מדוע העיסוק בפחד והרצון להימנע מהתמודדות הם מרכזיים בחיינו ?
הפחד מהפחד וההצפה של מפח הנפש .
לאחרונה אני עוסק במעקב אחרי סיפורים ונסיונות התמודדות של נפגעים שאזרו אומץ והתעודדו .
התענינתי במחסום או במחסומים שמנעו את היכולת להציג את הבעיה של הנפגע בעיני עצמו . הכרתו בכך שיש פחד יש מחסום וצריך לעבור אותו למקום אחר . שאלת השאלות - תמורת מה ? מה יצא לי מזה שאודה בפחד ומשקל מפח הנפש ?
מקרים שמתארים שלנפגע לא היו כלים הדרושים כדי לנסות ולהתמודד קראתי ושמעתי . לא לכך כוונתי .
חיפשתי את המבע הטרום חיפוש כלים או, תחושת הנפסדות "שאין מה לעשות " או אני לא יודע מה לעשות ..מה יהיה .
הסיבה שחיפשתי את הפחד היא פשוטה ...הפחד לא מתנצל לא מבקש להיכנס לא מבקש רחמים . הוא חודר פנימה באופן מיוחד וייחודי לכל נפגע , עד כדי כך שכל אחד חושב שהוא היחיד והוא המציא את הימנעות ההצפה והאיום בכניסה לאזור איבוד השליטה המודע והלא מודע . לא מדובר בתת המודע וגלי אלפא למי שמתעניין בנושא הדמיון המודרך והמדיטציה !
אם אתמקד בנושא אומר שבנקודת הפחד אין משמעות להשכלה כלים להגשמה עצמית ואימון שיטתי .
כן מצאתי את שאלת "המה יהיה" בגירסה שונה ...לו היתה אפשרות שהעבר יקפוץ לעתיד ללא ההווה מצב זמן ביניים ויעשה שם מנפולציה בזמן שאני מודע לנסיונו ולנסיון העבר .
האובדן של זמן ביניים או חוסר עניין בו, הוא לפי מה שהבנתי בחלקו הגדול, המשפיע המרכזי על חדירת הפחד .
חוסר או טשטוש קיומו של העכשיו - העכשוי והקפיצה הגדולה לתהום העתיד, הוא הוא המכשיר פורץ הדרך לביסוס ההמנעות מהתמודדות .
איך אני מנסה לרכך את המכה ?
שואל שאלה ..האם יתכן עולם שחי רק באחד מהמצבים או שקיים מימד רביעי או יותר מארבעה מימדים כשאני יודע להתיחס רק לאחד ולהגיב בקושי לשניים וחצי ?
האם יתכן עולם ללא עכשיו ? זה היה בעבר ?
חיפשתי ומצאתי ...בבריאת העולם היתה הפרדת זמנים חלקית אחר כך במקביל עוד הפרדת זמנים . עוד מקור אחד ללא ההווה הוא המצב הלשון העברית הקדומה . בעבר בזמן המקרא השפה היתה בעיקר בלשון העבר וחלקה בלשון עתיד . חלקו הקטן נבואי .
מכאן שייתכן עולם ללא אחד הזמנים לפחות תקופה מסויימת .
לא את כל הזמנים אני מכיר ולא הכל מכיר מבין ויודע . מנסה להעלות השערה שאולי לא תמיד השליטה ברורה לא תמיד הזמן שלי באמת בידיים שלי אבל זו לא סיבה לקבע ולמרכז את חוסר השליטה כדבר טוב רע או קיים .
עוד שאלה שמתבקשת ..איך אוכל עם חוסר כלים להתמודדות ,לתקן ולייצר התמודדות בזמן שהמתחם בו צריכה להתקיים הפגישה לא קיים או בנימה פסימית - עדיין לא קיים ?
פיתוח של השאלות הלא ברורות כל כך מביא אותי לפרשות דרכים רבות . אחת מהן זו שאלת כמות הפעמים שאני מתמודד עם שאלת הכאב והפחד ממנו וחוסר השליטה שמסביבו לעומת פעם אחת לא ברורה עתידית שלא קיימת שבה אולי אהיה חסר הכלי המתאים ואולי לא ...אולי כמו שהצלחתי בעבר להגיע להווה ,שהיה פעם עתיד והפך שוב לעבר או אפילו תקוע בעכשויות .
כך בדרך זו או אחרת אצליח בשנית ובשלישית ואפתח כלים חדשים ויכולות התמודדות נפלאות ...תוצרת עצמית כאן ועכשיו ?
סיבכתי את העיניין ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל משוב .גם קשה זה מכובד .אפשר לשתף ,להפנות ולנסות . לכל המינים והגילאים. לשון הכתיבה טכנית הוא לרוב זיכרי מתיחס לכל המינים כאחד. פתח/י סגור לבך . בתודה מראש בנשיר מחבר הספר נולדתי בן שבע וחצי .