יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): מתנה שבנזק

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): מתנה שבנזק: איזו מתנה יש בנזק . נזק גופני או נפשי ? זו שאלה ששאלתי את עצמי לאחרונה . האם יכול להיות משהו טוב כשמתעללים בך או שהתעללו בך ? אז יש לי...

מתנה שבנזק

איזו מתנה יש בנזק . נזק גופני או נפשי ?

זו שאלה ששאלתי את עצמי לאחרונה . האם יכול להיות משהו טוב כשמתעללים בך או שהתעללו בך ?

אז יש לי תשובה בדוקה . כן !

אינני טוען שאני בעד הנזק והייתי שמח כל פעם מחדש לפוגשו . 

אפתח זאת בקלילות . הנזק נוצר . קיים או הסתיים . ההתמודדות עם תוצאות הנזק הוא מרכז ההוכחה שלי .

סיפור הוכחה .

לפני כמה שנים לפני מבצע משה להצלת יהודי אתיופייה , הזדמן לי לעבוד במחיצתו של אדם מבוגר ממני בכמה שנים ממוצא אתיופי . נקרא לו לשם הסיפור חנן וכתוספת להלצתו חנן בלאגן ...חלק מהכשרתו עבר במחיצתי .

חנן היה טיפוס עצמאי תגיד לו מה אתה רוצה ואל תדאג . כבד את רצונו שלא להתעמר בו ולהסביר לו יותר מדי או לבקש דברים ולבלבל אותו בכוונה . 

אני הסתדרתי איתו מצויין . היו שולחים אותו להביא מים לשתיה. אני לא הייתי שולח אותו . לעיתים  הייתי מביא בעבורי ובעבורו מים לשתיה ...רק ממני הוא היה מוכן לשתות . מאחרים אפילו לא לגימה .

בהפסקות האוכל הוא לא הביא אוכל וגם לא קנה . כנראה שלא היה לו מספיק כסף לקנית מזון .

שמתי לב לכך בשבועות הראשונים לעבודתו .

כשהייתי הולך למסעדה קרובה הייתי מביא סלט בכמות כפולה ..אמרתי לו שיתכבד . לקח לי בערך שבועיים לשכנעו .

לא עזרו המילים . אמרתי לו שהסלטים בחינם וחופשיים . אמרתי שזה לא קשור לשום דבר ובעוד שעה המסעדה סוגרת וזורקת הכל ...עבדנו לרוב ביחד במשמרת ערב  .  לפני שהייתי הולך הייתי מכריז בפניו לאן אני הולך ואם רוצה משהו . 

לבסוף לאחר כשבועיים ביקש חריף . 

שמחתי . חשבתי הביא אוכל . טעיתי . זה בעבור כוס תה חם . היה שותה תה עם חריף . ניסה אותי לראות איך אגיב ...

לא אומר שלא הופתעתי , אך שתקתי . אחר כך אמרתי לו בוא יש סלט גם בשבילך . 

כן התרצה סוף סוף ...אכל .

מאז התחיל לבטוח בי וחיינו בשלום עד שהמפעל נסגר . 

כשרציתי להתחלף איתו במשמרת היה תמיד אומר אין בעייה . לאחרים היה נותן תירוצים למה לא ולא יכול .

בזכות הנזק שנגרם אצלי מתוך התעללות התעמרות והתעלמות מהרעב הנפשי וחוסר האמון ברוב הסובבים , יכולתי לזהות את כבודו מצוקתו וחוסר אמונו במתעמרים ושהיו בחלקם נצלנים קטנים . בטח שחש בהתנהגותם ובהתנהגותי .

היכולת לזהות אצלו את הכאב שהיה בתוכי או דומה למה שיש בי כלפי התעמרות וממסד , אפשרה יצירת פתח לשותפות בכבוד . בזכות היציאה מהתעללות והתמודדות עימה למדתי כיצד לתת ולא פחות חשוב כיצד לקבל ואיך לגרום לצד שני לקבל בכבוד מבלי שיחוש נחות או שעושים לו טובה .

חזרתי על הסיפור הזה כעבור שנים רבות . אדם מבוגר שאני מכיר שנים אחדות נקלע לקשיים כלכליים . הוא לא מסכן לא מתייחס לעצמו ככזה . נראה לי שיגיע זמנו להחזיר את נשמתו לבורא נמצאו אותו עם פטיש ופלייר ביד תחת חתיכת פח או לוח פח ....

הבן אדם לא מוכן לקבל עזרה . הוא חזק וקשה עם עצמו . 

שאלתי אותו פעם עם הוא צריך משהו בגד עבודה חולצה חמה מעיל ...לא ענה . אחרי עוד פעמיים שהצקתי לו שהגיע הזמן להחליף את המעיל הקרוע הסכים איתי שהגיע הזמן .

הפעם הייתי חמוש בנשק יום הדין ..שלא יכל לסרב .

ארזתי בקופסה מעיל שהיה לי  . לקחתי  את ביתי שהיתה בכיתה ב'  נתתי לילדה את הקופסה ואמרתי לה שתמסור לאיש .

הוא איש חביב חייך אלייה ולא סירב לקחת . רק שאל מה זה ? עניתי מעיל לעבודה  .

שמח מאוד . אמר תודה .

מדי פעם כשאני פוגש אותו לשאלתי אם הוא צריך משהו חם הוא כבר עונה בחיוב . הוא יותר חופשי איתי אך עדיין שומר בפנים לא מתלונן ולא בוכה . הוא לא פתוח עם כל אחד . הוא מרגיש נתינה מתוך הפנימיות וההבנה .

אני שמח ואומר תודה שיש לי כאלו הזדמנויות לרומם את הרוח .

דייסת קוואקר ...להתמודד עם הבלתי ידוע בקטן .

פוסט "קצר" על התמודדות קטנה כשיש רק ידע תיאורטי .

בחרתי בסיפור הדייסה כדי להמשיל על יכולת התמודדות מעשית עם דבר חדש .

כן...גיבור גדול אתה חזק בתיאוריה לא במעשי ! איך אפשר להתמודד עם אתגר כשאין לי הדרכה צמודה וכלים מעשיים ?

מה אתה בא אליי בסיפורים ...אני רוצה מעשים שורה תחתונה שינוי מיידי מורגש ונראה ולטובה .

מה שנקרא שלוש כלות בכלה אחת .

זה מה שנפגע ייתכן ויאמר לי .

יש המטעימים ומוסיפים שסיפרי הדרכה ועזרה עצמית ובן דודם ספר ביוגרפיה על גילגולו של אדם , לא השפיע ולא ישפיע על שינוי מיוחל ..בקיצור מה שהיה הוא שיהיה אם תסתמך רק על הדרכה אורירית תיאורטית וספרים .

בכלל יש מחקרים שמעידים שזה בזבוז זמן ועומס על הקוגניציה .

רוצה להגיד עזוב אותך משטיות שים לי מנהל לחיים שלי שיגיד לי מה לעשות ובאילו כלים להשתמש ומתי .

עד כאו ירידות ובזבוז זמן אמיתי .

הסיפור .הדייסה והאישה .

לפני מספר שבועות ביקרתי בארץ נחמדה במרכז אירופה . היחס היה טוב המלון טוב  האוכל ..ממה שטעמתי טוב . בחו"ל אינני אוכל בשר ודברים בסגנון . אני חי טוב עם זה ללא נקיפות מצפון . 

בארוחת הבוקר הגישו לנו דייסת קוואקר ..שיבולת שועל בעיברית . היתה בסיסית וטעימה לכל הדעות .

חזרנו הביתה . כעבור שבוע בסופר זוגתי הנכבדה אומרת לי "אני רוצה שתכין לנו שיבולת שועל כמו במלון , טיפה פחות מתוק אבל שיהיה דומה "

שתקתי ולאחר חצי דקה אמרתי לה ...איפה כאן השיבולת שועל ? 

מצאנו את המדף . עכשיו אין תירוצים . לא יודע אין ..פג תוקף ...נסגר עלי ! מאיפה זה בא האתגר הזה ?

להשכלה כללית אני והמטבח זה חברים לעת תורנות וצרה מהצד של הסבון והליפה .

נדיר שאני מבשל או מתעורר עם מוזה של עשייה הקשורה לאזור של המטבח . אבל לפי מילותה של אישתי אני יודע לעבוד במטבח והתנועות שלי רגועות ולא לחוצות יש סדר מסויים . נראה שזה מרגיע אותי סטייל ריפוי בעיסוק ..

מה לעשות נפלתי למוזה לא שלי עם בקרית טעם ומזון . 

עוד באותו הערב בקרית המזון שלי קיבלה את מבוקשה . אמרה שיצא מעולה .

חשבתי הצלחה של מתחילים . הרי פעם ראשונה לא מכיר את החומר נכון שעשיתי דיסות לילדים שהיו קטנים אבל חלפו השנים המתוקים גדלו הדייסה שלהם לא בבית ...

היה לי רק מושג תיאורטי של התהליך והעשייה . ללא הדרכה וללא ספרי בישול יצא מוצלח . חשבתי שאולי סתם מתוך אהבתי וחיבתי אל זוגתי נוצרה דייסה טובה . עברו עוד שבועיים עשיתי שוב . יצא מעולה ...אהבה לאישה כן בטח...

לפני שבוע חמותי התארחה אצלינו ...

" אתה יכול להכין לאימא ולי את הדייסת קוואקר ? "

כן ! יכול לנסות  !

קיבלתי בקרית ייצור ומזון כפולה ...עמדתי בגבורה עילאית  תחת עיניה הפולניות של הגברת ...

עוד ביקשה שאני אלמד אותה איך עושים ושאקנה לה בדיוק את השיבולת שועל שאני קניתי .

רבותי ...פה הסתבכתי . לא הבישול לא אהבה ולא בטיח .

תרגיל פולני השטלת עלי ...זה בסדר אני מחוסן .

קניתי לה והוספתי במעמד חגיגי זה שהבת שלה טובה ממני וגם היא בעצמה חובבת מזון בסיסי תצליח ללא קושי .

אמנם יצאתי בעור שיני מפתיחת מסעדת "הדייסה הבריאה" . אבל ...ימים יגידו 

מה רציתי להגיד ?

נכבדי ...כל דבר שאתם רואים מתענינים משך את תשומת לבכם לפרק זמן ואולי  נשכח ועבר מקום ואולי קיים אצלכם בקופסה השחורה הרחק מכם ...אם זה סרט טוב פתגם טוב ספר טוב או תרגיל פירוק תיקון והרכבה שצפיתם בו ללא שיתוף פעולה מצדכם , יתכן מאוד שלא תפגשו בו כל החיים ולא יצוץ בעת צרה .

אבל ...ייתכן והרמה התיאורטית  הזו תצוץ פתאום במלא הדרה בנסיבות שונות ומשונות ללא כלים מיוחדים או הכוונה נוספת בתיזמון עילאי עם הרבה אמונה בצידקת הדרך והתהליך ...שבא לעשות טוב .

קחו את ההזדמנות הכלים כבר שם . מקסימום תדעו שאתם לא מבינים בדייסה ואז אתם שוב בנקודת המוצא ...לרכוש ידע או לטוס למלון בשנית כדי לאכול שם את הדייסה האהובה עליכם . 

אם אתם מבינים שזה מעבר לדייסה .

אשמח לתגובות ...גם מעליבות תתקבלנה בשימחה    

לשים את הקובייה בבית שלה כדי שתעצור

הסבר קצר מדוע כדאי ורצוי להיכשל (לפעמים)

היום היתה לי שיחה קצרה עם הילד ...נער בן 16 . כועס על עצמו בקטע קטן של חוסר יכולת למידה ומציאת פתרון לחוסר הזה . בזכות החוסר הזה הכל שחור ולא טוב .

לא מסתדר לו מרגיש נכשל ומשליך על כל הגזרות .

מבחינתי זה לא נכון ולא גישה נכונה ללמודים ולחיים .

האגוז היה קשה ...ככל שהאדם שממולך חכם ומבריק האגוז קשה לפיצוח . צריך להביא סימוכין הדגמות תצלומי מיקרו ותצלומי אויר ..תוצאות ססמוגרפיות ...מדויק וחד . אחרת לא קונה !!

התחלתי להגיד שבגיל שלו מותר לטעות ולנסות  תמיד יש מועד ב ואפילו ג ' . אמרתי שכיום אפשר לעשות יותר מבחנים ופריסה טובה מאשר בתקופתי ... לא עזר . לא השתכנע .

אמרתי ששאלו יזם מצליח ורב הצלחות מה היית אומר לאדם צעיר בתחילת דרכו איזה טיפ היית נותן לו כדי שיהיה כמוך .

תשובתו היתה  פשוטה וקצרה ..שיכשל כמה שהוא יכול כמו שהוא רק יכול . זה הכל ? שאל המראיין . כן ! חובה על כל יזם ובעל רצון להצליח לנסות ולהיכשל כמה שיותר .

אמרתי לנער טוב שהוא נכשל לפעמים רק כך אפשר לעשות מעקפים ולהצליח . ההתאוששות שבאה בעיקבות ההתנסות .

הקשיב לא השתכנע ..אבל הפעם לא ביטל את דברי .

לקחתי דוגמא מענף האופניים . המעצור באופניים לא פועל כל האופניים לא עוצרים  . אז מה נעשה ? כל האופניים לזבל ? מקולקל ? או שלפעמים זו רק הקובייה של המעצור שיצאה מהבית שלה ? ההנדסה של המעצור טובה ומדויקת ...

אז מה הבעייה ?

רק להחזיר את הקוביה ולהתאימה לבית שלה זה הכל ...קרה שפעם אחת היא יצאה ממקומה ואולי עוד פעם . אז מנסים להחזירה למקום הידוע שלה . איך ידוע ? בזכות הפעם הקודמת שזה קרה . 

ומה לעתיד ?

כשזה יקרה אתה כבר תדע לבדך מה קרה ותראה את הבעייה כלא בעייה אלא כחלק מההנאה והתחזוקה של החיים .

יצא ופגש חברים ...הוא לא עשה מהומה שהקבוצה שלו הפסידה בדרבי באותו היום . קיבל שזה חלק מהחיים 

קיבל שיש עוד דרך להצלחה . לכבד את הכישלון כהתנסות לבניית מעקפים .

ואם גם המעקף הזה לא יצלח ? 

כל צעד הוא דרך חדשה  

תודה !

כמה מפתחות צריך כדי להגיע ?

כמה מפתחות צריך כדי לממש רצון של להניע ולהגיע ?

על כמה זוגות אופניים למדת לרכב כדי שתגיד או תגידי אני יודע לרכב ללא גלגלי עזר ?

מה עומק הים המשפיע ביותר על סיגנון השחייה שלך ?

אלו שאלות פשוטות  מתאימות לבדיחות קרש ...

זה נחמד שיש לך מספר העתקים של המפתח שמניע את הרכב ...אבל צריך רק אחד . לפעמים גם בלעדיו אפשר להסתדר כל עוד אתה יודע לאן ולאיזו מטרה אתה רוצה להגיע ליעד ...ועוד מילים נחמדות . מפתח רזרבי במקום ידוע מוסיף ביטחון ותחושה המפחיתה אובדן אך לא עושה את הדרך .

אם למדת לרכב על אופניים אני כמעט בטוח שאת כל הנפילות והסיבובים עשית על אותו זוג ..עברו שנים והחלפת ללא קושי לתואמות מצב גוף שגדל והתייצב . לא נדרשת ללמידה מחדש ...נכון ?

החלפת אופניים לא עוזרת ולא עזרה ברכישת המיומנות ...אולי אני טועה ?

ומה לגבי עומק המים ? כיצד הוא קשור לסיגנון השחייה או לשפת הים ?

מה אני רוצה להגיד בזה ?

חפשו את הפשוט מספיקה רק הצלחה קטנה אחת התמדה קטנה אחת אמונה ותקווה אחת מקום אחד יעד אחד . אם יש עוד דלת וכישורים נחבאים זה תמיד נחמד לדעת היכן הם נמצאים לשימוש בשעת הצורך .

הכל קיים אצלך במידה המספקת כדי להצילך ולהביאך ממקום למקום . מדרך לדרך . מהוצאת אנרגיה והמרתה . לרוב ואולי תמיד זה משהוא פשוט קטן שקיים אצלינו כל הזמן ולא משנה גובה המים הדרישה לשיווי משקל ואיזון ויכולת הציפה . כדור הארץ מושך אותנו רציף ובכל דרך . השאלה היא לא איפה הדרך . השאלה היא למה הדרך ?

פידופילים זהירות ! מי ומה יעזור ?

פדופיליה זו מחלה 

כשהתחלתי לכתוב גם את הספר וגם בעת פיתוח הבלוג , היה חשוב לי הכיוון פחות הסיגנון ותיאורים פיקאנטיים .

מגיל צעיר בחרתי להתמקד ביציאה מהתעללות . הצבת מטרות ואתגרים בעיקר מחשבתיים ומעט ספורט לא מזיק .

אני משתדל שלא להתעסק בפרופיל של הפוגע והמשדל ועוד כינויים אפשר גם חולה , חסר אחריות למעשיו , מפלצת והנחמד במצעד השמות השטן מלאך המוות .

להיות פרופיילר זה נחמד לסדרות טלביזיה משטרתיות ששם יש מספר בוגרי סוציולוגיה פסיכולוגיה וקרמינולוגיה  . מגובים במעבדות ששואבות נתונים מפוסט מורטום ( ביופסיה  , נתיחה שלאחר מוות ) .

אני מתעניין בחי ולא במושבת . יותר נכון בחי- מת .מת-חי . חשוב לי לעזור ולהאיר נקודות מסוימות לצימצום הצלחתם של פדופילים .

מעשי השילטון והאכיפה כבודם במקומם מונח כולל אנשי רווחה ופסיכולוגיה בשרות המדינה . זה לא פוסט ביקורת או הלל לאנשי המדינה .

אני טוען לצימצום ולא להפסקה או הרחקה כללית של כל בעלי הנטייה לפגוע . מהטעם שזה בלתי ניתן ליישום גם לו היינו מקבלים את רשימת כל הפוגעים הקיימים מיום יכולתם ללכת ולעמוד על רגליהם . מעבר לכך הוא שילטון החוק והרשות השופטת .

לא ניתן לשפוט או להעניש אדם רק על פי הצהרות של גוף אחר על מחשבות שלא ניתנות לבחינה .

אני בא עם תובנות שלאחר מעשה כנפגע דבר עבירה . מדווח לא מטופל . 

פידופילים ממשים את זממם ובונים מלכודת ותוכניות ללכידת הקורבן באופן חכם ולא שקוף . בסבלנות ויצירת אמינות . שעות הפעילות הן מהבוקר עד הערב ומהערב עד הבוקר . אולי יש הפסקה לשרותים ואוכל . כל אחד בזמנו המיוחד . 

אנסים פועלים באור יום ...במיוחד אנסי ילדים ...היות וילדים עדיין לא מבלים בפאבים ומועדונים עד השעות הקטנות של הלילה ...(יקח להם בערך עשור עד שניים להגיע לשם...עיניין של זמן ותהליך טיבעי )  רוב הסיכויים להתקל בפדופיל או במגע לא רצוי מתרחש בשעות היום .

סגרנו שעות פעילות ....נעבור למפגש . המפגש פנים רבות לו יש המון משפטי מפתח . המון חמלה . סקרנות , עזרה וזריזות ידיים . 

הכיוון הוא די דומה ברוב המקרים .

מה לעשות ? 

אהיה בוטה אינני מתכוון לתת כאן הצעות חכמות לנופל בפח לפני שהוא נופל ...את זה כולם עושים .

עצתי בנושא להיות דרוכים ולא להסכים להכנס או להגיע למקום שהמעבר הציבורי שבו שואף לאפס ...לא חייב חושך או חדר מכונות אפל . מספיק שביל צר בין חומות וגדרות של בתים . מאחורי אנדרטה וכו' .

אם נתפסתם חפשו דרך מילוט . תפעלו בתקיפות  ..לא יכולים לתת מכות בפנים ? נסו למשוך במכנסיים ברגל אחת כדי לרכז כוח להפיל  . יש אפשרות לברוח נא לברוח . לרוב התוקף גדול וגבוה ואין יחסי .כוחות . גם אם לכאורה לא קרה דבר חובה רצוי מומלץ לדווח ולקבל טיפול . לא לשתוק ! אני לא מרשה ! שתיקה ובושה גרועות מאונס ומעשה מגונה וכל צורת אלימות אחרת . תוצאות חוסר פנייה וטיפול הן לרוב לכל החיים . אונס הוא מספר דקות אונס הנשמה זה שנים על גבי שנים . לא יצאתם לידי חובתכם ברגע שדווחתם . אתם מתחילים תהליך ומעקב המעקב צריך להיות דו כיווני . אם אתם חשים שנפלתם על שומעים אך לא מקשיבים . מסתירים או מגלגלים כמוצר פגום ..חפשו עזרה ממשהו אחר . קיראו ספרים בנושא . מצגות והדרכות באינטרנט . האמינו בעצמכם טפלו בעצמכם עשו שלום עם עצמכם .

היו שלום וברוכים במתנת החיים .
דבר נוסף שלא נתתי עליו דגש ...מה אומרים לתוקף בזמן התקיפה ? או בדרך ?
תשובתי הלא בדוקה ...זה דבר שלא נשלט . אבל חשוב לי להציע משהו לא מקובל . הראשון במעלה אם לא יכולים ונבצרה יכולת הצעקה אז לפחות לנסות שלא לבכות ולהתחנן על החיים או רחמים או סליחה . לנסות תוך כדי השניות הראשונות  להגיע לשליטה בהחלטה ולפעול מהר . יש ניתוח פסיכולוגי שיתכן והפוגע מושפע על ידי בוגר מעברו . לפעמים לשקר ולהגיד לתוקף שרואים אותו או סתם לנופף לשלום לעבר מרחב אחר כביכול מבוגר אחר רואה אתכם . לגבי ניהול דיאלוג ולצעוק על התוקף שאני אגיד ואספר לאמא שלו איך הוא מתנהג או לאבא שלו . מילים שהוא עוד יקבל עונש ...הדעות חלוקות . זה יכול לגרום לאלימות או התקפלות שוב ללא שליטה של הנפגע .
מקווה שעזרתי

למה אתה כאן ?

בשביל מה אתה פה ?

זו לא חזרה בתשובה . זה רחוק מנסיון להחזרה בתשובה ...

אלו צמד שאלות שקיבלתי מידי פעם מאבא שלי . יש גם את השאלה ..למה זה טוב ? זה לא הסיפור .

אבא בדרך כלל נתן לי להגיע לתשובה דרך שאלה . שאלה עצמית לעצמי .

הסיפור הזה מעצים ומחזק יכולת קליטה והבנה . גובל ביכולת פיתוח חוש על חושי .

התחלה .

בסביבות גיל עשר אבי לקח אותי לקונצרט . אני חושב שזה היה מותאם לילדים ונוער . בכלל ילדים של פעם היו פחות צמודים לבית ולטלביזיה . מקסימום לימודית ושעה וחצי של הערוץ של רשות השידור . בידור והעשרה היינו מקבלים בדרכים שונות . אחת הדרכים זה קונצרט של מוסיקה קלאסית עם יצירות שמותאמות לקהל צעיר מרדן עם קוצים באזורים שונים בתחתית הגב .

עד כאן היסטוריה .

כיאה לשותפות אב -בן שהולכים להופעה ביחד , אבי תמיד דאג שנגיע בזמן ונכנס בזמן . מזון וסוכריות לא עינינו אותנו .

התישבנו והמתנו עד התחלת המופע .

לבמה עלו הנגנים . היו שם כלי נשיפה וכלי קשת . שמחתי לראות את הבמה ולא הסתירו לי במיוחד . ישבתי דרוך בציפייה נעימה להתחלת הקונצרט .

לפתע בשורה שלפני נכנסה אישה נמוכה ועבת בשר . לא שמנה רק מלאה בחלקים הנכונים מהבטן ועד הראש כולל שער מפותח . 

כן... התישבה לפני !

לא התלוננתי שיניתי עמדה ..את כלי הנשיפה ראיתי חלקית את הטובה רק בחלק העליון . עוד לא הספקתי להתנחם והיגיע הבן זוג שלה ...היום היינו קוראים לו "שרק" או אוג בוגר נוטף צמיגים . כן בא לי החושך לפני כיבוי אורות .

אבא אני לא רואה מסתירים לי ! כך אמרתי לאבא . 

החלפת מקומות לא היתה עוזרת . חושך בעיניים ואכזבה בפה ובשיניים .

ניסיתי לטעון ולרטון לעוד תסכול . 

אז אבא שאל אותי ...בשביל מה הגעת לכאן ? למה אתה פה ?

הוא לא התכוון למשמעות האדם בחלל . או אידאת היופי והחלל עם מטרתו של האדם כיצור מפותח בכלל שרשרת האבולוציה .

הוא חזר על שאלתו מה באת לעשות כאן ?

באתי לקונצרט אבא !

יפה !

מה באת לעשות כאן בקונצרט ?

באתי לראות קונצרט ! עניתי בייאוש . ומסתירים לי .

באת לקונצרט לראות מה ?

אבא באתי לראות מוסיקה בקונצרט ! עניתי חסר סבלנות .

אז אבא נתן לי את משפט המחץ .

ממתי רואים מוסיקה ? אתה יכול לראות מוסיקה ? מוסיקה נועדה לשמיעה לפנימיות שלך . יש משהו שחוסם לך את האוזניים ? אתה מסוגל לשמוע ?

כן מסוגל לשמוע אבא . אין לי בעיית שמיעה .

אם כן , אין שום בעייה ! 

אולי זה יותר טוב ? 

יתכן וכך תוכל להיות יותר מרוכז במוסיקה ובשמיעתה . היה מרוכז בהקשבה לא בכסאות שממולך . 

אולי כך עדיף ...

אני לא זוכר מה נגנו מה היה ואיך האולם נראה ...אבל אני זוכר היטב את המשמעות של ההנחייה של אבא .

יש לך אוזניים תלמד להשתמש בהן . לפעמים הראיה החזותית לא משפרת את " חווית הלקוח "

אני כן זוכר שהשתמשתי בקו המחשבה הזה מספר פעמים בחיים .

לפעמים להקשיב עדיף מלהביט . לפעמים הראייה מפריעה לריכוז ולמציאת החוויה והתמקדות עכשוית .

ביכולתי לתת דוגמאות ...אסתפק באחת קטנה .

לפני מספר שנים עשינו טיול בר  מצווה לבני הבכור . אחותו הייתה כבת תשע . כל הטיסה הקיאה וסבלה .

בנחיתה וביציאה מהשדה פסקה מלהקיא . לא נשאר לה מה והיא לא תקיא יותר ..כך על פי אישתי ...ואין פשוט אין אחד שמכיר את הילד שלו כמו אימא . 

ברכב ההסעה התישבתי ליד הנהג והילדה מאחור ורחוק ממני . היה לי מוזר כי הכל הפוך וחושך אני באנגליה .

זו תחושה מוזרה להיות בצד של הנהג בלי הגה וגם הפניות מפחידות . החלטתי לעצום עיניים לעשות חושך טוב . 

הפעלתי את חוש השמיעה שלי דאגתי לילדה .האם נרדמה ? מרגישה יותר טוב ? מתאוששת ? השאר ?

התמקדתי בילדה גם לו יכולתי לראות לא הייתי מטיב לראות .

תוך כדי התמקדות אני מוצא את עצמי אומר לנהג שאני צריך בדחיפות שקית נילון או שקית כל שהיא . מצא לי משהוא ...מייד העברתי לאישתי אמרתי לה שתתן לילדה היא מקיאה  . מהרררר .

הילדה ישבה קרוב אליה ומייד החלה לשחרר את כל השאריות . תפסה אותה בזמן .

איך ? מאיפה זה בא ? 

אני אבא שלה אני מכיר את נשימותיה ..בתוך כל החושך הצלחתי לשמוע את נשימתה הלא תקינה והמצוקה השקטה . חיצונית לא זזה . את סוג הנשימה שמבשר בחילה פנימית לא יכלה להסתיר . השידור ניקלט פנימית 

ממש כמו שאבא אמר . האוזניים לא חסומות . המוסיקה ששמעתי מהילדה רחוקה מקונצרט ...אבל יש השפעה וחדירה פנימית .

כן אני יכול לטעון לאינטואיציה של אבא . דמיון וטלפטיה משפחתית . אין לי הוכחה לשורה האחרונה שכתבתי .

רק לחושך של הקונצרט עם החושך של האוג נוטף הצמיגים .

תודה !