אלימות בבית הספר

יש חייה כזו שנקראת אלימות בבית ספר ?

מי שלא מכיר או נתקל בה שיגיד . רק לא באחד באפריל .

לצערי הרב ראיתי וחוויתי בשנת הלימודים הראשונה בתיכון פרצי אלימות קבועים ומשתנים . משקעים אלו הורסים כל חלקה טובה מורידים ריכוז בלימודים ,ביטחון עצמי ועוד רעות חולות .

אין בכוונתי לערוך סקירה או סקר נרחב וחלוקה לסוגים ודרכי טיפול בתופעה המטלטלת והמכווצת הזו .

ברצוני להתייחס למצב שכבר קיים קרה והיה . 

הכאב שנשאר לאחר התקופה הוא בעיקר איפה אני הייתי בזמן פעולת האלימות וההתעללות ,איך פעלתי ,מה שמרתי ועל מה אני הייתי רוצה לבקש הזדמנות שנייה לפעול אחרת .

דבר ראשון אני יודע שלמרות המאמצים האדירים שמושקעים למיגור התופעה היא תמיד תצוץ ותתמקם במקומות רגישים.

הדבר השני שזה מסתיים בדרך כלשהי עם השלכות ומסקנות ברורות והמחיר תמיד יקר . יקר מידי . לא רוצה לומר מאוחר מידי .

והדבר המרכזי- זה שהייתי, או יש לי אחריות כלפי עצמי וכלפי הסביבה וכלפי כל אחד שאני חושש שעבר, או עובר פרץ אלימות .

נשמע מוזר ? כיצד אחד אחראי על מעשיו של האחר כלפי האחר ? 

לא מוזר  ! 

ממרחק השנים והמקרים שנחשפים . 

כמה זה כואב לראות חבר מהכיתה חוטף כל הדרך הביתה כאפות ובירכיות מאחור .עולה לאוטובוס ומושכים אותו החוצה ?

אה...זה ...לא בית ספר נכון ? זה מחוץ לדלת . אבל כל היום בבית הספר אותו תלמיד חולם ורועד מפחד מהעשר דקות מחוץ למתחם . יש פתרון "גאוני" שלא יצא ממתחם בית הספר עד החופש הגדול...גם שילך בדרך אחרת ויצא חצי שעה אחרי כולם... ומה אני עושה ? לא מכה אז אני בסדר לא מעליב או מוצא סיבה להביך אותו אז אני יותר מבסדר .

טעות גדולה בידי ! אני משתף פעולה עם כוחות הרשע . היום זה הוא מחר זה אולי אני .זה שאני נלחם ומחזיר או יודע להגן על עצמי ורכושי חוטף ומחזיר ,מקנה לי את האישור להמשיך כרגיל ולהתעלם ?  

רק לא מפריע ולא משתף פעולה לא מצדיק את קיומי ! אם אני מעריך את עצמי כהגון ומכבד ,אני אחראי במידת האפשר לפתוח לו (לחווה האלימות לא פסיכולוג של הפועל באלימות) שער חדש . 

אינני מתיפייף ,לא מאמין שאת הרוע ניתן למגר סופית ומתעלל יחזור בתשובה ובחרטה עם זר פרחים וקופסאות ממתקים . הטיפוס האלים כשהוא פועל ,האוביקט שממולו או שהוא תוקפו מהגב , אינו שווה ערך או נחשב בר התיחסות . אני שמשקיף מהצד עדיין יש לי נקודת מבט שונה . המבע שלי צריך להיות שונה . מעצם התיחסותי השונה רמת האחריות שלי שונה הכבוד שאני רוכש לקורבן האלימות שונה...אני לא צריך לרחם עליו ! לא נתקלתי ברחמנות משקמת או מתקנת . זו לא עוד פרסומת .

אני רק צריך להאמין שאני צריך לפעול ויש דרכים לעזור . כי אתמול זה הייתי אני מחר רוב הסיכויים שזה אתה .

אני רוצה להאמין שהאחראיים לנושא ייודעו כמה שיותר מהר ויפעלו בנאמנות וללא משוא פנים ופוליטיקה משרדית . שהמוטו שלהם יהפוך מהברכה "שלא יהיה יותר גרוע " לביצוע "איך אני עושה היום עתיד יותר בטוח"

פרוט והרחבה של נושא האלימות ופעולות האחראי החינוכי ניתן למצוא בספר . בסיפור איך עכבר מת מציל אותי . אל דאגה ההתאכזרות היא של אדם לאדם אין צער בע"ח .אין פלאות הטכנולוגיה יש אי של שפיות והומור .

אם יש לך הכרות עם אחד או אחת  שאולי אירוע דומה התרחש במחוזותיה אנא שתפו בדף הזה ובבלוג .

עדיין ניתן לתקן, לשחרר מועקה וזיכרון קשה .
בתגובות למטה בלחיצה אחת
תודה מראש !