לבוגי ולביבי שלום ...
בעיקבות הנטישה של השר הבכיר בממשלה
הפוסט הזה עוסק בתקופת סוף שנות השמונים ...עוד בתקופה שביבי היה רק ראש מטה הבחירות של הליכוד ובוגי היה קצין מבטיח במדרג הצבאי .
שניהם לא קשורים לסיפור אבל קשורים לתהליך העזיבה .
הסיפור מתחיל בצד השני של התקליט שלי .
למי שלא מבין או לא מהתקופה , אסביר ... המחצית השנייה של השרות הצבאי הסדיר . בשנים הללו מוסיקה שנוגנה מאלבומים, הוקלטה על גבי תקליטים ..קלטות קסטות בשמם המלא היו דרג ב' בהתיחסות האומנותית כמוצר לא כמוסיקה . מסיבות טכניות בעיקר .
כשחיל אומר שהחליף צד ...זה לא אומר פוליטיקה או החליף מערכת ...פשוט נשאר לו פחות זמן לסיום השרות .
זה סיפור גבורה ...של נטישה . לנוס ולא להביט לאחור . בגאווה אישית לאחר זמן .
בזמני החופשי הייתי מתאמן בקאנטרי להנאתי בעיקר בשחייה .
שחייה זה ענף יחידני וזה אומר אתה והמים בשילוב זמנים מדידים . אין משחק קבוצתי ...לא כיוונתי לכדור מים .
מרגיע גוף ונפש מחזק ועוד דברים נפלאים . בחורות כבנות זוג בכיף של אימונים ? זה לא !
על הדשא ובגדת הבריכה זה משהו אחר .שם יש זמן ומקום לרומנטיקה .
במשך תקופה מסוימת היתה לי צופה מעריצה כבת גילי ולא ידעתי ולא ייחסתי חשיבות .
עד שיום אחד ידיד מבוגר שהתאמן במחיצתי "פתח את עניי" כיוון לי את האוזניים הפה והעיניים . התחלנו לצאת . אני והבחורה ...לא עם ידידי . אבל בהמשך עם חבורתה .
התגלה בעיני עולם שלם עולם שלא הכרתי קודם לכן . מסיבות שלא הורגלתי אליהן .
וגם המתנות הנפלאות של תגילי סכסוך חישוקים מזימות תרגילים ומניפולציות ...
הייתי חייב לזרום . חשבתי שכך זה בחיים וזה התשלום עבור שהייה בחבורה ובסטטוס של זוגיות אמיצה .
איך קוראים לזה ...עשיתי שקר בנפשי . היתה לי סבלנות רציתי ללמוד כיצד זה מתפתח .
למדתי היטב זו פונקציה ליניארית בכיוון שלילי בשבילי . יותר ויותר להיות קטן ולא אחראי או קובע . יותר ניתן לירידות וסתימת הפה ..יותר עושה חשבון . יותר מנותק מעצמי יותר עצוב על הדרכי בחיים ואזלת ידי במתן לגיטימציה לדברים לא אתיים ולא טובים מבחינתי ..כן זה היה חוקי אבל מסריח .
הם היו ילדים טובים לא שותים אבל חלקם יכלו בקלות לשפוך ולשתות את דמי .
לא מעשנים אבל יכלו להזיז את כל האש והעשן לעברי . ללא מצמוץ קל .
ערב אחד הוזמנתי למסיבה בביתה של בת זוגי . אחותה הגדולה חגגה יום הולדת . היא היתה מבוגרת ממני בשנה או שנתיים . כל החברים באו כולנו גלאי עשרים פחות או יותר .
בשלב המניפולציה הראשון חשתי את האדמה רועדת תחתי . בשלב הבא אחריו , מצאתי את עצמי מברך לשלום את כלת המסיבה .
הרי אני חצי פגוע חצי רוצה לשרוף לפוצץ ...
אבא קופץ לי מול העיניים . המסיבה לא נשמעת הרעש חזק המבטים והמילים מסביב לא חדים .
פתאום אני מקבל מבול של שאלות אבא . אני שואל את עצמי ..אבא ? למה ? מה פתאום את קופץ לי במחשבה . מה השאלות האלו ?
למה באת הנה ? למה אתה כאן ? מה יוצא לך מזה ?
על שתי השאלות הראשונות יש לי תשובות יותר מאחת .
על האחרונה אין לי תשובה .
אבא מה אתה היית עושה ? ניסיתי לשאול .
אבא היה עונה " עדיף פת לחם חריבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב "
או שהיה אומר - בשביל מה לך או בשביל מה זה טוב ?
בתוך כל השקט שעשיתי ובתוך כל הערפל הגדול שבניתי סביבי , הצלחתי להבין ולפלוט אני הולך .
סליחה ...אני רוכב הביתה בשמחה גדולה .
עליתי על האופניים ו...יש פנצ'ר . כן כנראה משהו חמד את אחד הצמיגים למעשה חבלה .
המשכתי בדרכי בדרך ידעתי שאני יכול לעבור דרך המשפחה שלי או להשאיר שם את האופניים או לנפח . היגעתי לבית הקרובים . בן דודי בדיוק באותו הזמן תיקן את אופניו .
שמח לראותיני ..מה רוצה ? משאבה ? היא כבר היתה בידו עוד לפני שנכנסתי !
ניפחתי בדקתי ..תודה ורכבתי הביתה .
בשבילי זה היה סימן מנצח !
סתם עזבתי ? סתם היגעתי לבן דודי ? במקרה היתה לו משאבה זמינה ביד ?
הבנתי את צעדי היטב ושמחתי בו .
איזה מזל שאז היו רק טלפונים קויים וגם זה בקושי .
למה מזל ? כי לא עניתי לשיחות ולא הייתי בבית ולא יכלו להטרידיני ולחפשני .
לקח לבחורה מעט זמן להבין ולחברה שלה גם .
אני חופשי ...חופשי
כשאני חושב על זה באופן מקאברי והומור שחור, יוצא שציטטו לי יהונתן גפן .אמרו שאני בחיים לא אבין את שכתב .אבל אני ביצעתי את הרגש ...בגדול את "יונתן סע הביתה "
עם כל הירידה שלהן למען האדרה פרטית , יוצא כי אני היחידי שהבנתי את השיר .
אצלי הפעמונים צילצלו בערב שבת אחד .לא רחוק מהבית אבל, רחוק מעצמי . אז-מה אם לקחתי אופניים . והשתמשתי במשאבה ואויר במקום אווירון .
לקחתי מתנה קטנה לילד .
תודה !
יפה מאוד! המשך לכתוב!
השבמחק