סיפור קצר על הדברים הפשוטים .
בסוף השבוע האחרון יצא לי לבקר במרכז קניות שבתוכו יש מתחם של קיר טיפוס .
ברור שיש תאורה ופינות עגולות אבטחה והגנה פינה להורים המודאגים . הכי חשוב שהיו מתקני טיפוס חלקם דמויי עץ ובית על עץ . חלקם סלעים עם נקודות אחז . צבעוני חביב ונחמד .
הנכונות של ביתי להשתתף במקום הזה ירדה פלאים בהשוואה לרצונה כשיצאנו מהבית .
חשבתי על זה שכמה שהעולם שלנו הפך למנוכר וסינטטי . צריך להכנס לרכב לנהוג כמה קילומטרים . להשתכנע לשלם לעמוד בתור ולחזור הביתה מרוצים או לא מרוצים ולהמשיך בשיגרת חיינו .
עד היום כשאני רואה עץ טוב עם פירות עונה ואפשר לטפס אני מטפס . בא לי לחדש את מלאי הלימונים יש דרך ממש לידי .
כשאני מרגיש שאני רוצה טיול ולהרגיש טוב עם עצמי אני יוצא מעט מאזור המגורים מטפס במעלה חולי או כורכרי לפעמים מטפס בין אבנים . לא נדרש להכנות מיוחדות אולי לאופניים רגילים .
מה שאני מנסה להגיד שהחוויה היא קרובה פשוטה ופנימית ללא הכנות רבות טכנולוגיות וסינטטיות .
בדומה לכך החיפוש של התשובות .
הפסקתי כמעט לחלוטין לחפש ולטפס במטרה למצוא את התשובות . מנסה לפתח תמידית את היכולת להגיע לשאלות הנכונות הבסיסיות השורשיות . אין לי צורך שיעטפו לי את המסמרה בכדור פיברגלאס ציבעוני אני יכול לקבל זיז טיבעי ממש כאן לידי . ללא צורך במנוע חיצוני . אני יכול לדחוף את עצמי גם ללא תאורה ופינת הורים .
לא ממתין לפרס מתוקים או אוכל מהיר במידי . מסתפק בפרי שנתלש ממש בידי .
זה כאן על-יד, ממש כאן . שלא ימרחו לך משהו אחר . זה רק שלך .
ובאחריותך לחיפוש השאלה המקדמת הבאה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל משוב .גם קשה זה מכובד .אפשר לשתף ,להפנות ולנסות . לכל המינים והגילאים. לשון הכתיבה טכנית הוא לרוב זיכרי מתיחס לכל המינים כאחד. פתח/י סגור לבך . בתודה מראש בנשיר מחבר הספר נולדתי בן שבע וחצי .