את זאת אני רוצה !

כתיבה קצרה לפריקת מועקה .

מופלאה דרכה של התשובה . ואיך נחזיר תמורתה ?

כן, אני יודע כולנו עסוקים ואין זמן לעצור למעשיה מופלאה .

אז תנו דקה . דקת מחשבה לתודה ליצורים לא דמיוניים שחיים בינינו .

שלשום נאלצתי להגיע להמתת חסד של הכלבה שלנו . כלבים הם מופלאים ולכל אחד יש את הסיפור שלו . את התרגילים והחוכמות  שלו . המעשה הזה הוא חיבור חזק וחיבוק חזק לכל מי שהרגיש לבדו בעולם ושאין אחד שיקשיב לו ויבין אותו . אין נחמה ואין הבנה .

לפני כתשע שנים אימי חלתה ונפטרה בתקופה של חצי שנה .

זה טיבעו של העולם . כן חסרה לי , אבל השלמתי עם זה .

בתקופה שהיתה נכנסת ויוצאת מבית החולים , ביתי הקטנה שהתחנכה בגן חובה עירוני רגיל , החלה לפתח מופרעות בלתי מוסברת בגן . הפכה להיות מרדנית והורסת . אלימות לא היתה בבסיסה אבל לא יכול לשלול .

זומנה יועצת ..פסיכולוגית ...מומחית לגן . ממש על חוט השערה והיא מועברת לחינוך מיוחד .

אימי שאיננה פסיכולוגית או מהתחום הסכימה ושכנעה את אישתי לנסות ולהביא חיית מחמד . היות ואני חושב יותר כלבים פחות דגים וחתולים . בני הגדול אלרגי לשומן חתולים . הפור נפל על כלב .

היה ניסיון שלא צלח כשהייתי בתקופת השבעה .(ברח או שהלך לאיבוד ) . כעבור שבועיים כשאני באבל . בחוץ מלקוש התחלנו סבבי עמותות SOS למיניהם . איפה לא היינו מרחובות עד כפר סבא . לא ...לא .. אין הסכמה ולא מעונינים (הילדים והילדה במיוחד )

נסעתי עם הילדה  לעוד שלושה מאמצים גם לא מצאה  . אחד היה יפה אבל אגרסיבי . אחת קופצת אחת פחדנית .

אמרתי כמעט ונואש . סיפרתי לה סיפור על כלב שסבי גידל בעבורי . קטן לבן עם כתם של מכנס שחור בטוסיק . היה שקט . חיפשתי באינטרנט  ומצאתי משהו דומה נקבה אבל הרבה יותר גדולה .

הראתי לילדה . אמרה בוא אבא בוא ניסע אליה . אמרתי זה מעט רחוק . את בטוחה ?

כן . אני רוצה לראות אותה . את יודעת שכבר נגמר לי הזמן לחיפושים - אמרתי לה ביאוש . 

כן . אני יודעת . (ילדה בת שש)

נסענו . בכניסה לבית קידמה אותנו כלבה - דובה ענקית . הילדה נבהלה . אמרתי זו לא מה שראינו . בני המשפחה אמרו זו שלנו לא למסירה . לקחו אותנו לחצר האחורית שם הכלבה היתה במצב של חופרת בורות מעיפה חול לכל עבר . 

ביתי לא נבהלה . עמדה בשקט תוך כדי קידום המכירות של המאמצת . ברגע ששתקה , ביתי הרימה את ידה והצביע .

את זאת אני רוצה .

נתנו לה רצועה וחיברו בין השתיים . החלה ידידות מופלאה . לא משכה ולא הפריעו זו לזו . כמו חברות ותיקות .

לקחנו אותה על ציודה ואוכל כמעט לחודש . אגורה לא ביקשו . נתנו פינקס חיסונים . בו מופיע תאריך הלידה  8.10.2008 

הגענו הביתה . ההתאקלמות היתה קלה . חברות טובות אבל אבא מוציא לטיול בלילות . גם בבקרים .

כשחזרה מהגן היא ישבה עם כלבתה כמו בריכוז בגן והכלבה הקשיבה לה כם לבכי וגם למה שאמרו לה הילדים והגננות . 

הכלבה שמשה כמאגר אדיר לכל הרוע שספגה הילדה .

גם כשנכנסה לכיתה רגילה שוב על חוט השערה . כשלא היה טוב היא שתפה לפעמים רק את שק הפשפשים ולא אותנו ההורים . הכלבה המשיכה לספוג ולקבל ונתנה אהבה ללא גבולות . 

בחורף האחרון פיתחה הכלבה גוש ענקי בתוך שלושה חודשים . שהגיע לגודל של אשכולית גדולה . במהלך הקייץ פיתחה גרורה קטנה ולפני שבועיים החלה לאבד טעם לחיים .

הכלבה לקחה את כל הרוע אליה ועליה . נתנה לביתי דרך פתוחה לשחרור מתחים והצקות . 

הילדה כיום כבר בסוף החטיבה . מתפקדת ומקובלת כאחת מהטובות וחברותית ו...קשקשנית חוצפנית כיאה לגילה ולחברות שלה .

את אובדן כלבתה נוצרת בגבורה והבנה מופלאה .

תודה לכל מי שקרא . תודה לכל מי שמבין שכלב הוא חצי אם לא יותר מטיפול פסיכולוגי או התנהגותי אחר .

מחלת ראש השנה והחגים

לא סתם בחרתי כותרת מפחידה .

המטרה - לשחרר לחץ . להבין את הכוחות הפועלים .

בנימה פילוסופית הקרובה מאוד לחלק ממשנתו של שפינוזה (אספינוזה) יהודי מתור הזהב ההולנדי . 

אנסה להפיג מעט מתח .

הטענה המרכזית היא שנפגע אלימות לאחר תקופה מפתח הדחקות וחוסם גישה . כאשר מתפתחים ומנסים לצאת ממצב אחד למצב אחר , הפעולה הנדרשת איננה התעלמות או חפירה לתוך קונכיית המיסכנות אלא פעולה מוזרה אחרת .

הפעולה היא ללמוד ולבדוק איזה חוט מושך אותנו ולאיזה כיוון . כמו בובה על חוט . 

בזמן שנלמד ונחקור את צומת המשיכה והתנועה יהה קל יותר להגיע לשלבים מתקדמים ביציאה מהתעללות ופוסט טראומה .

המחלה הכי קשה שניתן לברך נפגע דבר עבירה הי ההדחקה וחוסר חקירה . עידודו של המתמודד לוותר כדי ...

שלא יכאב יותר . טעות טעות  ופשע עם חטא ביחד .

גם האהובים עלינו ביותר והחשובים לנו במיוחד נוהגים בתמימות להכנס למלכודת המחלה הזו .

שלא מתוך רוע לב או מחשבות שליליות . הם פשוט לא מודעים למאגר הכבד שרובץ בפנים . המאגר שלא סגור סופית שיושב שקוף ולא עטוף . מכיל את הריח החזק של הנקודה הקשה מכיל את הצבע הטמפרטורה המראה וצליל החלל והדממה שבא תמיד אחריו .

עכשיו זה זמן טוב למאגר הזה לבוא ולהגיד .."אני כאן במטרה שלא להתקפל ולא לשחרר " במטרתו לא לחסל אותנו אלא לשמש לו מזון והזנה לשנים ארוכות ואם אפשר עד מועדון השיש המאוזן ...אז למה לא בעצם ?

הכל לכאורה סוגר לשם .

אז פה אני נכנס כאחד שהיה שם . היה בא נשאר ויצא .

כל הרחמנות והרצון להקל פוצעים וחורטים מחדש בבשר ופותחים את המאגר במקומות לא צפויים . המצב מחמיר כשזה מגביר אובדן שליטה בעיקבות ההעמסה של הגירויים החושיים והמחשבתיים עם הזיכרון .

הריח שוב חוזר . התאורה הבריחה הרעש השקט ו...המגע .

ברגע שכזה המאגר הוא אנחנו ושולט בנו . בזמן המאבק בו אנחנו נפגעים ופוגעים . 

כן ! פוגעים חזק .

אך, לא בו ולא רק בעצמינו אלא לרוב באהובינו ודורשי טובתינו .

זה חלק נכבד מתפקידו של מאגר הטראומה והזיכרון .

לאחר שאנחנו מתעוררים מתשישות המאבק אנו מגלים שהצלחנו להחזיר את המאגר והנספחים שלו למקומם 

בגודלם הטבעי . אך,יצרנו "כדור שלג " שדורש פיוס . הראשון של הנפגע עם עצמו והסביבה . השני זה מציאת הדרך להרגעת הקרובים האהובים עלינו שדואגים וממשיכים לדאוג וחלקם לסבול .

נוצר מצב שקיבלנו במקום סרט אחד שניים נוספים לפחות ...

נכון שאנחנו מבינים שבסרטים הגיבור נופל נפצע וקם . במקרה אחד מת ובשלישי קם לתחייה ומנצח את הרע והמגעיל .

כל זה מתאים לעולם של הקלטות דיגיטליות . לא מחליף את המאגר שבראש .

גיבור שלי...כתבת הרבה . אז מה אתה מציע לעשות ?

נכון זה מה ששואלים ?

אין לי פתרון מושלם יש לי מספר דרכים ותהליכים . על רובם כתבתי בפוסטים קודמים . באריכות יתר . במליצות והומור משל ונמשל . בכאב ובחוסר רגש עם הבנה אינסופית וצער .

אני יכול לכוון להציע גישה מעט שונה . 

נתחיל בזה שנכבד את התקופה והזמן המתעתע .

שנבין שזה תפקידו של הזיכרון ואף יותר מכך רק שלמזלינו הוא מאוד חפיפניק . עצלן מנצל הזדמניות . טיפוס כזה שלא הייתי רוצה להעסיקו או לעבוד עמו בצוות . אז אני נוקט בפעולות  רגילות לצמצום מגע . מכיר בו מכבד אותו ובזכותו אני יותר טוב ולא חפיפניק כך אני מרשת את עצמי .

הדבר השני להבין שלפעמים הקרובים אלינו ביותר לא מבינים ולא יודעים בדיוק מה להגיד לעשות לשאול ומתי ומול מי . בעיקר מול מי . אנחנו בחוסר הידע שלנו משתווים לא פחות ולא יותר מהם . כמו שהם לא יודעים גם אנחנו לא . לכן מנסה לשלב בין חוסר הידע שלי לשלהם ללא נסיון לפגוע .

נותן לעצמי את החוסן המתאים להבין מאיפה צמח מה האיבחון וכיצד לנסות שלא לצור כדור שלג .

בקשה אישית המשך או המשיכי להיות הטוב שבך .

תודה רבה 

לא לפחד לחקור מה מזיז לנו את היד ומה סוגר לנו את הלב .

אשמח לתגובות ושיתוף אולי נציל עוד משהו או משהיא  ונצעד לדרך חדשה  . דרך מודעת לשליטה ללא חיפוש המושלם 

למידה למטרת הוכחה ונקמה

לאחרונה ראיתי סרט דוקומנטרי בנושא ההשכלה התעסוקה ודור Y

הסרט ערוך צעיר ומעט מבודח . ציני והומור מקאברי מרומז לא חסר .

כל הטענות וההצגה נועדה להראות שניגמר העידן של לעשות טוב להורים ולדור ההורים . הלמידה בעבור משהו חיצוני .

למידה שנועדה לרצות אחר . להבטיח ביטחון תעסוקתי כלכלי . למידה שתגרום לביטחון העצמי להעלות ולהישמר לאורך זמן . האקדמיה תתן את המענה ההולם לצרכים .

הכל התפוצץ בדור הזה או שכמעט ולא שייך להתקדמות והקריירה של ילדים וטובים או כמעט טובים .

יכולתי להמשיך ולתאר את כל הסרט . זו לא המטרה . יכולתי לכתוב שלימודים גבוהים עולים ולא מצדיקים את המטרה או הדרך מבחינה כלכלית וחברתית . את זה אמר מרצה לחשבון אינטגראלי באוניברסיטה לפני יותר מ 15 שנה .

שכחו שללמידה יש מטרות נוספות אחרות . חלקן מרפאות מפיגות מתח .

לא נכנס לסיפורי מחפשות חתן מבטיח . שאולי גם זה קיים אבל לא לשם כך התכנסנו . המטרה הנסתרת היא של,

 האנדר דוג . זה שאמרו לו או לה - אתה בינוני . אין לך שכל מספיק . יש לך מקום בעולם - באולם ההרצאות בסידור והברקת החפצים והריצפה שבו .

נקמתו של המועמד הלא ראוי . שנלחם על הקצה שכל דבר מסתבך לו ולא בא בקלות הוא נדבך נוסף שלא נחקר .

תלמיד חלש באנגלית שמטפס לאט לאט מקורס בינוני למתקדם ומגיע לרמת פטור .

זה שעבר טראומות וריסוק גופני ובעיקר נפשי . זה שהיה לו את כל התירוצים להיות לא והפך הכל ללמה לא ? 

תפקיד האקדמיה לא נגמר רק בבית החרושת לציונים והקניית רשיונות . גם כלי חוכמה ויישום מוטלת כאן בספק . נתקלתי לא פעם בבוגרי מסלול יוקרתי שלמדו להשתמש במוח אך לא יודעים איך להפעילו ולשאול שאלות .

תפקיד הלמידה והאקדמיה הוא ללמד איך לשאול שאלות איך לגשת למציאת פתרון לרווחת כל הצדדים .

תפקיד נוסף הוא לאפשר למתמודד להוכיח במגרש ובתוך הבית של המלגלגים שהוא יכול ויכול טוב .

למי שלומד מתוך הרגשה של שליחות עצמית ואת רוב הנושאים שהוא רוצה לשאול בהם שאלות . יש לאפשר . זה גם מנתב התעסקויות מיותרות במפחי נפש וכעס עצמי . שלא לדבר על השתקת מועקות ושיעמום שגרתי .

להשכלה מעבר להיותה שואלת שאלות היא מלמדת את המקצוע החשוב שהוא להיכשל ולחזור על קורס . מלמדת לעשות מעקפים לשנות מסלול . לפול ולהבנות מחדש . והכל במחיר שווה לכל נפש . זול יותר מכל השקעה אחרת במומחים שגם הם למעשה למדו באותה המערכת .

החיים של מי שלא למד טובים באותה מידה ואולי יותר ממי שלמד ורצה בהשכלה גבוה . השאלה היא מה המטרה ומי הציב אותה . או שאולי להפך המטרה צוירה אחרי הרצון להגיע אליה .

איפה ההשכלה פוגשת נפגעי תקיפה ומה תפקידה ?

מצאתי ברגעי משבר שיש לי רק אותי ולהסתכל ולחקור , עומד לי כלי רב עוצמה לצידי . ששחרר לי את המוח בהתעסקות בעצמי למעבר להתעסקות לעצמי . 

יכולת לעמוד אחרי החלקה במורד ההר ולהגיד הייתי מאומן היטב במדרונות קצרים ועכשיו מוכן יותר טוב לדברים האמיתיים . ללא ניפוח אגו וניצול מסכנות וקורבנות . את הדגל שלי יכולים לראות אנשי העבר ואנשי וילדי העתיד . הכלים אולי משתנים ואולי הדרך מקבלת תפנית פה ושם . אך המהות עודנה ממשיכה ומתקדמת . כן. אני יכול ! כן בסך הכל אני בסדר . כן גם אני יודע לשאול שאלות לחפש תשובות ולקבל מדי פעם שקרים כמו כולם .

 בדיוק כמו כולם הטובים והשווים .

גיליתי שגם אני יכול להנות ממחשבה שונה . לא להסכים ולהסכים באותו המשפט .

למה צצות מחשבות שהאקדמיה מתקדמת לחדלות פירעון ?

לדעתי האישית כי אנחנו מדושני עונג מכסף קל בטווח הקצר . קל לרכב על גל ההצלחה של ההי טק או נסיון שנצבר בעיקבות מצוקה או איום ומלחמה .

ברגעי משבר חלק רצים לדת או לרב שידבר עם אלוהים שיושיע ולא יעניש . חלק רצים לאקדמיה לשאול איפה טעינו ואיך לשפר עמדתינו . אם ההשכלה לא תתקדם לא יהיה את מי לשאול ועבור מה להתקדם .

לפני הרבה שנים התראיין פרופסור מומחה לתחום שקשור לאלקטרוניקה .

טען בקצרה שהמצאה בודדת או בסיס טכנולוגי איננו ערובה לקיום מתמשך ולאורך זמן . כי לכולם יש את אותם נוסחאות . על כולם פועלים אותם חוקים פיזיקלים . הייתרון יכול להשמט כהרף- עיין . צריך תמיד לדאוג לחינוך למעוף למחשבה מתקדמת לעירנות .

אוסיף שאלה איך ואיפה עושים את זה ?

אתה יודע מה שצריך . זה לא מוסבר בבית הספר .

מוסיף כאן סיפור קצר של דבר ידוע . ואולי ש...לא .

שבוע לפני החג .

דרישה בקשה קביעה .

לפנות ולסדר את החדרון עבודה . להחזירו לשימוש כתיבתי יצירתי ולא מחסן ארכיון חירום .

כן ..על הדרך גם לצבוע ולשנות את הפיגמנטים . מחדר ילדותי של תלמידת כיתה ב' לחדר בוגרת חטיבת ביניים .

בתקווה אופטימית  שאכן זה כך .

מה נשתנה הפסח הזה מכל הלילות ?

לא בא בזמן . אין לי זמן . לא מעוניין כל כך להתעסק .

מה אומר - ניצחו אותי בגדול . תעשה וגם תקנה וגם תגדיל ראש . אל תדאג היא תעשה בעצמה ותעזור לך .

כן סידרה . סידרה לאבא עוד עבודה . אריזה והעברה . לפחות לא ניתן להאשים אותי בביצוע המושלם .

ועכשיו בא שלב הפרוקים והקניות של החומרי הצבע .

לא נזקקתי להרבה . כמעט הכל יש לי .

היתה צריכה מכשיר חשמלי שנמכר במבצע בעיר קרובה לשוק רמלה .

אמרתי - יופי ! נוכל לשלב קניות עם קניות וצבעים. 

יצאנו שמחים עם חבילת מצלצלים וכרטיס חיוב (זה השם האמיתי של כרטיס האשראי )

ברור שדבר ראשון זה המכשיר החשמלי שבמבצע . את הסקר לא אני ולא מתפקידי לערוך . כך שנחסך ממני עוד מעמסה ועוד מספר שאלות . כתובת תשלום ואנחנו בתוך מספר דקות בשוק .

דבר ראשון בכללי התנהגות בשוק כלל עולמי - אם באת רעב אז מייד לאכול ! שוק וקניות לא על בטן ריקה .

הצעתי לקניינית הצעירה לשבת ולאכול משהו חמצי לפסח כי שבוע הבא לא יהיה (לא חשוב שרק שבוע בשנה .עצם ההפסקה מעוררת דרישה) .

אני אכלתי והיא הסתכלה . טעמה כזית מלפפון חמוץ . זהו . אני בתפקיד יחיד .

עוד שכנועים . עקשנית נעולה . לא מתביישת והמקום לא זר לה .

קנינו מספר מוצרים שקיימים רק שם בהפרש משמעותי . כיום שוק או מרכול גדול וחסכוני ליד הבית  אותה הוצאה ולפעמים עדיף ליד הבית .

התחלנו לחפש חנויות חומרי ביניין בסביבה . תופעה מעניינת חנוית קטנות וותיקות נעלמו וסגרו שעריהן .

נכנסנו לשתי חנויות שונות . באחת ניסו למכור לי כמות שלא היה לי צורך בה  . בשנייה היה מחיר טוב וכמות סבירה למוצר טוב אך לא היה מוצר חשוב שרציתי . בשני המקרים יצאנו בידיים ריקות .

הנערה לא מוציאה מילה לא מתערבת אך, מקשיבה וערנית .כמו שומרת את הביקורת לעצמה .

שאלתי מה השעה  אמרה . שתינו משהו והצעתי לה להגיע לאזור תחנה מרכזית תל אביב לכוון התיקוה . שם יש סוחרים שאני מכיר . יש סיכוי שנמצא שם או שנתפשר ונמשיך לחנות ליד הבית .

אמרה - בוא ונסע לשם .

נסענו חיפשנו עברנו שתי חנויות גם בהן הציעו לנו בדומה לקודמות . הגענו לחנות (ברור אחרונה ) מצאנו שם את כל מבוקשינו . כמות של חומר רצוייה ומתאימה לדרישות הביצוע .

יצאנו מהחנות . הייתי מופתע שלא התלוננה ולא רטנה לאורך כל רחוב ההגנה בין החנויות וגם בחנות האחרונה .

בדרך לרכב שאלתי אותה , מה למדת מכל היום הזה וכל המעברים שעשינו .

ענתה לי מייד . כשאתה יודע מה אתה צריך ומה שאתה רוצה אז אתה יודע ! 

ביקשתי פרוט .

ענתה - ידעת מה הכמות שצריך ושאתה רוצה ידעת ממקודם איזה סוג אתה רוצה לא היית מוכן שימכרו לך דברים אחרים . אז לא ויתרת עד שמצאת את מה שאתה תכננת .

עניתי לה - יפה ! את זה אני חושב שלומדים עם אבא ולא בבית ספר . כל הכבוד לך ושמח שהיתה לך סבלנות .

בעיניין הסבלנות החזירה אותי מהר מאוד למציאות --- " אבא האוטו עוד רחוק ? כי ..."

אל דאגה  !הגענו היתה שמחה וגם עמדתי בהבטחתי . ואכן הצבע הספיק במדוייק עם שארית שלא מצדיקה אריזה לשמירה .

במבט של שבוע שאחרי , אני מודה שטוב שיש מצבים כאלה, חגים ומטלות שכאלה . זה מצדיק ומאפשר לי לתת חינוך לא פורמאלי אבל פראקטי לדור ההמשך .

לדעת מה שאתה רוצה וצריך ושלא ימכרו לך מה שיש או מה שרוצים . גם במחשבות ולא רק בחומר ובמצלצלים .

צריך ליצור הפרדה בין מה שמנסים למכור לך למה שאתה צריך על פי נסיונך או הבסיסים הקיימים למחשבתך . נכון שאין בחירת צבע וחומרי בינין שמרניים ברי השוואה למעשיו ומחשבותיו של אדם . אבל צריך להתחיל במשהו כבסיס להשואה ובנייה אישית .

תודה על הקריאה ואשמח לשיתוף תגובות ומחשבות