דרוש מפעיל סונאר או מ.כ.מ .

זה אצלך .

סיפור קטן רובו אמיתי  מטושטש לחיסיון 

לפני שנים בודדות התנדבתי במסגרת מסויימת . התפקיד יותר חברתי מאשר טיפול גופני . 

חלק מההגדרה זו עבודת משמרות 7\24 . מותר הלכתית . וחוקי מדינת ישראל .

אחד הדירים חוסים  בחור בעל נתונים בינוניים בגוף ונמוך מכך בהכרה ובנפש היתה לו נטייה לקום בלילה ולצחצח שיניים כמעט כל שעה . חוזר לרוב למיטה .

לילה אחד הוא נעלם בין ביקורת אחת לשנייה כך שלא חלפה יותר משעה במקרה הגרוע .

הסכנה שיזיק לעצמו ולאחרים או לאחרות ואז זה סיפור של מספר גורמים לחקירה ועריפת ראשים .

למזלי ולשמחתי זה לא הסיפור .

בביקורת שערכתי לא מצאתי אותו במקומות הצפויים והרגילים . נלחצתי והרצתי תסריטים ..לא חסר  תסריטים אבל חסר שהעיר את שאר החוסים ...

עצרתי כעבור מספר דקות בודדות . כפיתי על עצמי בכוח לכבות אורות ולעשות שקט . הוא לא בחדר .

גם לא בארון ולא צריך לצאת משם .

שקט אמרתי לעצמי אתה עושה רעש שמפריע לעצמך לחשוב לחפש ולהתרכז בחשוב . 

ההטרדה המרכזית היתה את מי להקפיץ את מי להעיר למי לדווח ואיפה הטלפון . אולי רעב והלך למטבח . ואולי רוצה בנות ... ואולי מחפש דרך לחדר תרופות . 

עצרתי  עשיתי שקט . התהלכתי כמו דיאגו מרטויה הסייף מהנסיכה הקסומה ..סירטו של רוב רינר (ראש כרוב הכל נשאר במשפחה ארצ'י באנקר) . אבא דבר אלי !! הורני דרכך !!

רק בלי החרב . חושך . מפעיל סונאר ...אוזניים . לשמוע היני שומע היטב . מתחיל לשוטט לי באזורים הציבוריים . אל תחפש רחוק חפש קרוב ..הוא אוהב את חדרו זו תחושת ביטחון עבורו . הקשב .

הקשבתי .

הנחת רווחה התחלתי לזהות נשימה . הקליטה היתה של נשימה מוכרת ...אחרי מספר לילות וחודשים קצרים המוח יוצר מפה של הדירים  כך שעדות שמיעתית מדוייקת לא פחות מעדות ראייתית . 

שתי אוזניים מתכווננות מתחיל ללכת לכוון ...הגעתי לא קולט דבר פרט לנשימה . שלחתי יד . מרגיש גוף ישר מגע לכתף ולראש . ליטוף ומשפט אחד . אני פה  בוא למיטה . 

הבחור ישב בשקט בפינה בין כיסאות לבין עציץ בטרקלין פתוח . לא נשקפה לו כל סכנה . 

הוא ישר זיהה אותי שמח שמצאתי אותו . קם קיבל עוד ליטוף וטפיחה על הכתף .

אמרתי לו בו חזור לישון צחצחת מספיק שיניים להלילה ..

בוא חמוד . לשאלתי אם הכל בסדר ענה הכל בסדר עם חיוך .(כנראה עם חיוך היה חושך מצרים)

חזר וישן כמו גדול .

למה הסיפור ? מה זה תורם ?

אני מדי פעם חוזר לאותה הצומת ...תרדו מההצפה והתסריטים . מספיק לחפש רחוק . תקשיבו למה שאתם יודעים למה שיש לכם . הסונאר הפנימי ...לא צריך להקפיץ גיזרה שלמה .

משהו השתבש . קרה מה שקרה . המטרה היא לדווח ולעשות רעש או להשתמש בעצמי כדי לעזור לעצמי להגיע למטרה אחת מני רבות . את הדיווח ניתן בבוקר במסודר בטופס מובנה עם תיאור מתאים .

אל תדביקו את עצמכם בפחדים של אחרים או עתידיים . האוזניים שלכם עובדות  7\24 גם הן עושות סלקציה לנשמע .

אז הגיע הזמן . 

כן הגיע לאתמול והייתם בבית !!

תודה 

תרגיל מספר שתיים .

שם כללי לנושא ממזרי .

במקום אחד לא רחוק מכאן . סיפור קצר על קיבעון וניצולו .

נניח שסיפורינו מתחיל בגן ילדים עם לינה .

יש ילד אחד די חכם ומסובב את כולם .בבית הוא המלך . בגן פחות . הוא קובע מתי הולך לישון אם בכלל . אילו צעצועים הוא מרשה לעצמו לקחת עמו . על תיק האוכל והעבודות , לא מוכן לוותר ולהוריד מגבו למעט בזמן ארוחת הצהריים .

בתקופה מתקדמת החליט שהוא לא ישן בפינה המיוחדת שהוקצתה עבורו ואפילו לא קרוב אליה . בחר לשבת ולנמנם על יד השרותים . כל פעם התנגד להזזה וכשזז משם תמיד חזר . היה ממלמל לפרקים ועושה רעשים ולפעמים נרדם . גם כשמתעורר מתעורר סיפור דומה . הסידור הזה יצר בעייה . הפריע לתפקוד של הגננות והנפשות הפועלות בגן כולל שאר הקטנטנים .

לא מצאו פתרון . כן הם שמעו על רעיונות שונים ומשונים . החל מהנפש המשך גוף נפש כלה בפרסים חס וחלילה להזכיר עונשים ואיומים . הצוות היה חסר אונים . חסר הישע הקטן הפך את כל הגן לחסר ישע .

למי שמציע הרעלות כדורי שינה , מכות עונשים ריתוקים ...חברים זה גן מפונפן ארבעה כוכבים הורים מחוברים מצלמות  מרושתות ,רק לא בשרותים של הצוות .ההורים של זה הזעיר עוד באו בדרישות ותלונות . מילות המפתח " זה לא יכול להיות " "איך יכול להיות שצוות שלם לא מנוסה בטיפול בעולל שכזה " 

על קצה הלשון של הצוות עמד צמד המילים העולל שמתעלל .

 

 המשכו של הסיפור 

גננת צעירה וחסרת נסיון עתיר שנים העלתה פתרון . נניח ארגזים . באזור השרותים אז לא יהיה מקום זו גם לא כליאה של חסר ישע ותהיה לו ברירה אחת לישון במקום המיועד . הפתרון הצליח אבל לתקופה קצרה כי הארגזים הפריעו וגם התרוקנו ומצא עצמו נרדם בין הקופסאות . כן הביאו קופסאות חדשות ועכשיו ישן בפתח השרותים .

חפשו פתרון נוסף מה נותר כבר לעשות הילד לא משחרר ? 

נמצא רעיון חדש . שוב הגננת החסרת נסיון . לקחת לעולל את התיק לישון במיטה שלו  כך , שיבין שהתיק גם אוהב לישון בפינה שלו . כן ! זה עבד ! יומיים .

מה הפתרון ?? 

כל הזמן לחפש פתרונות עד שתי מסיבות הסיום . 

למה שתיים ? מסיבת סיום היא אחת .

תשובה . אחת שהוא עוזב את הגן השנייה שהוא עוזב סוף סוף את הגן אחת לגננות ואחת למסורת הפורמלית ששאר המערכת תתמודד איתו ...רק מגלגלים את הבעיה הלאה בזמן אי פתרונות 

 יש פתרון ...לוקחים את התיק ומחביאים אותו הגננות משנות לו מיקום כל הזמן ותוך כדי . הילד לא חוזר לשרותים כל עוד לא מצא את התיק . כך הוא מרוכז בחיפוש מתעייף ונרדם . בזמן שישן מחזירים את התיק למיטה בפינה שלו . 

כשמתעורר הוא מגלה שהתיק אוהב שקט ובא לבד לפינה האהובה עליו בגן שזה המקום הקבוע . 

בנתיים הפתרון עבד . עד מסיבת הסיום היה נשכב בפינה שלו ...לא תמיד אבל יותר מתמיד .

איך הסיפור הזה שחציו משל ונמשל קשור לנפגעי התעללות ומקבעים . מקובעים מחדשי התניות עם החרדה והפחד  ??

הפחד על התיק ואי יכולת יצירת הגמישות של קפיצה מעל חסרונו של התיק מחזיר את הסובל למרכז הסיבובים והחיפושים . זה לא משנה אם הנפגע מותש או גורם סבל לאחרים בזמן קיבעונו . זה לא מפריע לו להתעלל באוהבים אותו . הוא בשלו . ברגע שילמד להתנתק מהתיק ילמד להפסיק לחפש את הרצועות שקושרות אותו הוא יוכל לשון איפה שבא לו . מי יסלק אותו ...רק מסיבת הסיום .

אז אל תמתין . אל תמתיני למסיבת הסיום שחלקה הגדול צער וחלקה השני שמחה של חיצוניים לך ...לא שלך ולא קשור אליך . באמת !!! צא מחיפוש הרצועות שמחוברות לתיק . אולי כשתתעורר כבר תהיה מספיק חזק וגדול כדי שלא לחפשו .

תודה ! מקווה שהמסר עבר . אשמח לתגובה . נסה ..נסי אותי 

  

סרט בורקס

ילדה מלמדת את אבא פרק בחיים

לא סתם קראתי לפוסט סרט בורקס . יש בסיפור קופסא מלאה ..

זה לא חדש שהבת שלי עושה איתי תחרות מי לא אוהב בית ספר  . בנתיים אני מנצח .
אתמול בגשם הגדול של הבוקר , תופעה נדירה ביוני , הבאתי את ביתי לכינוס של פעילות חוץ במסגרת בית הספר .
עד כאן דבר שיגרתי . ידעתי שתחזית הגשמים נכונה . אין סכנת הצפה או שיטפון חס ושלום ...
קילו בורקס וילדה יוצאים מהאוטו לנקודת המפגש . שלום שלום ופניתי לעיסוקי . החל לרדת גשם . כמו כל דבר שמתחיל לאט וגומר חגיגות מהר ... חצי שעה של אגוזים מהשמים בטעם מים . הריח בחוץ נעים . מראה נחמד ומלבב .
המוח יוצר תסריטים . באורח פלא היא לא מתקשרת . מפתיע גם אישתי  לא .
שלחתי הודעה .  קיבלתי מענה רגוע . לתומי חשבתי שהכל בסדר .
טעות בידי ...השהות היא ההמתנה להיסעים שיחזירו לבית הספר .
האמפיבית שלי רטובה כמו שצריך . ואני צריך לסור לבית הספר למזכירות כדי לשחררה בערבות חתימה מה"כלא" החטיבתי .
חביבי ...אין ילד או ילדה מאושר ממנה ! פתק מהמזכירות לשומר שווה יותר מכל מתנה שאפשר לקנות בהישג יד . חתימה ששווה מליונים .
חיש קל אנחנו בחוץ באוטו יום חופשי ...וואו !!!  מה עושים ??
דבר ראשון , מתלוננים !
על בית הספר ..ברור ! לא על השיער או החולצה המתיבשת . לא על אובדן הפעילות .
אז הבנתי שהכל בסדר .
מה עם הבורקס  ? שאלתי .
נשאר בכיתה  ! שיהנו . אני משוחררת .
ברור משוחררת אני חתמתי !
כן ! ראיתי אותך לפני שבאנו לבית הספר לא רצתה לשחרר . אמרו קודם כולם באים לבית הספר נכנסים לכיתות . עלינו וירדתי ישר אליך . זה ממש מעצבן ולא בסדר .
אמרתי לה ישירות שזו הפעולה הנדרשת וזה בדיוק מה שהייתי עושה לו הייתי בתפקידה של המורה . זה ששונאים בית ספר ורוצים לברוח כמה שיותר מהר , לא מכובד לא חוקי ואין לך בכלל מה להתלונן . את יכולה להתלונן שהשארת את הבורקס ולא החזרת . את יכולה להתלונן שלא נשארת לאכול בכיתה .
זה ששונאים בית ספר לא קשור לעיניין !
עיקמה את האף  ופלטה איך שראיתי את המורה בפעילות נתתי לה שהיא תדאג לבורקס . ברגע שהתנתקתי ממנו אני חופשייה ! והילדים יכולים להינות ממנו . אני עם ידיים חופשיות ,יכולה לטייל איתך !
כשאין לי מה לסחוב ולקחת אני משוחררת וחופשייה .
חזרנו הביתה . לקחנו חופשי יומי ונסענו לעיר גדולה . טילנו הסתובבנו. ברור שלא מצאה מה שרצתה ובדקה כמעט כל חנות שהיא לא חומרי בית ובנייה .
היתה מאושרת !
הזכירה לי טיולים שעשיתי עם אבא שלי בערך בגיל שלה . שנינו ישובים יחדיו נושמים בקצב אחיד בשקט כמעט בסוד . ללא מילים רק אנרגיות טובות . מדי פעם נתנה לי יד או שחיפשה מגע .
חזרה מאושרת  .
מה למדתי ומה למדתי ?
למדתי שכדאי מאוד להשאיר הפתעות ומתנות קטנות אצל המורה ולהיות גמיש חופשי ופתוח לשינוי . ברמה הכללית מספיק לסחוב ! אז מה אם זה שלי וקניתי אני רוצה נפש וגוף משוחרר אז מנתק מגע עם מחסנים שעוצרים לי את ההתקדמות .
לנפגע אלימות ואונס אומר זו גם החלטה שלך על כמה קילו בורקס אתה מוותר . עזוב טעים לא טעים שלי לא שלי ומה מצפים ממני ...יותר נכון מה אני חושב שמצפים ממני .
מה לימדתי את הילדה . שתמיד יש אפשרות נוספת ולפעמים אבא חושב ...זה לא קורה הרבה ..במקרה שלך כל הזמן מחפש לעשות טוב .
אפשר לכעוס על בית ספר אבל צריך לעשות הפרדה . בית הספר כמבנה ומערכת יחסים ובית הספר ומערכת הנהלים ודרכי איסוף ופיזור תלמידים  . כשהמורה או האחראי פועל האחריות היא בשליטתו והנוהל קבועה והגיוני .
לא כל דבר דפוק במערכת החינוך ובתי הספר . תמיד יהיו דברים טובים ביחד עם רעים ומעליהם מרחפת השאלה של ביקורת הדדית .
הסכמים ונורמות ...זה פוסט אחר אולי לסגן מנהל . או לשובב שפותח כל יום דף חדש בסיפריה הבלתי גמורה של מוסדות הלימוד - חיברות - סוציאליזציה  .
משאיר גם להם מקום לעוד מקום .

הפרה מוווו מלמדת שעור בתקציב .

כן ! פרות על מגבת יכולות ללמד כלכלה !

אתמול במקלחת כשבאתי לתלות את המגבת האישית שלי , נתקלתי במגבת הישנה של ביתי . המגבת רגילה שניתנת לשימוש בחוף או בבריכה . עליה מצוירת דמות ילדותית של הפרה ..."מו" . דמות מוכרת מהטמבליזה .

נזכרתי בסיפור הרכישה שלה מלפני ארבע שנים ...אני חושב שיש ארבע שנים מאז .

"אז" הזה הוא מיום טיול של אחד על אחד שהסתיים בשוק רמלה . השמים היו רגילים הכל שיגרתי והכסף אזל במהירות . 

שאלתי את זוגתי שתחייה בהודעה אם יש עוד משהו שהיא רוצה לפני חזרתנו הביתה . 

לא קיבלתי תשובה מידית . התקדמנו ליציאה . בהגיענו לקצה השוק נתקל מבטה של הילדה במגבת חוף ועליה ציור של פרה ...אמרה רוצה . התחלתי במשא ומתן ..רצה שלושים ידעתי שאין לי . בדיוק קיבלתי מיסרון . " כן ! עגבניות ואולי גמבה "

עצרתי לשנייה . אמרתי לילדה יש לנו עשרים וחמישה שקלים זה בקושי מספיק למגבת . אימא רוצה עגבניות וגמבה . הכסף מספיק לירקות אך, בקושי מספיק לפרה . מה את אומרת ? עגבניות או פרה ? אי אפשר את שתי האפשרויות ובמיוחד כשאין לי לכל המגבת ...זיכרי שלא יהיו לנו עגבניות ויש סיכוי שנאכזב את אימא ולך לא יהיה סלט . מה את אומרת לנסות ולשכנע את המוכר שייתן לנו את המגבת בעשרים וחמישה שקלים ?

חשבה לרגע . ענתה ...עגבניות אפשר ליד הבית ולא נורא אם לא יהיה סלט היום או מחר . הפרה אותה אני מחפשת ורוצה . 

אינני סוחר גדול אבל...יש כושר שכנוע לא על בסיס בכייני ונמרח .

כן ! נתן  ...עובדה ! המגבת בבית כבר ארבע שנים .

הילדה למדה בגיל תשע את נפלאות התקציב ודחיית סיפוקים בעבור ערך מוסף .  

האדם כמכונת כביסה .

אין כח לארוך ...

לפני כשבועיים הייתי גיבור בפעם השנייה או השלישית (במשך חי שנים ) .
הצלחתי לתקן את מכונת הכביסה שלא בצעה פעולת סחיטה כמו שצריך . המכונה מתקרבת לשנתה ה 19 ...לא צחוק .
כבר ניחשתי את מהות התקלה . אכן צדקתי . מצאתי מוט מסגרת משקפיים דק במשאבה . בדקתי שאריות ניקיתי מעברים הכל תקין הכל טוב . גיבור מהאגדות עם אגו מנופח של חסכן ביתי ללא רקע בתחום .
עבדה סחטה והייתי מאושר .
כאן זה מתפתח ...לא לדאוג !
השבוע שוב אותה בעייה . שוב לא התעצלתי ולא ...ולא ..
פתחתי ושאלתי את עצמי - איפה לא הייתי בסדר ? . מה הבעייה הפעם ?. שוב בדקתי . הכל תקין .
ביקשתי מעצמי להוריד מהאגו ולנסות ולו לפחות לכמה דקות להיות שוב מכונת כביסה ..מכונה כזו רגילה ללא צגים אלקטרונים ומגע טאץ .. למה המים לא יורדים ?
זו לא יולדת . זו מכונת כביסה .
חיפשתי ומצאתי ...חוק הכלים השלובים .  לא אני הוא שהמצאתי אותו . היה ידוע ליוונים ומתקופת הרומאים הלך לאיבוד . גם העות'מנים בארץ (לייד קיבוץ לוחמי הגטאות) לא מצאו אותו .
מששתי חיפשתי והבנתי . שחרור והצפה קודמת יצר או שהזיז סתימה מהצינור של הרגש המבוסס על חוק הכלים השלובים . זה אומר שכל עוד סתום המכונה מאמינה שאין בעייה ואין מים . אז אין פקודה למוח "בוא ותפנה אותי"
המכונה "חושבת " שהכל תקין . היא מצידה לא תזרים מים חדשים  , זה רגש אחר עם בעיות אחרות .
כן שחררתי את הסתימה הקטנה בגודל של מטבע עשר אג' .
הכל תקין .
אז למה כל הסיפור הזה ? איפה האדם ...לא קשור ליולדת ...??

לפעמים אנחנו רק שוכחים . שהפיתרון קרוב ופשוט . שלפעמים הצפה אחת או בהצפה אחת זה לא נגמר וזה חוזר לאותו דבר . שלפעמים אולי כדאי להבין שיש סיכוי לעוד הצפה ריגשית . או אולי סתמנו את הרגש שלנו מבלי להבחין ולבחון את כל האפשרויות . יש עוד מסקנות . נסתפק בזה . הרי אותנו לא קונים בסלון חשמל במבצעים ותשלומים . גם אנחנו מתנהלים לפי חוק הכלים השלובים .
תודה רבה !
מקווה שהובנתי ולא פגעתי במוצפים והמוצפות .
יכולים לכתוב . זה לא כואב למקשים .

אף אחד לא קם .

מי ישמור על דור ההמשך ??

הפוסט הזה רודף אותי כמה שבועות . מנצנץ מידי פעם ..כמו אומר בציווי . נו ! כתוב ואל תשתוק !

המקום עיר במרכז הארץ . 

המבנה אוטובוס ציבורי . המוגדר כמקום ציבורי .

שעת חזרה מבית הספר בערך 14.00

הסיפור שאיננו נגמר ויש כמותו רבים .

באחד הימים בדרכי לעיסוקי נסעתי באוטובוס . הזדמנו שני תלמידים או יותר מחטיבת ביניים סמוכה .

לא...אל תהיו שליליים . פאר הנוער כנראה מצטיינים או מחוננים לא בדקתי אבל שפה עשירה חסרת קולניות . 

התיישבו לא הרחק ממני . לפניהם ישב אדם מבוגר שכעבור כדקה או שתיים החל לתקוף מילולית את הנער שישב מאחוריו . תחילה על זה שהו הזיז לו את הכיסא כשהתיישב . לאחר מכן על זה שהוא דוחף עם הברכיים שלו את הכסא . 

הנער המפוחד לא הגיב .

סיפור רגיל ...לא בדיוק !

הזדמן לנער לעבור ולשבת מאחורי . עבר בעדינות ללא עוררין . כשהתיישב המבוגר החל להכפיש אותו ועלב בו קשות .היו עוד אנשים בוגרים בסביבה . אחד לא פתח פיו כדי ליישר את ההדורים . בתקיפה נוספת ששם הייתה חסרה רק ביקורת על שרת התרבות . פלט המבוגר הערה גם על מראהו המגושם השמן והגמלוני של הנער . ילד שלכל היותר בן 14 . 

זהו ! החלטתי עד כאן !  לא שותק למרות שכולם שומרים על מוצא פיהם ...לא רוצים להסתבך .

פתחתי עליו ...איך הנוער אומר עפתי עליו . תחילה בעדינות , בהערה קלה על התייחסותו . רציתי למשוך את תשומת ליבו אלי ולמילים , כדי שיעזוב את הנער . עזר לדקה . בנתיים עוד תחנה של הסעת תלמידים . לא נרגע . תקף גם את הנוער שהיה בקרבתו . הייתי קרוב מאוד לעצירת האוטובוס ודיווח לנהג ולרשויות האכיפה . עדיין לא סתם את הפה .

אחד התלמידים החדשים ניסה לענות לו שלא עשה לו דבר . דבר זה קומם את המבוגר מאוד .

בשלב זה הייתי קרוב לתחנה שבה עלי להיפרד מהנסיעה . הנהג כל אותה העת לא התערב !!!  

נפרדתי שלא לשלום מהמטרידן . לידי התפרץ בבכי וצעקות אחד הנערים . שגם הוא צריך לרדת . 

לא היה חסר הרבה כדי שיתפתח משהוא גדול יותר .

הופתעתי שהמבוגרים בסביבתי לא פתחו את הפה והרחוקים לא שאלו לשלומו של הנהג . לא הבנתי למה צריך לתת לילדים טובים לסבול ...בינינו גם לילדים רעים לא מגיע ..זה פוסט אחר .

כשירדתי הנהג פתאום "התעניין חלקית " בקצר עניתי לו שהיה צריך לעצור את האוטובוס ולטפל בעיניין כי בסופו של דבר זה יפגע בו . לא הבין . חשב שזהו ..אמרתי לו זה מקום ציבורי ויש כאן פגיעה בקטין חסר ישע . צריך אפילו חוקר נוער . פעם הבאה לטובתך עצור ותזמין משטרה .

 מאז אותה הנסיעה יצא לי לראות פעמיים או שלוש בנפרד את הנער הראשון ואת זה שבכה .

לראשון אמרתי שההוא לא בהסעה .גם אמרתי שלא הייתי נותן לו להמשיך כך . לא כך מתנהגים ..בכלל מעבר להעלבה על בסיס מבנה גוף ..

את השני פגשתי  לא דיברנו רק שיצאנו אמרתי לו שכמעט והייתי עוצר אותו ומזמין משטרה שהיתה מיבשת אותו . 

בפעמים האחרות שנסעתי היה לידי מקום פנוי אחת מהחבורה התביישה לשבת . אמרתי לה את כבר יודעת שאני לא נושך .

חייכה בביישנות והתיישבה . שתקה ושתקתי 

כולם בגיל של ביתי פחות או יותר ..במבט מהצד אלה הנוער שלנו חלקם יהיו מכרים וחברים של ביתי . לא יוצא מנקודת מבט של  " זה מה שיש " 

יוצא מנקודת מבט של אני גאה בנוער שיש !

לא נעטוף אותם בנייר . אבל ,צריך להרחיק מהם מזיקים היות והם עדיין לא אפויים . הם העתיד שלי ושל ילדי .

אסור לאפשר למתעללים להרים את הראש . לטענות שאדם לא בר דעת ולא שפוי ... מצטער לא במשמרת שלי . אותי הוא לא יעבור ! לא משנה הזכויות שלו בשלב זה !

בקשה קטנה למי שקרא עד הסוף ..להפיץ את המסר שנוער מצויין מתחיל בי כמאפשר התפתחות ולא התעללות מכל סוג .

תודה רבה .

על מה אנחנו מסתכלים ? מה מוזר יותר ?

השנה 2013 אוגוסט . המיקום תחנת הרכבת הפתוחה אולימפיה לונדון (לפעמים זה בבריטניה)

מה עשיתי שם ולמה נזכרתי בזה עכשיו ?

טיול משפחה למרכז התרבות האנגלית . דיל טוב והפתעה לילד שחוגג בר מצוה בקרוב . חסכתי ממנו בשמחה ובהקלה רבה את המעמד של הדלקת הנרות והזמנת הדודים והדודות ..קריאת חמשירים מוצלחים וסיפורים מביכים .

הסיפור הוא לא טיול בר- מצווה וכמה טוב היה .

כנקודת מוצא יום יומי ממלונינו נעזרנו בתחבורה ציבורית  . 

תחנת אולימפיה היא מול אולם המופעים ומהווה נקודת רכבת פרוורים פנימית  שמאפשרת להגיע ביעילות לכל פינה . 

באחד הבקרים עמדנו בתחנה  . היה שם זוג  הוא נראה כתושב מקומי טיפוסי והיא נראתה פולינזית או בסיגנון פיליפיני או מעורבת . במבט טוב יותר ראיתי שכל פרצופה מעוות מלא נפיחויות ובליטות לא אחידות . מעולם לא ראיתי דבר כזה ואני חובב וחוקר רפואה מתעניין ולא נגעל מאנטומיה וצילומי פתולוגיה . לא נעצתי מבט . אבל ,תהיתי איך ביתי שהיתה בקושי בת תשע תגיב ומה תשאל . כי גם היא לידי ומביטה ויש זמן ולא צפוף .

אינני מההורים שמרחיקים או מכסים על עיניהם של ילדיהם כדי למנוע מבט או מגע עם משהו מחוץ לרגיל . 

איפשרתי את הבחינה שלה בטבעיות וברוגע . הייתי מוכן לשאלה והתחלתי לחפש מה לעשות . 

כשעלינו והתישבנו (כן היה מקום...מתעוררים שם טיפה יותר מאוחר) . שואלת אותי הקטנה בעדינות אם ראיתי את האנשים . אמרתי שכן . ציפיתי שתשאל על המראה של האישה . 

שאלה . אבא למה לאיש יש נעל אחת אדומה ונעל אחת ירוקה ?

מה ? שאלתי 

אבא תראה לאיש הזה יש נעלים בצבעים שונים . למה ?

עניתי שאינני יודע . אולי הוא עיוור צבעים או שזו המודה האחרונה שלו . המוזר בכל הסיטואציה שקיבלה בשלווה את הפרצוף של זוגתו  אבל את הדבר הפשוט לא הבינה .

אני מרוב שחששתי כיצד לנסות ולהתמודד עם שאלה עתידית לא השכלתי להביט למוזרות העכשוית  . זו המקורבת יותר למעיינה של ילדה בארץ זרה בת תשע .

הכל תלו על מה אנחנו מביטים . לא כל דבר שמעניין אותנו או צורם לנו יצרום לאחר . בנתיים אנחנו מפסידים מוזרויות אחרות או נושאים לתיקון ,לכתיבה ולמחשבה .

זה מקשר אותי גם לנושא שאנחנו נתפסים לקיבוע מחשבתי על מה יהיה ואיך אסביר את עצמי ואיך מסתכלים עלי ואיפה תחום האחריות שלי . הלו איש !!! יש דברים חשובים יותר שרצים על הכביש (של החיים) .

לנפגעי תקיפה ...גם אתם יכולים לפתח מסקנות מהסיפור או לפתח מיסכנות מהמשך התיחסות לפצעים וגבעות לא ברורות שקיימים מולכם . השפילו מבט למטה או הצידה ותגלו שהעולם העכשוי מלא דברים לא ברורים . לא על כל דבר תהיה לנו תשובה או יכולת לתקן או להגיב . אבל ההבנה שלא את הכל אני יודע ולא הכל אני רואה למרות שאני רואה  . זו התקדמות מחשבתית . שלב הבא אולי הוא ההכרה שאינני יודע עד כמה אינני יודע לטוב או לרע . 

לא תזיק מידה של אופטימיות והבנה שלא על הכל צריך לסמן  "V"