מתכון מנצח = שוויון חובות ושוויון זכויות
ודאי תתפלאו מדוע הנני מצודד בממסד שהרי אינני מחביביו או מחבבו יתר על המידה .
התשובה פשוטה . היה חוק , היה הגיון רק שמסיבות לא ברורות לא בא לידי ביטוי ואכיפה צודקת או מעודכנת .
שנים על גבי שנים מאז שהחוק וההוראות בחוק באו לעזור ולהסדיר את נושא הענישה והאכיפה בנושא הכאוב של הטרדה מינית ,אונס ועוד מיני תקיפה , נותרה יתומה השאלה ...נניח או מתקבלת תוצאה של פסק דין ברור וחלוט שהתובע או הטובעת (גם תובעת זה בסדר) היו הצד שנתן עדות שקר וחיו במגמת איום ומררו את חייו של הזכאי בדין שבשפה המשפטית אפשר לומר ביצעו ביודעין עבירת נגישה .
גם עצם האיום על אדם שהתנהגות מסוימת שלא מצאה חן בעניי המתלוננת תגרור בזמן לא מוגדר שבשליטתה תביא לידי הגשת תלונה שאיננה קשורה כלל ועיקר להתנהגות או מעשיו של המושא לתלונה
גם עצם האיום על אדם שהתנהגות מסוימת שלא מצאה חן בעניי המתלוננת תגרור בזמן לא מוגדר שבשליטתה תביא לידי הגשת תלונה שאיננה קשורה כלל ועיקר להתנהגות או מעשיו של המושא לתלונה
כאשר התהליך המשפטי הסתיים בזיכוי הנאשם נסגרו כל ההשלכות מגיש התלונה שהגיע לשלב ההכרעה ולא טויחה גם הוא יצא לחופשי וחי את חייו .
לא עוד !
כאן הבאתי דוגמא קלה . מה קורה כשהתלונה מוכחת או לא מתגבשת לכתב תביעה ? מסיבות של התובע ולא הנתבע ?
הלחץ שבו נתון הנתבע , מי ישלם על כך . הפגיעה במשפחתו וילדיו שכבר נחרץ דינם ?
הטענה שהחוק וחידודו יביא לפגיעה בנשים ונפגעי תקיפה מינית מהסיבה המרכזית שהן תפחדנה להתלונן ואז יגיעו פחות ופחות מתלוננות לכלל הכרעה ונסיון להגעה להגשת כתב אישום נשמעת לי מעט תלושה מהמציאות .
מדוע ?
המתלוננות האמיתיות עוברות מדורי גיהינום עד שמחליטות להגיש תלונה . כשהן באות להגיש תלונה הנקודה הכי חשובה היא ההתיחסות הראשונית והמישנית להגעתן ולמתן התלונה והמשך טיפול כגון יידוע קורבן דבר העבירה בהתקדמות החקירה . כאשר מתלוננת שוא תיודע כי העונש הצפוי הוא כפי שהציבה כלפי הפוגע ...אז יש סיכוי שחלק יפרשו ברגע שיא זה וישחררו את המערכת ואת התקציב . גם ההתיחסות לנפגעת האמיתית תהה יותר רצינית והוגנת . שוטר מנוסה ומטפלים בתלונות שונות יודע שחלק מהן הן באות ממקום אחר פרט למקרה המתואר בכתב התלונה ...לכן יש בסופו של יום אדישות מסוימת ושחיקה שלא לצורך .
יש עוד הרבה סיבות למה כן ולמה לא . אסתפק בנקודה המרכזית מבחינתי אופי ההתיחסות של הרשות האוכפת (המבצעת) בתחילת המגע והקשר היא החשובה ביותר .
חשוב שהמתלוננת או המתלונן ידע שיש בצד השני משהו שמקשיב ומוכן לעזור . לפי הבנתי ומה שלמדתי הנפגע מתקיפה רוצה יותר שהתקיפה תעזוב אותו תצא ממנו שיוכל לחזור לחיים השואפים לנורמליים זו מרכזיותה של התלונה וכמובן שלא תהינה עוד נפגעות . העונש הכי גדול לנפגעת היא לא הידיעה שיש אפשרות שיענישו שקרנית . העונש שלהיות שקופה חיה מתה מזוהמת מטומטמת שלא מקבלת התיחסות ראויה היא היא המפחידה וההורסת . לא קונה את הנסיון המתחסד של לרחם על מתלוננות שוא ..גם מהסיבה שהן באמת לא יודעות מה זה להיות מתה חייה ...ובעיקר מחוסר הצדק של פגיעה בכלים של החוק וניצול האוטומט שבחוק לטובתן ובחוק יש הרבה מקום לאוטומט פחות לשוויון וצדק .
