יום ראשון, 27 בדצמבר 2015

עוד יתרון ליציאה מהתעללות

מהיכן מקבלים כוח ?

יש בריכה או אגם שמזרים כוחות ?

תשובה .. כן יש !

מה הקשר בין היציאה מהתעללות לקבלת העצמה וכוח ?

בזכות היכולת להתגבר על מכשול קטן ומכשול יותר גדול ובניית מערכת התגבשות שעומדת בעוז כנגד כל הסיכויים ,נוצר כלי איבחון והבחנה שמסוגל לקלוט ,לחוש ולהפיק מידע איכותי של מצוקת הזולת האחר שלצידך או בסביבתך .
יש הקוראים לזה יכולת על חושית או החוש השישי . 
אני מכנה זאת לפעמים המימד הרביעי שלפעמים מנצנץ במוחינו .
לרוב רק אדם שחווה התעללות או חוסר נעימות מסוגל בתוך זמן קצר . עיניין של שניות . להבחין שזה הנמצא בקירבתו סובל או סבל מדבר שמוציא אותו מאיזון או משלוותו .
לפני כמה חודשים ראיתי כרזה של קדימון לכתבה בנושא " כך תנהגו ותלחמו בתופעת הילד הנודניק או המפריע " בקיצור קורס חינוך קצר להורים המחנכים . ההתיחסות היתה לילד נורמאלי במשפחה ששואפת לנורמאליות .
הכתבה מבשרת כמה אנחנו לא מבחינים בחינוך טוב וכמה הילדים מצליחים להשיג את שלהם ולשטות בנו .מסבירים שם כיצד לעשות סדר ועוד הצעות חינוכיות  להורדת רמת הציפיות של ילד מרדן עקשן .
טענתי בתגובה שזו לא חוכמה להשתיק ולרסן . צריך לבדוק למה ומה המקור להתנהגות הלא מקובלת . הרי לא על כל דבר הילד מתעקש ונלחם . יש תקופות וזמנים מקריים . לא תמיד הריסון וההשתקה בכלים חינוכיים זה הפתרון .
הבדיקה אמנם מצריכה התיחסות זמן ומחשבה , אך אולי היא תעצור התעללות מתמשכת או ריגעית חולפת  ?
היכולת לנסות ולהבין את שרשרת ההתנהגויות המעשים וההבעות תביא בסופו של דבר ללא הפעלת רעיונות השתקה וחינוך מתקדמים לשינוי המיוחל או להגברת השליטה בנעשה .
את הכוח שלי אני מקבל מהמקום בו הכאב וההפרעה לא יכולים לגעת ולדעת את נפשם ומצוקתם .
כשאני מצליח לפצח את הקוד של המעטפת המצוקתית המכסה של ההפרעה והעקשנות נפרץ .
מתוך היציאה מהמצוקה וההתעללות הפרטית שלי ..הפכתי לאדם שיודע לקרוא בין השורות ולא להסתמך על תוכניות הפעלה מארץ זרה "בשלט רחוק" .
דוגמאות יש לי בשפע אסתפק באחת  .
בזמן שיצא הסרט "לוגו" סרט אנימציה מלא אפקטים מושקע ומהולל לילדים . לקחתי את ביתי לראות את הסרט המדובר ..היא מאוד אוהבת קולנוע ואת הז'אנר . בתחילה הכל היה בסדר וההתחלה היתה מבטיחה . אולם,כעבור מספר דקות חשתי שמשהו לא טוב מתרחש . עם כל הרעש והאפקטים אני מתחיל לקלוט תחושה של מצוקה . אני בודק את עצמי וסביבתי הכל בסדר גם הילדה . עוברות דקות ואני שומע את עצמי שואל את הילדה רוצה שנלך ונצא מהסרט ?
אינני יודע להסביר מדוע ואיך היגעתי למילים הללו ולמה הפניתי אותן לילדה . זו עובדה ! ענתה לי מייד כן ! היא התביישה להביע את דעתה על הסרט פחדה שהיא היחידה שלא בסדר . אולי הנשימה שלה שפת הגוף שלה שידר אותות מצוקה שלא יכלה להסתיר .
ילדים הם אמיתיים קשה להם לזייף אם לא מתאים הם משדרים גם בשקט ..התפקיד שלי לקלוט ! אז מה אם נסענו שרפנו חצי יום קנינו כרטיסים וחטיפים . ילדה בת תשע  בערך משדרת אותות מצוקה אז אי אפשר להתעלם . כעבור דקות היינו בחוץ . עוד לפני המחצית . כשיצאנו הסברתי לה שאני לא כועס ואפילו שמח . הוספתי מלים חמות על אומץ ליבה וכמה חשוב להגיד לא לפחד ולא לסבול . אני לא שמח שהיא צוברת פנימה וסובלת בשקט מדבר שהיא לא חייבת . לאחר מכן המשכנו לבלות ולהנות ללא בכי אלא עם הרגשת שיחרור מופלאה . וכל העיצות החינוכיות פשוט נחסכו ממני !
קיבלתי את כוחי מעצם המבט באושר של ביתי ביציאתנו לחופשי . כל הכרטיסים שבעולם לא משתווים לערך שקיבלתי  . כשחזרנו הביתה היא אמרה לי תודה ואיזה מזל שאבא דומה לה ומבין אותה ..והיא לא צריכה שום דבר טוב לה כך .
לא רציתי לספר לה על ויק בנשיר . גם בעתיד לא אשמח לידע אותה בנושא .

יום שבת, 19 בדצמבר 2015

יום שבת, 12 בדצמבר 2015

הפרוש שלי לאבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה

עוד לא פתחתי ... משמעות חוסר ההשקעה הקבועה ותכנונה .

כל הזמן מטפטפים לנו שהעונש להתנהגותינו יבוא בדור הבא . או שמיעוט מעשים מביא אסון נגרר .
במחשבה שנייה יש קשר מסויים למעשינו בהווה .
אני בא לסמן על פרוש מעט שונה המקושר ליציאה מהתעללות והצלחה בשיקום בעיקבות אירוע טראומטי.
פרי הבוסר הוא הכמעט ...העוד לא מוכן . אנו מחפשים כל הזמן תוצאות מהירות זולות ומשתלמות ...ברור שרק לנו ובעבורינו . מה שנקרא הנאה ללא נספחים וללא שבויים .
 בכניסה לבוסר לא קיים מצב של למידה הבשלה תיקון ובעיקר מחשבה על חזרה לשביל הזהב בקצב שונה ממה שאנו תכננו בתחילת הדרך .
הבוגר האחראי שבנו או שבינינו דורש תוצאות מהירות לתאריך יעד של אתמול או שבוע שקדם להיום . דרישה זו מכניסה את העצמי הקיים והלא אחראי לכאורה לפחד ולחץ מיותר ...פחד מהצלחות וכשלונות קטנים נוספים בדרך הנכספת .
הפחד מאי היכולת לרצות ולהביא תוצאות מושך, בסופו של יום תוצאות הפוכות וחלקן הרסניות .
זה החלק של שיני בנים שלא תתפקדנה או תהינה בנסיגה .
השיקום מפוסט טראומה ומניצול מיני או כל התעללות ש"הבן" העצמי הקיים חווה לוקח זמן ! נא לא לנסות לקטוף את הפרי לפני הזמן ובוודאי לא להציע אותו למאכל בעיקר לעצמך .
האחריות שלי שלך שלנו כמעונינים בטוב ובשביל הזהב הוא להשקיע בעץ שמניב את הפרי לאורך זמן ובתיזמון הנכון גם סיפוק יצרים שמבוקר אינדוידואלית . הראייה העתידית והרצון לסיפוק הצלחה מבוקרת תמידית על ידי ההשקעה המתישה לפעמים והקבועה בצעדים קטנים היא הדרך שמובילה לשביל הזהב ...שביל זה הוא לא המושלם או יהיה המושלם אך הוא הכי קרוב לשמירת השיניים ולא שבירתן . הכי מקדם הישרדות בתנאים הקיימים ללא שבירתם של מערכות אחרות וחשובות . בסיגנון מליצי אני מעדיף בכל מקצוע ותחום לקבל ציון קבוע של שבעים וחמש . כך שהממוצע שלי קבוע . מאשר שני ציונים באזור המאה ושניים נכשלים .כך שהממוצע דומה אך צורב יותר ומכריח אותי למבחני קיץ או מועד אחר .
זה לא סוד גם בספורט האטלתיקה הקלה בקרב רב  מנצח זה שצבר את מירב הנקודות . הוא לא חייב להיות מקום ראשון כל הזמן . מספיק שישמור על עצמו בממוצע גבוה וקבוע ...הזכייה כמעט מובטחת.

בקיצור ... נא לא למהר בסיפוק תוצאות חד פעמיות לפני הזמן . הזמן הוא שלך טפח אותו שמור עליו. בנה את עצמך אל תמלא את ההגיון שלך בבוסר כדי שלא תמצא את עצמך בחוסר

לעולם מותר לבקש. אז מה ? "העדיין לא בשל" מחפש את שביל הזהב ופועל תמידית ובשמחה לקראתו .

אני לא מסתפק בנוף שנשקף מחריץ הדלת . רוצה ללמוד כיצד ניתן לפתוח אותה לרווחה ואני אינני נעול בה .

יום שבת, 5 בדצמבר 2015

להיות אמיתי . כי זיופים ניתן להוריד מהאינטרנט

קיבלתי תשובה חזקה 

יש לי תחביב . צילום של דברים קטנים ונוף .

לאחר ערב של צילומי שקיעה במרינה , עם שמש ורודה לפעמים צהובה מוזהבת והשתקפות סלעים עם סירות . חזרתי הביתה לעיבודן של התמונות במחשב ומחיקת התמונות שלא מצדיקות אכסונן . 
התגאתי בתמונות מאוד ! האגו טיפס לגבהים של אושר . ברוב גאוותי הצגתי את יצירותי למשפחתי. הראתי לביתי עד כמה זה פשוט לתקן בתוכנת עריכה את ציבעה והשתקפותה של השמש על פני המים והאוביקטים . במיוחד החצי השתקפות בעננים . התגאתי ביכולתי להפוך שמש והשתקפות מצהובה לירוקה  . החזר אור ורוד לסגול ומג'נטה .
שאלתי-איך זה יפה ? מה נחמד כאן בתמונה ? יותר יפה כך או כך ...פחות אדום ?
ביתי הביטה והנידה את ראשה .
אמרה משפט קצר והלכה לה ממני והלאה .
"יופי שאתה משחק עם התמונה זה לא אמיתי ! איך שהתמונה צולמה זה הכי טוב . הכי טוב זה האמיתי ישר ממה שאתה . אני מכירה את זה שצובעים את השמים ואת התמונות יש את זה מלא באינטרנט ...אין לי בעיה להוריד ולראות . לא צריך בשביל זה לצלם או לשחק . אני רוצה לראות אמיתי . תן לי לראות ממה שאתה" .
לאחר שפנתה לעיסוקיה חשבתי לעצמי מה אני יכול ללמוד ממילותיה מעבר לתמונה . מעבר לתהליך הטכני האופטי . בהמשלה לחיים של שיקום נפגע . 
חשבתי כי צריך לעשות את כל המאמצים כדי להיות מקוריים ובלי זיופים . סיפורים רבים יש באינטרנט ובמקומות אחרים . בהתאם לכך מניפולציות והצעות חלקן יפות וטובות אבל הן לא שלי ולא אמיתיות .
כדי להתקדם אני חייב להיות טוב במקורי ולא בזיוף . המקורי לפי מה שאני רוצה לצבוע . צריך לעבוד קשה ומדויק יותר בבסיס . ביסוד של ההקמה של התכנון .פחות לתקן ולנסות לשפר כמו שקיים או כמו כולם ...כי אני שואף להיות מעט מקורי והרבה לא כמו כולם בכיוון חיובי ועשיית הטוב לא להפך .
זה יותר קשור לזמן ,לעונה ,לנסיון וביקורת עצמית .לצורכי למידה ותיקון לבאות ...מלהביט באינטרנט ובמניפולציות של תצלומים לא אהפוך את תחביבי ואת מקצועיותי לדרג גבוה יותר . אפשר להשליך זאת על הרבה דברים בחיים.

אז ...בחייך תציג את האורגנל או השורשי שבך ...תשתדל עם כמה שפחות זיופים . אתה תראה כמה שהוא יפה ומעניין אפילו יותר מהניסיון להדביק לו מושלם .




 מכוון גם לבנות המין היפה .

 כמה דקות לפני השקיעה
כל הזכויות שמורות .תודה רבה .

יום שבת, 28 בנובמבר 2015

אובדן היצירתיות והדרך להתחדשות

סיפור קטן אך עוצמתי לחידוש כוחות ואנרגיה יצירתית

הדו-שיח שלפניכם הוא בין אב לביתו  הוא כבן 47 היא כבת 9 .

בתום החופש הגדול של השנה שעברה יצאתי עם ביתי לטיול קצר ברגל . משהו קליל לתחילת שנת הלימודים .
בדרך פונה אלי הילדה ואומרת ..." שכחתי מה זה לצייר "
שאלתי ,למה כוונתך ואיך שוכחים ואיפה ? רציתי להמשיך בהומור ולהגיד לה בואי למשטרה להגיש תלונה על אובדן . אך החרשתי . המתנתי לתשובתה .
תשובתה לא איחרה לבוא . אמרה אבא ...אני לא יודעת לצייר . אחרי הקיץ והחזרה לכיתה אני לא מצליחה לצייר . שכחתי לצייר.
זה מעניין מאוד כי אני יודע שאת מאוד יצירתית ויש לך אוסף מרשים של עבודות יצירה וקלמרים מלאים בציוד לציור ויצירה !
נכון אבא ! יש לי . אבל עכשיו אין לי את זה את הציור .
הבנתי את ההסבר שלה . נזכרתי איך מחזקים בהומור את היצירה ולא בנוקשות ובביטול .
באו לי שני מקורות מרכזיים להסבר ולהדרכה .
שאלתי אותה את זוכרת את הסיפור של סבא על הציור של החתול בשלג ? אמרה לא כל כך . 
אמרתי , זה סיפור על ילד בשיעור ציור . כל הילדים צירו ומלאו את הדף הלבן שלפניהם . חלקם בפרחים חלקם בבעלי חיים וחפצים . רק ילד אחד השאיר נקודה קטנה של עיפרון על כל הניר הלבן . המורה פנה אליו מעט בזעם לברר מדוע לא צייר כפי שנדרש . ענה הילד - כן צירתי ! והוסיף.. חתול לבן בשלג ! יפה אמר המורה !  המורה שאל את הילד ,איפה הזנב ?
כי הוא לא ראה אותו . הילד לא התבלבל ואמר בהצביעו על הנקודה . הינה כאן מתחיל הזנב וממשיך בתוך השפיץ של העיפרון עד ללב שלי . התשובה של התלמיד השאירה את המורה פעור פה ולא נשאלו עוד שאלות .
הילדה שמעה את הסיפור ושתקה . 
הוספתי ,את יודעת שפעם אחת היה נגר שבא לביתו של חבר כדי לתכנן ריהוט ארונות ושולחן . כל פעם שבא לבקר את חברו ונשאל על הביצוע אמר שזה מוכן . זה מוכן בראש רק כמה עצים מסמרים וצבע זה הכל ...כל השאר מוכן בראש . חלפו שנים והחבר כבר היה צריך להתפנות לבית אבות ופתאום מופיע הנגר עם ארון חדש ושולחן תואם . אמר החבר ...אני עובר למקום אחר אמיתי ולא בראש .


הבנתי אמרה הילדה !
מה הבנת ילדתי ?
הבנתי !
תראי לי את היד המציירת שלך !
הינה בבקשה אבא ...
סובבי אותה ימינה ושמאלה למעלה ולמטה בעיגולים והפוך .
וכך עשתה !
אני רואה שאין לך בעייה מיוחדת עם היד שלך . נכון ?
נכון ! אמרה .
אז תרשי לי לשאול אותך שאלה ..איפה הציור נמצא ?
ענתה - בלב ובראש !
נכון ביתי ! בלב פנימה ובראש . היד היא כלי שליח של המוח  שמקבל דחיפה מהלב .
התנועה יוצאת מהלב לראש ואחר כך ליד וההמשך לעיפרון ולניר . 
אבל לא לשכוח שהתנועה יוצאת מהראש אבל אסור להשאיר אותה יותר מדי זמן במוח .
כעבור שבועיים יצאנו לסיבוב קצר . שאלתי אותה איפה הציור נמצא ?
נגעה לעצמה באצבעה בחזה ואמרה בלב ואחר כך נגעה במצח ואמרה בראש !
חזרת לצייר וליצור שאלתי ?
כן אבא!  כן !



זה סיפור אמיתי מעובד לכתיבה . ההשלכות ממנו רבות .
תמיד יש מקום לתנועה שבאה מבפנים . בלי לחץ חיצוני

כל הזכויות שמורות ! ניתן להפיץ עם מתן קרדיט למקור .
תודה

יום שני, 16 בנובמבר 2015

נושא הענישה למתעלל ומשתף הפעולה עמו .

בהתיחס לפרסום שנכתב בעיתון היומי ישראל היום .הכתרת צועקת גזר דין 22 שנה לאב מתעלל .



כיום אינני מזדעזע מכותרות בנושא . באופן כללי כל הכתבות דומות ושגרתיות עד כדי תחילת אדישות .
הסיבה שהחלטתי להתייחס לכתבה הזו נובעת מההמשך שלה, שגם קיבל התייחסות מוקדמת לגזר הדין (בפסק הדין) .
הצעקה המרכזית שקיבלה במה מכובדת . מעלה בית - המשפט את העובדה המקוממת ,שידעו ראו ושתקו לא טיפלו ולא הפנו הלאה .
 כן...מכירים את זה. יש ויגידו אין חדש . על מה אני מבזבז את זמני וזמנם של האחרים ? סיפור ידוע .הכאב נפוץ ושכיח.
אהיה קצר ופשוט . המתעלמים וחוסכי הטיפול היו אנשי חינוך או בשפה אקדמית חלק מצינור או תהליך הסוציאליזציה של הפרט או הנערה המתבגרת ונובלת לכל אורך התקופה וההתקפות .
מתוך בחירה חופשית בחרו להתמקצע בתחום הקניית ידע תהליכי ועזרה לשילוב בחברה ובפועל מתוך בחירה חופשית בחרו שלא לפעול ולא להתריע אלא רק להפריע ולמנוע מכאלו שכן יכולים לעזור להיכנס למעגל הטובים המשמעותיים שישקמו בסופו של יום את הנפגעת ..המתלוננת הממודרת שלא בידיעתה ושלא בטובתה. 
אני יכול להמשיך בתיאורים עוד ועוד . זה לא ישקם ולא יקדם .
חשבתי כי צריך להעמיד על דוכן הנאשמים את המומחים לחינוך שכשלו בידיעה ובכוונה תחילה . לשחררם מהמקצוע ולשלול מהם זכויות סוציאליות ופנסיה בדומה לשלילת הזכויות הסוציאליות של הנפגעת ויתכן נפגעים נוספים לא רשומים. את החילוט של הכספים להעביר למקלטים ולהכשרת אנשי מקצוע אמיתיים.העמדה לדין וכלא זה תהליך והליך מתבקש . לא הדיון כרגע .
בכל דור יש את המחנכים והיועצים שלא מוצאים לנכון לחקור לשאול להעביר לטיפול לדווח ...לעזור זו בקשה מוגזמת שבאה מתחום מדע בדיוני ופחות מיאוש וחוסר כלים . פחד זה עולם פרטי .
ידע כל איש חינוך שבגד בתפקידו שביום בהיר אחד הוא ייתן את הדין .לא רק בפני מלך מלכי המלכים ,אלא בתיק משפטי עם כותרת של מדינת ישראל .העוסק בחינוך עוסק בדיני נפשות והמקום איננו סולח אפלו לא שליש על התנהגות טובה .
גם המדינה באופן עקיף בעלת עיניין וגם אם נבדוק היטב חייבת בדין .
כשאני רואה פרסומים שכאלה ...מתמלאת בי התחושה ששום דבר לא השתנה כשלושים ארבעים שנה ..מעורר בי הומור מקברי ומלגלג על כל אלה שהבטיחו לי שהחינוך הפיקוח והביקורת עם אמצעי תיקוף (כוונתי קריטריונים הדרכה ורגולציה מגובת מחקרים ) ואכיפה התקדמו שודרגו ומופעלים ביעילות רבה יותר בימינו מלפני שלושה עשורים .אמרו לי אז לא ידעו לא היו בסיסי מחקר לא היו חוקים כמו שקימים כיום . גם השיח הציבורי היה הסתרה וניגוב קליל .לצערי הרב לא קניתי קונה את המציאות הזו ויוצרה..משהו כנראה טועה ומטעה . כשכתבתי את הספר נולדתי בן שבע וחצי התייחסתי לשנות השבעים תחילת השמונים .ששם היתה תמימות מסוימת וחוסר עיניין עם עיוורון מסויים. האמנתי שרק עלי ועל זמני חלו כל השגיאות האפשריות והטעויות התמימות לכאורה של ההסתרה ההתעלמות של גיבורי החינוך ותהליך הסוציאליזצייה . כנראה שגם אני הייתי תמים ונאיבי למרות שגדלתי ופרשתי כנפיים .
מי שלא נתקל באטימות ואדישות כלפי ילד או ילדה מדווחי משטרה או גורם מטפל מקביל אחר.יקשה עליו להבין את רמת הסלידה מהממסד המגמתי . זה שדואג לכיס מאשר לחבל התלוי .זה שדואג למיקסום רווחיו האישיים . התה הרותח עדיף על הילד הקודח . מאותגרי ניטרול רעשים וצעקות שלא נשמעות .
כתבתי הרבה אולי יותר מדי ..אך את הנזק שנגרם מהפושעים הלא חדשים שמהווים נספח כרוך וקשור בכל ההתנהלות של הטיפול בהתעללות וזה לא משנה מי הפוגע ומי הנפגע ולאיזו דת ,מין ,אזור וחבל ארץ ,שהוא שייך .כולם ילדים של העולם כולנו ילדים של הקיום שבחיים .
קשה זה לא רק המעטפת של הלחם .
תודה !

יום שני, 28 בספטמבר 2015

שואלים אותי בחגים של תשרי

יש שאלות קשות של כאב והכלה (איך לספוג את המהלומה של הכאב)

במקום לענות מגבוה ארכז זאת בסיגנון סיפורי .

יום אחד במבנה גדול ופתוח דמוי סדנה של מתנ"ס השקפתי לנוף הפתוח וראיתי שעל פינת לוח מפח עמד לו נקר , ציפור גדולה ומרשימה שניסה ליצור חור במקום שבו הפח מסודר ויפה ...את הרעש מפאת המרחק לא יכולתי לשמוע .אך, כעבור מספר דקות באו "משומקום" שני אנשים בגבם אלי לתמוך בציפור . האחד קיבע לרגליה עם תמיכה קלה והשני אחז בגופה ובאחת מכנפיה .
השתוממתי מעצם המראה המוזר ולא מחוסר רצונה של הציפור להפסיק את פעולת הניקור ופשוט להתעופף משם .
ראיתי שבעזרת התמיכה היא ממשיכה ביתר מרץ לנקר את הפח . כעבור זמן- מה ,ברוב השתעממותי מהפעולה המונוטונית הסטתי את מבטי הלאה משם .
כעבור מספר דקות ראיתי במרחק רב שתי דמויות קרבות והולכות .התאורה היתה בזוית שלא אפשרה לי לראות את הבעות הגוף והפנים במלואם .גם כך היה לי מספיק ברור מה מהלך העינינים שם .
דמות אחת היתה גבוהה וענקית עם בד מצנפת ומצלמה על ציודה  . הדמות הזו רדפה באיטיות ובקצב אחיד אחרי דמות של נערה או אישה רזה וקטנה . הדמות הקטנה לא נראתה מאוימת במיוחד אך מעט מוטרדת ושומרת מרחק מהדמות הגבוה.
הדמויות היו שתיהן בכוון המבנה שבו עמדתי . בשלב מסוים רק הדמות של הנערה התקרבה יותר ויותר ..דמות "הצלם" הגבוה נשארה ברקע ומתמקדת בצילום של משהו אחר לא מקורב לאזורינו .
הנערה / הבחורה הצעירה הגיע למבנה הסדנה . נראתה מחפשת משהו או מישהו באופן די שקול ועיקבי . על- ידי נשענה על קיר סמוך המנהלת של הסדנה .
הצעירה קרבה למפתן מביטה על שנינו ומבקשת לדבר איתנו היא אף אמרה שאני נראה לה די מוכר מאיזה אירוע חברתי או משפחתי. ביקשה בלחש מהמנהלת  לדבר אלא שהפעם בבקשתה רק איתי .מנהלת הסדנה האיצה בי לקחת אותה להליכה בגינה . המנהלת נותנת ליטוף חם ואוהב לכתפה של הצעירה ואמרה לצעירה שאם זה מרגיש לה בנוח היא יכולה לתת לי יד ולהישען עלי זה בסדר מבחינתה .
יצאנו לשביל מהסדנה לגן הקרוב ואני מתנצל שאינני זוכר את האירוע החברתי וכולי תקווה לשמוע מה בפיה . הצעירה אומרת שזה היה כשהיתה בת עשרים וארבע . לא הבנתי מה הקשר נראית צעירה מהגיל שצינה .אך שתקתי .לפעמים עדיף לשתוק זה שווה זהב ,חשבתי לעצמי...
לא הספקתי לשאול שאלות מכונות או מסדירות והיא אוחזת בידי ושואלת . איך אפשר להכיל את הכאב ? איך ניתן להבין את ההתכנסות לנפילה ?
שוב שתיקה . הפעם של שנינו וצעדינו היו מדודים ואיטיים כאיש אחד .
אנחנו ממשיכים לצעוד ומגיעים לפינה שבה מתנקזים שלושה שבילים לכיכר קטנה . פנינו לאחד השבילים וסמוך ליציאה מהכיכר  פניתי אליה בחיוך מהול בעצב .
אמרתי לה ,שבכדי להכיל את הכאב ואת הנפילה קודם כל צריך ללמוד לקבל ולהכיל את הטוב הקיים .
הטוב ה"לא מפריע" שאת מקבלת כמובן מאליו . הוספתי ,לא תקבלי על כך קורס בשום מקום בעולם פרט לעצמך לסדנה הפרטית שלך . את יכולה ללמוד מעצמך . הלמידה היא קשה אין הנחות .יש הפסקות ויש התעלויות . בקיצור חיים .
אל תבקשי לנקר את הפח זה סתם מעורר רעש ומצרף כוחות שיעודדו אותך לדרך רעשנית יותר ולצערי הרב לא ישחררו את נפשך מפח יקוש .רק שיממון של המצב הקיים במעגליות מסתורית . 
שאלה הצעירה - מה זה פח יקוש ?  
עניתי ,זה משירת ימי הביניים את הכאב והייסורים ביטאו לפני מאות בשנים .פח יקוש מנסה להעביר מסר של נפש מיוסרת שנתפסה במלכודת של ציפורים עם שרשרת .זה לא הרג את הנפש אך מתיש אותה עד לאפיסת כוחות .
אתה מתכוון שיש מצב למצב לא ברור ? שאלה הצעירה.
לקחתי דקה ונשימה חטופה .
שאלתי אותה במפתיע , את מכירה ענף ספורט ג'ודו ?
כן , ענתה. זה הגנה עצמית אפילו התנסתי והתאמנתי בצעירותי שנתיים .
אז את בוודאי סיגלת לעצמך מספר עקרונות ותובנות לחייך הפרטיים . 
שאלתי / אמרתי .במפגיע .
אמרה אולי  לא יודעת לא זוכרת ...לא התחברתי לשאלה .
את כן זוכרת ! קבעתי נחרצות .זה השיעור הראשון שלך .
אז וגם עכשיו שיעור ראשון ! צעד ראשון הוספתי בלחש .
אני ארכך את מילותי ,אמרתי בסיגנון אבהי .
השעורים הראשונים בהגנה עצמית הם לא להרביץ ולשבור עצמות של היריב אלא בדיוק ההפך. טיפול עצמי איך ללמוד שלא לפחד ליפול. השעורים מתמקדים בתרגילי נפילה וגילגול עוצמת הנפילה . שימי לב הגנה עצמית ! זה השם ! זה התפקיד !
בכל דרך שתפני תמיד האויבים צריכים להיות חיצוניים הטיפול הראשוני הוא בפחד ובפחד מהנפילה .
כמה פעמים את צריכה לקום כדי לעמוד על הרגליים שלך ?
כמה פעמים את צריכה לכבד את הנפילה לסלוח לה ולקום ממנה על כל פחדיה ?
חישבי היטב זו נקודה מרכזית .אני רוצה שתתאמצי. בעצם אני רוצה שאת תרצי להתאמץ,כי זה שלך !
אז היה שקט ולאחריו ענתה ,אני צריכה לעמוד או לקום רק פעם אחת . פעם אחת בלבד יותר מהנפילה או הנפילות.
עניתי יפה !
את ודאי שואלת מאיפה ,מתי, עד- מתי,כמה ולמה ...זה נחמד . את שואלת במשמעות מקדמת .
המשכתי והוספתי , כל שעה היא הזמן המתאים להעמיד את עצמך רק עוד פעם אחת . אין ולא יהיה תאריך או זמן מסויים אחר או אחרי החגים תאריכי ימי הולדת וכדומה ...אנא השתמשי במה שיש לא במה שאולי אין.
אמרה ..תודה . הוסיפה  נחמד לי לדבר איתך !
ליטפה את ידי השנייה לכל אורכה שחררה אחיזתה והתרחקה לדרכה .
ברקע שמעתי מוסיקה של חתונה ...אולי זה סתם דמיון או התחברות קסומה שלה עם עצמה....אינני יודע .אולי זו התחברות שלי עם יעודי ....
שמחתי שהיא החלה ליצור את השביל שלה .הבנתי אותה היטב. שכחתי את שאלת גיל עשרים וארבע.
כשאני חושב על זה כל שנה וכל יממה היא עשרים וארבע ( תריסר חודשים בשנה התחלה וסוף חודש תריסר). משהו עגול מעגלי . לא לכל דבר צריך תשובה חשיבות והנמקה .

תודה ובהצלחה .

סיפור זה  הוא פרי יצירה דמיוני הקשר בינו למציאות מקרי בהחלט .
כל הזכויות שמורות  .
ניתן להפיץ עם קרדיט למקור וליוצר הפוסט .
אשמח לתגובות שאלות ...זה לא מפריע לי ואין חובה לפרטים