מוסיף כאן סיפור קצר של דבר ידוע . ואולי ש...לא .
שבוע לפני החג .
דרישה בקשה קביעה .
לפנות ולסדר את החדרון עבודה . להחזירו לשימוש כתיבתי יצירתי ולא מחסן ארכיון חירום .
כן ..על הדרך גם לצבוע ולשנות את הפיגמנטים . מחדר ילדותי של תלמידת כיתה ב' לחדר בוגרת חטיבת ביניים .
בתקווה אופטימית שאכן זה כך .
מה נשתנה הפסח הזה מכל הלילות ?
לא בא בזמן . אין לי זמן . לא מעוניין כל כך להתעסק .
מה אומר - ניצחו אותי בגדול . תעשה וגם תקנה וגם תגדיל ראש . אל תדאג היא תעשה בעצמה ותעזור לך .
כן סידרה . סידרה לאבא עוד עבודה . אריזה והעברה . לפחות לא ניתן להאשים אותי בביצוע המושלם .
ועכשיו בא שלב הפרוקים והקניות של החומרי הצבע .
לא נזקקתי להרבה . כמעט הכל יש לי .
היתה צריכה מכשיר חשמלי שנמכר במבצע בעיר קרובה לשוק רמלה .
אמרתי - יופי ! נוכל לשלב קניות עם קניות וצבעים.
יצאנו שמחים עם חבילת מצלצלים וכרטיס חיוב (זה השם האמיתי של כרטיס האשראי )
ברור שדבר ראשון זה המכשיר החשמלי שבמבצע . את הסקר לא אני ולא מתפקידי לערוך . כך שנחסך ממני עוד מעמסה ועוד מספר שאלות . כתובת תשלום ואנחנו בתוך מספר דקות בשוק .
דבר ראשון בכללי התנהגות בשוק כלל עולמי - אם באת רעב אז מייד לאכול ! שוק וקניות לא על בטן ריקה .
הצעתי לקניינית הצעירה לשבת ולאכול משהו חמצי לפסח כי שבוע הבא לא יהיה (לא חשוב שרק שבוע בשנה .עצם ההפסקה מעוררת דרישה) .
אני אכלתי והיא הסתכלה . טעמה כזית מלפפון חמוץ . זהו . אני בתפקיד יחיד .
עוד שכנועים . עקשנית נעולה . לא מתביישת והמקום לא זר לה .
קנינו מספר מוצרים שקיימים רק שם בהפרש משמעותי . כיום שוק או מרכול גדול וחסכוני ליד הבית אותה הוצאה ולפעמים עדיף ליד הבית .
התחלנו לחפש חנויות חומרי ביניין בסביבה . תופעה מעניינת חנוית קטנות וותיקות נעלמו וסגרו שעריהן .
נכנסנו לשתי חנויות שונות . באחת ניסו למכור לי כמות שלא היה לי צורך בה . בשנייה היה מחיר טוב וכמות סבירה למוצר טוב אך לא היה מוצר חשוב שרציתי . בשני המקרים יצאנו בידיים ריקות .
הנערה לא מוציאה מילה לא מתערבת אך, מקשיבה וערנית .כמו שומרת את הביקורת לעצמה .
שאלתי מה השעה אמרה . שתינו משהו והצעתי לה להגיע לאזור תחנה מרכזית תל אביב לכוון התיקוה . שם יש סוחרים שאני מכיר . יש סיכוי שנמצא שם או שנתפשר ונמשיך לחנות ליד הבית .
אמרה - בוא ונסע לשם .
נסענו חיפשנו עברנו שתי חנויות גם בהן הציעו לנו בדומה לקודמות . הגענו לחנות (ברור אחרונה ) מצאנו שם את כל מבוקשינו . כמות של חומר רצוייה ומתאימה לדרישות הביצוע .
יצאנו מהחנות . הייתי מופתע שלא התלוננה ולא רטנה לאורך כל רחוב ההגנה בין החנויות וגם בחנות האחרונה .
בדרך לרכב שאלתי אותה , מה למדת מכל היום הזה וכל המעברים שעשינו .
ענתה לי מייד . כשאתה יודע מה אתה צריך ומה שאתה רוצה אז אתה יודע !
ביקשתי פרוט .
ענתה - ידעת מה הכמות שצריך ושאתה רוצה ידעת ממקודם איזה סוג אתה רוצה לא היית מוכן שימכרו לך דברים אחרים . אז לא ויתרת עד שמצאת את מה שאתה תכננת .
עניתי לה - יפה ! את זה אני חושב שלומדים עם אבא ולא בבית ספר . כל הכבוד לך ושמח שהיתה לך סבלנות .
בעיניין הסבלנות החזירה אותי מהר מאוד למציאות --- " אבא האוטו עוד רחוק ? כי ..."
אל דאגה !הגענו היתה שמחה וגם עמדתי בהבטחתי . ואכן הצבע הספיק במדוייק עם שארית שלא מצדיקה אריזה לשמירה .
במבט של שבוע שאחרי , אני מודה שטוב שיש מצבים כאלה, חגים ומטלות שכאלה . זה מצדיק ומאפשר לי לתת חינוך לא פורמאלי אבל פראקטי לדור ההמשך .
לדעת מה שאתה רוצה וצריך ושלא ימכרו לך מה שיש או מה שרוצים . גם במחשבות ולא רק בחומר ובמצלצלים .
צריך ליצור הפרדה בין מה שמנסים למכור לך למה שאתה צריך על פי נסיונך או הבסיסים הקיימים למחשבתך . נכון שאין בחירת צבע וחומרי בינין שמרניים ברי השוואה למעשיו ומחשבותיו של אדם . אבל צריך להתחיל במשהו כבסיס להשואה ובנייה אישית .
תודה על הקריאה ואשמח לשיתוף תגובות ומחשבות
