סיפור קצר על ידיעה עצמית והסתמכות על טכנולוגיה מובנת מחשב
שישי חופשי עם ביתי זה מה שהיה לפני שבועיים .
נוסעים ברכבת . דרומה מתל אביב התחנה הבאה שדה התעופה בן גוריון . מערכת הכריזה עובדת . אני נותן ערך מוסף לנסיעה . מספר לנערה , מימין זה בית הספר הולץ משמאל המגרש של בני יהודה שכונת התקוה והשוק .ממולינו מבצבצת אזור . הכרוז מודיע ..תחנת ההגנה . אני אומר לביתי זה לא נכון תחנה הבאה זה לוד . את ההגנה כבר עברנו .
מאיפה אתה יודע ?
עניתי ללא היסוס כי הלכתי פה וגדלתי בסביבה וקרה שחזרתי בלילה את כל הדרך הזו ברגל כי לא היה משהו אחר .
סיפרתי לה שפעם שהיו לוקחים אותי לטיול ברכבת , היינו נוסעים מהתחנה שבהולץ אז נקראה רכבת דרום ונוסעים לתחנת לוד . סיפרתי לה שמבחן אומץ של ילדים היה לרכב באופנים מהבית עד לתחנת הרכבת לקנות בקבוק סודה לחזור איתו הביתה .
עוד לא סיימתי את הסיפור והכרוז ברכבת סוף סוף תיקן את עצמו . גם באנגלית . התחנה הבאה בן גוריון .
את רואה ? לא תמיד הטכנולוגיה צודקת . יש דברים שבאים מהרגליים . יותר נכון מזיכרון התחושה של הגוף .
איך זה מתקשר לנושא המרכזי שאני כותב עליו כל הזמן בדרכים עקיפות וחופרות ...??
פשוט ביותר ! אם יש לך ידיעה או משהו בסיסי ושורשי שום טכנולוגיה אמינה ,ככל שתהיה ,לא תוכל להטות את קו המחשבה . אם מתוך הפנים הבסיסי שלך עברת את זה על הבשר ולא מתוך דיפדוף בתמונות מגאזין ..דבר לא יוכל לטשטש לך ולהעמיד את הספק כמנצח .
תודה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל משוב .גם קשה זה מכובד .אפשר לשתף ,להפנות ולנסות . לכל המינים והגילאים. לשון הכתיבה טכנית הוא לרוב זיכרי מתיחס לכל המינים כאחד. פתח/י סגור לבך . בתודה מראש בנשיר מחבר הספר נולדתי בן שבע וחצי .