איש נדל"ן גולית הפלישתי והאגו של טיטוס

למה לערבב זמנים ? ומה הקשר בין מעשייה לסיפור תנ"כי ויזם נדל"ן עכשוי ?

הקשר הוא אגו מנופח שעולה בחיים ומגדיל את הסיכוי לכשלון .

נתחיל עם טיטוס ..מלך אימפריה מכובדת שהחליט שהוא מינימום בדרגת האל הראשי ...ואולי יותר ואין חזק ממנו בעולם ובכושר מנהיגותו . מצא את גורלו במאבק עם חרק קטן בתוך אוזנו שגרם לו להשתגע ולהרוג את החרק במחיר השמדה עצמית ..מת בזכות עצמו .

גולית הפלשתי היה הלוחם הכי מפחיד וחזק . לעג לדוד על היותו פשוט וילדותי חסר יכולת להתחרות בו . הושמד בעזרת אבן קטנה במהירות סיבובית ואויר .

איש נדל"ן טען שאין צורך במבחנים מקדימים בתחרות אומנותית . בזכות הונו ויכולות לשלוט בחומרים מצויינים הוא כנראה הזוכה הבא . עשה בידור הביא את האגו לרמה כזו ...שבזמן שדיבר כל החומרים המשובחים שהביא נזלו בטרם עת . הוא גם לא חישב את הנתון שמצלמים יש תאורה וחום לא סביר בחלקים שונים . הוא רצה להיות מאוד מדוייק ו "פלצני" כהגדרתו ..אך אבוי ניסה לשלב מדע בידיוני עם ממצאים מציאותיים עונה שלא בעונתו .

תוצאה לא עבר את שלב המוקדמות .

למה זה קורה ?

שוב נקודת הרתיחה של האגו המנופח . 

כששואפים למושלמות ומוכנים לקבל את העובדה שאין מושלם , זה פתח להתקדמות והצלחה .

ברגע שנעולים ללא נקודת מילוט או ספק שבשבר ,הנפילה חזקה ומסוכנת .

אגו מרוסן לא אומר פגיעה בביטחון העצמי אלא יצירת מגן נוסף לעצמי .

לא מתים מצניעות קלה רק זוכים בהערכה .

סיפור קצר ...

לפני הרבה שנים בבית הספר היסודי נדרשנו להביא ספר תנ"ך מלא . השאלתי לחבר ספר אחד שעד היום לא חזר אלי ..וספר שלקחתי מהדודה שלי שמש אותי באותה שנה . לפני חופשת הקיץ נעלמו כמה ספרי תנך מהכיתה כך שבשנה שלאחר מכן הייתי צריך חדש . הייתי בבית של דודתי ..לא עיניין חריג גרה לא רחוק מביתינו . אמרתי לה שנעלם לי ספר התנך בבית הספר ואני צריך חדש .

אמרה לי ...אין בעייה תפתח את הארון ותיקח תוך כדי שהיא מצביעה על הארון .

פתחתי את הארון היו שם הרבה סיפרי תנך מלא ...ללא פרוש עם פרוש כל מיני עטיפות ופורמטים גם אותיות ...

אולי תריסר ספרים ויותר . לקחתי אחד . היה לי מוזר . מאוד מוזר ...מה לדודה שלי ולספרי התורה ? היא חילונית סוציאליסטית בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה . מה תעשה עם כל הספרים ולמה צריכה לקנות כל כך הרבה ?

שאלתי ..בטח ששאלתי !

ענתה לי ...לא קניתי אף אחד מהם  ! קיבלתי במתנה כהוקרה .

על מה הוקרה ? שאלתי 

ענתה ..זה עבור חידונים שהשתתפתי תחרויות ידע ..

ענתה ולא הוסיפה .

כעבור כמה שנים בעיקבות בעייה רפואית והזנחה עצמית נפטרה ..יחסית צעירה .

סיפרתי לדודתי הצעירה ..אחותה . על הספרים ואיך הפתיע אותי בכמות . 

אמרה לי הצעירה שהיא היתה פותרת תשבצים בכמויות ובמהירות מדהימה שאין לה כמעט מתחרים . בחידונים שהשתתפה אין פעם שחזרה ללא פרס על המקומות הראשונים . אז היו נותנים מתנה או מתנות ספר תנך למקומות הראשונים ...לא כסף או מוצרים ..שלא לדבר על טיסה ונופש ...

מעולם לא שמעתי ממנה על פועלה על התחרויות והנצחונות ..הכל בשקט בצניעות . ידעתי שהיא חובבת חידונים ותשבצים אבל מעולם לא שמעתי מעבר לכך . זה שידעה את כל תאריכי הלידה של בני המשפחה ..גם את כל בני דודי מהצד השני ...לפחות ארבעים איש, קיבלתי בטבעיות ... 

מטרת הסיפור היא לא האדרת דודתי ,אלא, כהדגמה ליכולת לכבוש את האגו והצורך בפרסים או אישורי הכרה .

הכיף שלה הזמן שלה החידוד שלה ..ללא חיפוש מיותר של להראות לכולם כמה היא חריפה וידענית . לא ניסתה להתנשא מעל הסובבים אותה ..לא עשתה תחרויות במשפחה לא תיקנה ולא השפילה ...היא הבינה את מהות החיים 

להעיר או לא להעיר זו השאלה

בעיות מוסר ...פרשת דרכים בביקורת והדרכה 

לאחרונה  נתקלתי בנושא משני כיוונים שונים . האחד תלונה קלה של סופרת או עיתונאית  על הכתיבה הקלוקלת שפושעת במחוזותינו . היא לא חידשה דבר . ההתקדמות בדיון היתה הנקודה שהעלתה שצריך וכמעט חובה להעיר ולהעמיד את הכותב על נפילותיו וטעויותיו .

השני התנהגות שאינה הולמת האוטובוס ציבורי בין עירוני ...ואטשטש את הדמויות והמיקומים כך שאין קשר לנתונים החיצוניים לסיטואציה .

אציג את עמדתי באמצעות שני סיפורים .

כתשובה לסופרת הייתי עונה שלא בכל מצב ולרוב אשתדל שלא לתקן או למתוח ביקורת ...שלא לדבר על קטילה מכוונת . למרות שיתכן מצב שהצד של הכותב הקלוקל מעביר בעצמו ביקורת תחילה על התכנים הקרובים לדבשתו .

יש מצב של הומור . צוחקים מכל הסיטואציה .

סיפור שהיה כך היה ...

גדלתי עם שגיאות כתיב ...מלא ! לרוב ללא שגיאות תחביריות וזמנים  גם שליטה טובה בין ההטיות זכר נקבה ...

נפגעתי ופחדתי לכתוב כי ההערות סביב סגרו עלי . תשובות היו טלגרמות ומדודות . למרות שקראתי המון 

ההתיחסות של רוב המורים היתה כאל דפוק שכלית . לא ידעו להגדיר דיסלקטי או בעל בעיות למידה . .

משך השנים הצלחתי לשפר ולהשתפר ואף להיות ברמה של מזהה טעויות גם תחביריות אצל ...מורים ועוד גיבורי תבניות לשון . כשקוראים מאמרים או מצגות שלי לא מבחינים במאמץ הפנימי האדיר שעשיתי .

איך אני רואה את המאמץ ? 

שאלה טובה !

אחי הצעיר .

הוא התייאש משכלול עצמי ותיקון עצמי . אינני יודע מה רמת הכתיבה ושגיאות הכתיב ואולי תחביר . עד היום כולל היום זר לא יבין . אין לו שגיאות ...זה כתב סתרים .

אני מבין כמעט מאה אחוז ברציף ללא פיענוח . לא מעיר לו לא מתקן לו לא אומר שיתבייש . לא קורא לו דפוק ..למרות שעל דברים אחרים אמרתי לו מילים בסגנון .

לפני כמה שנים כשבן דודי אובחן בבעיה דומה . אחי כתב לו הודעה עם שגיאות חלקן אולי במכוון . כשהתבקש הנער להבנת הנקרא ..ראו זה פלא הבין הכל וקרא שוטף ללא משמעות כפולה למרות השגיאות .

כשנדרש להצביע היכן יש מוקשים בכתיבה ..אמר שאין ואין שגיאות כלל והכל בסדר .

זה לא עצוב ולא מצחיק זו עובדה .

הילד הזה ...למד באוניברסיטה שנה מלאה ספרות ...ולאחר מכן הלך ללמוד קופיריטרינג . כיום הוא מסיים תואר בחינוך אני חושב .

אני ...סתם בוגר אוניברסיטה רגיל . ללא הערות . 

אז אפשר גם אחרת ? בלי להעיר ולהעליב ? ולדעת שאין קשר לאינטיליגנטציה ומוטיבציה ?

בהערות לפעמים אפשר להרוג את המוטיבציה ולהקפיא את האינטילגנטציה ולבודדה .

חבל חבל חבל . על קטילה וסליחה על הביטוי "פלצנות" ואגו גזעני (גזענות לא קשורה לגנטיקה ) שמפריד בין רמות של אנשים . 

ביקורת שכזו לא מקדמת את נותן הביקורת ואת מקבלה .

הסיפור הבא הוא איך להעיר על התנהגות שאינה הולמת מקום ציבורי . האם בכלל כדאי להעיר ואיך . את מי זה מקדם ?

לא סתם הצמדתי את הסיפור הזה לקודמו ...לא חובב הרחבות .

מקרה שהיה לפני כמה שבועות .

בתחנה מרכזית בעיר לא גדולה  בהמתנה להיכנס לאוטובוס , בחור כבן עשרים דוחף מאחור נכנס ולא משלם ..אמא תשלם .רציתי להעיר לו למה דחף . עזבתי . 

יצא שאתישב בצד השני בקו שלו ...אמא באה והתישבה לידו .

הוא עם פחית שתייה ושוקולד סטייל מקופלת ...מהסוג הנמרח . נסענו ...לא מצא את עצמו התחיל ללקק את האצבעות בקולי קולות . לאחר מכן שיפשף יד ביד . עד כאן סביר נכון ? השמטתי קטע לא רלוונטי .

כעבור שלוש דקות שלף עוד דמוי מקופלת . לגיטימי נכון ...גם העטיפה בדרך הגרביטציה לריצפה לגיטימי . 

בין שוקולד לשוקולד הבחור מצא דרך לשחרר ריר ...מה שנקרא לירוק בחיבור של הכיסא שלפניו לדופן ....לגיטימי ?

כן בטח ...אסור לשמור בגוף . וכדי לעזור לגוף היה מספיק חכם כדי לדחוף לו את מקופלת מספר שתיים .

היה לי בתיק ניר מפית שולחן משובחת וגדולה . ידעתי שעלי להציעה לאם תחילה . לקחה והציע לו הבחור הסתכל עלי כאילו נפלתי מעב"מ . אולי ממאדים ...אמר לא ..והצביע לי על מפית קטנה ופשוטה שיש לו על הברך . (העטיפה של המקופלת עשתה תחרות מי יותר גדולה .היא או שהמפית שעל בירכו )

ברור אותם נתונים אותו ניסוי אותם ליקוקי אצבע מריחות ידיים ויריקות . לא עזר . שתקתי . לא המשכתי 

למה ? 

כי אני מכיר את החוק את המדינה ואת הפראקטיקה .

אני לא רוצה לפגוש אותו בשנית . הערה מצידי לא הייתה מנקה את האוטובוס גם לא מגלגלת את המקופלת אחורה לעטיפה שלה . היה נוצר עימות יתכן אלימות ...אותו היו משחררים מידית על איזה סעיף חוץ מפיזי שאתם רוצים ...

אני הייתי צריך במתן עדות ולחזור ולהעיד ולחזור לשלב הטיעונים ובסוף נסגר מחוסר עיניין לציבור ופתחת חשבון עם אדם שלא רוצה לראותו יותר . והכי חשוב הוא ימשיך לרייר גם בהמשך . שום אוטובוס לא חסין בפניו .

במהלך נסיעה של ארבעים דקות , הספיק לריב עם נוסעת שענתה לו פעם אחת וקלטה שלא כדאי להמשיך וגם ירדה . הבחור במהלך הנסיעה קם לנהג שאל אותו דבר מה וחזר מגדף ...

האמא פסל לא מעירה לא מדריכה ..רק מפנה לו את הדרך לנהג .

אילו הייתי מצליח להזיז שם משהו זה היה טוב .

לכן הערה במקרה הזה יכולה להביא אותי למחוזות לא רצויים . את זה עוד למדתי בכיתה ט' שלא תמיד העולם שייך  למתלונן החביב .

עם כל הצער שבדבר והחוק עם כללי ההתנהגות הבלתי פורמלית ...אני הייתי נדרש לתשובות ומחלות ..ללא תרופה עבורי .

סבלתי עוד עשר דקות כדי לא לסבול עוד .
נכון לא "יצאתי גבר"
על חשבון מי ?
את מי אני מיצג ? את חברת האוטובוסים ? את החוק או תרבות ומוסר ?
לצערי מנסיון עם הממסד ...ומערכונים של אבסורד . לא מתקנים לירה בשתי לירות .

במקום שאנשים זורקים זבל יש מעבר !

סיפור קצר על טעות ועוד חוסר מידע שפוגש ידע בסיסי מהעבר .

יום שישי ,בוקר . יום חופשי ואין דרישה להסעות או טיפול ביתי ...מזג אויר טוב . צריך יותר מזה ?

כן לבוש תואם ומצלמה לטיול אישי של חופשי זה לגמרי לבד . תיק קטן (ניר טואלט מים וכדור נגד כאב ראש )

אני בחוץ ..תחבורה ציבורית . לצומת ראשית והאוטובוס הראשון שעובר עד מרחק נסיעה של שעה מהבית . המיקום המדויק לא משנה ...נוסע לא יודע . סטייל השיר של איל גולן .

הגעתי למקום שרציתי . התחלתי לטפס בשביל . בנקודה מסוימת נתקלתי בשלט עירוני או ממסדי . השלט מתגאה באותיות ברורות של שפת הקודש ...כאן הוכשרה הדרך .....שמחברת את הגנים  באזור . הסיוע ניתן ...ובעזרת תלמידי המושבה .

יש סימון שבילים . וניכר בדרך שעוברים בה מפעם לפעם .

התקדמתי עליתי צעדתי עברתי מכשול אחד או שניים ...לפני הדרך התרחבה והתיישרה וניכר בה שיד אדם דאגה לקיומה .

כעבור עשרות מטרים בודדות , נתקלתי שוב בשלט ממסדי . אין מעבר גדר חשמלית . הבנתי ..נבחנתי כבר בעבר על הבנת הנקרא ...הייתי גרוע בזה אבל השתפרתי פלאים בהמשך .

כאדם שצריך להמשיך יש שתי אפשרויות להמשיך או לחזור ...שזה גם סוג של המשך בערך מוחלט מטמתי.

חיפשתי פרצות בגדר לאורך כמאתיים מטר ...לא מצאתי למרות שבזמנים מסוימים אני חש שאנחנו חיים בארץ חפפ מדינה עם תיקונים זמניים קבועים .

הפעם טעיתי ..עשו עבודה טובה סגרו חוטים עם הגנות הכל מתוח ..מסדר מח"ט . 

איפה אני אין מפה אין שביל לאן אלך ? מאיין יבוא עזרי ? 

יש נסיון בטיולים מעט בקריאת השטח אבל...איפה הפירצה איפה  ההמשך ?

מלפני בצד שמאל מוסד ציבורי ריק לא ברור אבל חדש  . איך אני יודע שזה מוסד ציבורי ? 

דואגים שם לגדר היטב את כל המתחם בצורה אחידה כך, שהחכמה לא תקפוץ משם בקלות החוצה . חוץ מזה שזה החוק .

מה חיפשתי ? הבנתי שזה הצד הסמוי מהעיין מה שנקרא האזור של החצר האחורית ...חיפשתי כמו תלמיד טוב את המזבלה 

את איזור הזבל מכולות זבל או פחים . ידעתי שזבל מצריך פינוי וגישה . 

מצאתי את מבוקשי הר הזבל . ידעתי שברגע שאצליח להגיע אליו או קרוב אז דרכי סלולה בדרך המלך .

חזרתי מעט אחורה מצאתי שביל צר בלתי מורגש . השביל הלא משומש והחבוי הזה הוביל אותי בסיבוב מופתי לייד הר הזבל הנחית אותי ליד מחולה קטנה .

למישהו שמעניין אותו מה צבע המחולה ....אגיד -  זה מה שחשוב באמת ?

החשוב שעליתי על דרך סלולה מכורכר ברוחב של שתי משאיות . בהיקף של המוסד היה כביש מקשר עם תחנות אוטובוס .

לא...לא התישבתי המשכתי בטיול והיה נחמד .

מה הערך המוסף שלי בסיפור ...

כדאי מאוד להכין שעורי בית התמצאות ועידכון השטח ברמה מודיעינית סבירה .

לא להאמין כל הזמן לשלוטים הממסדיים יתכן ויד שמאל לא מודעת למעשי יד ימין . 

לא צריך לפרוץ גדר חשמלית .

תמיד יש פיתרון אלטרנטיבי מוצלח חוץ מלשאלת החיים והמוות .

והכי חשוב לחפש את הזבל לפעמים מתוכו יוצא שביל הזהב . לא תמיד ערימות של זבל הם המחסום שלך . זה עוד תמרור ולא ממסדי ...אולי תוצר ממסדי .

מקווה כי נהנתם אפשר לשתף 

האחים בלוז פוגשים את המשקה האהוב של ילדי

סיפור משנה על פיתוח יכולת ויזואלית 

לראות מעבר לדלת ולהעביר את המסר .

פיתוח יכולת לראות דברים ...רואים אך לא מביטים . אנחנו מסגלים קיצורי דרך וחוסר התעמקות בהרבה מקרים .

אני גם עונה על הקשר בין סרט משנת 79 לבין בקבוק משנת 2016 .

בתקופת הנערות ילדות שלי צפיתי עשרות פעמים בסרט האחים בלוז ...במאי ג'ון לאנדיס . הסרט עוסק כמעט בהכול . כל הרגשות ...פחות פלאי טכנולוגיה ונצנצים . 

למדתי מהסרט הזה המון וגם התאהבתי במוסיקה ...R&B . מוסיקה של הציבעוניים המעורבים בארה"ב של שנות השבעים . המקור של כל הריקודים וההעמדה של מיקל ג'קסון בשנות השמונים ..

ההקדמה הזו נועדה כדי לקבל את מלכת הג'אנר אריטה פראנקלין .

האחים בלוז היו במשימה לאסוף כסף להצלת בית היתומים בו גדלו ...שני לבנים במוסד של שחורים וצבעוניים . עם נשמה לכל ברואי עולם .

בזמן שהיו צריכים לארגן את הלהקה והנגנים   לאחר הרבה שנים של סיורים במרחבים שונים ומשונים של העולם , עמד בפניהם מכשול . מכשול רציני  כבד וגדול עם פה גדול .

המסעדנית אריטה פרנקלין ...זו לא תתן שיקחו לה את הטבח הבעל הפועל ..(השחקן ששחק את אפולו ברוקי )

לא רק שלא יקחו גם לא יתקרבו אליו !

מה יעשו ? הכל אבוד ? אין גיטרה מובילה ...אין מופע !

היות והם מכירים היטב את הטבח והוא מכיר אותם  גם איך שהם ישנים ואוכלים . ...האחים בלוז נתנו הזמנה למטבח של מנות עם תוספות מדויקות כך שברגע שהטבח קיבל את ההזמנה ידע לשייך אותה בדיוק למזמין . המסר עבר . האחים בלוז פה . הם קוראים לו . אז הוא בא ..ואיתו השיר של גברת פרנקלין  . חשוב ! מה אתה מעולל לי .

לא עזר ...אפולו ברח ונוסף ללהקה ולמסע ההצלה .

איפה זה פוגש אותי ..בהרבה מצבים . כשיש מחסום גם אנושי אני יוצא מנקודת הנחה שחוסמים לי רק חוש אחד מתוך השאר  . אצל האחים בלוז זיכרון הטעם חוש הטעם והחזיון של המנה פוצצה את המחסומים .

כשדרך טיפול אחת או צורך להעביר מסר נתקעת יש דרכים אחרות . יש עוד דברים לקלוט . 

מקום עבודה שנתן רק מספר טלפון (לפני שנים היה רק פקס פאר הטכנולוגיה המיסרונית) ועונה צליל חיוג פקס ...

מה עושים ?

רוצים לדבר ואתה לא מצליח ...

תולשים דף ממחברת  כותבים שני משפטים ...מוצאים פקס או דואר ..מבקשים יפה ..שולחים . ומתקבלים לראיון עבודה .

זו היתה אחת הבחינות שם ...לראות כיצד המתמודד מגשר על מחסומים . סוף שנות השמונים תחילת התשעים ..למי היה אז פקס . פלא פון ..מיסרונים לא במורס ? 

איפה הקשר למשקה האהוב ?

הזדמן לי לעשות סיבוב צרכים עם שק הפשפשים על ארבע שבביתינו . הרחקתי כשלוש מאות  ארבע מאות מטר מהבית . עברתי ליד צומת עמוס . על גג פח מחזורית גדול , נח לו בקבוק סודה בטעמים עם מעט משקה ובצבע שונה .

מייד זהיתי את הקומבינה ..זה המשקה שבני מכין לעצמו מדי פעם ..אבל רגע ...הוא לא היה כאן ולא מסלול המפגש שלו שהיה צריך להיות בכיוון שונה .. הקול קול יעקוב הידיים ידי עשו ...מה קורה פה ...ככה שאני עוד עם קורי שינה ??

שאלתי את אשתי ..שללה לי את התזה .

כעבור שלוש שעות דיברתי איתו . אישר את הממצאים ואת הפרטים .

אם אתה מכיר ויודע ושם לב לפרטים ..אתה מסוגל לבחון ולאבחן דברים שקיימים אבל לא ממש צועקים לך בעיניים .

ככה זה עם אנשים כל אחד בעל משקה ייחודי פה ייחודי צבע ומשקל . הם יושבים על פתח מחזורית בזמן שאף אחד לא מזהה אותם רואים אותם אבל שקופים או לא מענינים לא קרובים ולא חשובים .

רק אנשים שבאמת מקורבים ושמים לב יכולים לקלוט ולהבין . לעזור זה סיפור שונה ומורכב .

לפעמים התפקיד שלנו הוא רק להשגיח . להגיד מילה ..להפנות את הזולת לאפשרות נוספת אחרת . לא צריך להיות תואר שני באיבחון או בוגר החוג לפסיכולוגיה קלינית ..לפעמים הפשוט והישיר ...זה שנוגע זה שמקרב בשמחה ולא באילוץ או בתלות , הוא אכן השלב המתבקש .

אולי בפוסטים הבאים .

בקבוק שילך למחזורית זה תפקידו . ומה תפקידו של האדם ?

זה היה בכיתה ד' אחרי החופש הגדול (טיול כיפי)

סיפור מחג סוכות זה .
קיבלתי בהפתעה יום חופש בחול המועד מהעבודה .
מה עושים ?
יש ילדה משועממת בבית .
נא להתלבש ..יוצאים לטיול .
לא כלכך רוצה ...
נלך גם לשוק נקנה כמה דברים גם קשקושים בשבילך .
רוצה ...אני מתלבשת .
באיזו דרך את רוצה להגיע לשם ?
לא משנה לי ארוכה קצרה העיקר שנגיע ...כך עונה הילדה .
בסדר ! עניתי . אקח אותך בדרך מיוחדת . בדרך נעצור  ואסביר לך על המקום והאזור . עם מעט סיפורי סבא .
נו ..טוובב .
מה את מתלוננת הרי את יודעת שאין טיולי שוק סתם ..קניות ושטויות בלי ערך מוסף .
זה לא חדש לך שאצל אבא מקבלים תכנים והעשרה שאין בבית ספר ולא יהיו . זו אחריותי במידת האפשר לתת לכם חיבור לארץ ולא רק לאדמת הקניונים .
חוץ מזה כשישאלו אותך מה עשית בחופשה מה ראית מה למדת ממה נהנית . מה תגידי ? איזה דבר מיוחד עשית ?
תגידי ראיתי שידורים חוזרים בערוץ הילדים ?
אולי תספרי שהיית בטיול עם אבא והלכת ברגל וזה הדבר שאהבת הכי הרבה לעשות בכל החופשה ....כמו שסיפרת אז שחזרת מהחופש הגדול ?
אבא ...אתה לא מבין ...זה היה בכיתה ד' בהתחלה . בכיתה ו' לא שואלים כאלה שאלות ! זה לא מעניין אף אחד !
עניתי , חבל מאוד !
את אמרת אז שללכת עם אבא ברגל זה יותר כיף . עדיף לך מטיולי קניונים וסיורי משפחות בית לבית .
אז מאוד הפתעת אותי שזו היתה בחירתך למקום הראשון בבילוי ובהעדפתך . לא קניתי לך מתנות לא לקחתי אותך לפסטיגל . לא קיר טיפוס לא חלליות לא ג'מבורי ...וגם לא ממתקים ומאכלים אהובים . קיבלת שתיה וכריכים פשוטים .
למרות כל חוסר האטרקציות לילדים את העדפת להיות אמיצה ולהסתובב עם אבא ללא בקשות מיוחדות .
אז מה שונה הפעם ?
לא שונה ..פשוט זה לא מעניין אף אחד .
את אומרת שזה לא "אין" ופוגם בפופולריות שלך ?
שאלה נוספת את עדיין נהנת  בטיולים עם אבא .
ענתה , כן ! זה נחמד .
אז בואי נעשה מה שנחמד לך לא צריך לספר בכיתה ...
צחקנו ביחד
כן עלינו גבעה וגם ירדנו ממנה הראתי לה במפה כתובה על ניר את המקום הסברתי לה את המקום ואת קו האופק .
שאלה אבא למה אתה לא מורה לגאוגרפיה ?. אתה יכול להסביר וללמד בבית ספר גאוגרפיה .
התחמקתי מהתשובה באלגנטיות לא מוסברת .
קשה לי להסביר ולהרוס את עתידה הבית סיפרי ...
לך תסביר לה שאתה טיפוס אנטי ממסדי ובית ספר לא עשה לי טוב . איך אוכל להגיד לה שעדיין למרות שחלפו כמעט ארבעים שנים מהשכבה שלה אני מדי פעם נתקף בזיכרון עמום שלא לטובה במערכת החינוך .
העדפתי להשאיר את זה סתום . לא להרוס לה את מסלולה .
המשכנו במסלולינו לטיול שוק . שם היא שולטת היטב בגאגרפיה ובטופוגרפיה ...ללא עזרת מבוגר בלתי אחראי  .
אבא גנוב מספר ארבע  (לא נשאר עוד ים לכבוש)

התשובות המיוחדות של היקום .

לעולם יש דרכים מוזרות להעביר לי את המסר 

שאלתי הרבה שאלות בחיים חלקן טובות חלקן רגילות רובן לא מקדמות .

התשובות היו בהתאם בסדר הפוך .

כל פעם בתקופת החגים ובמיוחד כיפור על סביבתו , הייתי שואל שאלות . בעיקר את עצמי ואת בורא עולם בכללו את היקום .

כאשר אדם בא מנקודת נפילה וחולשה גובל בחוסר אמון בממסד וחוסר אמונה בעתיד רגיל ואולי טוב יותר , הוא מחפש שני דברים . את מי להאשים וכיצד לפעול למען הצדק . הדבר השני כיצד לצור מצב של השתקמות עצמית וחיים נורמליים או רגילים ללא נספחים וללא הזדקקויות לסעד חיצוני .

בתקופת כיפור אני חושב על ההשלכות של המלחמה ההיא זו שהפכה פרחים לחציר זו שהפכה מיבנים איתנים לבור שאין לו תחתית . זו מלחמה ששחררה יצרים וייצורים שהרסו כל דבר אפשרי ללא הבדל דת מין גזע גיל ולאום .

כל שנה בתקופה זו שלאלתי את עצמי האם שאגדל אהיה אבא ? יהיה לי ילד או ילדים ? איזה אבא אהיה ? האם ראוי בכלל וזה טוב שיהיו לי ילדים כי אומרים שנפגע תקיפה בילדות מתפתח להיות דומה לתוקפו ...האם שאגדל אהיה תוקף האם אוכל לתקוף ילד או אפילו את ילדי ?

האם יתכן שילדי יעברו מסלול הדומה לשלי ובכלל מסוכן כל העולם הזה במיוחד עבור ילדים ?

הרבה שאלות ....

תשובות ראשונות התחלתי לקבל בסביבות גיל עשרים וחמש . פעם אחת שילדה קטנה ביקשה ממני עזרה ...יכלה לבקש משלושה קרובים אליה ובחרה בי .

קרובי משפחה שאהבו שאני משגיח עליהם בגילאים שונים .

במקום בו עבדתי היתה סביבה מלאה בחנויות אחת מהן צעצועים ודוקא הילדים בחרו לשבת ולשחק בניהם בקירבת מקום עיסוקי . שאלתי ילדה אחת למה הם משחקים פה הרי אני לא חנות הפתעות וצעצועים והמוצרים שלי הם לא מתאימים לילדים ?

ענתה לי הילדה ..קשה לי להסביר ..כולם מביטים עלינו ככה ..ועשתה פנים מתנשאות וחסרות סבלנות . אתה לא !

איך אני ? שאלתי .

ענתה אתה אחר אתה כזה ..ועשתה פרצוף רגיל .

שאלתי אז זה גורם לכם להיות כאן ? 

אמרה כן ואתה לא מציק . 

חיממה לי את הלב אבל ...לא נתנה לי תשובות מדויקות .

חלפו עוד שנים ...את הילדים של אז כבר לא ראיתי הרבה זמן . שיניתי מקום תעסוקה ...

כל שנה אותן שאלות בעוצמות שונות ...

תשובה אחת קיבלתי שנה אחרי שהתחתנתי .

מועד הלידה של בני הראשון היה על כיפור .

זה שהוא נולד בסוכות ...אני סולח לכל המחשבים בשמים ובארץ .

לא צריך להוסיף מילה .

תודה רבה !

אכן לעולם יש דרכים למסור הודעות לתייר ביקום .

תפילת כל נדרי . לא מתחבר

סליחה . אבל , לא מסתדר לי .

לא יכול לקנות את התפילה והבקשה הזו .

בין אדם למקום המקום סולח . בין אדם לאדם לא סולח .

כשניסיתי לצום בפעם הראשונה זה היה בכיתה ב' שעתיים לפני המלחמה ההיא .

לא עמדתי במשימה נשברתי כמה שעות לפני הסוף ...אמרו לי כולם שאני לא צריך ואל תצום ולא מתאים . לא עזר .

הצמא והרעב הכריעו את הכף . 

כל שנה מאז אני צם ברציפות ומגיע לתפילות בבית הכנסת חוץ מתפילה אחת שאני מסרב בתוקף להתייחס אליה . 

אין לי בעייה לצום או בעייה מיוחדת עם האמונה . קיצוניות לא התחום שלי . אהבת התורה וזמן חשבון הנפש עושים לי טוב , רק תפילה אחת המרכזית והחשובה כל נדרי לא נמצאת אצלי .

לא מתחבר אליה לא מקבל ממנה תשובות רק שאלות ותצוגות אופנה רוח וצילצולי שויץ או דאווין של כבוד ...שרחוקים ממני ומרחיקים אותי ממנו ..מהיום הזה מהאל שבחר את אשר בחר מתוך העם המובחר .

כילד התקשתי מאוד בקריאה ומטלות הדורשות קריאה טובה ומרובה . עבדתי יותר עם הזיכרון ...

הזיכרון שלא שוכח וחוזר לנקודת השפל של האדם ..שאינו מותר מין הבהמה ...זיכרון ששואל שאלות קשות ומאתגרות .

כבר בילדות המאוחרת זיהיתי את השואו ההצגה הבלתי גמורה של סולידריות אהבת האדם והסביבה . לערב כיפור צריך לקרוא ערב הווי אחווה ובידור במסגרת הציווי הדתי .

נשים לבשו את מיטב ביגדיהן , התאפרו איפור כבד חמש דקות לפני תחילת הצום או המעשנות שבינהן עשר דקות לפני סיגריה אחרונה . זה שלמחרת הן קמו לבוקר חדש כמו מדוזות זה סיפור אחר ולא חשוב כרגע .

הגברים לבשו את שהכינו להם נשותיהם ואמותיהן ובזה נגמר . רק קשירת הנעליים תמיד תשאר עסק לא סגור ..סכנת נפשות לעומת שיחרור הנפש שאין בה מעשים ...כן יוצאת גם דרך החורים בגרביים .

לא התחברתי לגינוני הטקס ...שאיבדו מזמן את המשמעות .

הייתי קורא לתפילת כל נידרי כל נדרי ...במשמעות הנדרים שלי .

כשתיקנו אותי הסבירו לי  את המשמעות ואת החשיבות של המילה והתפילה ...אהבתי את ההסבר 

הסבר אוטופי פסטוראלי אופטימי ויפה . אולם בכיתה ה' או ו'  לפני הבר מצווה . התחלתי לתהות ולעמוד על הדדיות . חידדתי זאת משך השנים והנני מגיש את זה לעוס ומוכן לפיתחו של העולם האל נציגיו וקוראיו ..אלו שקוראים לו ואלו שמסוגלים לקרוא ולהבין את תורתו . בשמים ובארץ . כמו בבירכת השחר .

מה אמרו לי ומה שאלתי ...

אמרו לי שהשם יתברך הוא משגיח על הפרטים הקטנים . כמו אבא שמשגיח על ילדיו כמו נשר המגן ומטפל בגוזליו ..על כנפי נשרים ..

אמרו לי שהכל תחת פיקוח והשגחה ואנחנו נתיניו וקוראיו של האל מעט שובבים ויש לנו דפק קל בתוכנה ואולי שלא כך שמושתל בנו יצר הרע יצר הכעס והזלזול ביחד עם בורות .

אמרו לי שפעם בשנה מבקשים מאבא בשעת תפילת כל נדרי שיסלח לנו על טעויות שעשינו בין במזיד אבל בעיקר בחוסר יודעין . הבטחנו אבטחות ולא עמדנו בהסכם . רצינו דברים אחרים והוא האל רצה דברים מסוימים ולא עשינו כרצונו בהרבה מצבים ולא הספקנו ...אז אנחנו משחקים אותה מסכנים פתאים . כבשים שאיבדו את המוביל שלהם ובאשמתם .

אנחנו מבקשים שוב את אמונו בנו ושיתן לנו את הכוח לעבדו עוד שנה ולתקן את דרכינו ובלי סליחתו המלאה וויתור על הבטחותינו הדבר לא מתממש .

יכולתי להמשיך בתאורים של קישרי אדם ואל עם נבחר שמחפש כל הזמן חוכמה בינה ודעת ...מספיק לי לכם ולו .

עניתי בשאלה כמו יהודי פולני גאה ..

אם האל משגיח בפרטים הקטנים אז איפה הוא היה כשפגשתי בגיל שבע וחצי את הפידופיל במדים שלי .

מדוע יצר אצלי דפק בתוכנה ונתן ל להאמין לכל איש ביטחון ומבוגר ממני .

אם אני גוזל שלו שעוד לא יודע לעוף ועוד לא טרף שום גוייה של עוף או חרק איך זה שחמק ממנו בן יצירתו ועשה את מעשהו מעבר להיותו זכר עם זכר ?

ואיפה בידיוק השתיל בי את יצר הרע או כעס וזילזול  ?

עכשיו לשאלה הקשה ..אנחנו נדרשים לעמוד בהסכמים להסכם או לחוזה יש שני צדדים ..איפה כאן הצד שלי ? 

זה לא היה כרצוני ולא כרצונו של האל כנראה ...אז אולי לא הכל בטוח ומובנה  ? איזה נדר הופר כאן ושל מי ?

היכולה להיות כאן כפרה מלאה שאוכל לעובדו באמונה עיוורת ומלאה ?

אנו דורשים פעם בשנה ואני דורש פעם בחיים במצב שאני שפוי ויכול לקלוט ולהבין ולא על ערש דוואי ...פעם אחת ...אחת  . הסבר ברמה שיניח את הדעת איך נבגד אמונו ואמונתי . איך נתן לגזול נפש מאמינה עם גוף ונשמה מיוסרת כל השנה ולא רק בעשרת ימי תשובה .

תשובה קטנה .

שאלה נוספת ..חלפו הרבה שנים מאז . החלפתי את כל התאים בגוף שלי לפחות ארבעים פעם ..ארבעים שנה במדבר הספיקו לכל עם ישראל ...שמונה ימים בסוכה לזכר אותם ימים ...תן לי את היום הזה לחשבון נפש אמיתי ולא לתצוגת אופנה והצגה של כל ישראל אחים וכל ישראל ערבים זה לזה .

איזה נדר צריך להפר ילד שבקושי קורא שמע ישראל בלי רווחים ???