תחושת החמצה ...

איך נפלו גיבורים  ?

היום במקרה עברתי ליד המרקע  ראיתי שם מסיבת הערצה לאחד מהמקודמים בתוכנית ריאלטי .

חשתי החמצה ...החמצה לחברה למדינה לאדם הקטן . הריקנות שפשטה ופשעה בעם .

אין לי דבר נגד מסיבות סתמיות ואישיות כל אחד חופשי לעשות כרצונו בכל פרק זמן שהוא .

אני שואל על מושא ההערצה הריקני שמוכתב על ידי מעשי אנשי יחצנות ותקשורת המונים או תקשורת להמונים למחנה המשותף הרחב ביותר ולהאדירו .

כמו ששאל אדם חכם לפני שנים ...האם האויבים שלנו רואים את זה ? כי אם התשובה היא כן ! אזי הם תופסים את ראשם בדאגה ושואלים כיצד עד היום לא הבסנו את העם היושב בציון .

אנשים מסוימים בחרו בעבורינו את מי להעריץ את מי לעודד ואת מי להפיל ובמיוחד ממי להוציא את הכסף ולמשוך אש וזמן מסך .

אינני חותר לדיבור על בינוניות לא מאתגרת !

אחרי כל הדברים הללו כשאני רואה תגובות של אנשים ובשורה התחתונה מאשימים את החינוך את הממשלה את חוסר הכסף ואת חוסר הזמן ...אני שואל ...חינוך מאיפה הוא בא אם לא מהעתקה והערצת הקיים הבטוח ? 

קשה לי עם המלכת מלכים שאינם מלאכים בתוך מספר שבועות ...ללא מתן ערך מוסף חדש מעצמם ...לא פניני יחצנות והפקה מלוטשת .

אני רואה את המלך הנולד ...המלך הוא היחידי שלבוש היטב . אולי באפוד מגן או בסטיפה של שטרות ובקבוקים של הבטחות ריקניות . הוא יעלם לחלל מצולות הים, גם אם יהיה מלך טוב ואפילו טוב מאוד כי יש עייפות החומר ויש תמיד בשר טרי חדש וכל שנה יותר מוגזמת מהקודמת . עליה מהירה מלכות מזהירה אובדן שבשיגרה .
כל אלו שרואים את המלך רואים אותו זוהר ואת עצמם הם לא רואים שהם ערומים לידו . 

אצלי גיבורי הריאלטי הם או הן אלו שמחפשים כיצד להביא עוד אור ושמחה הביתה למשפחה ולעצמם ..כן אסור לשכוח את עצמינו בכל מצב .

גיבורי הם כאלה שמבקשים מעט ועושים הרבה ובשקט ..יתכן ועובדים בשתי עבודות או תומכים ללא תמורה באדם נוסף גם כשזה קשה ולא אפשרי ולא בא להם ...הגיבורים שיודעים שאין משהו אחר ושאין משהוא אחר מלבדם ואין משימה עם יעד ברור ואין בחירה מרצון .

הגיבורים שלי הם כאלו שעברו בפרק חיים קצר תלאות של מספר אנשים בוגרים ויכלו להם למרות הכל ולמרות החוסרים ...חוסרים בעיקר בידע או בדרך להתמודדות עם המידע והידע ..כאלה שמבינים שרכב חדש זה נחמד אבל רק שיהיה שימושי כדי שיוכל לשרת את מטרתם ולא לגרום לרגשות קינאה והערכה חומרית סתמית .

הגיבורים שלי יוצרים מכלום את מטעמי ומנעמי החיים ...צוחקים לצרות מדי פעם בעיניים מכווני מטרה לא רק לנצחון בקרב אחד ומקסים בזוהרו . 

ילדים שבקושי יודעים לכתוב משפט ולחתום את שמם מתמודדים עם אלימות התעללות ובדידות תהומית ...וממשיכים לתפקד ממשיכים ללכת לבית הספר משימה יום יומית משך שנים למרות שלא טוב להם . ילדים שחוזרים הביתה וזה למעשה בעבורם מתקן עינויים אך ממשיכים בכל יום לחזור אליו .

נשים וגברים שקמים בבוקר או בלילה למשמרת ..למרות שלא טוב להם ושעברו בחלק מהזמן השפלות ועינויי לחץ שלא לצורך רק לשם ההוכחה שהם קטנים וימשיכו להיות קטנים ממשיכים לקום ולהתפלל לשבוע קל יותר .

כאלה שאין להם רגליים לעמוד עליהן למרות שיש להם רגליים מבחינה אנטומית ועיצבית . כאלה שהגב כבר הרג אותם אבל הידיים ממשיכות לסחוב סלים של מזון הביתה ...

אלו הגיבורים האמיתיים שלי אותם אני מעריץ להם אשמח מדי פעם להקשיב ואם אפשר לעזור ...מה שבטוח שבסביבתם אני מרגיש הרבה יותר עם אבק של מלאכים .