בפדופיל או במגע לא רצוי מתרחש בשעות היום .

סגרנו שעות פעילות ....נעבור למפגש . המפגש פנים רבות לו יש המון משפטי מפתח . המון חמלה . סקרנות , עזרה וזריזות ידיים . 

הכיוון הוא די דומה ברוב המקרים .

מה לעשות ? 

אהיה בוטה אינני מתכוון לתת כאן הצעות חכמות לנופל בפח לפני שהוא נופל ...את זה כולם עושים .

עצתי בנושא להיות דרוכים ולא להסכים להכנס או להגיע למקום שהמעבר הציבורי שבו שואף לאפס ...לא חייב חושך או חדר מכונות אפל . מספיק שביל צר בין חומות וגדרות של בתים . מאחורי אנדרטה וכו' .

אם נתפסתם חפשו דרך מילוט . תפעלו בתקיפות  ..לא יכולים לתת מכות בפנים ? נסו למשוך במכנסיים ברגל אחת כדי לרכז כוח להפיל  . יש אפשרות לברוח נא לברוח . לרוב התוקף גדול וגבוה ואין יחסי .כוחות . גם אם לכאורה לא קרה דבר חובה רצוי מומלץ לדווח ולקבל טיפול . לא לשתוק ! אני לא מרשה ! שתיקה ובושה גרועות מאונס ומעשה מגונה וכל צורת אלימות אחרת . תוצאות חוסר פנייה וטיפול הן לרוב לכל החיים . אונס הוא מספר דקות אונס הנשמה זה שנים על גבי שנים . לא יצאתם לידי חובתכם ברגע שדווחתם . אתם מתחילים תהליך ומעקב המעקב צריך להיות דו כיווני . אם אתם חשים שנפלתם על שומעים אך לא מקשיבים . מסתירים או מגלגלים כמוצר פגום ..חפשו עזרה ממשהו אחר . קיראו ספרים בנושא . מצגות והדרכות באינטרנט . האמינו בעצמכם טפלו בעצמכם עשו שלום עם עצמכם .

היו שלום וברוכים במתנת החיים .
דבר נוסף שלא נתתי עליו דגש ...מה אומרים לתוקף בזמן התקיפה ? או בדרך ?
תשובתי הלא בדוקה ...זה דבר שלא נשלט . אבל חשוב לי להציע משהו לא מקובל . הראשון במעלה אם לא יכולים ונבצרה יכולת הצעקה אז לפחות לנסות שלא לבכות ולהתחנן על החיים או רחמים או סליחה . לנסות תוך כדי השניות הראשונות  להגיע לשליטה בהחלטה ולפעול מהר . יש ניתוח פסיכולוגי שיתכן והפוגע מושפע על ידי בוגר מעברו . לפעמים לשקר ולהגיד לתוקף שרואים אותו או סתם לנופף לשלום לעבר מרחב אחר כביכול מבוגר אחר רואה אתכם . לגבי ניהול דיאלוג ולצעוק על התוקף שאני אגיד ואספר לאמא שלו איך הוא מתנהג או לאבא שלו . מילים שהוא עוד יקבל עונש ...הדעות חלוקות . זה יכול לגרום לאלימות או התקפלות שוב ללא שליטה של הנפגע .
מקווה שעזרתי

למה אתה כאן ?

בשביל מה אתה פה ?

זו לא חזרה בתשובה . זה רחוק מנסיון להחזרה בתשובה ...

אלו צמד שאלות שקיבלתי מידי פעם מאבא שלי . יש גם את השאלה ..למה זה טוב ? זה לא הסיפור .

אבא בדרך כלל נתן לי להגיע לתשובה דרך שאלה . שאלה עצמית לעצמי .

הסיפור הזה מעצים ומחזק יכולת קליטה והבנה . גובל ביכולת פיתוח חוש על חושי .

התחלה .

בסביבות גיל עשר אבי לקח אותי לקונצרט . אני חושב שזה היה מותאם לילדים ונוער . בכלל ילדים של פעם היו פחות צמודים לבית ולטלביזיה . מקסימום לימודית ושעה וחצי של הערוץ של רשות השידור . בידור והעשרה היינו מקבלים בדרכים שונות . אחת הדרכים זה קונצרט של מוסיקה קלאסית עם יצירות שמותאמות לקהל צעיר מרדן עם קוצים באזורים שונים בתחתית הגב .

עד כאן היסטוריה .

כיאה לשותפות אב -בן שהולכים להופעה ביחד , אבי תמיד דאג שנגיע בזמן ונכנס בזמן . מזון וסוכריות לא עינינו אותנו .

התישבנו והמתנו עד התחלת המופע .

לבמה עלו הנגנים . היו שם כלי נשיפה וכלי קשת . שמחתי לראות את הבמה ולא הסתירו לי במיוחד . ישבתי דרוך בציפייה נעימה להתחלת הקונצרט .

לפתע בשורה שלפני נכנסה אישה נמוכה ועבת בשר . לא שמנה רק מלאה בחלקים הנכונים מהבטן ועד הראש כולל שער מפותח . 

כן... התישבה לפני !

לא התלוננתי שיניתי עמדה ..את כלי הנשיפה ראיתי חלקית את הטובה רק בחלק העליון . עוד לא הספקתי להתנחם והיגיע הבן זוג שלה ...היום היינו קוראים לו "שרק" או אוג בוגר נוטף צמיגים . כן בא לי החושך לפני כיבוי אורות .

אבא אני לא רואה מסתירים לי ! כך אמרתי לאבא . 

החלפת מקומות לא היתה עוזרת . חושך בעיניים ואכזבה בפה ובשיניים .

ניסיתי לטעון ולרטון לעוד תסכול . 

אז אבא שאל אותי ...בשביל מה הגעת לכאן ? למה אתה פה ?

הוא לא התכוון למשמעות האדם בחלל . או אידאת היופי והחלל עם מטרתו של האדם כיצור מפותח בכלל שרשרת האבולוציה .

הוא חזר על שאלתו מה באת לעשות כאן ?

באתי לקונצרט אבא !

יפה !

מה באת לעשות כאן בקונצרט ?

באתי לראות קונצרט ! עניתי בייאוש . ומסתירים לי .

באת לקונצרט לראות מה ?

אבא באתי לראות מוסיקה בקונצרט ! עניתי חסר סבלנות .

אז אבא נתן לי את משפט המחץ .

ממתי רואים מוסיקה ? אתה יכול לראות מוסיקה ? מוסיקה נועדה לשמיעה לפנימיות שלך . יש משהו שחוסם לך את האוזניים ? אתה מסוגל לשמוע ?

כן מסוגל לשמוע אבא . אין לי בעיית שמיעה .

אם כן , אין שום בעייה ! 

אולי זה יותר טוב ? 

יתכן וכך תוכל להיות יותר מרוכז במוסיקה ובשמיעתה . היה מרוכז בהקשבה לא בכסאות שממולך . 

אולי כך עדיף ...

אני לא זוכר מה נגנו מה היה ואיך האולם נראה ...אבל אני זוכר היטב את המשמעות של ההנחייה של אבא .

יש לך אוזניים תלמד להשתמש בהן . לפעמים הראיה החזותית לא משפרת את " חווית הלקוח "

אני כן זוכר שהשתמשתי בקו המחשבה הזה מספר פעמים בחיים .

לפעמים להקשיב עדיף מלהביט . לפעמים הראייה מפריעה לריכוז ולמציאת החוויה והתמקדות עכשוית .

ביכולתי לתת דוגמאות ...אסתפק באחת קטנה .

לפני מספר שנים עשינו טיול בר  מצווה לבני הבכור . אחותו הייתה כבת תשע . כל הטיסה הקיאה וסבלה .

בנחיתה וביציאה מהשדה פסקה מלהקיא . לא נשאר לה מה והיא לא תקיא יותר ..כך על פי אישתי ...ואין פשוט אין אחד שמכיר את הילד שלו כמו אימא . 

ברכב ההסעה התישבתי ליד הנהג והילדה מאחור ורחוק ממני . היה לי מוזר כי הכל הפוך וחושך אני באנגליה .

זו תחושה מוזרה להיות בצד של הנהג בלי הגה וגם הפניות מפחידות . החלטתי לעצום עיניים לעשות חושך טוב . 

הפעלתי את חוש השמיעה שלי דאגתי לילדה .האם נרדמה ? מרגישה יותר טוב ? מתאוששת ? השאר ?

התמקדתי בילדה גם לו יכולתי לראות לא הייתי מטיב לראות .

תוך כדי התמקדות אני מוצא את עצמי אומר לנהג שאני צריך בדחיפות שקית נילון או שקית כל שהיא . מצא לי משהוא ...מייד העברתי לאישתי אמרתי לה שתתן לילדה היא מקיאה  . מהרררר .

הילדה ישבה קרוב אליה ומייד החלה לשחרר את כל השאריות . תפסה אותה בזמן .

איך ? מאיפה זה בא ? 

אני אבא שלה אני מכיר את נשימותיה ..בתוך כל החושך הצלחתי לשמוע את נשימתה הלא תקינה והמצוקה השקטה . חיצונית לא זזה . את סוג הנשימה שמבשר בחילה פנימית לא יכלה להסתיר . השידור ניקלט פנימית 

ממש כמו שאבא אמר . האוזניים לא חסומות . המוסיקה ששמעתי מהילדה רחוקה מקונצרט ...אבל יש השפעה וחדירה פנימית .

כן אני יכול לטעון לאינטואיציה של אבא . דמיון וטלפטיה משפחתית . אין לי הוכחה לשורה האחרונה שכתבתי .

רק לחושך של הקונצרט עם החושך של האוג נוטף הצמיגים .

תודה !