כמה עולה ספר בלתי מוגבל ?

זו שאלה קלה מדי !

כמה עולה חינוך לשונות מתופעת העדר ....זו השאלה .

והתשובה ...מגש פיצה עם תוספות ובקבוק משפחתי .

כן ! ספר בלתי מוגבל , בערבון המופקד בספריה שווה ערך למגש פיצה ונספחים קלים .

זה סיפור קצר על מתן בחירה חופשית לכאורה .

היה יום אחד לא מיוחד , שבו התבקשתי להביא מגש משפחתי . בו בעת היתה דרישה לספר קריאה מוגדר .

השאלה היתה למה הרעב יותר גדול ..לפיזי או לרוחני . פיצה או ספר . 

ברור שפיצה ...היא יכולה להמתין לפעם הבאה . היות והמנוי בספריה לא איפשר ספר נוסף בהשאלה , פניתי אל ילדי ושאלתי אותם האם הם מוכנים לוותר על פיצה היום כדי שנוכל להגדיל את המנוי לספר נוסף ? 

הייתי מאוד קשה איתם ושאלתי אם הם עוד מוכנים להוסיף כמה שקלים מכיסם כדי להשלים את הסכום .

התשובה היתה חד משמעית . של ..כן !

אל דאגה ! הם קיבלו מאוחר יותר את הפיצה . אחרי שכל אחד היה אי שם בפרקים הראשונים של הספרים שבחרו .

הם לא תולעי ספרים ויש תקופות שהפרקים היחידים שיש בבית הם בערוץ הממוחשב לצפייה חופשית .

אבל דחיית סיפוקים התקבלה בשיעור קליל ופשוט .

לאחרונה ,נתקלתי בבחור צעיר שאני איתו בקשר מסחרי , שהתגאה ביכולתו להגיע לסירטונים מיוחדים מצחיקים ושטויות של אנשים ונפילות של יונקים . אמר שהיום זה מה שקורה ומה שנחשב .לא שטויות של בית ספר ...

שאלתי אותו בעדינות וזיהיתי שלא נפגע ..תגיד כשהיית ילד כשהיית בבית ואבא היה מגיע  מה היה קורה ?

למה אתה מתכוון ? שאל 

עניתי - אבא בא מה הדבר הכי חשוב שקורה או שעושה או שעושים  ?

אה ..הבנתי !  אמר .

מה הפעולות הראשונות שעשית עם אבא או שעשה לבדו באופן רגיל ושיגרתי  ? הטעמתי  וריפדתי את השאלה .

ענה - אבא היה מכין את עצמו לארוחה . אמא היתה מגישה רק לו הוא היה אוכל ...

ומה אתכם הילדים ? שאלתי 

אנחנו לא . ענה 

הכל קודם כל אוכל והיחס של אמא לאבא . הוסיף .

ואתם הילדים ?

הסתדרנו .

הקשתי בשאלה נוספת . אבא היה מתעניין או מנסה לעורר עיניין בעוד נושא או תחום ? להתעניין בדבר נוסף ?

קיבלתי חיוך עצוב עם תנועת ראש שלילית קלה .

קיבלתי צביטה בלב . בכללי בחור טוב מעט לץ ...יעבור עם הגיל . ההתיחסות וחוסר העידוד לערך מוסף , ילוו אותו למשך חייו

תודה

סנדוויץ הולנדי בנוסח פולני

כך בחרתי לכנות את הסיפור . המעשה הוא מזון לנפש .

לפני כשנתיים בדרכנו לחזרה לארץ מטיול משפחתי קצר באמסטרדאם  השתלט  עלי הפולני שבי .

זה לא סוד שאני חצי פולני ...מהצד הטוב .

גם אמסטרדאם איננה זרה לי ...למעשה הבירה האהובה עלי באירופה .

איך הכל משתלב ???

שכרנו חדר במלון פשוט ללא מותרות ואביזרים . היה עלינו לדאוג למזונינו בעצמינו .

בשעת עזיבתינו את החדר עשינו סדר ואיסוף אשפה ושאריות . זוגתי שתחייה החליטה להשמיד את מעט הלחם ההולנדי שנשאר גבינה צהובה וגמבה יתומה .

עצרתי אותה במועד . צעקתי לא ! לא לזרוק ! 

הפולני שבי יצא החוצה בסערה ...מה פתאום זורקים אוכל ?

מה תעשה עם זה ? טסים עוד מעט והילדים רק חטיפים ותיקנה לי ... כך קיבלתי נזיפה .

אני מכין לנו סנדוויצים ממה שיש ממה שאפשר כמה שאפשר . לא זורק אוכל ...אולי מה שישאר כחסר תועלת .

פולני ..יש מזון בשפע לא חסר דבר הדרך פשוטה ברורה ורגילה . אין לך מה לעשות ? אין בחוץ מלחמה . עזוב !

תעשה מה שאתה רוצה . נראה מי ואיפה זה ייזרק . כך קיבלתי חיזוקים לבביים .

ברור שהכנתי . רק שלושה כי ,לא נשאר גמבה . עטפתי קשרתי ולתיק היד .

בשדה התעופה תהליך הקליטה היה רחוק מלהיות חלק ונוצר מצב שהילדים היו מאוד רעבים ולא מצאו מה לאכול .

הבת שלי זכרה שהכנתי כריכים . בעדינות שאלה ובעדינות קיבלה אחד . כעבור דקה בא אחיה הגדול . אפשר ?

כן! אפשר ! 

נשארתי עם אחד . 

שתי דקות או שלוש ..אבא הכריך הזה מאוד טעים !

שתי דקות ...אבא יש עוד ? 

כן ! עוד אחד .

אפשר ?

כן . 

אכלה חצי ואת החצי השני אכל החצי פולני שבי .

היה שקט !

לפני כמה חודשים הבת שלי ביקשה שאכין לה כריך בדיוק לפי המתכון ההולנדי שבשדה התעופה .

הכנתי בטח שהכנתי יש שפע של מזון בארץ גם הולנדי . 

טעם הכריך הפשוט כשרעבים מקבל תפנית מוזהבת במחשבה .

החודש גם יצאנו לחופשה קצרה . בדרך חזרה בעת פינוי החדר לא שאלו אותי למה ולמי אני מכין סנדוויצים !

כן גם הפעם היה ביקוש לא צפוי ....

כשאני חושב על זה יש לזה קשר יותר חזק לפיתוח חוש הישרדות בעיקבות יציאה מהתעללות מאשר הקשר להיותי בעל חינוך שלא משמידים מזון אכיל .או בקצרה  התעללות חזקה מפולניות או צורך מושרש .

למדתי לסמוך על עצמי ולהשתמש במה שיש גם אם זה פשוט זה טעים ומקסים והכי חשוב בזמן הנכון במינון המספיק .

איך אני יודע שזה במינון המספיק ?

עובדה אני חי כותב ולא מורעב .

כן לפולני יש מקום נכבד ולא בפינה בחושך לבד . קודם כל הילדים הקטנים לפני הגדולים .

לא לדאוג ..זוגתי לא אכלה מהכריכים שעשיתי ...לא יודע למה . אולי בגלל שגם היא שבעה בגאוותה .

תודה !

רוצה לעזור ואין התקדמות

איך לצור התקדמות ,איך לתקן ?

יוצא לי לפעמים להגיב בהזדמנוית שונות ובפורומים . אך הדבר הקשה ביותר הוא לקבל תגובות של אדם שהולך ונעלם הולך ומתמוסס ממש מול העיניים ומול המקלדת .

בחור או בחורה שיש להם כמעט הכל ...לא מדובר בכסף או רכוש . מדובר באינטילגנטציה וכישורים נוספים עם בריאות גופנית תקינה ..רק פגיעה נפשית נקודה שחורה קטנה . הנפש שלהם פגשה את מלאך המוות בטרם עת . שלא מרצונם ומתוך חוסר נתונים ויש שיגידו גורל מזל ...כתוב מלמעלה .

מאותו הרגע של המפגש , העולם משתנה , החשיבות של הדברים וההחלטות מקבלים שינוי מהותי .

אין זה משנה כמות איכות ומספר הפעמים שהנפש שלהם נטרקה לפיתחו של השאול והמוות . יש באלמות יש באונס יש בהטרדה של עלילות שווא . היד יכולה להמשיך ולכתוב אוקיאנוס  של מילים זה לא ישנה את ההתיחסות .

כאחד שהיה שם וחזר משם . פגש את בורא עולם וקיבל הזדמנות שנייה ושלישית , אני רואה כיצד אותם נפגעים לא מוכנים לפעול בטובתה של הזדמנות שנייה או שלישית . לרוב מתיאשים בהזדמנות שלישית ולפניה .

יש הרוצים לפגוש את מלאך המוות עוד פעם אבל כשהם חסרי גוף וחסיני נפש .

יש ויגידו לפגוש את אלוהים ממצב מאוזן במועדון השיש .

אני מנסה בכלים שיש ברשותי להציע ולעזור . אני גם מבין את אלו שאיבדו את התקווה . מנסה להפיח בהם תודה ומחשבה שנייה .

האדם הוא לא מעבורת חלל שלפעמים הסיכוי לחזור ידוע מראש או נקבע מראש . פגיעה באריח קרמי אחד קטן משמיד דרך שלמה .

אני מאמין שכל דקה יש לנו הזדמנות . רק מבחינה ביולוגית אנו מועמדים למתקפה מאסיבית לפחות פעמיים ביום בציחצוח שיניים לדוגמא .

ובכל זאת אנחנו קמים לבוקר חדש .

כואב לי שאינני יכול לעזור וכואב יותר שאינני יכול למנוע . למנוע את הכאב הראשוני ואת הכאב האחרוני .

כשאני מדבר על האחרוני יש שיקחו זאת לפגיעה עצמית . זה כשלעצמו אירוני לוקחים שליטה על פגיעה כדי שתבטל פגיעה. יוצרים פגיעה חדשה כדי לסתום פגיעה קודמת או חוזרת . לא בא לשפוט את נפש האדם הנפגע .

הפיתרון היתום הוא על הפרק .

אם אנסה להתיחס לנושא בסיגנון הפילוסוף עימנואל קאנט אזי אסור לי להפריע לאדם לבצע את תרגיל הפגיעה העצמית . אם ארחיק לכת עלי לעזור לו בהגשמת זממו . 

עלי ועלינו כחברה לאפשר פגיעה עצמית וחופשית לכל מי שחפץ בכך . זה המשתמע מדרך זו .

דרכי היא יותר אכזרית . כן ...סדיסטית .

אני משתדל להרוג את הרוע לצחוק לתוצאת הפגיעה ולהוכיח לה שאני מבין שהיא קיימת וכולנו ברי חלוף ..הפגיעה היא לעולם . היות ואני מאפשר שליטה על עוצמות הרגשות , קשה לי להשאיר את הפגיעה לנפשה ולהשתולל או להשריש אצל אנשים פגועים .

אני מנסה למנוע מגע לא הוגן בין מתנות חינם לגהינום הקטן ולגהינום הגדול שנמצא בתוך חלל הריקבון של החיים .

עדיין אינני יודע הרבה דברים ואינני יודע כיצד לשלוח כוחות להתחדשות במטרת שליטה טובה יותר בחיים ובפחד .

אבל , אני חדור מטרה שלא לתת לרוע לנצח . ברור שלא אהיה כאן לנצח אבל לא הרוע ישלוט בריגשותי והדרכותי לאדם אחר שיגשים את ייעודו ואפילו בחלקו . 

דבר אחד אני יודע שאת התיקון של המתקן יש באפשרותי לעזור ולסייע או לא להפריע אבל , את התיקון עצמו שהוא צד שלישי אלי ,אינני יכול לעשות בעצמי .

חשוב לי שכל אחד שעבר התעללות  (לא אחד שדרך על מסטיק בטעות) יצליח להביע את שליטתו במפגש עם רגשותיו לעשיית הטוב המיוחל  .

או תיקון לטוב המיוחל שהוא הנקמה המתוקה ברוע ובממלכת הפגיעות .

תודה !

מה למדתי בסדיר וכיצד יישמתי בבית

פוסט קצר בנושא חקירה וחתירה לקבלת התמונה .

לפני כמעט שלושים שנה לקראת סוף הסדיר נערכה ביקורת תקופתית . דבר שיגרתי ולא חדש עבורי . 

אולם , בביקורת זו נמצאו דברים חריגים הקשורים בדרך עקיפה לעיסוקי ולאחריות שלי .

חקירת המחדל נחתה כרגיל על מפקד הבסיס . לא פחדתי ממנו , הערכתי אותו מאוד והוא פעל תמיד בנחישות . נחישות זו פעלה גם לטובתי היות והיתה ברורה ומסודרת ויצא שמספר פעמים למדתי מחוכמתו .

מפקד הבסיס חקר את המחדל ללא משוא פנים עד הפרט הקטן שבקטנים . יש לציין שלא היה מונחת מלמעלה ללא הכשרה או ידע בתחום . בדיוק להפך זה מתחום עיסוקו .

כשנשאלתי ועניתי ונשאלתי ועניתי נאספו התשובות ...למרות שאני הייתי הקטן והאחרון ועוד נקודות שיכלו להצביע על בעיתיות בהתנהלותי , נמצא כי אין ביני לבין הממצאים כל קשר ופעלתי לפי הנתונים שהיו לי כפי המצופה ולא יכולתי לשלול לקויים אחרים ...למרות נסיון לעשות מיצג מזוייף על הגב שלי . זה לא היה סוף העולם הבעייה היתה מינורית מההתחלה . אך בכל זאת זו היתה חקירה רצינית .

למדתי שעור חשוב בנושא הפללה וחקירה והקלות הבלתי נסבלת של הזיוף . כמו כן למדתי כיצד מקשיבים גם לקטן הפשוט שייתכן שהוא הפושע הוודאי .

לגבי ההמשך אינני יודע ולא התעניינתי במיוחד . היתה לי ביקורת חוזרת להכין .

חלפו להן כשלושים שנה .

ערב ,שעה מאוחרת . אני שומע התחלה של מריבה . בין אשתי לביתי . תלמידת יסודי  . 

הילדה נאשמת בזאת ששלחה הודעה משפילה ופוגעת לחברה מהכיתה ...

התשובה שלה ..לא מבינה לא שלחתי שום הודעה ולא משפילה והיא חברה שלי . 

בחילופי הדברים עם הילדה הנפגעת מועבר תצלום מסך של ההודעה עם פרטים של הילדה שלי כולל תמונה . המסרון של אחת מהרשתות החברתיות .

על פניו נראה אמיתי וכל האצבעות וההפללה על הילדה ...

אני מתחיל לשמוע בכי ואני לא עשיתי כלום ולא אני ולא שלחתי .

קרבתי אל המכשיר תוך כדי שאני עושה שקט אצל עצמי ופולט בקול הילדה לא בקטע זה לא סגנון פעולה שלה . יש לה מגרעות אחרות  (למי אין מגרעות ?)

אני מביט במכשיר אכן זו התמונה שלה השם שלה אבל התמונה ישנה לא כמו בחודש האחרון או לפחות בשבועיים האחרונים לאחר ששברה את הסלולרי . השם שלה כתוב אחרת והיא ברשת חברתית שאין אצלה את היישום ...איך אני יודע שאין לה ?

פשוט כי לפני מספר חודשים דיברנו על זה והיא הסכימה שזה לא בשבילה ואני לא מסכים .כך, שלא התחברה ולא נתנה פרטים . מלבד זאת היא שונאת את החפירות והקשקשת .

אמרתי לאשתי שתמסור את העובדות ושאין מהצד שלה כל פנייה או פגיעה .

נזכרתי במפקד הבסיס שנטה להקשיב ללא חריצת דין פשוטה וקלה .

מאוד קל לשבור אמון ונשמה של ילד או ילדה . גם כשאתה מכיר היטב את הנפשות הפועלות .

רוע , תרגילים וזיופים תמיד היו ותמיד יהיו .

אני לא יודע כיצד תשוקם מערכת היחסים עם החברה שנפגעה שלא באשמת שתיהן ,אבל אני כן יודע שהבת שלי תשתף פעולה בעתיד ללא פחד . אני יודע שלאחר מקרה כזה היא מבינה שיש אבא שמקשיב ושומר ומפקח עם ראש פתוח .

לא צריך להיות בלש גדול או מעריץ של שרלוק הולמס מאת ארטור קונאן דויל .

יש בי כעס על הנבזות על מערכת יחסים עכורה לאחר מליצה מגמתית .

קורא נכבד ! חפרתי בסיפור מסיבה פשוטה

סיפור כזה יכול להתרחש אצל

כל אחד ואחת בביתו במבצרו בחדר שלו. יש סיכוי גם בדלת שממולך

מרגיש פגוע אך גאה ושורד בעוז 

סלולרי מרוסק , ילדה , גלידה ו"עלובי החיים" ז'אן ולז'אן .

עיניין של חינוך וגישה .

סיפור בתוך סיפור עם מסר חינוכי לעצמי .

יש התחלה .מרכז . חפירה במרכז . חפירה לקראת הסוף וסוף לא מפתיע אבל שונה .

ההתחלה 

הודעה בטלפון

הבת שלך ריסקה לרסיסים את הסלולרי שלה  (בת 11)

היא התקשרה מחברה .

לילדה שלום !

תשובה שלי ...

תשאירי את הכרטיס אשראי בבית ותגידי לה שאנחנו צריכים לדבר .

לא כועס .

טלפון שני בתוך שלושה חודשים .

זה לא צחוק גם הכיס רוצה לבכות .

קצר

זו שיחה שמתקיימת בכל בית שיש בו ילדים עם סלולרי בין העיניים במקום מצח  (כשמביטים עליהם מהצד רק אז רואים שיש מרווח צר ).

מהקוביה במצח לא תצמח הישועה . רק קרינה .

מרכז

אני והבת נפגשים  מספר מילים . היא מוכנה ולבושה לצאת העירה למעבדת הסלולר .

בדרכינו אני מבקש שנלך יד ביד . היא מסכימה ברצון רב . 

חוזר על דברי שאני לא כועס .אבל,כואב לי ומרגיש לא נחמד עם זה . 

שואל אותה, מה היית עושה עם ילדה ששוברת פעמיים טלפון חדש  בתוך זמן קצר ?

את חושבת שמגיע לה עונש ?

עונה - איזה עונש ? ומנסה להצדיק את עצמה . 

שאלתי בעדינות ..בבית אחר משפחה אחרת .היו מענישים ? נסי לחשוב על ילדה אחרת זה יהיה מוצדק להעניש אותה ?

עונה - כן .

עונש שלא יקנו ולא יתקנו לה את הטלפון עד שנה הבאה או עד היום הולדת הבא כדי שאולי תהיה בוגרת יותר ?

עונה - כן זה אפשרי .

אני יכול להעניש אותך אותו הדבר ?
מביטה בי ומהנהנת קלות .
שקט ...

חפירה מרכזית 

פתחתי והתחלתי - את יודעת שאת מביעה בהתנהגותך זילזול ? ומראה שאין אפשרות אפילו למכשיר פשוט וישן להשאיר לשימושך ?

אבל אני יודע שאת לא כל כך אשמה .

הילדה התעוררה !

פתאום באתי אליה בגישה מלטפת ....

לא בדיוק  !

כל זה בגלל שהטלפון לא שלך . לא עבדת בשבילו ,לא הלכת בצעדה ארוכה, לא עשית מעשה טוב כדי לזכות בו .

לו היית עושה משהו שהיה גורם לך להעריך את המאמץ והתגמול הלא מושלם אבל שלך רק שלך, היית מתיחסת אחרת .

תשובה של הילדה ...אבל אין לי דמי כיס !

זה לא קשור ! הטעמתי .

יש לי סיפור בשבילך סיפור קטן בתוך סיפור על הדוד שלך ..האח שלי .

רוצה לשמוע ? (חסר לה שלא תרצה . אני חופר ! )

כן, אני רוצה לשמוע .

סיפור קטן .

כשהיינו ילדים בערך בגיל ארבע עשרה . עבדתי קיץ שלם פחות שבועיים כמעט בכל יום . כדי לקנות אופניים עם עשרה הילוכים ורמה של בנים . בשבוע האחרון של חופשת הקיץ קניתי בחנות ליד העבודה של אמא שלי ,ששם היו זוג בתקציב שלי ...עשויות ברזל מעט כבדות תוצרת המזרח הרחוק בצבע כתום- חום לא ממותגות ולא ידועות .

רכבתי ונהנתי בתדירות יומית . 

כעבור מספר חודשים אולי שנה , הגיע הביתה זוג אופניים חדש כסוף מסגסוגת אלומיניום תוצרת אנגליה .ממותג .

..פירמה של אלופים . דומות מאוד לשלי .

אני לא הזמנתי אותם ולא הייתי צריך .

כן ...נחשת נכון!
הזוג החדש לא בשבילי . הכלי הנחמד והמושלם הזה , מיועד עבור אחי !

הדוד שלך ...הוא יודע לרכב ...אני למדתי אותו . הוא לא עשה משהו מיוחד כדי לזכות באופניים  . לא עבד בקיץ לא סיים את השנה בציונים טובים . למעשה היה די סטטי . 

אז למה קנו לו ? את בוודאי שואלת .

זה לא כל כך חשוב לסיפור ...זה כי סבתא אמרה לאמא שלא תהיה קינאה והבדל בין האחים ..זה לא טוב שאחד רוכב על הילוכים ומשוכללים והשני מסתפק בקודמים . ( טעות חינוכית חזקה שהורסת מוטיבציה למתמודד שעובד למען מטרה ראויה וגם לזה שמקבל עד לפה ללא מאמץ  ).

כן ,הוא רכב על הזוג החדש ...פעם עד פעמיים בשבוע . כל פעם היה שובר או הורס פריט בהם ...בתוך פחות משנה הצליח להרוס את בסיס ההברגה של ציר הדוושה . מזלג כידון ...שכחתי מה עוד ומה קדם למה .

אני רכבתי על שלי בתדירות כמעט יומית עד גיל עשרים ושלוש ...זרקתי אותם אחרי שכבר לא נשאר מה לתקן. שלוש פעמים צמיגים עקב שחיקה משימוש  רב .

מה למדת מהסיפור ?

לא הבנתי ..ענתה .

המסר הוא ברור ביתי היקרה !
כשזה שלך והתאמצת בשביל זה אתה תטפח ותשמור יותר ...למרות שתמיד תהינה הפתעות שאחרים יותר קל להם לקבל . יהיו מצבים שהמוצר שבידייך רגיל ונחות יחסית למקבלי מתנות חינם .

לקבל זו לא חוכמה לטפח ולשמור זו ההתקדמות .

אילו היו גורמים לשיתוף במאמץ ובאחריות האופניים של אחי היו יכולות לחיות עד היום ...ברמת השימוש שלו .

זה לא משתנה עם השנים . רק להשגיח ילדה שלי ! ההשגחה אף פעם לא באה במתנה ובחינם !

חנות הסלולר ועלובי החיים סוף הסיפור 

מסרנו את המכשיר לבדיקה נתתי הוראה לתקן ולהשמיש את המכשיר . בזוית העיין קלטתי שהילדה מפעילה את המוח שלה  ומבינה את גודל המעמד . לא שכחתי את עלובי החיים ואת ההדרכה שקיבלתי בילדותי מאת סבא ז"ל ...אסור להעליב יותר מפעם אחת קטנה . בסיגנון מודה ועוזב ירוחם .

בואי חמודה נלך לסיבוב ..

לאן ?

לאכול גלידה כוכב לי ולך .

אורו עינייה ונתנה חיוך מכל הלב !

קנינו ואכלנו בהנאה .

היא לא קיבלה פרס ...

עינין של חינוך . במודע !

אחרי החפירה צריך לאפשר פתח מילוט דרך גישור ופרופורציה ...שבעתיד גם תשתף ולא תפחד . שתדע לבנות לעצמה תיקון גדילה נאותה ואחריות מבוקרת .

אם הייתי או אהייה אכזרי היא לא תשכח לי את זה כל החיים . אם הייתי מיוחד מפתיע ומוזר היא תזכור לי את זה עד סוף החיים .

בקיצור בדומה לעלובי החיים ...הכומר למרות שנשדד ונלקחו מביתו החפצים העדיף לנקות את הנפש (של העלוב) מהחפצים הלא מקדמים .לא היה מוכן להסתכן בפגיעה בנפשו של הפוגע וגורם המהומה .

הפנים של הילדה חשוב בעבורי יותר ממסך צמוד מצח .

מקווה שגם אצלך זה דומה .

אל תתאכזרו לילד ששבר מוצר בר חלוף הנפש שלו תזכור לכם את זה לטוב ולרע . 
אנחנו מושא להערצה אצל ילדינו לא צריך גם זה להיות מרוסק .

תודה ...ניתן לשתף ולהביע דעה 

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לוקח רק את התודה

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לוקח רק את התודה: לו היו שואלים אותי איזה דבר רוחני או גשמי הייתי לוקח איתי לאי בודד או למקום שומם , מה היה  הדבר ? אהבה ? תקווה ? כוח רצון או אמונה ? ה...

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לעזוב זו לא בושה !

יציאה מהתעללות ופוסט-טראומה (SEXUAL ABUSE AND P.T): לעזוב זו לא בושה !: לבוגי ולביבי שלום ... בעיקבות הנטישה של השר הבכיר בממשלה  הפוסט הזה עוסק בתקופת סוף שנות השמונים ...עוד בתקופה שביבי היה רק ראש מטה הב...