יום שני, 29 באוגוסט 2016

פידופילים זהירות ! מי ומה יעזור ?

פדופיליה זו מחלה 

כשהתחלתי לכתוב גם את הספר וגם בעת פיתוח הבלוג , היה חשוב לי הכיוון פחות הסיגנון ותיאורים פיקאנטיים .

מגיל צעיר בחרתי להתמקד ביציאה מהתעללות . הצבת מטרות ואתגרים בעיקר מחשבתיים ומעט ספורט לא מזיק .
אני משתדל שלא להתעסק בפרופיל של הפוגע והמשדל ועוד כינויים אפשר גם חולה , חסר אחריות למעשיו , מפלצת והנחמד במצעד השמות השטן מלאך המוות .
להיות פרופיילר זה נחמד לסדרות טלביזיה משטרתיות ששם יש מספר בוגרי סוציולוגיה פסיכולוגיה וקרמינולוגיה  . מגובים במעבדות ששואבות נתונים מפוסט מורטום ( ביופסיה  , נתיחה שלאחר מוות ) .
אני מתעניין בחי ולא במושבת . יותר נכון בחי- מת .מת-חי . חשוב לי לעזור ולהאיר נקודות מסוימות לצימצום הצלחתם של פדופילים .
מעשי השילטון והאכיפה כבודם במקומם מונח כולל אנשי רווחה ופסיכולוגיה בשרות המדינה . זה לא פוסט ביקורת או הלל לאנשי המדינה .
אני טוען לצימצום ולא להפסקה או הרחקה כללית של כל בעלי הנטייה לפגוע . מהטעם שזה בלתי ניתן ליישום גם לו היינו מקבלים את רשימת כל הפוגעים הקיימים מיום יכולתם ללכת ולעמוד על רגליהם . מעבר לכך הוא שילטון החוק והרשות השופטת .
לא ניתן לשפוט או להעניש אדם רק על פי הצהרות של גוף אחר על מחשבות שלא ניתנות לבחינה .
אני בא עם תובנות שלאחר מעשה כנפגע דבר עבירה . מדווח לא מטופל . 
פידופילים ממשים את זממם ובונים מלכודת ותוכניות ללכידת הקורבן באופן חכם ולא שקוף . בסבלנות ויצירת אמינות . שעות הפעילות הן מהבוקר עד הערב ומהערב עד הבוקר . אולי יש הפסקה לשרותים ואוכל . כל אחד בזמנו המיוחד . 
אנסים פועלים באור יום ...במיוחד אנסי ילדים ...היות וילדים עדיין לא מבלים בפאבים ומועדונים עד השעות הקטנות של הלילה ...(יקח להם בערך עשור עד שניים להגיע לשם...עיניין של זמן ותהליך טיבעי )  רוב הסיכויים להתקל בפדופיל או במגע לא רצוי מתרחש בשעות היום .
סגרנו שעות פעילות ....נעבור למפגש . המפגש פנים רבות לו יש המון משפטי מפתח . המון חמלה . סקרנות , עזרה וזריזות ידיים . 
הכיוון הוא די דומה ברוב המקרים .
מה לעשות ? 
אהיה בוטה אינני מתכוון לתת כאן הצעות חכמות לנופל בפח לפני שהוא נופל ...את זה כולם עושים .
עצתי בנושא להיות דרוכים ולא להסכים להכנס או להגיע למקום שהמעבר הציבורי שבו שואף לאפס ...לא חייב חושך או חדר מכונות אפל . מספיק שביל צר בין חומות וגדרות של בתים . מאחורי אנדרטה וכו' .
אם נתפסתם חפשו דרך מילוט . תפעלו בתקיפות  ..לא יכולים לתת מכות בפנים ? נסו למשוך במכנסיים ברגל אחת כדי לרכז כוח להפיל  . יש אפשרות לברוח נא לברוח . לרוב התוקף גדול וגבוה ואין יחסי .כוחות . גם אם לכאורה לא קרה דבר חובה רצוי מומלץ לדווח ולקבל טיפול . לא לשתוק ! אני לא מרשה ! שתיקה ובושה גרועות מאונס ומעשה מגונה וכל צורת אלימות אחרת . תוצאות חוסר פנייה וטיפול הן לרוב לכל החיים . אונס הוא מספר דקות אונס הנשמה זה שנים על גבי שנים . לא יצאתם לידי חובתכם ברגע שדווחתם . אתם מתחילים תהליך ומעקב המעקב צריך להיות דו כיווני . אם אתם חשים שנפלתם על שומעים אך לא מקשיבים . מסתירים או מגלגלים כמוצר פגום ..חפשו עזרה ממשהו אחר . קיראו ספרים בנושא . מצגות והדרכות באינטרנט . האמינו בעצמכם טפלו בעצמכם עשו שלום עם עצמכם .
היו שלום וברוכים במתנת החיים .
דבר נוסף שלא נתתי עליו דגש ...מה אומרים לתוקף בזמן התקיפה ? או בדרך ?
תשובתי הלא בדוקה ...זה דבר שלא נשלט . אבל חשוב לי להציע משהו לא מקובל . הראשון במעלה אם לא יכולים ונבצרה יכולת הצעקה אז לפחות לנסות שלא לבכות ולהתחנן על החיים או רחמים או סליחה . לנסות תוך כדי השניות הראשונות  להגיע לשליטה בהחלטה ולפעול מהר . יש ניתוח פסיכולוגי שיתכן והפוגע מושפע על ידי בוגר מעברו . לפעמים לשקר ולהגיד לתוקף שרואים אותו או סתם לנופף לשלום לעבר מרחב אחר כביכול מבוגר אחר רואה אתכם . לגבי ניהול דיאלוג ולצעוק על התוקף שאני אגיד ואספר לאמא שלו איך הוא מתנהג או לאבא שלו . מילים שהוא עוד יקבל עונש ...הדעות חלוקות . זה יכול לגרום לאלימות או התקפלות שוב ללא שליטה של הנפגע .
מקווה שעזרתי

יום שלישי, 2 באוגוסט 2016

למה אתה כאן ?

בשביל מה אתה פה ?

זו לא חזרה בתשובה . זה רחוק מנסיון להחזרה בתשובה ...
אלו צמד שאלות שקיבלתי מידי פעם מאבא שלי . יש גם את השאלה ..למה זה טוב ? זה לא הסיפור .
אבא בדרך כלל נתן לי להגיע לתשובה דרך שאלה . שאלה עצמית לעצמי .
הסיפור הזה מעצים ומחזק יכולת קליטה והבנה . גובל ביכולת פיתוח חוש על חושי .
התחלה .
בסביבות גיל עשר אבי לקח אותי לקונצרט . אני חושב שזה היה מותאם לילדים ונוער . בכלל ילדים של פעם היו פחות צמודים לבית ולטלביזיה . מקסימום לימודית ושעה וחצי של הערוץ של רשות השידור . בידור והעשרה היינו מקבלים בדרכים שונות . אחת הדרכים זה קונצרט של מוסיקה קלאסית עם יצירות שמותאמות לקהל צעיר מרדן עם קוצים באזורים שונים בתחתית הגב .
עד כאן היסטוריה .
כיאה לשותפות אב -בן שהולכים להופעה ביחד , אבי תמיד דאג שנגיע בזמן ונכנס בזמן . מזון וסוכריות לא עינינו אותנו .
התישבנו והמתנו עד התחלת המופע .
לבמה עלו הנגנים . היו שם כלי נשיפה וכלי קשת . שמחתי לראות את הבמה ולא הסתירו לי במיוחד . ישבתי דרוך בציפייה נעימה להתחלת הקונצרט .
לפתע בשורה שלפני נכנסה אישה נמוכה ועבת בשר . לא שמנה רק מלאה בחלקים הנכונים מהבטן ועד הראש כולל שער מפותח . 
כן... התישבה לפני !
לא התלוננתי שיניתי עמדה ..את כלי הנשיפה ראיתי חלקית את הטובה רק בחלק העליון . עוד לא הספקתי להתנחם והיגיע הבן זוג שלה ...היום היינו קוראים לו "שרק" או אוג בוגר נוטף צמיגים . כן בא לי החושך לפני כיבוי אורות .
אבא אני לא רואה מסתירים לי ! כך אמרתי לאבא . 
החלפת מקומות לא היתה עוזרת . חושך בעיניים ואכזבה בפה ובשיניים .
ניסיתי לטעון ולרטון לעוד תסכול . 
אז אבא שאל אותי ...בשביל מה הגעת לכאן ? למה אתה פה ?
הוא לא התכוון למשמעות האדם בחלל . או אידאת היופי והחלל עם מטרתו של האדם כיצור מפותח בכלל שרשרת האבולוציה .
הוא חזר על שאלתו מה באת לעשות כאן ?
באתי לקונצרט אבא !
יפה !
מה באת לעשות כאן בקונצרט ?
באתי לראות קונצרט ! עניתי בייאוש . ומסתירים לי .
באת לקונצרט לראות מה ?
אבא באתי לראות מוסיקה בקונצרט ! עניתי חסר סבלנות .
אז אבא נתן לי את משפט המחץ .
ממתי רואים מוסיקה ? אתה יכול לראות מוסיקה ? מוסיקה נועדה לשמיעה לפנימיות שלך . יש משהו שחוסם לך את האוזניים ? אתה מסוגל לשמוע ?
כן מסוגל לשמוע אבא . אין לי בעיית שמיעה .
אם כן , אין שום בעייה ! 
אולי זה יותר טוב ? 
יתכן וכך תוכל להיות יותר מרוכז במוסיקה ובשמיעתה . היה מרוכז בהקשבה לא בכסאות שממולך . 
אולי כך עדיף ...
אני לא זוכר מה נגנו מה היה ואיך האולם נראה ...אבל אני זוכר היטב את המשמעות של ההנחייה של אבא .
יש לך אוזניים תלמד להשתמש בהן . לפעמים הראיה החזותית לא משפרת את " חווית הלקוח "
אני כן זוכר שהשתמשתי בקו המחשבה הזה מספר פעמים בחיים .
לפעמים להקשיב עדיף מלהביט . לפעמים הראייה מפריעה לריכוז ולמציאת החוויה והתמקדות עכשוית .
ביכולתי לתת דוגמאות ...אסתפק באחת קטנה .
לפני מספר שנים עשינו טיול בר  מצווה לבני הבכור . אחותו הייתה כבת תשע . כל הטיסה הקיאה וסבלה .
בנחיתה וביציאה מהשדה פסקה מלהקיא . לא נשאר לה מה והיא לא תקיא יותר ..כך על פי אישתי ...ואין פשוט אין אחד שמכיר את הילד שלו כמו אימא . 
ברכב ההסעה התישבתי ליד הנהג והילדה מאחור ורחוק ממני . היה לי מוזר כי הכל הפוך וחושך אני באנגליה .
זו תחושה מוזרה להיות בצד של הנהג בלי הגה וגם הפניות מפחידות . החלטתי לעצום עיניים לעשות חושך טוב . 
הפעלתי את חוש השמיעה שלי דאגתי לילדה .האם נרדמה ? מרגישה יותר טוב ? מתאוששת ? השאר ?
התמקדתי בילדה גם לו יכולתי לראות לא הייתי מטיב לראות .
תוך כדי התמקדות אני מוצא את עצמי אומר לנהג שאני צריך בדחיפות שקית נילון או שקית כל שהיא . מצא לי משהוא ...מייד העברתי לאישתי אמרתי לה שתתן לילדה היא מקיאה  . מהרררר .
הילדה ישבה קרוב אליה ומייד החלה לשחרר את כל השאריות . תפסה אותה בזמן .
איך ? מאיפה זה בא ? 
אני אבא שלה אני מכיר את נשימותיה ..בתוך כל החושך הצלחתי לשמוע את נשימתה הלא תקינה והמצוקה השקטה . חיצונית לא זזה . את סוג הנשימה שמבשר בחילה פנימית לא יכלה להסתיר . השידור ניקלט פנימית 
ממש כמו שאבא אמר . האוזניים לא חסומות . המוסיקה ששמעתי מהילדה רחוקה מקונצרט ...אבל יש השפעה וחדירה פנימית .
כן אני יכול לטעון לאינטואיציה של אבא . דמיון וטלפטיה משפחתית . אין לי הוכחה לשורה האחרונה שכתבתי .
רק לחושך של הקונצרט עם החושך של האוג נוטף הצמיגים .
תודה !

יום שלישי, 19 ביולי 2016

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): שיעור גאוגרפיה אצל אבא

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): שיעור גאוגרפיה אצל אבא: סיפור קצר על זלזול בדור ההורים - בקיצור אבא אתה חופר . לפני כעשרים שנה בהיותי רווק גר אצל ההורים בסטטוס דייר מוגן  בעת שירות מלואים פעיל...

שיעור גאוגרפיה אצל אבא

סיפור קצר על זלזול בדור ההורים - בקיצור אבא אתה חופר .

לפני כעשרים שנה בהיותי רווק גר אצל ההורים בסטטוס דייר מוגן  בעת שירות מלואים פעיל .

אני ואבא חברים ..חולקים תחביבים משותפים . אחד התחביבים הוא ידיעת הארץ ותקופת מעברי השלטון במאה הקודמת ...הקמת המדינה על נגזרותיה .
האיש שלי חזק ממני בשפה של היום שם אותי בכיס הקטן עם רמת ידיעותיו . (בדוק ! )
יום אחד חזרתי לחופשה קצרה בזמן המלואים . קצרה זה אומר גם כמה שפחות להיות בדרכים בהתאם לזמן היציאה .
הגעתי הביתה והתפארתי בפני אבי והסביבה שאני עוקף פקקים וחסכן בזמן . הדרך המשפרת ,מניסיון או שזה ממש אותו מרחק או ,שהדרך שבחרתי תמיד יותר קשה .
סיפרתי כיצד באתי מעפולה פניתי לברקאי  משם לקיבוץ המעפיל וצומת הרוא"ה  ולכיוון נתניה . ציינתי שהפקק היחידי שהיה לי היה על כביש חיפה תל אביב הישן מאזור העוגן ...אבל חסכתי ! אני גדול !
אבא הקשיב בשקט ואמר לאחר דקה ...היית יכול להמשיך הלאה על הכביש שבנו הבריטים שמקשר לשכם ליד המשולש ...קלאנסווה ולא לפנות למעפיל . היית יוצא או בכפר יונה או בכוון כפר סבא . והוא התחיל בסיפורים על האנגלים ועל התנועה שהיתה באזור והקיבוצים שקמו בעמק חפר ...לא הגיע לפילוג בין האיחוד למאוחד  (גבעת חיים) ....חפר לא הקשבתי .
חלפו שנים עשרים שנה אולי יותר ...הייתי שוב באזור קיבוץ המעפיל . צריך לחזור לכוון נתניה ויש לחץ זמן שעת פקקים . רציתי לבחור את הדרך שנסעתי אז מזמן . בסיבוב התנועה הראשון עלו לי המילים של אבא ...כן כן החפירות , הבריטים המשולש . ישובי עמק חפר . הכל צף פתאום ועלה .
חכם גדול ..יש לך מפה . אולי GPS אולי חבר טלפוני , שילוט הדרכה  ???
לא , לא ולא . אין טכנולוגיה ואין מצויירת (מפה) . לא רכב שלי .
מה שיש זה ההדרכה של אבא . הלכתי עם זה ועם חוש הכיוון שלי וההדרכה הכללית שקיבלתי משך השנים . 
לא טעיתי לא עצרתי בצד לא שאלתי ...הרגשתי את הדרך הבנתי את מיקומי .
עכשיו מי הגיבור ? .כשהגעתי לכפר יונה הבנתי את משמעות הדרך הישנה והטובה . כעסתי על עצמי שעלבתי באבי ובהסבריו . רציתי לתת לעצמי עונש אבל עצמי ההוא תקוע בחפירות של עצמו של לפני עשרים שנה .
והעצמי הנוכחי חופר לכם עכשיו . מגיע לו עונש .
אל תהיו קשים עם עצמכם תהיו סלחניים לחפירות של המבוגרים החביבים עלינו . יום יבוא וזה הדבר היחידי או כמעט הבלעדי שישפר את מצבכם .
נכון לא הייתי סובל במיוחד לו הייתי תקוע בפקק . זה עובר כמו הרבה דברים אחרים .
אבל מילים של הדרכה שבאות מיפי אב אין להן תחליף .

תודה .
נ.ב 
הוא ממשיך לחפור אני ממשיך להקשיב חלקית ...מסתדרים   

יום שני, 11 ביולי 2016

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): הרצל מקופל

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): הרצל מקופל: הרצל כשטר בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת  סיפור עצוב בלשי שמח . בכיתה ו' או בכיתה ז' הייתי תלמיד מצטיין באנגלית . לא סתם מצטי...

הרצל מקופל

הרצל כשטר בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת 

סיפור עצוב בלשי שמח .

בכיתה ו' או בכיתה ז' הייתי תלמיד מצטיין באנגלית . לא סתם מצטיין . מיוחד !
מוכשר בחיבור לא הגיוני של האותיות והמילים .
לכן , למען התיקון הקטן שהוא בעצם גדול , נשלחתי לשעורי עזר אצל מורה מקבילה בשעורים פרטיים .
חשבו שאני עצלן ולא רוצה לצופף את המילים והאותיות . התפקיד של המורה היה ליישר לי את הגלים ..דבר לא קל בכלל .מילות עידוד גם היו מצרך נדיר ..אם בכלל .
באחת הפעמים שהייתי אמור ללמוד בפרטי , צרפה לי אימי שטר של הרצל . זה נועד לתשלום על שעור קודם ונוכחי . ככל הזכור לי המורה התנהלה כמו פקיד גבייה ללא חליפת איומים . היא הקפידה על קבלת התשלום . היות וזה היה מזמן אני לא זוכר בידיוק  האם היתה חזקה יותר בהדרכה או בגבייה .
לא בשביל זה ביזבזתי את הפוסט . אני לא הראשון שלא קולט צפיפות אותיות בשפה זרה .
חוזר להרצל . לשטר שלו . שבקרוב צריך להיות השטר שלה . 
אבוי ...אין הרצל ואין נעליים (לי יש נעלים ...חורף לא כבד . אבל חורף )
חיפשתי יגעתי ולא מצאתי .
המורה ליטפה את ראשי וניחמה את נפשי הפצועה . בדמיון ! 
מי האמין שנמר יהפוך חברבורותיו ???..לא נכנס למה יעשה הכושי ...הייתי כולי לבן .
קיבלתי את  " אתה סתם שקרן " . עם גירסאות שונות . כולל לקחת וקנית לעצמך ממתקים . נו טוב, בלש או בוגרת יחידה מובחרת של ח"מן  (חיל מודיעין) היא לא !
לו התעניינה בי היתה יודעת שממתקים זה צד מאוד חלש אצלי . על לאבד ונאמנות והקשבה להורים .זה התחום היותר חזק והמשמעותי . 
אצלי , אין אובדנים גם בקניות מורכבות בסופר . לא יודע איך ...
נעצבתי והעברתי את עצמי למצב של שקט . לא נתתי לשאר המילים לגעת . למה שנכנס ...נכנס . 
לא פחדתי שירביצו לי בבית .פחדתי מהאכזבה העצמית ו"הבגידה " בהורי . לא היינו מליונרים . גרנו בשיכון משותף רגיל .
התחלתי להפעיל את הבלש שבי .
שחזרתי את מהלכי לאחור תוך כדי מבטי היאוש של המורה . זכרתי שהפעם בכיוון אחד אבא לקח אותי במכונית וישבתי מקדימה (אז לא היו חוגרים בעיר ומותר לילדים לשבת מקדימה ) .
זכרתי שקיפלתי את הרצל לפני הכניסה והישיבה .
ידעתי שיש שני מקומות שבהם יכול הרצל להתחבא . באוטו של אבא או, ליד הכניסה לאוטו בסמוך לבית .
היות ואבא נסע ולא מתוכנן לחזור עד מאוחר , נותרה לי ברירה אחת . לא! אני לא רסקולניקוב  מהחטא ועונשו ...לא רוצח מורות . הורג אותן ברכות ובסרבנות ! זה כן . אז זה היה כיף .
חזרתי הביתה מכונית אחרת חנתה במקום בו קיפלתי את הרצל . התכופפתי גיששתי ו...כן בין צמיג לבין שפת מדרכה שכב לו השטר .
מה זה שמחתי ויותר מכך הייתי גאה בעצמי .
סיפרתי בבית מה קרה . לא רצתי למורה לשלם. בשיעור השלישי שילמתי בתחילתו על שלושת השעורים .
הייתי חזק .ומחוייך יותר מאי פעם . למרות ששילמתי הרווחתי . פסקתי בסוף השעור , משפט זעיר ונחמד .

" אלייך אני לא בא יותר לעולם " ובאנגלית ביי ביי 

כן כיבדו אותי בבית . קיבלו את פסיקתי .המורה קיבלה את הרצל שלה מיושר ומוכן לפעולה .
אל תהיו במתח יש לי פטור באנגלית אחרי מאמצים וכמה שנים . (לא מקבלים תואר ראשון ללא רמת אנגלית מספקת )
תודה !

יכולתי לקחת את הסיפור למחוזות ניהול ואיניליגנטצה חברתית . עסקים קורסים בגלל סיפורים כאלה של הרצל מתקפל .
זה לא צחוק ..המבט על הטווח הקצר בשיתוף חוסר מידע ומודיעין נכון ומתן תחושה של כבדות ללא צורך בכך גורמת לאובדן של אחד קטן שיכל להביא יותר מהרצל אחד מיושר . לא תקבל מכות אם תסתום את הפה ברגעים מסוימים .
תהיה חלק מהפיתרון ולא חלק מוסף על הבעיה . היותה של המורה גיבנת על תחום קשה לא תיקנה את התחום לא הגדילה את הצורך . הכי חשוב פגעה במוטיבציה ובמרקם עדין של החיים .
זה ילד שלא שוכח ...מה עם עסק או לקוח  ? שרוף \ נשרף ?

יום חמישי, 7 ביולי 2016

כמה עולה ספר בלתי מוגבל ?

זו שאלה קלה מדי !

כמה עולה חינוך לשונות מתופעת העדר ....זו השאלה .

והתשובה ...מגש פיצה עם תוספות ובקבוק משפחתי .
כן ! ספר בלתי מוגבל , בערבון המופקד בספריה שווה ערך למגש פיצה ונספחים קלים .
זה סיפור קצר על מתן בחירה חופשית לכאורה .
היה יום אחד לא מיוחד , שבו התבקשתי להביא מגש משפחתי . בו בעת היתה דרישה לספר קריאה מוגדר .
השאלה היתה למה הרעב יותר גדול ..לפיזי או לרוחני . פיצה או ספר . 
ברור שפיצה ...היא יכולה להמתין לפעם הבאה . היות והמנוי בספריה לא איפשר ספר נוסף בהשאלה , פניתי אל ילדי ושאלתי אותם האם הם מוכנים לוותר על פיצה היום כדי שנוכל להגדיל את המנוי לספר נוסף ? 
הייתי מאוד קשה איתם ושאלתי אם הם עוד מוכנים להוסיף כמה שקלים מכיסם כדי להשלים את הסכום .
התשובה היתה חד משמעית . של ..כן !
אל דאגה ! הם קיבלו מאוחר יותר את הפיצה . אחרי שכל אחד היה אי שם בפרקים הראשונים של הספרים שבחרו .
הם לא תולעי ספרים ויש תקופות שהפרקים היחידים שיש בבית הם בערוץ הממוחשב לצפייה חופשית .
אבל דחיית סיפוקים התקבלה בשיעור קליל ופשוט .

לאחרונה ,נתקלתי בבחור צעיר שאני איתו בקשר מסחרי , שהתגאה ביכולתו להגיע לסירטונים מיוחדים מצחיקים ושטויות של אנשים ונפילות של יונקים . אמר שהיום זה מה שקורה ומה שנחשב .לא שטויות של בית ספר ...
שאלתי אותו בעדינות וזיהיתי שלא נפגע ..תגיד כשהיית ילד כשהיית בבית ואבא היה מגיע  מה היה קורה ?
למה אתה מתכוון ? שאל 
עניתי - אבא בא מה הדבר הכי חשוב שקורה או שעושה או שעושים  ?
אה ..הבנתי !  אמר .
מה הפעולות הראשונות שעשית עם אבא או שעשה לבדו באופן רגיל ושיגרתי  ? הטעמתי  וריפדתי את השאלה .
ענה - אבא היה מכין את עצמו לארוחה . אמא היתה מגישה רק לו הוא היה אוכל ...
ומה אתכם הילדים ? שאלתי 
אנחנו לא . ענה 
הכל קודם כל אוכל והיחס של אמא לאבא . הוסיף .
ואתם הילדים ?
הסתדרנו .
הקשתי בשאלה נוספת . אבא היה מתעניין או מנסה לעורר עיניין בעוד נושא או תחום ? להתעניין בדבר נוסף ?
קיבלתי חיוך עצוב עם תנועת ראש שלילית קלה .
קיבלתי צביטה בלב . בכללי בחור טוב מעט לץ ...יעבור עם הגיל . ההתיחסות וחוסר העידוד לערך מוסף , ילוו אותו למשך חייו
תודה