פלאפל והישראלי

ביקור קצר במדרחוב של עיר הקודש .

השבוע הסתדר לי ביקור בירושלים .הייתי צריך רק קרוב לבירה . אבל  העדפתי לכלול את המרכז הוותיק .

לא משו שחייבים לעשות או אופנתי . זה יותר על הדרך כשיש זמן .

רציתי לחסוך זמן בארוחה אז , שמתי פעמיי  ללא כיסופים מיותרים לפלאפליה . חיפשתי אחת כזו שמוכרת פלאפל ולא גם וגם . שתהיה נקייה ולא חשוכה .

הגעתי ליעד . היו לפני מבוגרים שניים או שלושה . המוכרים טפלו באופן רגיל . כעבור דקותיים נכנסו קבוצה של דוברי אנגלית נניח שמונה . אני את שלי קיבלתי והסתדרתי . 

לפתע ראיתי בחור אולי כבן שלושים נכנס ויוצא מסביר משהו חוזר בודק את הקבוצה שוב הסבר קצר ויוצא . הגלאים של רובם עברו את החמישים והשישים . תיירות רגילה לירושלים . 

הבחור התיישב ליד שולחן ולא היה במגע עם הקבוצה . יצאתי לאחר שהוספתי סלטים וקרבתי אליו . חיפשתי מקום לשבת . במקרב מולו היה מושב פנוי . התמקמתי מולו . לאחר ששאלתי אם המקום פנוי . הזמין אותי בשפת הסימנים .
התחלנו לנהל שיחה . שאלתי אם הוא המדריך של הקבוצה .
תשובתו הפתיע אותי . ענה ברוגע שלא והוסיף שראה שהם לא כל כך מבינים .
עניתי לו שלתומי חשבתי שהוא המדריך שלהם ודואג להם למקום טוב וסביר לאכול בו .
ענה לי שקלט שהם לא מבינים מה שהמוכר אומר אפילו שדיבר אנגלית .
עניתי , כן , שמעתי את הדיבור .(הסבר שלא מסביר ומקדם)
המשיך הבחור ללא התיחסות לטיב האנגלית וההסבר , המוכר ניסה להסביר את הנוהל בחנות . שזה פלאפל חופשי חלקי . הוא שם חלק ושלושה כדורים את כל השאר כולל תוספת כדורים וסלטים זה חופשי ועצמאי . גם נותן צלוחית .
ראיתי שהם לא מבינים וחושבים ומדברים אחרת מהעיסקה . אז באתי והדרכתי אותם בכל הנוהל והתהליך . ראיתי שנבהלו בזמן שהראשונים קיבלו מנה עם שלושה כדורים בלבד .
על בקבוק הקולה לא היה צריך הסבר .
דיברנו עוד מעט מספר משפטים ותחומי עיניין נפרדנו כידידים . אפילו לחצנו יד !
מה רציתי להגיד ?
שיש ישראלים יפים . יש בינינו שמזהים מכשול או מוקש או שמזהים חוסר התאמה . בשפה של בוגרי משאבי אנוש " אין הלימה " אז הם מבצעים את  "תרגיל אליפלט" זה הכינוי שלי לאנשים שיכולים בקלות לברוח ולא מצפים מהם להתעמת ולבצע משימה הרואית . בחרתי את אליפלט כי בכל יום עצרת לחללי צהל משמיעים את השיר על החייל אליפלט שאופי במיל אין לו וחי פשוט פשוט . הוא זה שמציל את הגיזרה .
מה יותר קל מלזוז הצידה ולתת לשמונה חיצוניים  נגיד זרים להתבלבל . זה לא אסון אם יאכלו שלושה כדורים וסלט ולא יקבלו את מלא העיסקה ?
אז יש ישראלים יפים . אנשים טובים באמצע הדרך . אולי לא בדיוק פינת קינג ג'ורג' אבל לא רחוק .
גם אם הפלאפלים הם לא של תת אלוף . מבחינתי פגשתי במלך . אמנם ללא כתר . אבל מלך .
נשאר רק להגיד תודה .

אתה לא יודע ! אני עברתי קורס ואלמד אותך משהו

מקומם פרובוקטיבי פוגע  ! נכון ?

מורתי משהו ?

אל דאגה ! זה מה שנאמר לי  ולא לך , הקורא .

סיפור קצר על קבלת ואיגוף פגיעה בכבוד . באגו, במקצועיות ובביטחון העצמי .

מעשה שהיה כך שהיה . לפני שנה . בארץ ניכר אי שם לחופי הים התיכון .

התמזל מזלי ויצאתי לטיול מאורגן של שבוע בחו"ל  . היה בסדר זה לא הסיפור  .

לפני הטיול כחוקר טוב ולא כצאן המובל למרעה בדקתי וראיתי מספר תמונות והסבר קצר על איך היה ומה עכשיו .באחד הימים בשליש השני של הטיול הגענו לעיירה מיוחדת . לא הופתעתי מהמראה כי כבר צפיתי בכחמישים תמונות כלליות ולמדתי בריפרוף את המבנה הטופוגרפי והאקלימי של האזור .

המדריך נתן זמן לסיור חופשי ומזון . לא היו הרבה תיירים  . בתת -הקבוצה שהצטרפתי היו כשישה שבעה פריטים .

הגענו לאזור של כנסיה אחת מתוך שלוש או ארבע  . סדר גודל בינוני  . סיגנון רומנסק מתקדם עם רוזטה בחלק העליון למי שמתעניין .

מצלם פה ושם , מתמקד בפירזולים פחות בבני אדם . עם מצלמה לא משוכללת במיוחד אבל פראקטית ומתואמת לטיולים . 

אין לי צורך בצילום סטנדרטי . יש מספיק תמונות טובות שהעדשה עשתה עימן חסד מופלא במרשתת . תוך כדי שאני מודע שלא אוכל עם הציוד שיש לי לקלוט גם מרצפות דלת חלון צריח רוזטה ושפיץ עליון . או שנים או אחד ולא עוד .

נגשה אלי אחת המטיילות בנעימות גבוהה . בקשה שאצלמה . היא כיונה הכל רק לכוון וללחוץ .

עשיתי כבקשתה . הסתכלה ולא היתה מרוצה .

ביקשה עוד סיבוב . הפעם צילמתי שתי תמונות  במיקוד שונה .

שוב לא היתה מרוצה . אך, הפעם  עם משפט הכותרת . אתה לא יודע וההמשך . ציינה בפני שהיא עברה קורס צילום לא התעמקתי בשעות בתכנים ועוד . היא החליטה שצריכה ללמד אותי . ניסתה ושיתפתי פעולה . בסבלנות  . הכרתי אותה שיטחית מבוגרת ממני בעשור לפחות ובעברה הוראה או ניהול ההוראה .

כבשתי את כבודי וכמו שאומרים זרמתי איתה והפקרתי את מוחי בידיה . לימדה אותי . כן . לאחר הלימוד בפראקטיקה אמרה זה כבר יותר טוב . ועוד אחת גם קיבלה ציון מניח את הדעת ( טוב שלא שפטה אותי על התנהגות טובה )

לא רבתי איתה לא התחמקתי ממנה בהמשך  . רק לא שיתפתי  . כי 

יש הרוצים להשמיע ולהוכיח יותר מאשר לסבול קיומו של ידע אחר .

אם ניקח את זה לפילוסופיה של המדע . בתחום המטמטיקה  חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי פותח והומצא בשני מקומות בו זמנית ואותו תחום התיחסות . את האחד פיתח איזיק ניוטון , זה עם התפוח . והשני שלא תפס בשאר העולם היה לייבניץ בגרמניה . למה ? זה מה שיש .

הבנתי את הקו של היורה . זה דו משמעי היות ובאנגלית לצלם או להקליק נקרא לבצע ירי .

לא העלתי את מצבי האגואיסטי לרמת חומה מול חומה  . תגידו פראייר חלש אופי . לא מובן איך שונא מורות ובית ספר יכול לעבור בשתיקה ולא להעמיד אותה על טעותה ?!

לפני כמה שנים קיבלתי הדרכה פעם אחת סמויה מאבא ופעם מערוץ עיסקי בסירטון .

יצאתי מהכוכב שלי לרגע והסתכלתי עליו מבחוץ ללא שפיטה . שאלתי את עצמי האם שווה תקיפה . האם שווה מאמץ האם מותר לי לשקר לעצמי על הפגיעה ולהמשיך ? השאלה הבאה היתה מה קורה בזמן ההמתנה למזודות בנתב"ג ?

התשובות היו מאוד חד משמעיות . אחת יש מספיק כנסיות שאפשר לצלם יש מספיק מורים ותלמידים . השנייה שזה ממש אירוע קטן . קורא בהרבה מקרים . והשלישי עלה לי החזון של הפרדות דרכינו ממש ליד המסוע של המזודות .

ממש ראיתי עצמי במעמד כאן נפרדות דרכינו . כיציאה מחוץ לאזור הלחימה .

הסיכוי לפגוע או לפגוש בה לא מתקרב לאפס . אז למה אני צריך להשקיע מאמץ ולספר לה בסיגנון  שבגיל בר מצווה גם אני עשיתי קורס . גם למדתי לפתח ידנית ולהרכיב ולהחליף עדשות . מה יתרונותיה של כל עדשה ולמה לא תמיד צילום אפשרי . כן, גם לא פירסמתי תגובות ופירסומים ציבוריים ששיתפתי והשתתפתי . למה ? כי לא צריך . היא לא תקדם לי את פיתוח החוש האומנותי . הביקורת היתה על חצי עבודה  . השליפה היתה מתאימה למה שמורות בדרך כלל מתנגדות ואומרות . לקרוא ולהקשיב לכל השאלה ולתת תשובה מלאה . אם כשלה למה אני צריך לתקנה .

את המחמאות שלי קיבלתי וממשיך לקבל . לפעמים זה מסבך אותי במתן תשובה מתחמקת .

הסיפור נועד בעבור אלו ששותקות ושותקים . מתוך עוצמה והבנה שיש כאלה שמשדרים על גל אחר . הם לא קולטים את זה ואנחנו לא נתקן להם את המשדר כי אנחנו יוצאים מאזור הקליטה ונכנסים להרים אחרים ומנהרות עם פתחים לכיוון שונה .

פנס ולא בעין

מתנה לכיפור האחרון. היום שהיה .

בבוקרו של ערב יום כיפור , אשתי מסרה לי הודעה . אביך שבר את הפנס ברכב . הוא בסדר . רק הפנס .

חצי נחמה .

מי שיש לו אבא פולני סטנדארטי יכול להבין את ההמשך או שלא צריך לקרוא את המשך הנאמר . אעשה זאת בהומור  למרות שבזמן אמת לא מצחיק בכלל .

אבא התארח באחד המלונות בצפון . רמת התיירות לא רלוונטית  אבל יש מקום לכניסה של אוטובוסים . אחד מהשניים התרחש או שהאוטובוס הפריע לאבי לצאת מהחנייה \שביל . או שהשביל והחניה לא מותאמים לרכב ואוטובוס .

הלך פנס ראשי עם כיפופים קטנים וקיפולים יותר קטנים . לאוטובוס שלום .

אני בתפקיד הבן הטוב , אמור לבלות איתו את החג ומעבר לו .

עד שהגעתי מהעבודה אליו חלפו כמה שעות . לחוצות מבחינתו רגועות מבחינתי כשאני רואה את האופק התעסוקתי .

הגעתי . האיש שלי עדיין בסבב מוסכים ערב כיפור שעה אחת בצהריים . הוא לא בחדר ואני יוצא להשלמת מוצרים לארוחה מפסקת ולשבירת הצום . צמים . 

חזר שאל שאלות . נו...בטח ! על הקניות שעשיתי . בינינו על מה ישאל ?

במקומות ששאל אמרו לבוא אחרי החג . לחוץ שלא יהיה לו פנס תקין לתנועה ורוצה לנסוע ביום עם פנס דולק . 

למה ? כי ככה  ! 

שכנעתי אותו שהתקנה היא מנובמבר ואם ידליק עכשיו ישר יפול לידי המשטרה . כפרצה הקוראת לגנב .

כיפור עבר יחסית ברוגע ובשלום ללא טחינה  . 

למחרת ,הבן- אדם כבר עושה הכנות וסדר ליציאה .לפני שש בבוקר ! 

אבא תן לישון ! הציפורים עוד נוחרות על העצים  ! לאן אתה ממהר .  אני עבדתי עם מוסכים . רובם ידברו אתך רק אחרי שמונה . זה פנס וכמה חיבורים לא יום למודים ארוך !

לא עזר לי .

קמתי . ידעתי מה צפוי . רבע לשבע אנחנו בסיור סע בלבל וטייל בכל הצפון . יותר קל לשאול איפה לא היינו . והיו מקומות שמתעוררים אחרי תשע .

כשהתחלנו את הבוקר האיש לא התלונן שאין דלק .אמרתי לו שעלות הדלק והחיפושים יהיה שווה להמתנה במוסכים קרובים . שתק רק סינן מפיו יש לי דלק עד תל אביב . אמרתי בוא נסתפק עד חדרה ואם תתעקש נתניה . 

לא עזר .הסתובבנו שלוש או ארבע שעות עד שהרמז שלי הפך לאולטימטום . כמו נדנדה בגן שעשועים . "עוד פעם אחרונה , אחרונה ודי "

חזרנו נסענו לאחת ההצעות המקוריות עוד לפני החג . מחסן פרוק חלפים . האדם היה לבדו הפועלים הבריזו לו באותו יום . אז אמרתי אני אפרק רק תגיד מאיפה . אמר זה בסדר והלך טיפס הביא . שילמנו אחרי שבדקתי שתואם .

לא מצאנו מוסך שירכיב אז אני נכנסתי לתפקיד . קנינו מנורות ונתתי לאיש הלחוץ לבחור פינה מוצלת שקטה ואם אפשר בלי זבובים . כלים יש, לא הכל ,אבל , מסתדרים  .

לפני ההרכבה אספתי אזיקונים וחוטי מתכת  לקשירה של החלקים הרופפים . המשחק עם הפנס לקח שעה וחצי בערך . גם בסיום לא היה רגוע . בכל שלב של העבודה הפעלתי אותו ומעט שיגע אותי . אני די מחוסן שאלות לחוצות לא עוברות אותי . קשרתי סידרתי  סיימתי . 

ידעתי שהפולני שלי נרגע ודי מרוצה .

איך ידעתי ? הוא לא אומר לא מתלונן לא מחייך לא עצוב . איך ?

פשוט לקרוא בין שורות הלחיצות . אומר לי לחתוך את שאריות האזיקונים בשני מקומות . אבא לא אומר . הוא שואל  אם אני מתכוון להשאיר ולא לחתוך את השאריות ומצביע על שתי הנקודות שלא קצצתי .

כשקצצתי נרגע ונרגעתי .

התנקיתי ונגמר היום .

בערב יצאנו כולנו לחפש מזון ולהינות אמר צריך תחנת דלק . 

מה קרה אבא , אמרת יש דלק עד תל אביב ?

צריך דלק . נגמר . ענה בפסקנות .

למחרת הוא קם בשש . כן התחיל לקשקש ולסדר . הזכיר לי את הסרטים הישראלים של פעם .

לא נתן לישון גם יום אחרי . אבל לא דיבר יותר על התיקונים והפנס . לפחות זה וגם לא היה את מי להאשים .

מה רציתי להגיד בסיפור הזה . לא..לא שפולני זה מקצוע . פשוט לראות את האופק ואיך דברים מתגלגלים לפני שהם מתגלגלים . וגן שעשועים לא נגמר אף פעם רק הדלק לפעמים .

עוד דבר . שלפעמים כדאי להשאיר קצוות כך ניתן לקרוא בן השורות גם כשאביך מגיע לגבורות .

טיול ובית הספר . לא גרים ביחד .

סוף החופשה הגדולה . 

סוף סוף סוף החופש הגדול . נגמר המשעמם לי ומוסיקה עד אחת בלילה .

כן, חוזרים לביביסיטר הגדול .

יש לי סיבות רבות לכינוי הזה . במילים הקרובות אסתפק ברבע פן .

זה לא סוד שהגירסא הנשית שלי היא בחטיבת ביניים . גם לא סוד שאיננה חובבת בית ספר . מן הדין יחסה לציונים ולמהלך ההפנמה של בית החרושת לציונים בהתאם . נעזוב אבחונים כרגע . אלו הנתונים . 

נתון שלא מתיחסים אליו שהוא אהבת מולדת וטיולי טבע מעבר לקניונים טבוע אצלה עמוק בנשמה . רק צריך לגלות .

התמזל מזלי והצעתי לגברת טיול . אזור בנימינה פינת כביש שש . גובל במבואותיה הדרומיים של זיכרון יעקב .

הצד הניצע הסכים למוצע . אז יצאנו . לקחתי מפה בדפדפת משנת 2009 . מים וכסף ...הרי אי אפשר בלי נקודות עצירה . זה הטעם הנוסף ולא הפרק בפינוק .

טילנו רכוב באזור . מושב אביאל ובהמשכו . בסיס היובלים של נחל תנינים . ירדנו לתצפית  והסבר קצר . 

למה הגבעה שממול היא לבנה ?

עניתי שזו ההתחלה של הרי הכרמל, שהם שלוחה של השומרון שבזמן ההווצרות היו בהם מצבורים של סיד \גיר . אבל זה נקרא אבן גיר ומכאן הצבע הלבן .

הראתי במפה לאן פנינו מועדות .לימדתי איך למצוא את הצפון לפי מוט דגל מונף ולהוריד שעה אחורה כי הטבע לא מכיר בשעון קיץ או חורף , מעשה ידי אדם .

 המשכנו למושב ניל"י . בהר העגול עשינו סיור ותצפית  . 

איפה צפון שאלתי ? 

חיפשה הדגימה ומצאה ! לא תיקנתי טעות מינורית . וראתה את הכביש אמרה זה כביש שש . אמרתי נכון . איך זה מופיע במפה ? שאלתי .

זה פה אבל למה מקוקו ?

כי המפה ישנה ומסמנת כביש בתכנון שכבר מוכן לשימוש רק שהוא לא פתוח . 

קיבלה הסבר קצר על ההרים סביב ורואים את הארובות של חדרה חברת החשמל .

חשבתי לתומי שאזרוק את המונח "קו פרשת המים" והיא תקפוץ ותגיד כן , למדנו אני יודעת . 

השתוממתי כשאמרה מה זה ? 

שאלתי , מה מלמדים אתכם בבית ספר ? לא יודעת באמת או שכחת ?

לא יודעת !

לקחתי את שתי הידיים הצמדתי ודימיתי הר . הראתי לה את קו הגשם שמתפצל  הסברתי לה שמהצד של ההרים שאנחנו רואים המים זורמים לכוון הים ליד הארובות . הצד השני של ההר שאיננו רואים זורם לירדן ולביקעה . 

הבינה וגם הצלחתי להסביר שכרמים ניטעים במורדות הגבעות .אך ,לא בנחל ולא בראש ההר . ועצים זה מטעים ולא כפי שכתוב בכמה מקומות כרם זיתים . אין דבר כזה . 

ירדנו לישוב ואני בעודי המום  מרמת הידע המופנה לנוער בימינו שאלתי בתמימות מה זה שם הישוב ניל"י ? יודעת ?

אמרה שלא . 

שאלתי אם היא מעוניינת בהסבר ? הפתיע אותי כשאמרה כן וגם ללא התניות .

נילי זה ראשי תיבות של "נצח ישראל לא ישקר"

מה ??

נצח ישראל לא ישקר . בשפה של היום ישראלים לא פראיירים ! במילים אחרות  צריך לעולם לשאוף שעם ישראל יצליח ויתקדם .

לא למדתם על מחתרת ניל"י  . שרה אהרונסון והאגרונום אבי החיטה המודרנית אהרון אהרונסון . המאבק והעזרה לאנגלים בהוצאת הטורקים מהארץ אחרי ארבע מאות שנה ? 

ענתה לי במרירות ספק בתמימות שלא דיברו ולא הסבירו .

למורים בבית הספר שלה יש מזל גדול ! גדול מאוד בגלל החופש הגדול ושהיו רחוקים מקו הצעקות שלי עליהם !

בושה ! לא ברור לי הזלזול בזכות קיומינו בארץ . רק מסיבות סוף שנה זה מה שמעינינם ?

כבשתי את הכעס והתסכול . אני יודע בתוך תוכי שאם לא אני לא אחר מלבדי . 

חזרנו לאוטו . לא הייתי מרוצה אבל מפוקח . הפרדה בין התסכול לבין הצורך לתקן ולהעביר מידע ידע ומסר  .

פלטתי בשקט בושה למדינה . את בטוחה שלא דברו  על המחתרת ועל האמפריה התורכית ?

בטוחה ! 

רוצה לשמוע הסבר קצר ?

הפעלתי מנוע ומזגן הייתי בטוח שלא רוצה  . הופתעתי אמרה שכן רוצה . 

בשלוש דקות על השעון ללא מוזיקה ורעשי רקע  . קיבלה הסבר על התורכים ששלטו באזור עד אחרי באר שבע וגם ברומניה בולגרייה וחלק מהונגריה דרך לבנון וסוריה . הייתה המומה ובשקט כי הבינה את הגודל . הייתה בבלקן וקלטה את המרחב .

הסבר קצר על אהרונסון והחיטה . עוד שלושה משפטים על הרצון של הישוב היהודי להתפתח ולפתח והעזרה לאנגלים בבואם מבאר שבע . לא נכנסתי למערך הכוחות הניו- זילנדים והאוסטרלים . בינינו זה די  ! ללא רצח עינויים ותולדות ראשית אירגון השומר . 

נסענו מתחת לכביש שש . הגענו לקיבוץ רגבים עצרנו במרכולית . גלידה ראשונה או שנייה לאותו יום  (קיבלה ארבע)

נחנו נרגענו המשכנו . בדרך מהמרכולית שאלתי  איך זה שאצלי היא מתעניינת ומקשיבה ובבית הספר זה לא מתרחש ?

ענתה הם מדברים עד ששתי דקות אחרי אני לא שומעת דבר . כולנו לא שומעים . 

טיילנו עוד שעה וחצי באזור וארוחת צהריים . הייתה מרוצה ואני יותר . ברור שממנה ולא ממשרדי החינוך התרבות נוער וספורט .

סיפור ארוך .

איפה הערך המוסף לנפגע תקיפה או לאדם תמים מהישוב ?

אני יכול להמשיך ולשנוא ולכעוס על מערכות ממשלתיות . זה לא יקדם אותי ואת המסר ליקרים לי . אני מזמן לא מצפה שמקבלי משכורת ממשרד ממשלתי או עירוני  יפעלו תמיד בטובתו של התלמיד או האזרח . עבר הווה ועתיד .

המחוייבות שלי להעברת המסר שלי למרות שהוא מאוד קולקטיבי חלה עלי .

כדי להתקדם ולקדם עצמי אני צריך להיות עם מסר קצר ואחראי בדומה לנילי . לשאוף ליותר . בשקט ולא ברעש . עם טעם מספיק ונכונות .

משום מה תמיד המסרים המכוננים שאני מקבל ומשתדל לתת מגיעים ללא אמצעים טכנולוגים . ללא חשמל וללא מים .

לכל אחד יש את האמצעים הללו. רק לפקוח את העיניים . להשקיע בידע עצמי ולא ברחמים עצמיים או חיפוש עוולות ומי אשם . אם יש לי מסר ורצון זה יהיה מאוד משמח לדעת שיש לי תמיכה אבל התמיכה עושה את דרכה לפעמים במסלול שונה ולא תואם וללא תיאום .

אם אהיה נחוש אבל ,לא בכפייה תתכן הקשבה ופעולה פורייה . העולם רגיל לבכיינים ולוותרנים ומאבדי דרך . העולם פחות סלחן למפלסי דרך ויזמים שרואים מעבר לקיר הבטון שממול כולם . כאלה יש בודדים . ממש בודדים .

האם יש סיכוי שאת או אתה חלק מהבודדים הללו ?

זה לא פיקניק או הר של תותים . אבל המצב הקיים לא מאפשר אור זרקורים הפוך .

תודה לכל מי שקרא עד הסוף . אפשר להפיץ ולהפציץ בשאלות .

תגובות .

דרוש מפעיל סונאר או מ.כ.מ .

זה אצלך .

סיפור קטן רובו אמיתי  מטושטש לחיסיון 

לפני שנים בודדות התנדבתי במסגרת מסויימת . התפקיד יותר חברתי מאשר טיפול גופני . 

חלק מההגדרה זו עבודת משמרות 7\24 . מותר הלכתית . וחוקי מדינת ישראל .

אחד הדירים חוסים  בחור בעל נתונים בינוניים בגוף ונמוך מכך בהכרה ובנפש היתה לו נטייה לקום בלילה ולצחצח שיניים כמעט כל שעה . חוזר לרוב למיטה .

לילה אחד הוא נעלם בין ביקורת אחת לשנייה כך שלא חלפה יותר משעה במקרה הגרוע .

הסכנה שיזיק לעצמו ולאחרים או לאחרות ואז זה סיפור של מספר גורמים לחקירה ועריפת ראשים .

למזלי ולשמחתי זה לא הסיפור .

בביקורת שערכתי לא מצאתי אותו במקומות הצפויים והרגילים . נלחצתי והרצתי תסריטים ..לא חסר  תסריטים אבל חסר שהעיר את שאר החוסים ...

עצרתי כעבור מספר דקות בודדות . כפיתי על עצמי בכוח לכבות אורות ולעשות שקט . הוא לא בחדר .

גם לא בארון ולא צריך לצאת משם .

שקט אמרתי לעצמי אתה עושה רעש שמפריע לעצמך לחשוב לחפש ולהתרכז בחשוב . 

ההטרדה המרכזית היתה את מי להקפיץ את מי להעיר למי לדווח ואיפה הטלפון . אולי רעב והלך למטבח . ואולי רוצה בנות ... ואולי מחפש דרך לחדר תרופות . 

עצרתי  עשיתי שקט . התהלכתי כמו דיאגו מרטויה הסייף מהנסיכה הקסומה ..סירטו של רוב רינר (ראש כרוב הכל נשאר במשפחה ארצ'י באנקר) . אבא דבר אלי !! הורני דרכך !!

רק בלי החרב . חושך . מפעיל סונאר ...אוזניים . לשמוע היני שומע היטב . מתחיל לשוטט לי באזורים הציבוריים . אל תחפש רחוק חפש קרוב ..הוא אוהב את חדרו זו תחושת ביטחון עבורו . הקשב .

הקשבתי .

הנחת רווחה התחלתי לזהות נשימה . הקליטה היתה של נשימה מוכרת ...אחרי מספר לילות וחודשים קצרים המוח יוצר מפה של הדירים  כך שעדות שמיעתית מדוייקת לא פחות מעדות ראייתית . 

שתי אוזניים מתכווננות מתחיל ללכת לכוון ...הגעתי לא קולט דבר פרט לנשימה . שלחתי יד . מרגיש גוף ישר מגע לכתף ולראש . ליטוף ומשפט אחד . אני פה  בוא למיטה . 

הבחור ישב בשקט בפינה בין כיסאות לבין עציץ בטרקלין פתוח . לא נשקפה לו כל סכנה . 

הוא ישר זיהה אותי שמח שמצאתי אותו . קם קיבל עוד ליטוף וטפיחה על הכתף .

אמרתי לו בו חזור לישון צחצחת מספיק שיניים להלילה ..

בוא חמוד . לשאלתי אם הכל בסדר ענה הכל בסדר עם חיוך .(כנראה עם חיוך היה חושך מצרים)

חזר וישן כמו גדול .

למה הסיפור ? מה זה תורם ?

אני מדי פעם חוזר לאותה הצומת ...תרדו מההצפה והתסריטים . מספיק לחפש רחוק . תקשיבו למה שאתם יודעים למה שיש לכם . הסונאר הפנימי ...לא צריך להקפיץ גיזרה שלמה .

משהו השתבש . קרה מה שקרה . המטרה היא לדווח ולעשות רעש או להשתמש בעצמי כדי לעזור לעצמי להגיע למטרה אחת מני רבות . את הדיווח ניתן בבוקר במסודר בטופס מובנה עם תיאור מתאים .

אל תדביקו את עצמכם בפחדים של אחרים או עתידיים . האוזניים שלכם עובדות  7\24 גם הן עושות סלקציה לנשמע .

אז הגיע הזמן . 

כן הגיע לאתמול והייתם בבית !!

תודה 

תרגיל מספר שתיים .

שם כללי לנושא ממזרי .

במקום אחד לא רחוק מכאן . סיפור קצר על קיבעון וניצולו .

נניח שסיפורינו מתחיל בגן ילדים עם לינה .

יש ילד אחד די חכם ומסובב את כולם .בבית הוא המלך . בגן פחות . הוא קובע מתי הולך לישון אם בכלל . אילו צעצועים הוא מרשה לעצמו לקחת עמו . על תיק האוכל והעבודות , לא מוכן לוותר ולהוריד מגבו למעט בזמן ארוחת הצהריים .

בתקופה מתקדמת החליט שהוא לא ישן בפינה המיוחדת שהוקצתה עבורו ואפילו לא קרוב אליה . בחר לשבת ולנמנם על יד השרותים . כל פעם התנגד להזזה וכשזז משם תמיד חזר . היה ממלמל לפרקים ועושה רעשים ולפעמים נרדם . גם כשמתעורר מתעורר סיפור דומה . הסידור הזה יצר בעייה . הפריע לתפקוד של הגננות והנפשות הפועלות בגן כולל שאר הקטנטנים .

לא מצאו פתרון . כן הם שמעו על רעיונות שונים ומשונים . החל מהנפש המשך גוף נפש כלה בפרסים חס וחלילה להזכיר עונשים ואיומים . הצוות היה חסר אונים . חסר הישע הקטן הפך את כל הגן לחסר ישע .

למי שמציע הרעלות כדורי שינה , מכות עונשים ריתוקים ...חברים זה גן מפונפן ארבעה כוכבים הורים מחוברים מצלמות  מרושתות ,רק לא בשרותים של הצוות .ההורים של זה הזעיר עוד באו בדרישות ותלונות . מילות המפתח " זה לא יכול להיות " "איך יכול להיות שצוות שלם לא מנוסה בטיפול בעולל שכזה " 

על קצה הלשון של הצוות עמד צמד המילים העולל שמתעלל .

 

 המשכו של הסיפור 

גננת צעירה וחסרת נסיון עתיר שנים העלתה פתרון . נניח ארגזים . באזור השרותים אז לא יהיה מקום זו גם לא כליאה של חסר ישע ותהיה לו ברירה אחת לישון במקום המיועד . הפתרון הצליח אבל לתקופה קצרה כי הארגזים הפריעו וגם התרוקנו ומצא עצמו נרדם בין הקופסאות . כן הביאו קופסאות חדשות ועכשיו ישן בפתח השרותים .

חפשו פתרון נוסף מה נותר כבר לעשות הילד לא משחרר ? 

נמצא רעיון חדש . שוב הגננת החסרת נסיון . לקחת לעולל את התיק לישון במיטה שלו  כך , שיבין שהתיק גם אוהב לישון בפינה שלו . כן ! זה עבד ! יומיים .

מה הפתרון ?? 

כל הזמן לחפש פתרונות עד שתי מסיבות הסיום . 

למה שתיים ? מסיבת סיום היא אחת .

תשובה . אחת שהוא עוזב את הגן השנייה שהוא עוזב סוף סוף את הגן אחת לגננות ואחת למסורת הפורמלית ששאר המערכת תתמודד איתו ...רק מגלגלים את הבעיה הלאה בזמן אי פתרונות 

 יש פתרון ...לוקחים את התיק ומחביאים אותו הגננות משנות לו מיקום כל הזמן ותוך כדי . הילד לא חוזר לשרותים כל עוד לא מצא את התיק . כך הוא מרוכז בחיפוש מתעייף ונרדם . בזמן שישן מחזירים את התיק למיטה בפינה שלו . 

כשמתעורר הוא מגלה שהתיק אוהב שקט ובא לבד לפינה האהובה עליו בגן שזה המקום הקבוע . 

בנתיים הפתרון עבד . עד מסיבת הסיום היה נשכב בפינה שלו ...לא תמיד אבל יותר מתמיד .

איך הסיפור הזה שחציו משל ונמשל קשור לנפגעי התעללות ומקבעים . מקובעים מחדשי התניות עם החרדה והפחד  ??

הפחד על התיק ואי יכולת יצירת הגמישות של קפיצה מעל חסרונו של התיק מחזיר את הסובל למרכז הסיבובים והחיפושים . זה לא משנה אם הנפגע מותש או גורם סבל לאחרים בזמן קיבעונו . זה לא מפריע לו להתעלל באוהבים אותו . הוא בשלו . ברגע שילמד להתנתק מהתיק ילמד להפסיק לחפש את הרצועות שקושרות אותו הוא יוכל לשון איפה שבא לו . מי יסלק אותו ...רק מסיבת הסיום .

אז אל תמתין . אל תמתיני למסיבת הסיום שחלקה הגדול צער וחלקה השני שמחה של חיצוניים לך ...לא שלך ולא קשור אליך . באמת !!! צא מחיפוש הרצועות שמחוברות לתיק . אולי כשתתעורר כבר תהיה מספיק חזק וגדול כדי שלא לחפשו .

תודה ! מקווה שהמסר עבר . אשמח לתגובה . נסה ..נסי אותי 

  

סרט בורקס

ילדה מלמדת את אבא פרק בחיים

לא סתם קראתי לפוסט סרט בורקס . יש בסיפור קופסא מלאה ..

זה לא חדש שהבת שלי עושה איתי תחרות מי לא אוהב בית ספר  . בנתיים אני מנצח .
אתמול בגשם הגדול של הבוקר , תופעה נדירה ביוני , הבאתי את ביתי לכינוס של פעילות חוץ במסגרת בית הספר .
עד כאן דבר שיגרתי . ידעתי שתחזית הגשמים נכונה . אין סכנת הצפה או שיטפון חס ושלום ...
קילו בורקס וילדה יוצאים מהאוטו לנקודת המפגש . שלום שלום ופניתי לעיסוקי . החל לרדת גשם . כמו כל דבר שמתחיל לאט וגומר חגיגות מהר ... חצי שעה של אגוזים מהשמים בטעם מים . הריח בחוץ נעים . מראה נחמד ומלבב .
המוח יוצר תסריטים . באורח פלא היא לא מתקשרת . מפתיע גם אישתי  לא .
שלחתי הודעה .  קיבלתי מענה רגוע . לתומי חשבתי שהכל בסדר .
טעות בידי ...השהות היא ההמתנה להיסעים שיחזירו לבית הספר .
האמפיבית שלי רטובה כמו שצריך . ואני צריך לסור לבית הספר למזכירות כדי לשחררה בערבות חתימה מה"כלא" החטיבתי .
חביבי ...אין ילד או ילדה מאושר ממנה ! פתק מהמזכירות לשומר שווה יותר מכל מתנה שאפשר לקנות בהישג יד . חתימה ששווה מליונים .
חיש קל אנחנו בחוץ באוטו יום חופשי ...וואו !!!  מה עושים ??
דבר ראשון , מתלוננים !
על בית הספר ..ברור ! לא על השיער או החולצה המתיבשת . לא על אובדן הפעילות .
אז הבנתי שהכל בסדר .
מה עם הבורקס  ? שאלתי .
נשאר בכיתה  ! שיהנו . אני משוחררת .
ברור משוחררת אני חתמתי !
כן ! ראיתי אותך לפני שבאנו לבית הספר לא רצתה לשחרר . אמרו קודם כולם באים לבית הספר נכנסים לכיתות . עלינו וירדתי ישר אליך . זה ממש מעצבן ולא בסדר .
אמרתי לה ישירות שזו הפעולה הנדרשת וזה בדיוק מה שהייתי עושה לו הייתי בתפקידה של המורה . זה ששונאים בית ספר ורוצים לברוח כמה שיותר מהר , לא מכובד לא חוקי ואין לך בכלל מה להתלונן . את יכולה להתלונן שהשארת את הבורקס ולא החזרת . את יכולה להתלונן שלא נשארת לאכול בכיתה .
זה ששונאים בית ספר לא קשור לעיניין !
עיקמה את האף  ופלטה איך שראיתי את המורה בפעילות נתתי לה שהיא תדאג לבורקס . ברגע שהתנתקתי ממנו אני חופשייה ! והילדים יכולים להינות ממנו . אני עם ידיים חופשיות ,יכולה לטייל איתך !
כשאין לי מה לסחוב ולקחת אני משוחררת וחופשייה .
חזרנו הביתה . לקחנו חופשי יומי ונסענו לעיר גדולה . טילנו הסתובבנו. ברור שלא מצאה מה שרצתה ובדקה כמעט כל חנות שהיא לא חומרי בית ובנייה .
היתה מאושרת !
הזכירה לי טיולים שעשיתי עם אבא שלי בערך בגיל שלה . שנינו ישובים יחדיו נושמים בקצב אחיד בשקט כמעט בסוד . ללא מילים רק אנרגיות טובות . מדי פעם נתנה לי יד או שחיפשה מגע .
חזרה מאושרת  .
מה למדתי ומה למדתי ?
למדתי שכדאי מאוד להשאיר הפתעות ומתנות קטנות אצל המורה ולהיות גמיש חופשי ופתוח לשינוי . ברמה הכללית מספיק לסחוב ! אז מה אם זה שלי וקניתי אני רוצה נפש וגוף משוחרר אז מנתק מגע עם מחסנים שעוצרים לי את ההתקדמות .
לנפגע אלימות ואונס אומר זו גם החלטה שלך על כמה קילו בורקס אתה מוותר . עזוב טעים לא טעים שלי לא שלי ומה מצפים ממני ...יותר נכון מה אני חושב שמצפים ממני .
מה לימדתי את הילדה . שתמיד יש אפשרות נוספת ולפעמים אבא חושב ...זה לא קורה הרבה ..במקרה שלך כל הזמן מחפש לעשות טוב .
אפשר לכעוס על בית ספר אבל צריך לעשות הפרדה . בית הספר כמבנה ומערכת יחסים ובית הספר ומערכת הנהלים ודרכי איסוף ופיזור תלמידים  . כשהמורה או האחראי פועל האחריות היא בשליטתו והנוהל קבועה והגיוני .
לא כל דבר דפוק במערכת החינוך ובתי הספר . תמיד יהיו דברים טובים ביחד עם רעים ומעליהם מרחפת השאלה של ביקורת הדדית .
הסכמים ונורמות ...זה פוסט אחר אולי לסגן מנהל . או לשובב שפותח כל יום דף חדש בסיפריה הבלתי גמורה של מוסדות הלימוד - חיברות - סוציאליזציה  .
משאיר גם להם מקום לעוד מקום .