אף אחד לא קם .

מי ישמור על דור ההמשך ??

הפוסט הזה רודף אותי כמה שבועות . מנצנץ מידי פעם ..כמו אומר בציווי . נו ! כתוב ואל תשתוק !

המקום עיר במרכז הארץ . 

המבנה אוטובוס ציבורי . המוגדר כמקום ציבורי .

שעת חזרה מבית הספר בערך 14.00

הסיפור שאיננו נגמר ויש כמותו רבים .

באחד הימים בדרכי לעיסוקי נסעתי באוטובוס . הזדמנו שני תלמידים או יותר מחטיבת ביניים סמוכה .

לא...אל תהיו שליליים . פאר הנוער כנראה מצטיינים או מחוננים לא בדקתי אבל שפה עשירה חסרת קולניות . 

התיישבו לא הרחק ממני . לפניהם ישב אדם מבוגר שכעבור כדקה או שתיים החל לתקוף מילולית את הנער שישב מאחוריו . תחילה על זה שהו הזיז לו את הכיסא כשהתיישב . לאחר מכן על זה שהוא דוחף עם הברכיים שלו את הכסא . 

הנער המפוחד לא הגיב .

סיפור רגיל ...לא בדיוק !

הזדמן לנער לעבור ולשבת מאחורי . עבר בעדינות ללא עוררין . כשהתיישב המבוגר החל להכפיש אותו ועלב בו קשות .היו עוד אנשים בוגרים בסביבה . אחד לא פתח פיו כדי ליישר את ההדורים . בתקיפה נוספת ששם הייתה חסרה רק ביקורת על שרת התרבות . פלט המבוגר הערה גם על מראהו המגושם השמן והגמלוני של הנער . ילד שלכל היותר בן 14 . 

זהו ! החלטתי עד כאן !  לא שותק למרות שכולם שומרים על מוצא פיהם ...לא רוצים להסתבך .

פתחתי עליו ...איך הנוער אומר עפתי עליו . תחילה בעדינות , בהערה קלה על התייחסותו . רציתי למשוך את תשומת ליבו אלי ולמילים , כדי שיעזוב את הנער . עזר לדקה . בנתיים עוד תחנה של הסעת תלמידים . לא נרגע . תקף גם את הנוער שהיה בקרבתו . הייתי קרוב מאוד לעצירת האוטובוס ודיווח לנהג ולרשויות האכיפה . עדיין לא סתם את הפה .

אחד התלמידים החדשים ניסה לענות לו שלא עשה לו דבר . דבר זה קומם את המבוגר מאוד .

בשלב זה הייתי קרוב לתחנה שבה עלי להיפרד מהנסיעה . הנהג כל אותה העת לא התערב !!!  

נפרדתי שלא לשלום מהמטרידן . לידי התפרץ בבכי וצעקות אחד הנערים . שגם הוא צריך לרדת . 

לא היה חסר הרבה כדי שיתפתח משהוא גדול יותר .

הופתעתי שהמבוגרים בסביבתי לא פתחו את הפה והרחוקים לא שאלו לשלומו של הנהג . לא הבנתי למה צריך לתת לילדים טובים לסבול ...בינינו גם לילדים רעים לא מגיע ..זה פוסט אחר .

כשירדתי הנהג פתאום "התעניין חלקית " בקצר עניתי לו שהיה צריך לעצור את האוטובוס ולטפל בעיניין כי בסופו של דבר זה יפגע בו . לא הבין . חשב שזהו ..אמרתי לו זה מקום ציבורי ויש כאן פגיעה בקטין חסר ישע . צריך אפילו חוקר נוער . פעם הבאה לטובתך עצור ותזמין משטרה .

 מאז אותה הנסיעה יצא לי לראות פעמיים או שלוש בנפרד את הנער הראשון ואת זה שבכה .

לראשון אמרתי שההוא לא בהסעה .גם אמרתי שלא הייתי נותן לו להמשיך כך . לא כך מתנהגים ..בכלל מעבר להעלבה על בסיס מבנה גוף ..

את השני פגשתי  לא דיברנו רק שיצאנו אמרתי לו שכמעט והייתי עוצר אותו ומזמין משטרה שהיתה מיבשת אותו . 

בפעמים האחרות שנסעתי היה לידי מקום פנוי אחת מהחבורה התביישה לשבת . אמרתי לה את כבר יודעת שאני לא נושך .

חייכה בביישנות והתיישבה . שתקה ושתקתי 

כולם בגיל של ביתי פחות או יותר ..במבט מהצד אלה הנוער שלנו חלקם יהיו מכרים וחברים של ביתי . לא יוצא מנקודת מבט של  " זה מה שיש " 

יוצא מנקודת מבט של אני גאה בנוער שיש !

לא נעטוף אותם בנייר . אבל ,צריך להרחיק מהם מזיקים היות והם עדיין לא אפויים . הם העתיד שלי ושל ילדי .

אסור לאפשר למתעללים להרים את הראש . לטענות שאדם לא בר דעת ולא שפוי ... מצטער לא במשמרת שלי . אותי הוא לא יעבור ! לא משנה הזכויות שלו בשלב זה !

בקשה קטנה למי שקרא עד הסוף ..להפיץ את המסר שנוער מצויין מתחיל בי כמאפשר התפתחות ולא התעללות מכל סוג .

תודה רבה .

על מה אנחנו מסתכלים ? מה מוזר יותר ?

השנה 2013 אוגוסט . המיקום תחנת הרכבת הפתוחה אולימפיה לונדון (לפעמים זה בבריטניה)

מה עשיתי שם ולמה נזכרתי בזה עכשיו ?

טיול משפחה למרכז התרבות האנגלית . דיל טוב והפתעה לילד שחוגג בר מצוה בקרוב . חסכתי ממנו בשמחה ובהקלה רבה את המעמד של הדלקת הנרות והזמנת הדודים והדודות ..קריאת חמשירים מוצלחים וסיפורים מביכים .

הסיפור הוא לא טיול בר- מצווה וכמה טוב היה .

כנקודת מוצא יום יומי ממלונינו נעזרנו בתחבורה ציבורית  . 

תחנת אולימפיה היא מול אולם המופעים ומהווה נקודת רכבת פרוורים פנימית  שמאפשרת להגיע ביעילות לכל פינה . 

באחד הבקרים עמדנו בתחנה  . היה שם זוג  הוא נראה כתושב מקומי טיפוסי והיא נראתה פולינזית או בסיגנון פיליפיני או מעורבת . במבט טוב יותר ראיתי שכל פרצופה מעוות מלא נפיחויות ובליטות לא אחידות . מעולם לא ראיתי דבר כזה ואני חובב וחוקר רפואה מתעניין ולא נגעל מאנטומיה וצילומי פתולוגיה . לא נעצתי מבט . אבל ,תהיתי איך ביתי שהיתה בקושי בת תשע תגיב ומה תשאל . כי גם היא לידי ומביטה ויש זמן ולא צפוף .

אינני מההורים שמרחיקים או מכסים על עיניהם של ילדיהם כדי למנוע מבט או מגע עם משהו מחוץ לרגיל . 

איפשרתי את הבחינה שלה בטבעיות וברוגע . הייתי מוכן לשאלה והתחלתי לחפש מה לעשות . 

כשעלינו והתישבנו (כן היה מקום...מתעוררים שם טיפה יותר מאוחר) . שואלת אותי הקטנה בעדינות אם ראיתי את האנשים . אמרתי שכן . ציפיתי שתשאל על המראה של האישה . 

שאלה . אבא למה לאיש יש נעל אחת אדומה ונעל אחת ירוקה ?

מה ? שאלתי 

אבא תראה לאיש הזה יש נעלים בצבעים שונים . למה ?

עניתי שאינני יודע . אולי הוא עיוור צבעים או שזו המודה האחרונה שלו . המוזר בכל הסיטואציה שקיבלה בשלווה את הפרצוף של זוגתו  אבל את הדבר הפשוט לא הבינה .

אני מרוב שחששתי כיצד לנסות ולהתמודד עם שאלה עתידית לא השכלתי להביט למוזרות העכשוית  . זו המקורבת יותר למעיינה של ילדה בארץ זרה בת תשע .

הכל תלו על מה אנחנו מביטים . לא כל דבר שמעניין אותנו או צורם לנו יצרום לאחר . בנתיים אנחנו מפסידים מוזרויות אחרות או נושאים לתיקון ,לכתיבה ולמחשבה .

זה מקשר אותי גם לנושא שאנחנו נתפסים לקיבוע מחשבתי על מה יהיה ואיך אסביר את עצמי ואיך מסתכלים עלי ואיפה תחום האחריות שלי . הלו איש !!! יש דברים חשובים יותר שרצים על הכביש (של החיים) .

לנפגעי תקיפה ...גם אתם יכולים לפתח מסקנות מהסיפור או לפתח מיסכנות מהמשך התיחסות לפצעים וגבעות לא ברורות שקיימים מולכם . השפילו מבט למטה או הצידה ותגלו שהעולם העכשוי מלא דברים לא ברורים . לא על כל דבר תהיה לנו תשובה או יכולת לתקן או להגיב . אבל ההבנה שלא את הכל אני יודע ולא הכל אני רואה למרות שאני רואה  . זו התקדמות מחשבתית . שלב הבא אולי הוא ההכרה שאינני יודע עד כמה אינני יודע לטוב או לרע . 

לא תזיק מידה של אופטימיות והבנה שלא על הכל צריך לסמן  "V" 

היום קוראים לזה אנשים שקופים

המינוח אנשים שקופים זה מוצר שהשתרש כאן ובשפה העברית , בעקבות מניפולציות ותרגילי בחירות .

אינני אוהב את המושג למרות שהוא פשוט ומייצג את הכיוון וההגדרה .
אסביר ואתאר .
ברגע שקבענו שיש אנשים אז יצרנו להם דמות ודמות לא יכולה להיות שקופה במימד האנושי .
הרי שאם אדם כזה ייפול חס וחלילה ברחוב נרוץ להחיש לו עזרה . או בירידה מהאוטובוס הנהג לא יסגור עליו את הדלת ובמצב יותר נחמד לא יתייחס לפעמון העצירה בעבורו .
הייתי מעדיף להשתמש במילה או משפט שיתאר את האוכלוסייה המגוונת הזו כאנשים שצריכים להיות שם או קיימים אבל לא מתאים להתייחס לקיומם הם מהווים קהל אדיש . לא מפריע ואולי לא מועיל . הכל ממבט אישי .
חשבתי על הנושא שנים רבות לפני שהמושג עלה . בהמשך אקשור זאת לתחום ההתעללות  . סוג ההתעללות והנלווה אליה , כרגע זניח .
לפני שנים רבות עבדתי משמרות בבית דפוס . למכונות לא מפריע לילה או יום . רק להשגיח .
באותה תקופה אחד מחברי עבד גם הוא משמרות בעיקר לילה בתחום מחשבים . בקיצור שנינו לא מסכנים לא זקוקים לעזרה ...כן זקוקים לחברה ואולי לבת זוג קבועה ונחמדה .
יצא מצב ששנינו צריכים להתחיל משמרת ביום ראשון בלילה אחרי מנוחת שבת . קבענו לצאת בבוקר יום ראשון לאזור נחלת בנימין שוק הכרמל . תל אביב . לשנינו יש רכבים אך החלטנו שזה סיור כיפי ללא רכב .
טיילנו נהננו . התיישבנו בבית קפה לפינוק קל . מותר לא ?
נגש אלינו אדם בסביבות גיל חמישים פלוס . פנה אלינו כללית ואחר כך התמקד בי . לא...הוא לא רצה כסף או אוכל ...אבל אני רגיל שנדבקים אלי טיפוסים או מכל האנשים ברחוב דוקא אותי שואלים . על סיגנון הפילפל הבודד בחבית אורז .
לא התרגשתי במיוחד .
תחילה , לא הבנתי את פנייתו . חברי היקר היה מעט בתרעומת . איך מעז איש זר שכזה לפנות אלינו בגישה כל כך מזלזלת וביקורתית . האיש שאל אותנו ללא הכנה מראש וכללי נימוס . במקום אחר אולי היה מגיע כעבור חצי דקה למצב מאוזן עם שטפי דם רב מערכתיים .
איך שני בחורים צעירים מתבטלים . למה אתם לא מחפשים עבודה במקום בית קפה ובזבוז זמן ?
התשובה המתבקשת ...סלחה אדוני האם אני חייב לך משהו ? או מה שאני עושה כרגע יוצר הפרעה לציבור או לא חוקי ?
חברי לזכותו יאמר שמתחמם לאט בניגוד להרבה מבני המקום ...אבל לא שבע רצון מהגישה . סימנתי לו שאני תופס פיקוד על השיחה . לא צריך בין חברים יותר ממבט או סימן ...במיוחד כשהם מכירים מינקות .
האיש הביע את עצמו ואני ברכות עניתי לו ...אפשר לשאול אותך שאלה ? לא המתנתי במיוחד לתשובה .
עניתי ...קמת הבוקר , שאלת את עצמך מי פינה את הזבל , מי דאג שיהיה לך חשמל למים חמים . אוטובוס להסיע פועלים . אנשי דפוס כדי שתוכל לקרוא את כותרות הבוקר ? (אז לא היה טלפון סלולרי ולא נפוץ . עיתונות כתובה שני ערוצי חדשות ערוץ אחד ועוד אחד בהרצה )
בזמן שאתה ישן אדוני הנכבד יש אנשים שעובדים ודואגים שתוכל לקום בבוקר כמו בכל בוקר רגיל ולהמשיך בעיסוקך .
אולי גם לעבור ליד בית קפה ולשאול שני צעירים למה הם לא עובדים בזמן ששניהם סוף סוף נפגשים לאחר תאום של שבועיים כי שניהם דואגים לך ..ולעוד אחרים ששום דבר ממה שאתם רגילים לא יזוז ממקומו .
לקח את הרגליים וברח . כן ...ממש...רדפתי אחריו כל אלנבי עם כוס קפה עד שיתנצל ...אנחנו בארץ ישראל לא בארץ בוב ספוג מכנס מרובע .
הטיפוס הזה שינה צורה וגיל .אך, לא אופן התנהגות .
לאחרונה , במקום בו אני מבקר רבות נתקלתי בבחור צעיר בסביבות שלושים וחמש שהיה מסיים את עיסוקיו או שלא היה במשמרת סוגר עצמו ומתעלם מהסובבים אותו כשבזמנים אחרים הוא צריך אותם והם אותו . מה שנקרא "לא בזמן שלי לא בתפקיד שלי שישרף העולם" גישה נחמדה לחיים .
הגיע השעה שהחליט שהוא בורח . בכניסה נתקל באדם שמטבעו רגיש . בתשובה לשאלתו אם הוא הולך לא התייחס . לאמירת השלום שלו לא התייחס . הטיפוס הרגיש של אותו לא אומרים שלום ? לא ענה פתח את הדלת והלך לדרכו ...הטיפוס הרגיש שאל אחריו למה אתה לא אומר שלום ..עוד הספיק להיכנס לתרעומת בפנייה לסובב . תראה מה זה  ...לא אומר לי שלום . לא רוצה להגיד שלום .
הטיפוס הרגיש נפגע עד עמקי נשמתו . כעבור יומיים הוא הזכיר לו שלא אמר שלום . התשובה הייתה מזלזלת ושקרית .
התעלמות ולשאלתי העדינה אמר שכן אמר זה שבחר שלא לשמוע זו החלטה שלו .
זו הפיכה של אדם לטיפוס עלוב . לא הרגיש הפך לעלוב , הוא הפך לחסר ערך חיצוני . הפוגע שהפך את הנפגע לחסר חיות מבחינתו הוא בדיוק כמו אותו אחד מבוגר שפגשתי עשרים שנה אחורה . זה סתם את הפה וההוא פתח את הפה יותר מידי .
לא הייתי כותב לו לא הייתי נוכח בשני המקרים ובשתי התגובות ...שניהם עלובים ובורחים .
אני הייתי שם . אותי לא היה צריך לנחם בפעם הראשונה . הייתי מחוסן פנימית וחיצונית . בפעם הזו הייתי צריך לתת מעט מעצמי לנעלב ולקחתי מעט מעלבונו . גם כי הייתי צריך לשים איקס בתודעה ולמחוק את המעליב מספר היתרונות ולהעבירו לספר הזבל .
איך זה קשור לנגעי התעללות ?
מכמה כיוונים .
העליבות היא של התוקף או המתעלם או הלא מתייחס .
הנפגע אם אין לו כלים וביטחון בהעמדת תשובה ראויה גם זה בסדר רק שלא יחדור למשמרת הפרטית שלו .
ללמוד להכניס את האדם לשקית אחרת לרשום אותו בספר זבל . הכי חשוב מעבר להוכחתו ובריחתו זה למחוק אותו מהספרים שלנו . הנהלת חשבונות פשוטה ! מעבירים ערך מצד אחד לצד שני .
לא את כולם אפשר לתקן או לדרוש שיתייחסו אלינו נאותה .
לא לקנות את הצרות של אחרים .
להרבות ביצירת ערך מוסף לעצמינו . אולי חוסר המודעות אלינו תאפשר פעולה חלקה ופשוטה שרק תפעל בטובתינו .
אינני צריך להעמיד את המתעלל על טעותו  . אבל אם בחרתי בכך זה צריך להיות חיצוני ממני והלאה .
בעוד עשרים שנה גם יהיו טיפוסים כאלה ..אז מה ? אחרי כולם נצא ונלחם נבריח ? לא ! נצא ונפריח את השממה . בעיקר החוסן הפנימי שהוא פנינה ..אמנם עם חתיכת זיהום קטנה ..אבל זה מה שעושה את הפנינה פנינה !

מצפן בשביל מה זה טוב ? למה צריך יש מדריך ?

קצר על משמעות נקודת ציון והסתמכות אחת .

קניתי בשבוע שעבר מצפן רגיל פשוט . על גדר הצעצוע . לא דיגיטאלי ללא תאורה כולו פלסטיק שחור רגיל ולא מעוצב .

שיא הפשטות . אבל מצפן עם שנתות וסימני ארבעת כנפות הארץ .

השבוע היתה כתבה שעסקה במהפך שחל בשייט משייט חופים צמוד לראייה ודאית של יבשה וחוף לשייט חסר ודאות וראיית קו החוף . כל זה בזכות מכשירים די פשוטים ופרמיטיבים בשפה של ימינו . חישובי משולשים זויות אופק כוכבים ובינהם מצפן . בדיוק כמו שלי . זה לא הפריע לאנשי החצי אי האיברי (ספרד ופורטוגל) לגלות עולם ולחגוג אימפריאליזים .

למעשה יותר גילויים עולמיים בזכות המכשיר הפשוט הזה מאשר כל הטכנולוגיה השימושית שבידינו כיום .

הראתי את המצפן לבני ולביתי . הבן אמר בשביל מה זה טוב ? יש את זה בטלפון (תשאלו אותי לא יודע איפה זה מתחבא )

יותר קל ופשוט . הוא יודע להשתמש ברמה בסיסית .

הראתי לביתי את התפקוד והשימוש שאפשר לעשות במצפן בזמן ההסבר שלפה את האפליקציה במכשיר החכם שלה והחלה להשתעשע עם התנועה של המחוג .

התחלתי להסביר לה את המשמעות ...איבדה את הקשב . שאלה בשביל מה זה טוב שאלמד על המצפן שלך ?

אני מסתמכת על המדריך ועל הטלפון אולי ...

הבן התנתק מהשיח והאזין בחצי אוזן . התייחס כבמבט על צעצוע ירוד .

הראתי להם מה קורה למחוג כשהוא זז מעל הטלפון החכם שלהם . הסברתי סטייה ומיקום ביחס לחישוב הזוית . ראיתי חוסר עיניין ועזבתי .

שאלתי למה את לא מעוניינת להבין ?

יש את זה בטלפון אז לא ממש צריך לדעת .

עניתי ומה את עושה כשאין מדריך ואין בטרייה או קליטה . יש רק את ועצמך ? מה אז ?

היתה שתיקה .

המצפן עובד ומשמש למציאת הדרך בכל מצב ובדיוק בזמן שאין מלבדך נפש חייה שיכולה לעזור ולכוון . כך הוספתי .

זו לא חכמה לשלוט במכשירים ולסמוך על אנשים קיימים כאילו שזה חסר תקלות ולכל החיים .

המצפן הוא מכשיר די מטומטם ,בשפה שלנו . אבל הוא יודע דבר אחד את יחסו והתיחסותו לנקודה וירטואלית קבועה אי שם בקוטב הצפוני . (יש מקומות בעולם שדבר זה איננו נכון לדוגמא ברמת הגולן עקב שדות מגנטיים מפוצלים שמושכים לסטייה) .

על פי נקודה זו יישק דבר . במיוחד עם משיקים ומשולשים ...

לא קיבלתי תשובה מה היינו עושים ללא האפליקציה של המצפן .או מדריך בשר ודם שיכול להוביל אותנו ואנחנו סומכים רק עליו . על לימוד קריאת מפה או הכנה של עצמינו לפחות של קריאת מפה כללית של האיזור ומרחקים מערים גדולות ומיקומן במרחב ויצירת מבט משולש וקורדינטות אין על מה לדבר . 

זה לא מאמר על בכי של טכנולוגיה ותודעת הלמידה .

אני לוקח את זה יותר רחוק . כל עוד התודעה של המשתמש תקועה בחווית המשתמש וכל עוד הוא תמים והולך אחד מדריך שממלא את תפקידו נאמנה ..באמת שאין צורך במצפן . אבל מה קורה בזמן שכל המערכות בגדו בך ויצאו מכלל שליטה ? איך תמצא הדרך ?

איך תמצא הדרך היא שאלה קשה וחשובה .

לצערי רק אחרי שאנחנו נבגדים אנחנו מחפשים את האלטרנטיבה . זה מאוד אירוני אך, מאוד אנושי .

האלטרנטיבה היא לרוב פשוטה . אני אכוון את מילותי בקפידה .לא נכנס לנושא מה לא עשינו נכון או איפה טעינו . מי גזל את תמימותינו מי אשם .

לא מחפש ולא נחפש אשמים נחפש חילוץ .

כתבתי על הנושא בכמה פוסטים בעבר . ההתיחסות שלי היא בעיקר מתוך הנושא של נקודת אחיזה אחת 

לפעמים צריך רק מגנט אחד כדי להצביע הוא עושה זאת כל דקה כל שנייה . זה מגנט של כדור הארץ . לאדם או לנפגע התעללות על צורותיה השונות יש מצפן פנימי יש מגנט פנימי .

לא צריך להמתין לבטרייה שתתמלא או שיבוא מדריך שנעלם . אובדן הדרך הריגעית איננה מצביעה על השיפור שחל באדם . מגנט שבור או מנוטרל בעזרת מחשב לא יעזור בשעת דחק .

מי שחווה את אובדן הדרך מבלי ללכת לאיבוד ומי שחווה את גילוי הבוגדנות ויכל לה לא יזלזל במגנט הפשוט . מכשיר זה יהפוך להיות שוב כלי מכובד וחלק מארגז הכלים של אותו המשתקם .

אין סוף למכשירים לאפליקציות לאינדיקטורים . גם לתקלות ולנפילות אין סוף ודאי . אך מי שיספח לחייו את האימרה של שימוש בדרכים ובשיטות הישנות שהן השיטות שעובדות ולמעשה החדשות ..היות והאדם לומד אותן אחרי הנפילה הטכנולוגית כך שהן חדשות ...והרי אמר שלמה המלך החכם באדם אין חדש תחת השמש .

תמיד צריך מישהו שיגלה זאת .

אז לך הנפגע או הנפגעת  . הגילוי ממתין . האמונה הפשוטה בפתח . 

אל תמתין

מקום עבודה והפילוסוף עמנואל קאנט

טוב רע ולא חובה 

לאחרונה עזבתי מקום עבודה שנתן לי מקור הכנסה כמעט שש שנים .

בשנתיים האחרונות חשתי חנוק ודי סובל ...לא הטרדה ולא התעללות פיזית . יותר פגיעה באינטיליגנטציה וגניבת קרדיטים .

איך זה קשור לקאנט ? או להתעללות ? 

עוד אגיע לזה ממש עוד דקה או שישים מילים בערך .

יש שיטענו שפגיעה בכבוד או באגו וצורת הפנייה הן התעללות לשמה . לא אכנס לתחום .

זה שמקבל ההצעה לתיקון ויעילות נמצא בפנטאון האגו  כל כך גבוה , עד ש...פולט שדבריך הם דברי הבל . עם נסיון להסותך בכל דרך . 

לפעמים המושא לתיקון לא בנמצא דוקא כשהוא נחוץ .

כאשר נכנסים לכוננות ספיגה ללא יכולת תגובה צומחת תרעומת וחוסר רצון לשיתוף פעולה וזה אחד הגורמים שעוצרים גיבוש ואחוות צוות עובדים . 

כעבור חודשים ספורים מבצעים חלק גדול מההצעה שהוכרזה כחסרת הגיון ובלתי מתאימה לוקחים עליה קרדיט ועוד מנפחים אגו .

חובה להבליג ולסתום את הפה למען ובשם המטרה לטובת הכלל והחברה . כן להמשיך לחפש את המסוק עם המדליות .

כשזה קורה פעם נוספת עם התרעה מפורשת למגמה ולתוצאה  . מתחיל להתבהר האבק שעוטף סביב ..קריא שום דבר לא זז או השתנה רק האויר והאוירה ..אויר-רע .

ברור שיש תחושת תסכול וכעס עצמי. כי נעקצת לא פעם וגנבו ממך ללא הגנות יותר מפעם ..ואתה יצאת פתי ודפוק עוד פעם . נכנס לסחרור מוסרי האם להתריע עוד פעם כי מחובתי להודיע וגם לשמור על מקום עבודתי ..לפעול למטרת הגדלת רווחתו של המשקיע ..המנכ"ל . פועל יוצא מתוך כך הוא מדליה ופרס עם ביטחון תעסוקתי .

משך שנתיים עד שלב השימוע .שבו רואים את אופק השיפוע .

באופק מתוך מבטי אליו מציץ ולא מצייץ או שולח הודעה , מר עמנואל . אנחנו מכירים מהעממי ...ככה שלום שלום .

עמנואל מזכיר לי שאין לי מה לכעוס או לרתוח כי האגו והזכות לטעות היא של בעל השימוע וגנבי הרעיונות . אם זכותם לטעות חובה עלי שלא להפריע . ומה עם החובה שלי לשמור על שפיותי והביטחון הכלכלי שלי  ??. 

זה לא כתוב אצלי בספר החוקים ! כך עונה עמנואל . מוסיף ..עליך לעשות את הטוב ביותר רק כדי שלא להפריע ולא לעורר מהומה שתפריע למנהיג הדרך (האומה הקבוצה ...היחידה הכלכלית) .

מה עם הדרך שלי ..אדון עמנואל ? 

ללא מוצא ! או יותר נכון ללא מוצא מכובד ! כך עמנואל .

הקרב הוא לא על השלט של הממיר . זה מצב שמציג אסון שלא עושה סימנים של בושש לבוא ! איפה זכות ההגנה שלי או חוסר הפגיעה בי ברצונותי בזמני ובכישורי ?

תשאל אותי שאלות אחרות בבקשה כדי שלא תפגע בזכותי שלא לענות ! זה עמנואל .

עמנואל טיפוס מיוחד זרק לי את ספר החוקים שלו של החובה שלא להפריע ואת הזכות שלא לעזור . 

אמרתי לו קאנט הנערץ, איפה בספר החובה שלי שלא לעזור ? את מי היא פוגשת ? איזו חבילה של נחמדות שאותי הורסת ?

למה התכוון המשורר שאל עמנואל בהתרסה ?

מה לעשות שהחובה שלי מתנגשת בחובה שלי ? שאלתי בתמימות .

אז ענה ...דרך ללא מוצא ידידי דרך ללא מוצא ! 

אולי תעשה פניית פרסה כדי שתוכל להכנס ...לדרך ללא מוצא אחרת ? מה אתה אומר ?

מעדיף ספראלה אחרת עם חילוץ מוטס (יחידת חילוץ ממסוק ) .כך עניתי במרירות .

אל תהיה כזה שפוף כל בעלי הזכויות שואפים לחובתן . ניחם אותי הברנש .

למה כוונתך מר קאנט ?

אם לא השכיל להשתמש בכישורך והעדיף את האגו . אנא אל תפריע לו להשאר לבדו עם האגו שלו כך שיוכל לאכול את עצמו וישאר שבע מתוך זכותו וחובתו וכך לא תתנגש זכות בזכות וחובה בחובה .

עמנואל זה מעט כבד עליי . 

לא מוצא שם קרקע  שבסיסה הפחתת ההתנגשות בין זכות לזכות בין חובה לחובה .

לפחות אתה מודה שאין מושלם במגע בין חובה לחובה . כך אמר ונעלם עמנואל . 

מי יתן ויהה עימנו האל 

עוד שטות שלמדתי מאבא - טופוגרפיה

להתיחס למצב נתון .

סיפור קצר 

לפני שבועיים או פחות , יצאתי לחצי נופש בים המלח . אזור המלונות .

ההגעה ברכב פרטי . יש רכב יפני משנת 98 על הכביש . זוגתי שתחייה הודיע לי מראש שאני מחביא את הרכב כשמגיעים לחנייה מרוב בושה שכולם מגיעים עם רכבים חדישים וחלקם מפוארים .

הרכב הזה משרת את המשפחה שלי מימי רוקותי ועד היום . זה 19 שנה שלא הולכות לשום מקום . 

כן המנוע חלש יותר יש בעיה של התחממות יתר בעליות ...אולי אובדן מים ויתכנות עצירה באמצע העליה . 

הכל אפשרי . גם החיובי וגם השלילי . רכב בטיחותי מטופל ובדוק .

הסיפור הוא לא על הרכב ואומנות התחזוקה .

המטרה היתה להגיע בזמן ובשלום ולחזור בזמן לשלום ללא תקלות או עצירות מיוחדות .

מסלול הנסיעה שבחרתי היה ארוך ולכאורה מיותר מהדרך המקובלת והמומלצת תל אביב לערד ומשם לירידות .

התמזל מזלי והתברכתי באישה מפרגנת (עד גבול מסוים בו הופכת לנירגנת ) .

ידעתי שאני מאריך את הדרך כדי לפגוש את דימונה ללא סימונה  ומשם לצומת ערבה דרך ירידות סדום . אז מה !!

שרפתי חצי שעה יותר  . היה נחמד רגוע וטוב . במלון התגאו שהאפליקצייה נתנה להם את הדרך אני התגאתי שאבא שלי לימד אותי לקרוא מפה ועוד דרך . כן ,אדם שונה ומשונה אנוכי . 

אחד אחר אמר לי שטוב שלא באתי מהדרך הקצרה כי כל הדרך בשיפוצים ולא כל כך נעימה . אמרתי נעימה או לא נעימה כרגע אני מודאג לגבי העלייה חזרה הביתה .

בחזרה החלטתי שוב להאריך את הדרך .התרוץ המרכזי שלי ...היה לי מורה לטופוגרפי שלימד אותי לקרוא מפה . לאישתי פירטתי את העיניין ...ים המלח נמצא בגובה מינוס ארבע מאות מתחת לפני הים . דימונה והסביבה לאחר העליות בערך מאה מאה חמישים . ערד היא מעל חמש מאות אני חושב . אין מה להשוות במאמץ ...אלף מול חמש מאות  עם עליות ..

צדקתי ! הרכב עלה ללא בעיה של חמום יתר . העליות היו קצרות יותר ...אז משכתי עוד חצי שעה נסיעה . אז אני בבית בכיף ללא בעייה ובזמן המתוכנן שלי !

אמרו חכמינו ז"ל
הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה .
עדיף על השבתה על הר במדבר .
הסיפור הוא לא רק על טופוגרפיה ובחירה בין שתי דרכים ..זו טופוגרפיה נפשית . להתיחס למה שיש אצלי להבין שהמילה אפשרי ויש אפשרות שזה יצליח זו לא רק סיסמה .
מי ילמד אותך טופוגרפיה נפשית ? רק אתה בעצמך . רק עצמך .
אז מה אם האפליקציה של כולם טוענת אחרת ? למה היא מתיחסת ?
טכנית לקצר ביותר למהיר ביותר .
זה שבדרך שלך מעטים אם בכלל בוחרים זה אומר שיקח טיפה יותר זמן אבל יהיה לך יותר מקום ומרחב  כך שתוכל להגשים מטרה .
קח את הזמן ..לא יהיו מחיאות כפיים אבל יש סיכוי טוב שתחייך בכיף .
בהצלחה .

יציאה מהתעללות ,תקיפה מינית ופוסט-טראומה .SEXUAL ABUSE: מס ערך מוסף ומחק

יציאה מהתעללות ,תקיפה מינית ופוסט-טראומה .SEXUAL ABUSE: מס ערך מוסף ומחק: סיפור קטן בהשקעה עצמית . חינוך בא מהבית . ידעתי עוד בגיל צעיר שזו לא חכמה גדולה להכנס למצב של הולדת צאצאים . אבל לחנכם ולהכשירם לדרכי ...