יום רביעי, 22 ביוני 2016

רוצה לעזור ואין התקדמות

איך לצור התקדמות ,איך לתקן ?

יוצא לי לפעמים להגיב בהזדמנוית שונות ובפורומים . אך הדבר הקשה ביותר הוא לקבל תגובות של אדם שהולך ונעלם הולך ומתמוסס ממש מול העיניים ומול המקלדת .
בחור או בחורה שיש להם כמעט הכל ...לא מדובר בכסף או רכוש . מדובר באינטילגנטציה וכישורים נוספים עם בריאות גופנית תקינה ..רק פגיעה נפשית נקודה שחורה קטנה . הנפש שלהם פגשה את מלאך המוות בטרם עת . שלא מרצונם ומתוך חוסר נתונים ויש שיגידו גורל מזל ...כתוב מלמעלה .
מאותו הרגע של המפגש , העולם משתנה , החשיבות של הדברים וההחלטות מקבלים שינוי מהותי .
אין זה משנה כמות איכות ומספר הפעמים שהנפש שלהם נטרקה לפיתחו של השאול והמוות . יש באלמות יש באונס יש בהטרדה של עלילות שווא . היד יכולה להמשיך ולכתוב אוקיאנוס  של מילים זה לא ישנה את ההתיחסות .
כאחד שהיה שם וחזר משם . פגש את בורא עולם וקיבל הזדמנות שנייה ושלישית , אני רואה כיצד אותם נפגעים לא מוכנים לפעול בטובתה של הזדמנות שנייה או שלישית . לרוב מתיאשים בהזדמנות שלישית ולפניה .
יש הרוצים לפגוש את מלאך המוות עוד פעם אבל כשהם חסרי גוף וחסיני נפש .
יש ויגידו לפגוש את אלוהים ממצב מאוזן במועדון השיש .
אני מנסה בכלים שיש ברשותי להציע ולעזור . אני גם מבין את אלו שאיבדו את התקווה . מנסה להפיח בהם תודה ומחשבה שנייה .
האדם הוא לא מעבורת חלל שלפעמים הסיכוי לחזור ידוע מראש או נקבע מראש . פגיעה באריח קרמי אחד קטן משמיד דרך שלמה .
אני מאמין שכל דקה יש לנו הזדמנות . רק מבחינה ביולוגית אנו מועמדים למתקפה מאסיבית לפחות פעמיים ביום בציחצוח שיניים לדוגמא .
ובכל זאת אנחנו קמים לבוקר חדש .
כואב לי שאינני יכול לעזור וכואב יותר שאינני יכול למנוע . למנוע את הכאב הראשוני ואת הכאב האחרוני .
כשאני מדבר על האחרוני יש שיקחו זאת לפגיעה עצמית . זה כשלעצמו אירוני לוקחים שליטה על פגיעה כדי שתבטל פגיעה. יוצרים פגיעה חדשה כדי לסתום פגיעה קודמת או חוזרת . לא בא לשפוט את נפש האדם הנפגע .
הפיתרון היתום הוא על הפרק .
אם אנסה להתיחס לנושא בסיגנון הפילוסוף עימנואל קאנט אזי אסור לי להפריע לאדם לבצע את תרגיל הפגיעה העצמית . אם ארחיק לכת עלי לעזור לו בהגשמת זממו . 
עלי ועלינו כחברה לאפשר פגיעה עצמית וחופשית לכל מי שחפץ בכך . זה המשתמע מדרך זו .
דרכי היא יותר אכזרית . כן ...סדיסטית .
אני משתדל להרוג את הרוע לצחוק לתוצאת הפגיעה ולהוכיח לה שאני מבין שהיא קיימת וכולנו ברי חלוף ..הפגיעה היא לעולם . היות ואני מאפשר שליטה על עוצמות הרגשות , קשה לי להשאיר את הפגיעה לנפשה ולהשתולל או להשריש אצל אנשים פגועים .
אני מנסה למנוע מגע לא הוגן בין מתנות חינם לגהינום הקטן ולגהינום הגדול שנמצא בתוך חלל הריקבון של החיים .
עדיין אינני יודע הרבה דברים ואינני יודע כיצד לשלוח כוחות להתחדשות במטרת שליטה טובה יותר בחיים ובפחד .
אבל , אני חדור מטרה שלא לתת לרוע לנצח . ברור שלא אהיה כאן לנצח אבל לא הרוע ישלוט בריגשותי והדרכותי לאדם אחר שיגשים את ייעודו ואפילו בחלקו . 
דבר אחד אני יודע שאת התיקון של המתקן יש באפשרותי לעזור ולסייע או לא להפריע אבל , את התיקון עצמו שהוא צד שלישי אלי ,אינני יכול לעשות בעצמי .
חשוב לי שכל אחד שעבר התעללות  (לא אחד שדרך על מסטיק בטעות) יצליח להביע את שליטתו במפגש עם רגשותיו לעשיית הטוב המיוחל  .
או תיקון לטוב המיוחל שהוא הנקמה המתוקה ברוע ובממלכת הפגיעות .

תודה !

יום ראשון, 12 ביוני 2016

מה למדתי בסדיר וכיצד יישמתי בבית

פוסט קצר בנושא חקירה וחתירה לקבלת התמונה .

לפני כמעט שלושים שנה לקראת סוף הסדיר נערכה ביקורת תקופתית . דבר שיגרתי ולא חדש עבורי . 
אולם , בביקורת זו נמצאו דברים חריגים הקשורים בדרך עקיפה לעיסוקי ולאחריות שלי .
חקירת המחדל נחתה כרגיל על מפקד הבסיס . לא פחדתי ממנו , הערכתי אותו מאוד והוא פעל תמיד בנחישות . נחישות זו פעלה גם לטובתי היות והיתה ברורה ומסודרת ויצא שמספר פעמים למדתי מחוכמתו .
מפקד הבסיס חקר את המחדל ללא משוא פנים עד הפרט הקטן שבקטנים . יש לציין שלא היה מונחת מלמעלה ללא הכשרה או ידע בתחום . בדיוק להפך זה מתחום עיסוקו .
כשנשאלתי ועניתי ונשאלתי ועניתי נאספו התשובות ...למרות שאני הייתי הקטן והאחרון ועוד נקודות שיכלו להצביע על בעיתיות בהתנהלותי , נמצא כי אין ביני לבין הממצאים כל קשר ופעלתי לפי הנתונים שהיו לי כפי המצופה ולא יכולתי לשלול לקויים אחרים ...למרות נסיון לעשות מיצג מזוייף על הגב שלי . זה לא היה סוף העולם הבעייה היתה מינורית מההתחלה . אך בכל זאת זו היתה חקירה רצינית .
למדתי שעור חשוב בנושא הפללה וחקירה והקלות הבלתי נסבלת של הזיוף . כמו כן למדתי כיצד מקשיבים גם לקטן הפשוט שייתכן שהוא הפושע הוודאי .
לגבי ההמשך אינני יודע ולא התעניינתי במיוחד . היתה לי ביקורת חוזרת להכין .
חלפו להן כשלושים שנה .
ערב ,שעה מאוחרת . אני שומע התחלה של מריבה . בין אשתי לביתי . תלמידת יסודי  . 
הילדה נאשמת בזאת ששלחה הודעה משפילה ופוגעת לחברה מהכיתה ...
התשובה שלה ..לא מבינה לא שלחתי שום הודעה ולא משפילה והיא חברה שלי . 
בחילופי הדברים עם הילדה הנפגעת מועבר תצלום מסך של ההודעה עם פרטים של הילדה שלי כולל תמונה . המסרון של אחת מהרשתות החברתיות .
על פניו נראה אמיתי וכל האצבעות וההפללה על הילדה ...
אני מתחיל לשמוע בכי ואני לא עשיתי כלום ולא אני ולא שלחתי .
קרבתי אל המכשיר תוך כדי שאני עושה שקט אצל עצמי ופולט בקול הילדה לא בקטע זה לא סגנון פעולה שלה . יש לה מגרעות אחרות  (למי אין מגרעות ?)
אני מביט במכשיר אכן זו התמונה שלה השם שלה אבל התמונה ישנה לא כמו בחודש האחרון או לפחות בשבועיים האחרונים לאחר ששברה את הסלולרי . השם שלה כתוב אחרת והיא ברשת חברתית שאין אצלה את היישום ...איך אני יודע שאין לה ?
פשוט כי לפני מספר חודשים דיברנו על זה והיא הסכימה שזה לא בשבילה ואני לא מסכים .כך, שלא התחברה ולא נתנה פרטים . מלבד זאת היא שונאת את החפירות והקשקשת .
אמרתי לאשתי שתמסור את העובדות ושאין מהצד שלה כל פנייה או פגיעה .
נזכרתי במפקד הבסיס שנטה להקשיב ללא חריצת דין פשוטה וקלה .
מאוד קל לשבור אמון ונשמה של ילד או ילדה . גם כשאתה מכיר היטב את הנפשות הפועלות .
רוע , תרגילים וזיופים תמיד היו ותמיד יהיו .
אני לא יודע כיצד תשוקם מערכת היחסים עם החברה שנפגעה שלא באשמת שתיהן ,אבל אני כן יודע שהבת שלי תשתף פעולה בעתיד ללא פחד . אני יודע שלאחר מקרה כזה היא מבינה שיש אבא שמקשיב ושומר ומפקח עם ראש פתוח .
לא צריך להיות בלש גדול או מעריץ של שרלוק הולמס מאת ארטור קונאן דויל .
יש בי כעס על הנבזות על מערכת יחסים עכורה לאחר מליצה מגמתית .

קורא נכבד ! חפרתי בסיפור מסיבה פשוטה

סיפור כזה יכול להתרחש אצל

כל אחד ואחת בביתו במבצרו בחדר שלו. יש סיכוי גם בדלת שממולך

מרגיש פגוע אך גאה ושורד בעוז 


יום שני, 30 במאי 2016

סלולרי מרוסק , ילדה , גלידה ו"עלובי החיים" ז'אן ולז'אן .

עיניין של חינוך וגישה .

סיפור בתוך סיפור עם מסר חינוכי לעצמי .

יש התחלה .מרכז . חפירה במרכז . חפירה לקראת הסוף וסוף לא מפתיע אבל שונה .
ההתחלה 
הודעה בטלפון
הבת שלך ריסקה לרסיסים את הסלולרי שלה  (בת 11)
היא התקשרה מחברה .
לילדה שלום !
תשובה שלי ...
תשאירי את הכרטיס אשראי בבית ותגידי לה שאנחנו צריכים לדבר .
לא כועס .
טלפון שני בתוך שלושה חודשים .
זה לא צחוק גם הכיס רוצה לבכות .
קצר
זו שיחה שמתקיימת בכל בית שיש בו ילדים עם סלולרי בין העיניים במקום מצח  (כשמביטים עליהם מהצד רק אז רואים שיש מרווח צר ).
מהקוביה במצח לא תצמח הישועה . רק קרינה .

מרכז
אני והבת נפגשים  מספר מילים . היא מוכנה ולבושה לצאת העירה למעבדת הסלולר .
בדרכינו אני מבקש שנלך יד ביד . היא מסכימה ברצון רב . 
חוזר על דברי שאני לא כועס .אבל,כואב לי ומרגיש לא נחמד עם זה . 
שואל אותה, מה היית עושה עם ילדה ששוברת פעמיים טלפון חדש  בתוך זמן קצר ?
את חושבת שמגיע לה עונש ?
עונה - איזה עונש ? ומנסה להצדיק את עצמה . 
שאלתי בעדינות ..בבית אחר משפחה אחרת .היו מענישים ? נסי לחשוב על ילדה אחרת זה יהיה מוצדק להעניש אותה ?
עונה - כן .
עונש שלא יקנו ולא יתקנו לה את הטלפון עד שנה הבאה או עד היום הולדת הבא כדי שאולי תהיה בוגרת יותר ?
עונה - כן זה אפשרי .
אני יכול להעניש אותך אותו הדבר ?
מביטה בי ומהנהנת קלות .
שקט ...

חפירה מרכזית 

פתחתי והתחלתי - את יודעת שאת מביעה בהתנהגותך זילזול ? ומראה שאין אפשרות אפילו למכשיר פשוט וישן להשאיר לשימושך ?
אבל אני יודע שאת לא כל כך אשמה .
הילדה התעוררה !
פתאום באתי אליה בגישה מלטפת ....
לא בדיוק  !
כל זה בגלל שהטלפון לא שלך . לא עבדת בשבילו ,לא הלכת בצעדה ארוכה, לא עשית מעשה טוב כדי לזכות בו .
לו היית עושה משהו שהיה גורם לך להעריך את המאמץ והתגמול הלא מושלם אבל שלך רק שלך, היית מתיחסת אחרת .
תשובה של הילדה ...אבל אין לי דמי כיס !
זה לא קשור ! הטעמתי .
יש לי סיפור בשבילך סיפור קטן בתוך סיפור על הדוד שלך ..האח שלי .
רוצה לשמוע ? (חסר לה שלא תרצה . אני חופר ! )
כן, אני רוצה לשמוע .
סיפור קטן .
כשהיינו ילדים בערך בגיל ארבע עשרה . עבדתי קיץ שלם פחות שבועיים כמעט בכל יום . כדי לקנות אופניים עם עשרה הילוכים ורמה של בנים . בשבוע האחרון של חופשת הקיץ קניתי בחנות ליד העבודה של אמא שלי ,ששם היו זוג בתקציב שלי ...עשויות ברזל מעט כבדות תוצרת המזרח הרחוק בצבע כתום- חום לא ממותגות ולא ידועות .
רכבתי ונהנתי בתדירות יומית . 
כעבור מספר חודשים אולי שנה , הגיע הביתה זוג אופניים חדש כסוף מסגסוגת אלומיניום תוצרת אנגליה .ממותג .
..פירמה של אלופים . דומות מאוד לשלי .
אני לא הזמנתי אותם ולא הייתי צריך .
כן ...נחשת נכון!
הזוג החדש לא בשבילי . הכלי הנחמד והמושלם הזה , מיועד עבור אחי !
הדוד שלך ...הוא יודע לרכב ...אני למדתי אותו . הוא לא עשה משהו מיוחד כדי לזכות באופניים  . לא עבד בקיץ לא סיים את השנה בציונים טובים . למעשה היה די סטטי . 
אז למה קנו לו ? את בוודאי שואלת .
זה לא כל כך חשוב לסיפור ...זה כי סבתא אמרה לאמא שלא תהיה קינאה והבדל בין האחים ..זה לא טוב שאחד רוכב על הילוכים ומשוכללים והשני מסתפק בקודמים . ( טעות חינוכית חזקה שהורסת מוטיבציה למתמודד שעובד למען מטרה ראויה וגם לזה שמקבל עד לפה ללא מאמץ  ).
כן ,הוא רכב על הזוג החדש ...פעם עד פעמיים בשבוע . כל פעם היה שובר או הורס פריט בהם ...בתוך פחות משנה הצליח להרוס את בסיס ההברגה של ציר הדוושה . מזלג כידון ...שכחתי מה עוד ומה קדם למה .
אני רכבתי על שלי בתדירות כמעט יומית עד גיל עשרים ושלוש ...זרקתי אותם אחרי שכבר לא נשאר מה לתקן. שלוש פעמים צמיגים עקב שחיקה משימוש  רב .

מה למדת מהסיפור ?

לא הבנתי ..ענתה .
המסר הוא ברור ביתי היקרה !
כשזה שלך והתאמצת בשביל זה אתה תטפח ותשמור יותר ...למרות שתמיד תהינה הפתעות שאחרים יותר קל להם לקבל . יהיו מצבים שהמוצר שבידייך רגיל ונחות יחסית למקבלי מתנות חינם .
לקבל זו לא חוכמה לטפח ולשמור זו ההתקדמות .
אילו היו גורמים לשיתוף במאמץ ובאחריות האופניים של אחי היו יכולות לחיות עד היום ...ברמת השימוש שלו .
זה לא משתנה עם השנים . רק להשגיח ילדה שלי ! ההשגחה אף פעם לא באה במתנה ובחינם !

חנות הסלולר ועלובי החיים סוף הסיפור 

מסרנו את המכשיר לבדיקה נתתי הוראה לתקן ולהשמיש את המכשיר . בזוית העיין קלטתי שהילדה מפעילה את המוח שלה  ומבינה את גודל המעמד . לא שכחתי את עלובי החיים ואת ההדרכה שקיבלתי בילדותי מאת סבא ז"ל ...אסור להעליב יותר מפעם אחת קטנה . בסיגנון מודה ועוזב ירוחם .
בואי חמודה נלך לסיבוב ..
לאן ?
לאכול גלידה כוכב לי ולך .
אורו עינייה ונתנה חיוך מכל הלב !
קנינו ואכלנו בהנאה .
היא לא קיבלה פרס ...
עינין של חינוך . במודע !
אחרי החפירה צריך לאפשר פתח מילוט דרך גישור ופרופורציה ...שבעתיד גם תשתף ולא תפחד . שתדע לבנות לעצמה תיקון גדילה נאותה ואחריות מבוקרת .
אם הייתי או אהייה אכזרי היא לא תשכח לי את זה כל החיים . אם הייתי מיוחד מפתיע ומוזר היא תזכור לי את זה עד סוף החיים .
בקיצור בדומה לעלובי החיים ...הכומר למרות שנשדד ונלקחו מביתו החפצים העדיף לנקות את הנפש (של העלוב) מהחפצים הלא מקדמים .לא היה מוכן להסתכן בפגיעה בנפשו של הפוגע וגורם המהומה .
הפנים של הילדה חשוב בעבורי יותר ממסך צמוד מצח .
מקווה שגם אצלך זה דומה .
אל תתאכזרו לילד ששבר מוצר בר חלוף הנפש שלו תזכור לכם את זה לטוב ולרע . 
אנחנו מושא להערצה אצל ילדינו לא צריך גם זה להיות מרוסק .

תודה ...ניתן לשתף ולהביע דעה 


יום שלישי, 24 במאי 2016

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לוקח רק את התודה

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לוקח רק את התודה: לו היו שואלים אותי איזה דבר רוחני או גשמי הייתי לוקח איתי לאי בודד או למקום שומם , מה היה  הדבר ? אהבה ? תקווה ? כוח רצון או אמונה ? ה...

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לעזוב זו לא בושה !

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לעזוב זו לא בושה !: לבוגי ולביבי שלום ... בעיקבות הנטישה של השר הבכיר בממשלה  הפוסט הזה עוסק בתקופת סוף שנות השמונים ...עוד בתקופה שביבי היה רק ראש מטה הב...

יום ראשון, 22 במאי 2016

לעזוב זו לא בושה !

לבוגי ולביבי שלום ...

בעיקבות הנטישה של השר הבכיר בממשלה 

הפוסט הזה עוסק בתקופת סוף שנות השמונים ...עוד בתקופה שביבי היה רק ראש מטה הבחירות של הליכוד ובוגי היה קצין מבטיח במדרג הצבאי . 
שניהם לא קשורים לסיפור אבל קשורים לתהליך העזיבה .

הסיפור מתחיל בצד השני של התקליט שלי .
למי שלא מבין או לא מהתקופה , אסביר ... המחצית השנייה של השרות הצבאי הסדיר . בשנים הללו מוסיקה שנוגנה מאלבומים, הוקלטה על גבי תקליטים ..קלטות קסטות בשמם המלא היו דרג ב'  בהתיחסות האומנותית  כמוצר לא כמוסיקה . מסיבות טכניות בעיקר .
כשחיל אומר שהחליף צד ...זה לא אומר פוליטיקה או החליף מערכת ...פשוט נשאר לו פחות זמן לסיום השרות .

זה סיפור גבורה ...של נטישה . לנוס ולא להביט לאחור . בגאווה אישית לאחר זמן .
בזמני החופשי הייתי מתאמן בקאנטרי להנאתי בעיקר בשחייה . 
שחייה זה ענף יחידני וזה אומר אתה והמים בשילוב זמנים מדידים . אין משחק קבוצתי ...לא כיוונתי לכדור מים .
מרגיע גוף ונפש מחזק ועוד דברים נפלאים . בחורות כבנות זוג בכיף של אימונים ? זה לא !
על הדשא ובגדת הבריכה זה משהו אחר .שם יש זמן ומקום לרומנטיקה .
במשך תקופה מסוימת היתה לי צופה מעריצה כבת גילי ולא ידעתי ולא ייחסתי חשיבות .
עד שיום אחד ידיד מבוגר שהתאמן במחיצתי "פתח את עניי" כיוון לי את האוזניים הפה והעיניים . התחלנו לצאת . אני והבחורה ...לא עם ידידי . אבל בהמשך עם חבורתה . 
התגלה בעיני עולם שלם עולם שלא הכרתי קודם לכן . מסיבות שלא הורגלתי אליהן .
וגם המתנות הנפלאות של תגילי סכסוך חישוקים מזימות תרגילים ומניפולציות ...
הייתי חייב לזרום . חשבתי שכך זה בחיים וזה התשלום עבור שהייה בחבורה ובסטטוס של זוגיות אמיצה .
איך קוראים לזה ...עשיתי שקר בנפשי . היתה לי סבלנות רציתי ללמוד כיצד זה מתפתח .
למדתי היטב זו פונקציה ליניארית בכיוון שלילי  בשבילי . יותר ויותר להיות קטן ולא אחראי או קובע . יותר ניתן לירידות וסתימת הפה ..יותר עושה חשבון . יותר מנותק מעצמי יותר עצוב על הדרכי בחיים ואזלת ידי במתן לגיטימציה לדברים לא אתיים ולא טובים מבחינתי ..כן זה היה חוקי אבל מסריח .
הם היו ילדים טובים לא שותים אבל חלקם יכלו בקלות לשפוך ולשתות את דמי .
לא מעשנים אבל יכלו להזיז את כל האש והעשן לעברי . ללא מצמוץ קל .
ערב אחד הוזמנתי למסיבה בביתה של בת זוגי . אחותה הגדולה חגגה יום הולדת . היא היתה מבוגרת ממני בשנה או שנתיים . כל החברים באו כולנו גלאי עשרים פחות או יותר . 
בשלב המניפולציה הראשון חשתי את האדמה רועדת תחתי . בשלב הבא אחריו , מצאתי את עצמי מברך לשלום את כלת המסיבה . 
הרי אני חצי פגוע חצי רוצה לשרוף לפוצץ ...
אבא קופץ לי מול העיניים  . המסיבה לא נשמעת הרעש חזק המבטים והמילים מסביב לא חדים .
פתאום אני מקבל מבול של שאלות אבא . אני שואל את עצמי ..אבא ? למה ? מה פתאום את קופץ לי במחשבה . מה השאלות האלו ?
למה באת הנה ? למה אתה כאן ? מה יוצא לך מזה ?
על שתי השאלות הראשונות יש לי תשובות יותר מאחת .
על האחרונה אין לי תשובה .
אבא מה אתה היית עושה ? ניסיתי לשאול .
אבא היה עונה " עדיף פת לחם חריבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב "
או שהיה אומר - בשביל מה לך או בשביל מה זה טוב ?
בתוך כל השקט שעשיתי ובתוך כל הערפל הגדול שבניתי סביבי , הצלחתי להבין ולפלוט אני הולך .
סליחה ...אני רוכב הביתה בשמחה גדולה .
עליתי על האופניים ו...יש פנצ'ר . כן כנראה משהו חמד את אחד הצמיגים למעשה חבלה .
המשכתי בדרכי בדרך ידעתי שאני יכול לעבור דרך המשפחה שלי או להשאיר שם את האופניים או לנפח . היגעתי לבית הקרובים . בן דודי בדיוק באותו הזמן תיקן את אופניו .
שמח לראותיני ..מה רוצה ? משאבה ? היא כבר היתה בידו עוד לפני שנכנסתי !
ניפחתי בדקתי ..תודה ורכבתי הביתה .
בשבילי זה היה סימן מנצח !
סתם עזבתי ? סתם היגעתי לבן דודי ? במקרה היתה לו משאבה זמינה ביד ? 
הבנתי את צעדי היטב ושמחתי בו .
איזה מזל שאז היו רק טלפונים קויים וגם זה בקושי .
למה מזל ? כי לא עניתי לשיחות ולא הייתי בבית ולא יכלו להטרידיני ולחפשני .
לקח לבחורה מעט זמן להבין ולחברה שלה גם .
אני חופשי ...חופשי 
 כשאני חושב על זה באופן מקאברי והומור שחור, יוצא שציטטו לי יהונתן גפן .אמרו שאני בחיים לא אבין את שכתב .אבל אני ביצעתי את הרגש ...בגדול את "יונתן סע הביתה "
עם כל הירידה שלהן למען האדרה פרטית , יוצא כי אני היחידי שהבנתי את השיר .
אצלי הפעמונים צילצלו בערב שבת אחד .לא רחוק מהבית אבל, רחוק מעצמי . אז-מה אם לקחתי אופניים . והשתמשתי במשאבה ואויר במקום אווירון .
לקחתי מתנה קטנה לילד .
תודה !


יום שני, 16 במאי 2016

לוקח רק את התודה

לו היו שואלים אותי איזה דבר רוחני או גשמי הייתי לוקח איתי לאי בודד או למקום שומם , מה היה  הדבר ?

אהבה ? תקווה ? כוח רצון או אמונה ?

הייתי עונה ללא משוא פנים , את היכולת להגיד תודה .

מיקום המחשבה

ביום העצמאות האחרון כהרגלי בקודש ויתרתי מראש על מסע שריפת פרות וכנפי עוף ...בקיצור על האש וחבורתו .
במקום לשרוף חיפשתי לבנות , להבין ,לשאול ואולי גם לנפח את הפנימיות שלי בנספחים חיוביים . 
הספקתי לשמוע הרצאות  לחזור הביתה לצאת לטיול של שלוש שעות ולחזור ולשמוע עוד מעט דברי חכמה .
ניסיתי לסכם במשפט , במילה או תיאור חביב .
הגעתי לתובנה ..אולי אני טועה אבל הבנתי  שהדבר צריך להיות על חומרי אבל קיומי .
מצאתי ...היכולת להכיר תודה ...להגיד תודה . 
למי ? 
לעצמי ולכל מה שמחוצה לי .
תודה על כוח הרצון .
תודה על היכולת להגיד תודה 
תודה זה הדבר שמושך אחריו כמעט את הכל ...את האמונה האופטימיות המפוקחת , את השימחה והרצון לעשות שיהיה יותר טוב שיהיה אפשר להגיד עוד תודה .
ברור שלא הכל מושלם ולא הכל תפור מראש ...גם על זה אני צריך ללמוד כל פעם מחדש להגיד תודה .
התודה מביאה לרצייה שיוצרת מעגלי תהודה רבים שמקרינים וחוזרים בדרכים שונות .
התודה משמרת לי הרבה תובנות שחלק מהן תובנות של אהבה .
כשיש לי את התודה אני יכול לבנות ולהתמצות טוב יותר .
נספח נוסף לדבר הזה שהוא מכפיל את עצמו ולא מתכלה ניתן לחלוקה ולא די לו .
כל דקה אנחנו נלחמים כנגד חידקים ומזיקים שבקלות יכולים להשמידינו ובכל זאת אנו צוחקים על המצב ואומרים תודה ...זו מכה אנושה לכל השללי שבעולם ומחוץ לו .
למקום בודד שם אני נדרש לעצמאותי ולעצמיותי אני בוחר בתודה וביכולת להגיד תודה גם לתודה עתידית .
תודה עתידית זה נושא רחב ...
על כך בפוסט אחר . ובתודה לפוסט עתידי ואחר מראש ...
תודה