סיפור קטן אך עוצמתי לחידוש כוחות ואנרגיה יצירתית
הדו-שיח שלפניכם הוא בין אב לביתו הוא כבן 47 היא כבת 9 .
בתום החופש הגדול של השנה שעברה יצאתי עם ביתי לטיול קצר ברגל . משהו קליל לתחילת שנת הלימודים .
בדרך פונה אלי הילדה ואומרת ..." שכחתי מה זה לצייר "
שאלתי ,למה כוונתך ואיך שוכחים ואיפה ? רציתי להמשיך בהומור ולהגיד לה בואי למשטרה להגיש תלונה על אובדן . אך החרשתי . המתנתי לתשובתה .
תשובתה לא איחרה לבוא . אמרה אבא ...אני לא יודעת לצייר . אחרי הקיץ והחזרה לכיתה אני לא מצליחה לצייר . שכחתי לצייר.
זה מעניין מאוד כי אני יודע שאת מאוד יצירתית ויש לך אוסף מרשים של עבודות יצירה וקלמרים מלאים בציוד לציור ויצירה !
נכון אבא ! יש לי . אבל עכשיו אין לי את זה את הציור .
הבנתי את ההסבר שלה . נזכרתי איך מחזקים בהומור את היצירה ולא בנוקשות ובביטול .
באו לי שני מקורות מרכזיים להסבר ולהדרכה .
שאלתי אותה את זוכרת את הסיפור של סבא על הציור של החתול בשלג ? אמרה לא כל כך .
אמרתי , זה סיפור על ילד בשיעור ציור . כל הילדים צירו ומלאו את הדף הלבן שלפניהם . חלקם בפרחים חלקם בבעלי חיים וחפצים . רק ילד אחד השאיר נקודה קטנה של עיפרון על כל הניר הלבן . המורה פנה אליו מעט בזעם לברר מדוע לא צייר כפי שנדרש . ענה הילד - כן צירתי ! והוסיף.. חתול לבן בשלג ! יפה אמר המורה ! המורה שאל את הילד ,איפה הזנב ?
כי הוא לא ראה אותו . הילד לא התבלבל ואמר בהצביעו על הנקודה . הינה כאן מתחיל הזנב וממשיך בתוך השפיץ של העיפרון עד ללב שלי . התשובה של התלמיד השאירה את המורה פעור פה ולא נשאלו עוד שאלות .
הילדה שמעה את הסיפור ושתקה .
הוספתי ,את יודעת שפעם אחת היה נגר שבא לביתו של חבר כדי לתכנן ריהוט ארונות ושולחן . כל פעם שבא לבקר את חברו ונשאל על הביצוע אמר שזה מוכן . זה מוכן בראש רק כמה עצים מסמרים וצבע זה הכל ...כל השאר מוכן בראש . חלפו שנים והחבר כבר היה צריך להתפנות לבית אבות ופתאום מופיע הנגר עם ארון חדש ושולחן תואם . אמר החבר ...אני עובר למקום אחר אמיתי ולא בראש .
הבנתי אמרה הילדה !
מה הבנת ילדתי ?
הבנתי !
תראי לי את היד המציירת שלך !
הינה בבקשה אבא ...
סובבי אותה ימינה ושמאלה למעלה ולמטה בעיגולים והפוך .
וכך עשתה !
אני רואה שאין לך בעייה מיוחדת עם היד שלך . נכון ?
נכון ! אמרה .
אז תרשי לי לשאול אותך שאלה ..איפה הציור נמצא ?
ענתה - בלב ובראש !
נכון ביתי ! בלב פנימה ובראש . היד היא כלי שליח של המוח שמקבל דחיפה מהלב .
התנועה יוצאת מהלב לראש ואחר כך ליד וההמשך לעיפרון ולניר .
אבל לא לשכוח שהתנועה יוצאת מהראש אבל אסור להשאיר אותה יותר מדי זמן במוח .
כעבור שבועיים יצאנו לסיבוב קצר . שאלתי אותה איפה הציור נמצא ?
נגעה לעצמה באצבעה בחזה ואמרה בלב ואחר כך נגעה במצח ואמרה בראש !
חזרת לצייר וליצור שאלתי ?
כן אבא! כן !
זה סיפור אמיתי מעובד לכתיבה . ההשלכות ממנו רבות .
תמיד יש מקום לתנועה שבאה מבפנים . בלי לחץ חיצוני
כל הזכויות שמורות ! ניתן להפיץ עם מתן קרדיט למקור .
תודה
כל הזכויות שמורות ! ניתן להפיץ עם מתן קרדיט למקור .
תודה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל משוב .גם קשה זה מכובד .אפשר לשתף ,להפנות ולנסות . לכל המינים והגילאים. לשון הכתיבה טכנית הוא לרוב זיכרי מתיחס לכל המינים כאחד. פתח/י סגור לבך . בתודה מראש בנשיר מחבר הספר נולדתי בן שבע וחצי .