לעזוב זו לא בושה !

לבוגי ולביבי שלום ...

בעיקבות הנטישה של השר הבכיר בממשלה 

הפוסט הזה עוסק בתקופת סוף שנות השמונים ...עוד בתקופה שביבי היה רק ראש מטה הבחירות של הליכוד ובוגי היה קצין מבטיח במדרג הצבאי . 

שניהם לא קשורים לסיפור אבל קשורים לתהליך העזיבה .

הסיפור מתחיל בצד השני של התקליט שלי .

למי שלא מבין או לא מהתקופה , אסביר ... המחצית השנייה של השרות הצבאי הסדיר . בשנים הללו מוסיקה שנוגנה מאלבומים, הוקלטה על גבי תקליטים ..קלטות קסטות בשמם המלא היו דרג ב'  בהתיחסות האומנותית  כמוצר לא כמוסיקה . מסיבות טכניות בעיקר .

כשחיל אומר שהחליף צד ...זה לא אומר פוליטיקה או החליף מערכת ...פשוט נשאר לו פחות זמן לסיום השרות .

זה סיפור גבורה ...של נטישה . לנוס ולא להביט לאחור . בגאווה אישית לאחר זמן .

בזמני החופשי הייתי מתאמן בקאנטרי להנאתי בעיקר בשחייה . 

שחייה זה ענף יחידני וזה אומר אתה והמים בשילוב זמנים מדידים . אין משחק קבוצתי ...לא כיוונתי לכדור מים .

מרגיע גוף ונפש מחזק ועוד דברים נפלאים . בחורות כבנות זוג בכיף של אימונים ? זה לא !

על הדשא ובגדת הבריכה זה משהו אחר .שם יש זמן ומקום לרומנטיקה .

במשך תקופה מסוימת היתה לי צופה מעריצה כבת גילי ולא ידעתי ולא ייחסתי חשיבות .

עד שיום אחד ידיד מבוגר שהתאמן במחיצתי "פתח את עניי" כיוון לי את האוזניים הפה והעיניים . התחלנו לצאת . אני והבחורה ...לא עם ידידי . אבל בהמשך עם חבורתה . 

התגלה בעיני עולם שלם עולם שלא הכרתי קודם לכן . מסיבות שלא הורגלתי אליהן .

וגם המתנות הנפלאות של תגילי סכסוך חישוקים מזימות תרגילים ומניפולציות ...

הייתי חייב לזרום . חשבתי שכך זה בחיים וזה התשלום עבור שהייה בחבורה ובסטטוס של זוגיות אמיצה .

איך קוראים לזה ...עשיתי שקר בנפשי . היתה לי סבלנות רציתי ללמוד כיצד זה מתפתח .

למדתי היטב זו פונקציה ליניארית בכיוון שלילי  בשבילי . יותר ויותר להיות קטן ולא אחראי או קובע . יותר ניתן לירידות וסתימת הפה ..יותר עושה חשבון . יותר מנותק מעצמי יותר עצוב על הדרכי בחיים ואזלת ידי במתן לגיטימציה לדברים לא אתיים ולא טובים מבחינתי ..כן זה היה חוקי אבל מסריח .

הם היו ילדים טובים לא שותים אבל חלקם יכלו בקלות לשפוך ולשתות את דמי .

לא מעשנים אבל יכלו להזיז את כל האש והעשן לעברי . ללא מצמוץ קל .

ערב אחד הוזמנתי למסיבה בביתה של בת זוגי . אחותה הגדולה חגגה יום הולדת . היא היתה מבוגרת ממני בשנה או שנתיים . כל החברים באו כולנו גלאי עשרים פחות או יותר . 

בשלב המניפולציה הראשון חשתי את האדמה רועדת תחתי . בשלב הבא אחריו , מצאתי את עצמי מברך לשלום את כלת המסיבה . 

הרי אני חצי פגוע חצי רוצה לשרוף לפוצץ ...

אבא קופץ לי מול העיניים  . המסיבה לא נשמעת הרעש חזק המבטים והמילים מסביב לא חדים .

פתאום אני מקבל מבול של שאלות אבא . אני שואל את עצמי ..אבא ? למה ? מה פתאום את קופץ לי במחשבה . מה השאלות האלו ?

למה באת הנה ? למה אתה כאן ? מה יוצא לך מזה ?

על שתי השאלות הראשונות יש לי תשובות יותר מאחת .

על האחרונה אין לי תשובה .

אבא מה אתה היית עושה ? ניסיתי לשאול .

אבא היה עונה " עדיף פת לחם חריבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב "

או שהיה אומר - בשביל מה לך או בשביל מה זה טוב ?

בתוך כל השקט שעשיתי ובתוך כל הערפל הגדול שבניתי סביבי , הצלחתי להבין ולפלוט אני הולך .

סליחה ...אני רוכב הביתה בשמחה גדולה .

עליתי על האופניים ו...יש פנצ'ר . כן כנראה משהו חמד את אחד הצמיגים למעשה חבלה .

המשכתי בדרכי בדרך ידעתי שאני יכול לעבור דרך המשפחה שלי או להשאיר שם את האופניים או לנפח . היגעתי לבית הקרובים . בן דודי בדיוק באותו הזמן תיקן את אופניו .

שמח לראותיני ..מה רוצה ? משאבה ? היא כבר היתה בידו עוד לפני שנכנסתי !

ניפחתי בדקתי ..תודה ורכבתי הביתה .

בשבילי זה היה סימן מנצח !

סתם עזבתי ? סתם היגעתי לבן דודי ? במקרה היתה לו משאבה זמינה ביד ? 

הבנתי את צעדי היטב ושמחתי בו .

איזה מזל שאז היו רק טלפונים קויים וגם זה בקושי .

למה מזל ? כי לא עניתי לשיחות ולא הייתי בבית ולא יכלו להטרידיני ולחפשני .

לקח לבחורה מעט זמן להבין ולחברה שלה גם .

אני חופשי ...חופשי 

 כשאני חושב על זה באופן מקאברי והומור שחור, יוצא שציטטו לי יהונתן גפן .אמרו שאני בחיים לא אבין את שכתב .אבל אני ביצעתי את הרגש ...בגדול את "יונתן סע הביתה "

עם כל הירידה שלהן למען האדרה פרטית , יוצא כי אני היחידי שהבנתי את השיר .

אצלי הפעמונים צילצלו בערב שבת אחד .לא רחוק מהבית אבל, רחוק מעצמי . אז-מה אם לקחתי אופניים . והשתמשתי במשאבה ואויר במקום אווירון .

לקחתי מתנה קטנה לילד .

תודה !

לוקח רק את התודה

לו היו שואלים אותי איזה דבר רוחני או גשמי הייתי לוקח איתי לאי בודד או למקום שומם , מה היה  הדבר ?

אהבה ? תקווה ? כוח רצון או אמונה ?

הייתי עונה ללא משוא פנים , את היכולת להגיד תודה .

מיקום המחשבה

ביום העצמאות האחרון כהרגלי בקודש ויתרתי מראש על מסע שריפת פרות וכנפי עוף ...בקיצור על האש וחבורתו .

במקום לשרוף חיפשתי לבנות , להבין ,לשאול ואולי גם לנפח את הפנימיות שלי בנספחים חיוביים . 

הספקתי לשמוע הרצאות  לחזור הביתה לצאת לטיול של שלוש שעות ולחזור ולשמוע עוד מעט דברי חכמה .

ניסיתי לסכם במשפט , במילה או תיאור חביב .

הגעתי לתובנה ..אולי אני טועה אבל הבנתי  שהדבר צריך להיות על חומרי אבל קיומי .

מצאתי ...היכולת להכיר תודה ...להגיד תודה . 

למי ? 

לעצמי ולכל מה שמחוצה לי .

תודה על כוח הרצון .

תודה על היכולת להגיד תודה 

תודה זה הדבר שמושך אחריו כמעט את הכל ...את האמונה האופטימיות המפוקחת , את השימחה והרצון לעשות שיהיה יותר טוב שיהיה אפשר להגיד עוד תודה .

ברור שלא הכל מושלם ולא הכל תפור מראש ...גם על זה אני צריך ללמוד כל פעם מחדש להגיד תודה .

התודה מביאה לרצייה שיוצרת מעגלי תהודה רבים שמקרינים וחוזרים בדרכים שונות .

התודה משמרת לי הרבה תובנות שחלק מהן תובנות של אהבה .

כשיש לי את התודה אני יכול לבנות ולהתמצות טוב יותר .

נספח נוסף לדבר הזה שהוא מכפיל את עצמו ולא מתכלה ניתן לחלוקה ולא די לו .

כל דקה אנחנו נלחמים כנגד חידקים ומזיקים שבקלות יכולים להשמידינו ובכל זאת אנו צוחקים על המצב ואומרים תודה ...זו מכה אנושה לכל השללי שבעולם ומחוץ לו .

למקום בודד שם אני נדרש לעצמאותי ולעצמיותי אני בוחר בתודה וביכולת להגיד תודה גם לתודה עתידית .

תודה עתידית זה נושא רחב ...

על כך בפוסט אחר . ובתודה לפוסט עתידי ואחר מראש ...

תודה 

יום הזיכרון לחללי צהל ..מה אומר לי

תחושה , כאב , גורל , אחווה , חוסר ברירה 

לגבי ולגבי כמה אחרים יום הזיכרון הוא עוד יום , אינני זקוק לתזכורת על יקירים וחברים , שאינם איתי  עוד .

יום הזיכרון מביא אותי לזיכרון באנשים שהכרתי משרותי הצבאי ...

חלקם נפטרו ללא קשר להיותם בשרות בזמן פעיל . לא הייתי פוגש אותם או מכיר אותם ללא החיבור הבלתי ברור הזה שנקרא צבא העם . כור ההיתוך של החברה הישראלית . 

יום הזיכרון מביא אותי לכדי הרהור בגורלו של אדם ובגדול של אומה .

זה פוסט לא בכי ... זיכרון

חבר מהצבא שלאחר שיחרורו יצא לטייל בעולם .

 לאחר כשנתיים שחסך כסף בעבודת משמרות ולילות ללא שינה ...חלק ממה שהרוויח נתן להוריו כעזרה כלכלית .חלק נוסף שמר לשימוש בחו"ל . בתוך כך עשה שרות מלואים ללא התחמקויות ותרגילי קיצור .

נסע טייל וחזר לביקור קצר .

ראה שקיבל צו גיוס למילואים בתאריך מסויים שהיה אמור לחזור להמשך טיול . ראה ולא שתק . רץ לטפל בבעיה .

 כן בעייה ! בעייה גדולה . הוא לא יכול לשרת בתאריך הנקוב ...אז ביקש להקדים את השרות . אמרו לו לא תודה ..לך תהנה ותחזור לפעם הבאה . נסתדר יש לנו את האפשרות . 

לא הסכים . הלך לדרג יותר גבוה . מצא אוזן קשבת חיפש מקביל שיסכים להתחלף בהתרעה קצרה . מצא את המחליף סידר את האישורים . עשה את השרות הפעיל מלא !

טס לחו"ל .

נהרג שם בתאונת דרכים בכביש מסוכן .

יום הפטירה הוא יום הגיוס למילואים המקורי שנלחם כדי לשנותו .

בשבילי זה חלק מיום הזיכרון .

היה בן עשרים ושלוש במותו . 

יה זיכרו ברוך

זמנים משתנים ועצמאות

איך זה שהיום כל כך קל ...לקבל שעון

היום המתנתי בדואר לקבלת חבילה . הנמען הוא בני הבכור . כשפתחתי את החבילה היה שם שעון אלגנטי עם מחוגים .

סגרתי והמשכתי הביתה . בדרך קיבלתי דרישה ללחם פשוט נכנסתי לבוטיק של לחמים הכל מדוייק ומתוקתק ...יש לחם לא לדאוג ...מסודר עטוף ומוכן לתשלום .

חילחלה בי המחשבה כיצד חלפו כמה עשרות שנים בלבד המוצרים לא השתנו במאומה , רק ההנגשה שלהם העטיפה ואופן קבלתם הן הפיזי והן הפן המחשבתי .

שעון דומה לזה שהגיע בדואר קיבלתי בסוף כיתה א ' או ב' . זה היה השעון של אבא . הוא קנה שעון אחר מחבר או מכר ואת הקודם ענד מדי פעם . פניתי אליו ואמרתי : אבא אני רוצה את השעון שלך  והצבעתי עליו .

אבא הסתכל עלי ואמר זה שעון מיוחד וצריך לדעת לקרוא שעון . צריך להיזהר במים ולמתוח את הקפיץ פעם ביום לפחות .

בכלל ..בשביל מה לך שעון ? אתה תמיד בא בזמן ויודע מתי חושך ומספיק לשחק בחוץ ועוד להגיע למקומות אחרים בדיוק כפי המסוכם  והמצופה ממך . 

אני רוצה את השעון שלך אבא ! עניתי כחרש לשאלתו 

טוב , אם זה מה שאתה רוצה ..אבל יש דבר אחד לעשות ...עליך לדעת לקרוא היטב שעון . אתה מסוגל או יכול לדעת לקרוא שעון ? אבחן אותך כשתהיה מוכן . רק כשתדע לקרוא שעון תקבל אותו !

אתגר לא קטן לילד שלא קורא אותיות צפוף ...(מתאים לכיתה הטיפולית ) .

אני עוצר כרגע את הסיפור כדי להדגיש את הגישה של אבא ...הוא לא זילזל ולא אמר שאינני יודע לקרוא ואין על מה לדבר עד שלא אקרא היטב . הוא לא ערבב שימחה בשמחה . היה מאוד עיניני . מאוד מאתגר .

למדתי שעון למדתי מחוגים רבע שעה לפני אחרי ועשרים דקות ...

נבחנתי ...אבא כיון את השעון בזויות שונות . עניתי מה שעניתי ...בשאלה השלישית או הרביעית אבא כיוון ושאל מה השעה אצלך ? 

לפני שהספקתי לענות לקח לי את היד וענד לי את השעון ...אמר מילה אחת . שלך .

חייך והלך לעיסוקיו .

לא זרק הערה עוקצנית . אחר ודאי אומר אתה רואה כשאתה רוצה אתה יכול רק שהבעיה איתך שאתה לא רוצה או כשאתה מצליח זה רק בשטויות ודברים פשוטים .

השעון הזה חי אצלי עד ששברתי לו את המותחן של הקפיץ . אני זוכר את היום המדויק והזמן המדויק ...זה היה באמת עבור שטות ...במרדף אחרי סוכריות שנזרקו בבר המצווה של בן דודי במעבר שבין ספסלי בית הכנסת . השעון הזה שירת אותי קרוב לארבע שנים . 

המתנה הגדולה שקיבלתי זו לא ענידת השעון כי זכיתי בו ביושר . אלא שזכיתי באבא מיוחד ומאתגר . 

למרות התנאים הלא מחמיאים על פני השטח כנגד התניות שליליות מבצבץ לו האתגר .

הלחם שקניתי בתחילת ההרהור הוא משך אותי לתקופה ולמכולת של פעם שהיו שולחים אותי להביא חצי לחם שחור .

כיום אין דברים כאלה ...הכל פשוט מתוקתק ושעון... זה עיניין של מה בכך. סינטטי דרך הדואר דרך מסלקה אלקטרונית .

הקשר בין חג החירות לשיווק וליציאה מהתעללות ?

לכאורה אין קשר בין שיווק לחירות ולהיות חופשי עם יציאה לדרך חדשה .

אני טוען שיש !  אך , מוסווה ומשודר מתחת לרדאר שלנו בחופשיות !

פוסט  של פרופורציה .

בתקופה שבין פורים לפסח שהוא חג החירות והחופש האופטימי המבשר את חגיגות האביב והימים הארוכים (בחצי כדור הארץ הצפוני . באוסטרליה וארגנטינה זה ההפך) מתחוללת מלחמה קשה . מלחמת השיווק . המכירה שבאה אחריה היא עוד כלי חשוב אבל טכני פעולה חיצונית ולא פנימית שנראית על פני השטח ותוצאות חשבונאיות .

במלחמה זו אין מתים או פצועים בדרך כלל ,רק משלימי פערים וחוסרים . חוסרים בתודעה ופערים בהשוואות ואמונה כיצד צריכה להיות תכולת חיינו .

תקופה זו מאופיינת  בטיפטוף בלתי פוסק עד רמת התעללות באינטיליגנטציה הפנימית והחסמים הטבעיים שיש בנו . חסמים שברובם נולדו כדי להגן עלינו ולצור רשת הגנה עם סוג של ביקורת .

באים מכמה כיוונים ומשחררים ססמאות עם עובדות בדוקות לכאורה עם אמת חד כיוונית . תפקיד ההתקפה ללטף את המתעניין ולתת לו להבין שיש לו חוסר וצמוד איליו פחד קל שהוא לא בסדר ביחס למציאות לקיים או לדרישה .

ברור שהרכישה היא שתחלץ את האדם ממצבו העגום והלא בסדר ביחס לעצמו ולסביבתו . ביטול האכזבה או ביטול התסכול . יש עוד מלים יפות ותרגילים מדויקים ...ברור שיש כמה אינפנטילים אבל הרוב מוצלחים משדרים הצלחה ומה שאתה לא כל כך מצליח לתפוס ולטפס על סולם ההצלחה הנכון .

יש כמה הזדמנויות במהלך השנה למתקפות השיווק אחת המרכזיות . התקופה שלפני פסח היא הראויה שבהן . בתקופה זו מוציאים ומציעים את כל הדברים שאפשר וצריך ומוכרח להימכר ... גם זבל וגם דברים שלא הצליחו להמכר כל השנה ובשנה הקודמת . על חלק מהדברים נותנים רושם של מוצר אחר וכדאי לקחת מהר את מה שיש לפני שגם זה יגמר ואז תהיה בחוסר והחמצה יותר גדולה ...משתלטת הוסר הפרופורציה וההגנה שלנו מקבלת מכה רצינית . דבר זה מוליך אותנו לשלב הרכישה . שלב האושר הגדול והעושר הקטן של המשווק כמובן ,לא של ...

"האדם מושתל החוסר וההרגשה השלילית ".

בסופו של יום או קרוב לשבועות ...או כמה חגי שבועות כאלה .. מגלה עד כמה היתה מיותרת הרכישה וההתפשרות על מהר לפני שיגמר גם זה ...כמה אווילי היה להסתמך על ההבטחות החד צידיות של המשווק והמוצר וגם חוסר השימוש ועוד דברים בסיגנון מיותר . המוצר לא רק שלא שיפר את ההרגשה אלא שהחזיר אותנו למעגל החוסר בנקודת שיווי משקל גבוהה יותר וקשה יותר .

סף הרגישות והמירמור קיבל מימד חדש ...אבל כרגיל עם מעגליות אנחנו שוכחים מהר מהר מידי .

איך כל פרק השיווק והכלכלה בגרוש קשור ליציאה מהתעללות ?

אני משתדל לא להשאיר דברים באוויר !

הקשר הוא במעגליות ואובדן הפרופורציה עם לחץ המהירות של מהר כי מחר הכל יגמר ולא ישאר לך פרט לתסכול ולחוסר דבר . 

כאשר יש אדם שעבר טראומה או התעללות ..כרגע אין חשיבות לסוג הטראומה , יש תחושה של חוסר . יש רצון לתקן . לחזור לקו חיים נורמלי . אני עוזב כרגע את פן הנקמה הצדק והתגמול על כל רבדיו .

התחושה היא פנימית עמוקה והטיפול הוא לרוב פנימי תחושתי - הכרתי ,למידה עצמית ועזרה עצמית וחיצונית משולבת .

כואב לראות שמאמצי השיווק גם בתחום זה עושים חיים קלים ומשדרים מוצרי הצלחה קלים חד צידיים שמבטיחים למתמודד עם התעללות את התגלות גלגל ההצלה ,או את הסולם שיעלה אותו מעלה וברמה גבוהה יותר מעלית משודרגת .

לא מנסים לתת כלים של בנייה וביקורת .שולחים את חיצי הרחמים והליטוף ללא מגע מקדם ,ללא הצבת השאלות הקשות ואולי הנכונות ליצירת פרופורציה בין כל המרכיבים שביצור המיוחד הזה האדם . לא האדם הסובל הוא המקור לשיווק ולאיבוד השליטה . האדם המתמודד הממתין להדרכה דו צדדית של השימוש בכל העבודה של החיים . המעגליות של ליטוף ופיתרון קל ...עם כל הסממנים של הליטוף ,להרגיש שווה ברמה מלאכותית תרים את האדם המתמודד לנקודה קצרה טכנית אולי טובה יותר אך, בסיכום כללי שתי דרגות או יותר נמוכות יותר נפשית ריגשית ואולי טכנית .

אין תרופת פלא . חפשו תמיד את הדו צדדי . תחשבו שאתם כמה שבועות קדימה ומסתכלים על עכשיו ושואלים האם הפתרון המוצע נבדק מתאים וראוי לשימושי גם בעתיד או מקדם אותי ואת צרכי ? האם אני מפתח פרספקטיבה או נסחף לפתרון זול טוב בלי כאב האחריות ?

גם לו היה לי את הכסף לרכוש רכב יוקרה  לא הייתי רוכש אותו כי הייתי חושב שאיתו אבא שלי יכול להזיז הרים . אני יודע ומכיר את הכלים של הציוד המכאני הכבד שעושים את זה .הם מאובקים והפח שלהם שרוט וחלוד במקומות חשובים עם פנסים שבורים . 

וקניון עם מותגים לא יעשה את אישתי יותר חשובה בעיני או בעניי המשפחה והחברים . שרוצים להיות איתה ולא מסתובבת בהיסטריה כדי להרגיש שווה בשלווה . זה מתאים לילדות ביום העצמאות ...

אשמח לתגובות ומילים ..

חג שמח

 

איך זה יכול להיות ?

השאלה הזו לא בנושא התעללות !

כן עוסקת בפערים שבאדם . שמתקבל ממנו רושם של מוצלח או רגיל אך, לא מצליח להסתדר בחיים 

ללא הבדל מין ...  נתקלים לא אחת בבחורים או בחורות שמתפקדים מצויין בעלי קשרים חברתיים טובים . כאלה שמצליחים לקיים את עצמם ברמה סבירה אך באיזהשהו  מקום מוצאים את עצמם בודדים או נשארים מאחור מבחינת הקמת משפחה או דרוג חברתי מקצועי .

יש שיטענו לביישנות ..בעיות קשב וריכוז . חינוך והדרכה שגוייה שקיבלו . פחד ממחויבות ..ועוד ...

אינני רוצה להיכנס לנושא הרחב של מה בדיוק ולמה זה .אני רוצה להתרכז בדברים הקשורים לבעיות שצצות בעיקבות התעללות מוסתרת או פתיחת דף חדש ללא הבנת הדף הישן ושחרורו .

הדבר בולט יותר לעניות דעתי בבנות המין היפה . חלום להקים בית מבצבץ ועולה מדי פעם . במיוחד בפתח מערכת יחסים עם בן זוג עתידי  או בסיום המערכת . בדומה לכך בניית קריירה ואחיזה במשרה או בתחום העיסוק ולהתקדם שלב כמקובל ליכולות ולרמה המקצועית .

נתקלתי לא אחת במשך השנים בבחורות וגם בבחורים שמנסים להסתיר את מצוקתם מחביאים את הכאב ומפנטזים על יום המחר הוא על הנסיכה המיוחדת המושלמת שלקוחה מספר מדע בדיוני טוב . היא מוצאת את עצמה חולמת על המתחייב האולטימטיבי הנסיך מהאגדות ..או בסיגנון הגם וגם וגם . הם מודעים היטב לפנטזיה ולחוסר המושלמות וכן מוכנים לוותר ולהתפשר בחלקים נרחבים . אך , מעצם המחשבה "שהצד השני בחיים לא יבין אותי וצריכים להסתיר את הפצע" ...צלקת ההתעללות , נוצרים מצבים מגוחכים אשר הופכים את הקערה על- פייה .

כאחד שחווה את הנושא והתקדם ממנו למחוזות טובים יותר , קל לי לקלוט התנהגות ואנשים מסוג זה .

הפחדים מגילוי ההסתרה והעמדתם במוקד העיניין ובנקודות מסוימות כשקרנים או לא אמיתיים גם עם עצמם יוצרת תסבוכת שפתרון ההתרחקות והניתוק יפה להם או,האידאלי שהוא צעידה סביב המקום הידוע והבטוח .

זו שרוצה גבר רגיש מבין תומך וחזק , מגיעה למבוי סתום שמושך להתנהגות לא נעימה שתרחיק אדם נעים .

זה שרוצה את המבינה והחופשיה והאמיתית מסתבך במחויבות ובסיפורי הכיסוי ועוד תכונות שבסופו של יום יוצרות מעגליות של דריכה במקום .

מה אני יכול לעזור בסיפור הזה ?

לא אני התשובה ...אלא הפגוע שמסתיר הוא בעל התשובה והחמלה ..חמלה (השלמה ולא ויתור לרחמים) שחוזרת אליו ותשובה שמקלה עליו .

נכון , לא כל אדם ראוי לשמוע את הסיפור האישי ולא כל אחד מגיב טוב ובצורה אחידה או אופיינית . זה סיכוי סיכון אישי ולכל דבר יש את המחיר שלו . החופש והיכולת להתקדם ,לדעתי זה מחיר ראוי במתחם הזה .

איננו יכולים לשלוט על תגובתו של האחר . אהיה גס ובוטה יותר ...אסור לנו לשלוט בתגובתו של האחר . זה יכול להפוך אותנו לסחטנים ריגשיים שרק ירחיקו את אוהבינו ויגרום לנו צער ותוצאה הפוכה ממה שתכננו .

אנחנו יכולים לשלוט על השאלות שאנו שואלים את עצמינו מבלי להאשים או להעניש בעיקר את עצמינו . אני אוסר על עצמי להפסיק ללמוד ולהשתכלל ברמת האתגר או האתגרים . את המחיר תמיד משלמים ...אבל הוא נחות בהשוואה למחיר האיתנות החופשית או היכולת לכוון את החופש שלי והאיכויות שאני דורש ממני לשם מתן וקבלת ערך מוסף .

אז נצמצם את הפחד לא את ההתמודדות עמו . 

אשמח לשמוע את דעתכם ודעתכן בנושא .

תחושת החמצה ...

איך נפלו גיבורים  ?

היום במקרה עברתי ליד המרקע  ראיתי שם מסיבת הערצה לאחד מהמקודמים בתוכנית ריאלטי .

חשתי החמצה ...החמצה לחברה למדינה לאדם הקטן . הריקנות שפשטה ופשעה בעם .

אין לי דבר נגד מסיבות סתמיות ואישיות כל אחד חופשי לעשות כרצונו בכל פרק זמן שהוא .

אני שואל על מושא ההערצה הריקני שמוכתב על ידי מעשי אנשי יחצנות ותקשורת המונים או תקשורת להמונים למחנה המשותף הרחב ביותר ולהאדירו .

כמו ששאל אדם חכם לפני שנים ...האם האויבים שלנו רואים את זה ? כי אם התשובה היא כן ! אזי הם תופסים את ראשם בדאגה ושואלים כיצד עד היום לא הבסנו את העם היושב בציון .

אנשים מסוימים בחרו בעבורינו את מי להעריץ את מי לעודד ואת מי להפיל ובמיוחד ממי להוציא את הכסף ולמשוך אש וזמן מסך .

אינני חותר לדיבור על בינוניות לא מאתגרת !

אחרי כל הדברים הללו כשאני רואה תגובות של אנשים ובשורה התחתונה מאשימים את החינוך את הממשלה את חוסר הכסף ואת חוסר הזמן ...אני שואל ...חינוך מאיפה הוא בא אם לא מהעתקה והערצת הקיים הבטוח ? 

קשה לי עם המלכת מלכים שאינם מלאכים בתוך מספר שבועות ...ללא מתן ערך מוסף חדש מעצמם ...לא פניני יחצנות והפקה מלוטשת .

אני רואה את המלך הנולד ...המלך הוא היחידי שלבוש היטב . אולי באפוד מגן או בסטיפה של שטרות ובקבוקים של הבטחות ריקניות . הוא יעלם לחלל מצולות הים, גם אם יהיה מלך טוב ואפילו טוב מאוד כי יש עייפות החומר ויש תמיד בשר טרי חדש וכל שנה יותר מוגזמת מהקודמת . עליה מהירה מלכות מזהירה אובדן שבשיגרה .
כל אלו שרואים את המלך רואים אותו זוהר ואת עצמם הם לא רואים שהם ערומים לידו . 

אצלי גיבורי הריאלטי הם או הן אלו שמחפשים כיצד להביא עוד אור ושמחה הביתה למשפחה ולעצמם ..כן אסור לשכוח את עצמינו בכל מצב .

גיבורי הם כאלה שמבקשים מעט ועושים הרבה ובשקט ..יתכן ועובדים בשתי עבודות או תומכים ללא תמורה באדם נוסף גם כשזה קשה ולא אפשרי ולא בא להם ...הגיבורים שיודעים שאין משהו אחר ושאין משהוא אחר מלבדם ואין משימה עם יעד ברור ואין בחירה מרצון .

הגיבורים שלי הם כאלו שעברו בפרק חיים קצר תלאות של מספר אנשים בוגרים ויכלו להם למרות הכל ולמרות החוסרים ...חוסרים בעיקר בידע או בדרך להתמודדות עם המידע והידע ..כאלה שמבינים שרכב חדש זה נחמד אבל רק שיהיה שימושי כדי שיוכל לשרת את מטרתם ולא לגרום לרגשות קינאה והערכה חומרית סתמית .

הגיבורים שלי יוצרים מכלום את מטעמי ומנעמי החיים ...צוחקים לצרות מדי פעם בעיניים מכווני מטרה לא רק לנצחון בקרב אחד ומקסים בזוהרו . 

ילדים שבקושי יודעים לכתוב משפט ולחתום את שמם מתמודדים עם אלימות התעללות ובדידות תהומית ...וממשיכים לתפקד ממשיכים ללכת לבית הספר משימה יום יומית משך שנים למרות שלא טוב להם . ילדים שחוזרים הביתה וזה למעשה בעבורם מתקן עינויים אך ממשיכים בכל יום לחזור אליו .

נשים וגברים שקמים בבוקר או בלילה למשמרת ..למרות שלא טוב להם ושעברו בחלק מהזמן השפלות ועינויי לחץ שלא לצורך רק לשם ההוכחה שהם קטנים וימשיכו להיות קטנים ממשיכים לקום ולהתפלל לשבוע קל יותר .

כאלה שאין להם רגליים לעמוד עליהן למרות שיש להם רגליים מבחינה אנטומית ועיצבית . כאלה שהגב כבר הרג אותם אבל הידיים ממשיכות לסחוב סלים של מזון הביתה ...

אלו הגיבורים האמיתיים שלי אותם אני מעריץ להם אשמח מדי פעם להקשיב ואם אפשר לעזור ...מה שבטוח שבסביבתם אני מרגיש הרבה יותר עם אבק של מלאכים .