לו היו שואלים אותי איזה דבר רוחני או גשמי הייתי לוקח איתי לאי בודד או למקום שומם , מה היה הדבר ?
אהבה ? תקווה ? כוח רצון או אמונה ?
הייתי עונה ללא משוא פנים , את היכולת להגיד תודה .
מיקום המחשבה
ביום העצמאות האחרון כהרגלי בקודש ויתרתי מראש על מסע שריפת פרות וכנפי עוף ...בקיצור על האש וחבורתו .
במקום לשרוף חיפשתי לבנות , להבין ,לשאול ואולי גם לנפח את הפנימיות שלי בנספחים חיוביים .
הספקתי לשמוע הרצאות לחזור הביתה לצאת לטיול של שלוש שעות ולחזור ולשמוע עוד מעט דברי חכמה .
ניסיתי לסכם במשפט , במילה או תיאור חביב .
הגעתי לתובנה ..אולי אני טועה אבל הבנתי שהדבר צריך להיות על חומרי אבל קיומי .
מצאתי ...היכולת להכיר תודה ...להגיד תודה .
למי ?
לעצמי ולכל מה שמחוצה לי .
תודה על כוח הרצון .
תודה על היכולת להגיד תודה
תודה זה הדבר שמושך אחריו כמעט את הכל ...את האמונה האופטימיות המפוקחת , את השימחה והרצון לעשות שיהיה יותר טוב שיהיה אפשר להגיד עוד תודה .
ברור שלא הכל מושלם ולא הכל תפור מראש ...גם על זה אני צריך ללמוד כל פעם מחדש להגיד תודה .
התודה מביאה לרצייה שיוצרת מעגלי תהודה רבים שמקרינים וחוזרים בדרכים שונות .
התודה משמרת לי הרבה תובנות שחלק מהן תובנות של אהבה .
כשיש לי את התודה אני יכול לבנות ולהתמצות טוב יותר .
נספח נוסף לדבר הזה שהוא מכפיל את עצמו ולא מתכלה ניתן לחלוקה ולא די לו .
כל דקה אנחנו נלחמים כנגד חידקים ומזיקים שבקלות יכולים להשמידינו ובכל זאת אנו צוחקים על המצב ואומרים תודה ...זו מכה אנושה לכל השללי שבעולם ומחוץ לו .
למקום בודד שם אני נדרש לעצמאותי ולעצמיותי אני בוחר בתודה וביכולת להגיד תודה גם לתודה עתידית .
תודה עתידית זה נושא רחב ...
על כך בפוסט אחר . ובתודה לפוסט עתידי ואחר מראש ...
תודה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל משוב .גם קשה זה מכובד .אפשר לשתף ,להפנות ולנסות . לכל המינים והגילאים. לשון הכתיבה טכנית הוא לרוב זיכרי מתיחס לכל המינים כאחד. פתח/י סגור לבך . בתודה מראש בנשיר מחבר הספר נולדתי בן שבע וחצי .